רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבשורה הישראלית לחלל: "לוויינים בגודל של קופסת נעליים שפועלים עצמאית"

פרויקט הדגל של סוכנות החלל הישראלית הוא הטסת להק של שלושה ננו־לוויינים ■ "מערכת כזאת היתה יכולה לאתר את המטוס המלזי", אומר פרופ' פיני גורפיל, העומד בראש הפרויקט

11תגובות

בעוד כשנה וחצי צפוי שיגור לוויינים פורץ דרך. בקורו שבגינאה צפויים להיות משוגרים בו זמנית הלוויין הישראלי־צרפתי ונוס, ולצדו החידוש המסעיר כיום את ענף החלל - שלושה ננו־לוויינים שישייטו בחלל במבנה משולב באופן עצמאי, ויקבלו משימות מהקרקע. יוזמי הפרויקט, הראשון מסוגו בעולם, סבורים שהתיאום בין הלוויינים יאפשר לספק מידע מפורט ומדויק הנדרש לכוחות חילוץ והצלה, במקרים כמו איתור המטוס המלזי.

שלושת הננו־לוויינים הם פרויקט הדגל של סוכנות החלל הישראלית, שמבוצע על ידי חוקרי הטכניון בשיתוף עם חברות כמו רפאל והתעשייה האווירית (אלביט מפתחת מערכת מתחרה). בראש הפרויקט, הנקרא סמסון, עומד פרופ' פיני גורפיל מהפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל ומכון אשר לחקר החלל בטכניון. הפרויקט נחשף לקראת שבוע החלל הישראלי, שייפתח בשבוע הבא. הפרויקט ממומן גם על ידי קרן אדליס (ADELIS) מצרפת.

הייחוד בפרויקט הוא קוטנם של הלוויינים, המחייב מזעור מערכות, תחום שבו רפאל מתמחה, לצד התקשורת ביניהם, בעיקר כזאת שתקפיד שלא יתרחקו יותר מדי זה מזה. "הלוויינים יקבלו החלטות לבד, ואנחנו נרשה להם להתרחק עד 250 קילומטרים זה מזה", אמר גורפיל".

הצורך במזעור הוביל להקמת ננו־לוויינים במשקל של עד 8 ק"ג. הלוויינים יורכבו משש קוביות שירכיבו תיבה בגודל של 20x30x10 ס"מ. התוכנה והאלגוריתמים שינהלו את הטיסה פותחו במעבדה למערכות מבוזרות במכון לחקר החלל בטכניון.

הלווין המדעי ונוס
ללא קרדיט

הלוויינים ישמשו לקליטת אותות מכדור הארץ ולחישוב מיקום מקור השידור לצורך איתור וזיהוי אנשים במצוקה. מעבר לכך, מטרת הפרויקט היא להוכיח שניתן להחזיק מבנה שיוט מבוקר של שלושה לוויינים במשך שנה, במסלול בגובה של 600 ק"מ מעל כדור הארץ, דבר שלא נוסה עד כה.

לדבריו, הטכניון מוביל את הפרויקט מבחינת תכנון המשימה והאלגוריתמים. התעשייה האווירית מספקת מחשב מוטס ומרכיבים נוספים, בדיקות ואינטגרציה; אלתא בונה מקלט לקליטת סיגנל המצוקה; ורפאל בונה מערכת הנעה. במכללת אורט בראודה פועלת קבוצה שמסייעת בכתיבת התוכנה המוטסת.

משרד המדע מימן חלק ניכר מהפעילות. על הפרויקט עובדים כ–40 איש, מהנדסים וסטודנטים, והוא גם נועד להכשיר את הדור הבא של מהנדסי החלל של 
ישראל.

"פריצת הדרך היתה ההחלטה ללכת על פרויקט גרנדיוזי בקנה מידה עולמי, ואחד המורכבים באקדמיה בעולם", אמר גורפיל. במהלך הדרך היתה התקדמות בהבשלת האלגוריתמים של טיסת מבנה ובניית מרכב הלוויינים. מבחינה טכנולוגית, דחיסת כל החוכמה בנפח של קופסת נעליים זו פריצת דרך".

ההנעה תתבצע בגז קריפטון דחוס, שמאפשר שימוש במכלים קטנים. בזמן שגרה הלוויינים לא יזדקקו לאנרגיה כדי לנוע, אלא ישייטו במהירות של 7 ק"מ לשנייה. פאנלים סולאריים ישמשו להפעלת המערכות.

שאיפות המפתחים גבוהות מעבר לאיתור ניצולים. "אנחנו מתכוונים להשתמש בפלטפורמה לבחינת מערכות מרחיקות לכת, בין השאר לפיתוח מערכות תקשורת מהירות וצילום בהפרדה גבוהה מאוד. ידוע שיש פלנטות דמויות כדור הארץ מעבר למערכת השמש, ואנחנו לא יודעים אם יש בהן חיים, כי אנחנו לא יכולים לצלם אותן. אם יהיו מערכות לוויינים עם יכולת צילום גבוהה יותר, אפשר יהיה לצלם פלנטה כזאת. זה הגביע הקדוש של מערכת החלל", אמר גורפיל.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם