כפר יונה הוא כנראה החלום הנד"לני של לא מעט משפחות ישראליות. בית עם גג רעפים אדום, צמוד קרקע כמובן, עם גדר לבנה, רחובות שקטים, שכנים נחמדים - וכל זה במרחק של 40 דקות נסיעה מתל אביב. אבל הפסטורליה הזאת מטעה. בתקופה האחרונה מנשבות ביישוב השקט רוחות רעות של מלחמה.

צלבי הקרס וכתובות הנאצה שרוססו לפני כחודשיים על אחד מבתי הכנסת ביישוב הם רק עדות מרעידה אחת למאבק הנד"לני-תרבותי שמתחולל בכפר יונה. על הפרק: כוונתם של קבוצת תושבים חרדית, אנשי תנועת ש"ס, להקים ביישוב מרכז חינוכי גדול על שטח בגודל 10 דונם.

התושבים החילוניים טוענים כי מדובר בניסיון השתלטות על היישוב ובחלוקה בלתי הוגנת של קרקעות המועצה. החרדים מצדם טוענים כי זכותם להקים במקום מבני חינוך וכי הם סובלים מהסתה שמטרתה לדחוק אותם החוצה מן היישוב. על צלבי הקרס, אגב, אף צד לא נטל אחריות. כל אחד האשים את השני בפרובוקציה.

המאבק החרדי-חילוני על צביון השכונות אינו מתרחש רק בגבולות כפר יונה. בשנים האחרונות הוא קיים במלוא עוזו בלפחות 40 יישובים וערים בישראל - ירושלים, רחובות, חיפה, רמות השבים, בית שמש והיכן לא (ראו מפה).

כמו בכפר יונה, בכמה מקרים זה התחיל עם בית כנסת, מקווה או מוסד חינוכי, והמשיך בשכונה חרדית כשרה למהדרין.

"מצוקה קשה יותר מבמגזר החילוני"

אפשר היה לצייר את החרדים כחורשי מזימות, שתלטנים ופולשים, אבל הסיפור הזה מעט מורכב יותר. החרדים סובלים ממחסור אמיתי בדירות שגורם להם להתפשט לשכונות חילוניות ומעורבות.

לפי מחקר של משרד הבינוי והשיכון שפורסם ב-2010, מדי שנה יש כ-6,500 משקי בית חדשים במגזר החרדי. מספר הילדים הגדול יחסית, והנטייה להתחתן בגיל מוקדם, מצריכים עוד ועוד מקומות דיור. בניגוד לאוכלוסייה הכללית, במגזר החרדי הנטייה היא לרכוש דירה לזוג הצעיר כבר בתחילת דרכו.

לצורך זה לא היה מענה בשנים האחרונות. בשנות ה-90 נבנו עבור החרדים יישובים ייעודיים, כמו מודיעין עילית, בית"ר עילית ואלעד. אבל בשנים האחרונות, אומרים בהתאחדות הקבלנים, מספר התחלות הבנייה בערים המזוהות עם המגזר החרדי הידרדר באופן משמעותי: ב-2001 נרשמו כ-3,000 התחלות בנייה ביישובים החרדיים, ולעומת זאת ב-2010 מספר התחלות הבנייה הגיע ל-350 בלבד. הסיבה: בחלק מהמקרים היישובים ניצלו את כל עתודות הקרקעות לבנייה, כמו באלעד ובמודיעין עילית, ובמקרים אחרים כי איש לא טרח לקדם תוכניות בנייה חדשות.

התפוצצות האוכלוסין ביישובים שיש בהם ריכוזים חרדיים גדולים - ירושלים, בני ברק ובערים החרדיות החדשות מודיעין עילית, בית"ר עילית ואלעד - גרמה לכך שהמגזר החרדי מחפש לעצמו מקום מגורים חלופי בתוך ערים מעורבות, בתקווה להגיע למסה קריטית של אנשים שתשפיע על צביון השכונה. כך קרה שביישובים כמו ערד, קרית גת, אשדוד, אופקים, בית שמש ועוד. לאט לאט, בצורה מאורגנת בדרך כלל, מוצאים ראשי המגזר החרדי אזורי יעד נוחים וזולים עבור בני המגזר בתוך שכונות חילונים, והשיירה מתחילה לעבור.

"מצוקת הדיור במגזר החרדי קשה שבעתיים מזו במגזר החילוני", אומר סגן שר החינוך, מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה). "ב-12 השנים האחרונות לא בנו כלום למגזר החרדי. קיבלו גם החלטה שלא לבנות במרכז ולשלוח את כולם לפריפריה - אבל איזו תעסוקה יש לאשה חרדית בפריפריה? הפתרון שהיה עד עכשיו הוא להגיע לשכונות קיימות ולגור שם".

אתה יכול להבין את ההתנגדות של החילוניים למהלך כזה?

"כשנכנסתי לכנסת הקמתי שדולה למצוקת הדיור ואמרתי שאני מתכוון לדאוג לכולם, אבל הזהרתי שאם לא ימצאו פתרון לציבור החרדי, ימצאו אותם במרכזי הערים החילוניות - דבר שבוודאי החילונים לא מעוניינים בו. לא רוצים את החרדים בשכונות בדיוק כמו שלא רוצים אותם במקומות עבודה".

"פעילות מיסיונרית מול ילדים"

אם עד לפני כמה חודשים הסכסוכים בין החרדים לחילוניים היו מקומיים וקבוצה אחת לא ידעה על קיומה של קבוצה שנייה, בחודשים האחרונים קם מטה מאבק ארצי שמרכז את כל נציגי השכונות שנאבקים בחרדים.

אחד מראש הפורום הוא רם פרומן, שניהל את המאבק נגד פעילות החרדים בשכונת רמת אביב. "אצלנו ברמת אביב יש פעילות של חב"ד, וזה הדבר שהכי מקומם", אומר פרומן. "זו פעילות מיסיונרית מול ילדים. הם באים לילד קטן ומביאים לו ארטיק או סוכרייה כדי שיגיד איזה פסוק אחריהם. הם מציעים שיעורי בר מצווה חינם לילדים בשכונה ומשתמשים בזה הרבה מעבר לפרשת שבוע. הם גם אורבים לילדים אחרי בר מצווה ליד בית הספר ומשכנעים אותם להניח תפילין".

לאחר שנחל כמה הצלחות בשכונה, למשל החלטת הוועדה המחוזית לאסור על גן חב"ד לפלוש לשטח ציבורי, מתכוונים פרומן וחבריו לסייע לתושבים חילוניים נוספים שמתאגדים: "ההתאגדות שלנו אמורה להיות בשתי רמות - ברמה המקומית לשתף בניסיון, בידע ובמשאבים, וברמה הארצית ליצור לובי פוליטי שיוכל להוביל מהלכים ציבוריים". כיום מיוצגים בארגון כ-40 יישובים שבהם נוצרו עימותים בין שתי האוכלוסיות.

הקבוצה החילונית זכתה לכינויי גנאי חריפים ביותר מצד החרדים. פוליטיקאים חרדים כינו אותם אנטישמים והאשימו אותם ביודופוביה. אבל אורי בן צבי, תושב רחובות ואחד מראשי הפורום, מסביר כי אין בלבם שנאה לחרדים: "אנחנו נגד כניסה מסודרת ומאורגנת שמטרתה לשנות במוצהר את אורח החיים השכונתי. אני מקנא בחרדים בגלל יכולת ההתארגנות שלהם - אצלם הרב אומר משהו וכולם מקשיבים. החילוניים מתעוררים לאט. ההתארגנות שלנו היא הפעם הראשונה שמגיע משהו מהשטח. יש כאן אנשים שנלחמים על הבית שלהם".

נציגי פורום השכונות החילוניות מכירים היטב את המאבק על מחירי הדיור בכל הארץ, שגרם להמוני צעירים לצאת לגור באוהלים ברחובות. אבל הם מתעקשים כי לא המצוקה הזו היא שגרמה לחיכוכים הקשים בין חילוניים לחרדים: "ב-80%-90% מהמקרים הבעיה היא לא דמוגרפיה", אומר פרומן. "אולי בירושלים זו הבעיה, אבל כאן ברמת אביב, לדוגמה, הדמוגרפיה לא משחקת שום תפקיד. הם בחרו להיות כאן כי זה סמל חילוני. כמה חב"דניקים גרים פה? בערך חמש משפחות. הם נכנסים אלינו במטרה לשנות את אורח חיינו. זו מיסיונריות".

ובכל זאת, מה הפתרון שלכם למצוקת הדיור של החרדים?

"הפתרון הוא לאתר מקומות שבהם יוכלו להקים ערים חרדיות. בנוסף, לבנות בניינים לגובה עד כמה שאפשר עבור חרדים", אומר פרומן. בן צבי מסכים עמו: "הניסיון מראה ששתי האוכלוסיות לא מתערבות זו בזו. צריך להקים מתחמים, שכונות או יישובים, בעלי אופי מוגדר חרדי. יש אכן בעיה קשה מאוד של הדמוגרפיה, אבל זה לא תפקיד שלנו לפתור את זה".

התרגיל המעניין של היישוב חריש

הבעיה לא נעצרת בהשתלטות של חרדים על שכונות קיימות ושינוי האופי שלהן - אלא גם על חלוקת המשאבים החדשים. אחרי שנים של קיפאון בנייה, יש הבנה בממשלה שצריך לבנות דיור לחרדים, ובכמויות גדולות במיוחד. התוכנית הראשונה היא העיר חריש שעשויה לקלוט 50-100 אלף איש. עיר נוספת שקודמה בשנה האחרונה בוועדות התכנון היא כסיף, באזור תל ערד שבנגב, שעתידה לקלוט כ-50 אלף חרדים. קיימת גם תוכנית להרחבת העיר בית שמש בכ-30 אלך יח"ד, שרובן ככל הנראה ייועדו לחרדים.

תכנונים לטווח הקצר עד 2020 מקודמים בשנה האחרונה לבנייה של כ-10,000 דירות (כ-50 אלף איש) בשכונת הר יונה שבנצרת, כ-3,000 דירות (15 אלף איש) באחיסמך שבלוד, 400 דירות (2,000 איש) באופקים ואופציה להרחבת היישוב אלעד לבנייה של כ-5,000 דירות (25,000 איש). בנוסף, מקודמת תוכנית ענק להרחבת צפת לבנייה של כ-7,000 דירות, רובן ככל הנראה יהיו לציבור החרדי בגלל אופי העיר. גם קרית גת עתידה להתרחב בהיקף דומה והערכות הן שחלק מהדירות יהיו לחרדים. בטבריה ישווקו במהלך השנה כ-2,000 דירות, ולפי הערכות חלקן מיועדות לציבור החרדי. גם באשקלון נעשה ניסיון לייעד את שכונת אגמים היוקרתית לבנייה של 3,150 דירות לחרדים.

בחלק מהמקרים, התוכניות הנרחבות האלה גורמות גם הן למאבקים בין חילוניים לחרדים. המקרה הידוע ביותר שעלה לכותרות הוא של העיר חריש, שם מתגוררות כבר 300 משפחות שהקימו מטה מאבק בשם "שחררו את חריש" נגד הכוונה להפוך את המקום לחרדי, הגישו עתירות נגד התוכניות וארגנו הפגנות מחאה.

"בזמן שראש הממשלה, שר השיכון ושר הפנים טוענים לחסמים ביורוקרטיים ותכנוניים, יש כיום עיר שמוקמת צ'יק צ'ק באמצעות ועדה מיוחדת שעוקפת את כל הליכי התכנון ומסירה את כל החסמים", אומר חמי בר-אור, תושב חריש מהמטה לעתיד חריש והאזור. "שר הבינוי התבטא בעצמו כי עיר רגילה לוקח לתכנן 15 שנה, אך חריש תוכננה בתוך שנתיים. האם נותנים עדיפות בתכנון לציבור החרדי? זו הסיבה שהציבור החרדי ובעיקר ש"ס כלל לא בלטו במחאת הדיור, כי הם יודעים שהמערכת עובדת בשבילם".

הנתונים מראים שבר-אור צודק. הנה, כך, הוכללה חריש בהטבה בשווי 100 אלף שקל לרוכשי דירות בפריפריה: בדצמבר 2009 נעשה תיקו על ידי משרד השיכון בחוק אזורי עדיפות לאומית א', שנותן עדיפות לתושבי חריש. ההחלטה קבעה ארבעה קריטריונים עיקריים ליישובים שיזכו למעמד של עדיפות לאומית א': מדד משולב בין מיקום בפריפריה ואשכול חברתי-כלכלי; רמת איום ביטחוני; מרחק מגבול בינלאומי; ויישובים שהוקמו בחמש השנים שקדמו להחלטה.

לסעיף היישובים החדשים הוצמדה תוספת שבה נכתב: "יישוב חדש יהיה יישוב שהוקם בחמש השנים שקדמו להחלטה, או יישוב קיים המתעתד לשנות את צביונו ולהגדיל את אוכלוסייתו בשיעור שלא יפחת מפי שבעה מגודלו הקיים, עד סוף תוקף החלטה זו" - בדיוק ההגדרה שאליה נופלת חריש.

אפילו בעדה החרדית מודעים לאופן שבו הוכללה חריש בהטבה. לפני כחודשיים בוועידת הנדל"ן החרדית בירושלים, היטיב לנסח זאת העיתונאי יעקב ריבלין, עורך החדשות של העיתון "בקהילה": "יש אזור עדיפות לאומית א' ו-ב'. כל ההטבות ניתנות היום באזור עדיפות לאומית א'. העיר חריש לא נמצאת באזור הזה. בזכות טריק קטן שעשו שר הבינוי והשיכון בישיבת הממשלה לפני כמה חודשים הם הצליחו להכניס סעיף האומר שההטבות יינתנו לישובים באזור עדיפות לאומית א' או למקום שהולך להכפיל את עצמו פי שבע. באופן נורמלי אין יישובים שמגדילים את האוכלוסייה פי שבע, למעט ישוב אחד, וזה חריש. זה התרגיל התחוקתי המעניין שנעשה, וכך הצליחו להכניס את העיר לסל ההטבות והמענקים".

הקידום המהיר של חריש נעשה באמצעות תהליך חריג, לפני שלוש שנים, שבו הוקמה ועדה מיוחדת שנועדה להרחיב את הישוב ולהאיץ את תוכניות הבנייה בו. בשנתיים האחרונות נשמעו טענות קשות נגד התנהלות הוועדה המרכזת בידה סמכויות רבות.

"לוועדה המיוחדת יש סמכות של ועדה מחוזית ומקומית כאחת", מסבירה מתכננת הערים והאדריכלית יעל דורי, ראש תחום תכנון בארגון אדם טבע ודין. "בעוד שהוועדה המחוזית מסתכלת בראיה כוללת לכל המרחב, הוועדה המיוחדת לא עושה זאת אלא פועלת להלבשת גוש אורבני בוואדי ערה ללא בחינה איך יתפקד במחוז כולו. בוועדה אין אנשי מקצוע או נציגי ארגוני סביבה, ההיבטים הסביבתיים מעולם לא נבדקו והיא מתעלמת מעמדת הציבור. נוצר מצב שלתוכנית המקודמת הוגשו 1,700 התנגדויות, ובעוד שבמקרים דומים מונה חוקר חיצוני שיבחן את ההתנגדויות, במקרה זה הדבר לא נעשה והוועדה היא זו שבחנה אותן. נוצר מצב כי חלק מההתנגדויות לא נידונו, על חלקן לא נענינו או שהמתנגדים כלל לא הוזמנו".

קבלנים בשירות עמותות חרדיות

לא רק בחריש נעשו מהלכים שסייעו לחרדים. על פניו אסור לשווק פרויקטים רק לאוכלוסיות מוגדרות. אז איך בכל זאת מוקמות שכונות חרדיות? במקרים רבים עמותות חרדיות המקושרות לחסידויות פונות לקבלנים שיתמודדו עבורן במכרזים, ולאחר שהם זוכים, הן נכנסות לפרויקט במקומם.

קחו לדוגמה את שכונת הר יונה בנצרת - ראש העירייה שמעון גפסו הבטיח שהשכונה תהיה לחרדים, ועמו גם שר השיכון אריאל אטיאס ושר האוצר יובל שטייניץ. בפועל, בשיווק של 2,345 דירות בשכונה, נסגרו באחרונה מכרזים לבניית 1,207 דירות בלבד - כמו שהבטיחו, לחרדים.

ההתארגנות החרדית היתה מושלמת. שנה לפני שיווקי הקרקע הוקמה חברה חרדית בשם "הקריה החסידית הר יונה" בבעלות משקיעים חרדים בחו"ל, יחזקאל ואייזק וולף. לדברי גורמים בשוק הנדל"ן המקומי הקריה החסידית שילמה עבור המכרזים, אך העמידה במקומה חברות נדל"ן פרטיות, חלקן בבעלות ערבית, שירוויחו משיתוף הפעולה עמה. כך יצא שכיום החברה משווקת 900 דירות לציבור החרדי ובפרסומים בעיתונות החרדית היא מודיעה כי זכתה במתחמים, על אף שכלל לא ניגשה אליהם.

"בשעה טובה ובמזל טוב זכינו במכרזים", נכתב במודעות הפרסום בכלי התקשורת החרדיים. בפורום "חדרי חדרים" שפורסם נכתב בשבוע האחרון: "קרית יונה, היוזמת את הבנייה במתחם, שלחה חברות בנייה ערביות להציע הצעות במכרז. את ה'סיבוב' עשו עסקני השכונה החדשה. העסקנים, שסיכמו עם הקבלנים הערבים שיבנו את הקריה החרדית, שלחו אותם להציע הצעות על הקרקע, והיום הושלם התהליך".

בחודשים האחרונים מתארגנים החרדים לבצע מהלך דומה גם בחריש. על אף שמשרד הבינוי והשיכון הודיע שהשיווק יהיו לכלל הציבור, כל שרי ש"ס ונציגיהם התבטאו והצהירו בשנים האחרונות על הקמת "עיר חדשה בחריש" וכך היא גם מוצגת בפרוגרמות התכנון.

לצורך המהלך הוקמה עמותת "לעבדך באמת", על ידי הרבנים שמעון בעדני ואשר זיגדון, המזוהים עם מפלגת ש"ס, שהחלה לארגן קבוצת רכישה לקראת גל השיווקים המתוכנן. הסיסמה "לשנה הבאה בחריש הבנויה" מעטרת עלונים שהפיצה העמותה בבתי כנסת של הציבור החרדי. בעלונים מנחה העמותה את הציבור כיצד להתארגן כדי לזכות במכרזים ומבטיחה כי לכשיפורסמו המכרזים היא תתמודד בשותפות עם חברות בנייה "מהטובות במשק לקידום הפרויקט החרדי".

בקרית מלאכי לא רוצים גטאות

בעוד שהבנייה החרדית בחריש קורמת עור וגידים, למרות המחאות, בערים אחרות המאבק עדיין נמשך וראשי הערים מתנגדים להקמת שכונות ייעודיות עבור חרדים. תופעה זו העלתה את חמתו של יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שהתבטא כמה פעמים נגד ראשי ערים שאינם מוכנים להקים שכונות חרדיות בתחום שיפוטם. גפני אפילו כינה את ראש עיריית קרית מלאכי, מוטי מלכה, "גזען", ואמר כי הוא לא ראוי להישאר בתפקידו משום שאינו מעוניין להקים שכונה חרדית בעיר.

"באו אלי כל מיני קומבינטורים מחצרות של חרדים והציעו לבנות שכונה חרדית כדי לגזור קופון", מגיב מלכה. הם מקבלי רוח גבית מכל מיני אנשים שיש להם כוח והשפעה. אמרתי להם שאני לא מתכוון להקים בקרית מלאכי גטאות לאף מגזר - לא לחרדי, לא לדתי, לא לעולים ולא למרוקאים. אני רוצה לשמור על היופי של העיר מבלי לפגוע בצביון שלה, ועל זה קיבלתי תגובות שאני גזען. אין לי שום בעיה לקבל חרדים, אבל שיחיו כמו שאנחנו חיים כאן ולא כמו בבני ברק".

יש רבים שסבורים שיש עדיפות לבנות שכונות מופרדות כדי למנוע חיכוכים.

"הבעיה במקרים כאלה היא שאז ייקחו לנו את כל עתודות הקרקע ואז העיר תהיה או 100% חרדית או 100% חילונית. אנחנו רוצים לשמור על האיכויות של עיר ועל היופי שלה. יש לי כאן קבוצה גדולה של חרדים שהם בערך 15% מהאוכלוסייה, ואני חי איתם בשלווה ובשלום. אם מגיע אדם נורמטיבי ורוצה לגור בעיר, ורואה שכונות שלמות שהשתלטו עליהן, זה ידחוק את רגליו. יש לי כאן עתודות קרקע להוסיף 6,100 יחידות דיור, ואני לא אתן לאף אחד להפריע לי".

מצוקת הדיור שאותה חווים גם החרדים וגם החילונים היתה עשויה לאחד את השורות למאבק משותף כדי שהממשלה תעשה משהו בנידון. אבל בינתיים, שני הצדדים רק מצחצחים חרבות ונאבקים זה בזה בעוצמה רבה יותר. "החרדים האמיתיים הם החילוניים, שחוששים מהשתלטות חרדים", אומר אברהם קרויזר, יועץ אסטרטגי וחבר הנהלת עמותת בניין שלם - הבונה פרויקטי נדל"ן למגזר החרדי. "אין לנו שום תוכניות להשתלט על שכונות. לא ידוע לי על אף בונקר חשאי שבו יושבת קבוצת עסקנים או רבנים חרדים ומנחיתים הוראה איזו שכונה לכבוש. יש מצב עובדתי של שוק עם היצע וביקוש, וכל עוד שהחילונים חיים באופן אגוצנטרי ומוכרים לכל המרבה במחיר, החילונים יוצאים והחרדים שמוכנים לשלם נכנסים".

למה שהחרדים לא יישבו לצד החילונים באוהלי המאבק וימחו יחד בעקבות המצוקה?

קרויזר: "אנחנו יושבים באוהלים רק מתי שמוציאים אותנו מהאוהל האמיתי - אוהלה של תורה. יש אצלנו סדרי עדיפויות אחרים. המחאה הזאת גם לא ספונטנית, ועומדת מאחוריה אג'נדה אנטי חרדית ושמאלנית שעדיין מוסוות בגלל הסלט של הקוטג' והדיור. אבל ברור שלו השכילה הממשלה היא היתה יוזמת, יחד עם ראשי ערים שמסכימים לכך, בנייה במקביל גם ליוצאי צבא ולחילונים, לצד פתרון לציבור החרדי".