הסיבה האמיתית שנתניהו לא רצה בתאגיד - ומדוע השתפנו השרים בנט, שקד, דרעי כ"ץ וארדן - פוליטי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חשש מפרשה 5,000?

הסיבה האמיתית שנתניהו לא רצה בתאגיד - ומדוע השתפנו השרים בנט, שקד, דרעי כ"ץ וארדן

באחד הדיונים הליליים הביע נתניהו חשש מתחקירים וחקירות נוספות נגדו, ואמר: "זה כסף ציבורי, ובסוף יילך לגופים שפועלים נגדי ויכולים לשמש את המשטרה" ■ אבל יש דבר אחד שמעודד את נתניהו בסיפור הזה: חבורת השרים האילמים שנמצאת סביבו

197תגובות
בנימין נתניהו
אוליבייה פיטוסי

שר האוצר משה כחלון נכנס למסיבת העיתונאים ביום חמישי אחר הצהריים עם חיוכו המפורסם — אבל הוא לא שחקן טוב, וחיוכו נמחק מהר מאוד.

כחלון הקריא בחופזה מן הדף הודעה קצרה על הפשרה שהושגה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ומיהר להסתלק מהמקום כשהוא נראה נסער וחבול. דומה היה שחשב שאם יילך משם מהר, סיפור התאגיד שהעסיק אותו בשבועיים האחרונים יישאר מאחוריו. הזירה הופקרה למנכ"ל משרדו, שי באב"ד, כדי שזה ישיב לשאלות העיתונאים, ומייד גם התברר שגם לו אין תשובות משכנעות לכלום.

באב"ד וכחלון יצאו מהסיפור הזה בתחושה שהם נאבקו, נתנו פייט אדיר, והצליחו להוריד את ראש הממשלה מכוונתו לבצע בשידור הציבורי מעשים חמורים אף יותר מאלו שהתקבלו בפשרה: החל בסגירתו המוחלטת של התאגיד, דרך מהלך ישיר להדחת מנהליו גיל עומר ואלדד קובלנץ ומינוי מקורבים לנתניהו במקומם, וכלה בחקיקת חוק תקשורת חדש שתכליתו להעניק לראש הממשלה שליטה ישירה על כל כלי התקשורת האפשריים — גל"צ, רשות השידור/תאגיד, ערוצים 2 ו–10, חברות הטלוויזיה הרב־ערוצית ותחנות הרדיו האזורי.

כחלון ובאב"ד, בסיועו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מנעו את חקיקת החוק הזה — אבל יצאו מהפרשה כשהם מרוטים לגמרי. הם נכשלו בהגנה על השידור הציבורי, כשהסכימו למודל עקום במיוחד של סגירת חטיבת החדשות של התאגיד החדש, החייאת חטיבת החדשות של רשות השידור ונטילת הסמכות של ראשי התאגיד על עבודת החדשות (והותירו להם רק את טיפול התוכן הלא־חדשותי, כמו סדרות ותוכניות בידור).

כל זאת, כאשר כל עובדי הרשות והתאגיד נכנסים לאי־וודאות ממושכת בשאלה מי ינהל אותם, מי האנשים שייקלטו בתאגיד החדשות החדש שיוקם, מי האנשים שייפלטו ויפוטרו, ומתי בדיוק כל זה יקרה.

לא מבין רמזים

ההפגנה של עובדי התאגיד מחוץ לקרית הממשלה בתל אביב, בחמישי
עופר וקנין

גם נתניהו יצא חבול. נראה כאילו העובדה שכופף את כחלון הוציאה אותו המנצח הגדול, אבל זה לא מדויק. נתניהו לא רצה שהתאגיד יקום, חד וחלק. באחד הדיונים הליליים הוא אף חשף את הסיבה. על פי גורמים שנכחו בחדר, הביע נתניהו חשש מתחקירים וחקירות נוספות נגדו, ואמר: ״זה כסף ציבורי, ובסוף יילך לגופים שפועלים נגדי ויכולים לשמש את המשטרה״.

לכל הנוכחים בחדר היה ברור בדיוק מדוע נתניהו מתנגד להקמת התאגיד, אך הם קצת הופתעו שזה יצא ממנו בצורה כה ישירה וברורה. העובדה המוזרה באמירה הזו היא שחקירות המשטרה בפרשת 1,000 (מילצ'ן והמתנות) ו–2,000 (שיחות עם נוני מוזס על סיקור אוהד תמורת החלשת "ישראל היום") דווקא לא החלו בעקבות תחקירים עיתונאיים. לעומת זאת, דווקא בתחקיר עיתונאי על פרשת הצוללות (נחשף בערוץ 10 על ידי רביב דרוקר) נתניהו לא חשוד.

אפשר היה לצפות שראש ממשלה שמסובך בחקירות משטרה ונגוע בשורה של ניגודי אינטרסים בעיסוק בשוק התקשורת, יבין את הרמזים העבים ששלחו לו היועץ המשפטי לממשלה והמשטרה, אבל הוא מתנהל כאן בצורה הפוכה. הוא, בגיבוי רעייתו שרה ובנו יאיר, מאמין שכלי תקשורת עצמאיים נועדו לתכלית אחת: להדיח אותו מתפקידו.

מלחמה בתאגיד, שהראה לטעמו יותר מדי סימני עצמאות, היא מבחינתו מלחמה על שרידותו. אמנם התאגיד לא שידר עד כה דבר, וכל התוצרת העיתונאית שלו בחודשים האחרונים מסתכמת בסרטונים אינפורמטיביים חמודים בפייסבוק — אבל פרנויית התקשורת של נתניהו לא נתנה לחמידות הזו לבלבל אותו.

חוסר האמון של נתניהו וסביבתו הקרובה גברו גם עקב התעקשותם של ראשי התאגיד לא לקלוט אנשים מסוימים שנתניהו רצה בהם, וכמובן בשל העובדה שבשבועות האחרונים ביצעו בתאגיד שורת מינויים שנתפסו כ"אצבע בעין" לראש הממשלה (גאולה אבן, הנשואה לגדעון סער יריבו; ג'ודי ניר־מוזס שקורעת לו ולאשתו שרה את הצורה על בסיס יומי בטוויטר; אבי בניהו שמיודד עם גבי אשכנזי — מועמד אפשרי להצטרפות לפוליטיקה; ובנוסף, אחד האנשים החזקים בתאגיד הוא שילה דה־בר, שצמח בקבוצת ידיעות אחרונות לצדו של נוני מוזס). אפילו את כחלון הם הרגיזו עם ההתנהלות שלהם שנתפשה בעיקר כבלתי חכמה.

השורה התחתונה היא שנתניהו וכחלון יצאו לא־מרוצים מהסיכום ביניהם. נתניהו לא סגר לגמרי את התאגיד ולא קיבל את מבוקשו לשלוט במינויי אנשי המפתח בו. כחלון נאלץ להתקפל ולהסכים למודל עקום שיגרום להוצאה כספית גדולה (פיצויים מוגדלים לאנשי התאגיד שיפוטרו, ופעילות מקבילה של שני הגופים למשך זמן לא־ידוע), וגם הוציא אותו חלש מול נתניהו. אנשי התאגיד שהפגינו מחוץ למשרדו של כחלון ברחוב קפלן בתל אביב כתבו על השלטים שלהם "מחיר למשתפן" — שלט שגם קורא לו פחדן וגם לועג לתוכנית הדגל שעמה הוא הכי מזוהה.

מה מעודד את נתניהו

יש כל מיני אמירות על טיבן של עסקות מוצלחות. למשל, "עסקה טובה היא עסקה שבה שני הצדדים חשים שהם סידרו זה את זה". לחלופין, עסקה טובה היא זו בה שני הצדדים יוצאים מרוצים.

לפי שני הקריטריונים האלה, לפנינו עסקה רעה לתפארת. איש מהצדדים לא קיבל את מבוקשו ולא יצא ממנה מבסוט. זה מבטיח שהסיפור לא גמור. כחלון אולי מותש ונתניהו סחוט, אבל הסיפור עוד לא גמור.

בימים הקרובים יוכן תזכיר חוק שיאפשר את ביצוע ההסכמות בין כחלון לנתניהו. זה מהלך מתחייב, שבלעדיו לא ניתן להניף את החרב על חטיבת החדשות של התאגיד. גם כאן יהיה מאבק על כל מילה וכל אות, ונסיונות בלתי־פוסקים מצד נתניהו לקבל יותר סמכויות וכוח כלפי השידור הציבורי, יהא שמו אשר יהיה. הצעת החוק תנוסח כשברקע לחצים שמפעילים עובדי התאגיד ורשות השידור מפעילים, ותוך שהאמון בין נתניהו וכחלון נסדק, ששניהם מאבדים אהדה ציבורית וסופגים אש תקשורתית.

אבל יש דבר אחד שמעודד את נתניהו בסיפור הזה: חבורת השרים האילמים שנמצאת סביבו. איש מבין שריו לא מעז לצאת נגד הגחמנות שבה הוא מנהל את פרשת התאגיד. ראשונים הם נפתלי בנט ואיילת שקד, שעושים לו את המוות על כל עניין שקשור בהתנחלויות — שותקים כאילו אין בעיה בשידור ציבורי הנתון למרותו (ככה הם רוצים להיות ראשי ממשלה בעתיד?).

נפתלי בנט
אוליבייה פיטוסי

גם ישראל כץ, שנחשב שר אמיץ יחסית, שותק. אפילו גלעד ארדן, האיש שהישגו הגדול ביותר בפוליטיקה עד כה היה הקמת התאגיד — נאלם דום. השרים החרדים, דרעי וליצמן, לא מתעניינים בפרשה כלל, ורק מבהירים שהם לא רוצים בחירות. שלא לדבר על ממלא־מקום שר התקשורת, צחי הנגבי, שבכלל היה בארה״ב בזמן המשבר, אך "עודכן כל הזמן״, מרגיעים אותנו.

כחלון חטף, ובצדק, ביקורת רבה מאוד. יש לשער שהוא יחטוף עוד הרבה וכוחו הפוליטי יישחק. בוחריו אולי לא מתעניינים במיוחד בשידור הציבורי, אבל הם רוצים מנהיג עם עמוד שדרה ויכולת עמידה, בכל נושא.

גם כחלון היה עומד מול ראש הממשלה ומונע ממנו לסמרטט את השידור הציבורי, הוא לא היה מצליח בהכרח לקבל מנדטים חדשים — אך כעת הוא עלול להיפגע בקלפי בשל הדימוי החדש שנוצר לו כמשתפן.

בסיטואציה שאליה נקלע כחלון, הוא השר היחיד שאמור להגן בגופו על מודל הפעלה של שידור ציבורי שכלל לא היה שותף לעיצובו. הוא הביט לימינו ולשמאלו בממשלה ולא ראה אף אחד שמוכן להיכנס למאבק הזה יחד איתו.

משה כחלון
עופר וקנין

אך גם מצב זה לא נותן לכחלון הנחה. הוא אמנם טען שמטרתו היחידה בסיפור היא שמירה על מסגרת תקציבית קשיחה של השידור הציבורי, אך ברור לו לגמרי שראש הממשלה עושה בשידור הציבורי מעשה חמור של השתלטות עוינת ופגיעה בחופש הביטוי ובדמוקרטיה.

כפי שהדברים נראים כרגע, גם במסגרת התקציבית הוא לא יעמוד, וכחלון יאבד את אמינותו לגמרי. גם נתן לנתניהו להתעלל בשידור הציבורי, גם ישלם על הגחמות האלה מיליונים רבים, וגם ייתפס כחלש/מתכופף/משתפן מול נתניהו.

והעובדים? ובכן, אחרי מופע החמלה של נתניהו לעובדי רשות השידור שנתונים בחוסר־וודאות ערב הפסח, הוא הרחיב את רשימת העובדים המודאגים והכניס לתוכה גם את אנשי התאגיד. ללמדנו, שחמלה אינה הסיפור כאן — רק שליטה, כוח ופרנויה.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם