למה כדאי להיוולד בנתניה - ישראל 2021 - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חינוך לגיל הרך

למה כדאי להיוולד בנתניה

לפי הבנק העולמי משתלם להשקיע בגיל הרך: על כל דולר שמושקע באבחון, זיהוי וטיפול מוקדם בפעוטות - המדינה תחסוך 7 דולרים בתיקון הבעיות בגיל מאוחר יותר

19תגובות

דמיינו לעצמכם תינוק בן שנה וחצי. כמה שהוא מתוק: זה עתה למד ללכת - ומדדה לו בריצה גמלונית ממקום למקום; כבר מפטפט מעט ("עוד", "אבא", "אמא" וכמובן, "במבה"); עושה אפצ'י יחד עם השפן הקטן, חג במעגל, יושב וקם בהתאם למלות השיר ומבין כמעט כל מה שאומרים לו.

עמ' 19 - תינוק

דמיינו את ההורים שלו, שיום אחד מקבלים טלפון ממנהלת המעון. "הכל בסדר, אל תיבהלו", היא אומרת, אבל בכל זאת היא קצת מודאגת: התינוק מאחר בהתפתחות לעומת שאר ילדי המעון. הוא עדיין חמוד ובריא, אבל הוא מופנם מאוד, מתקשה ביצירת קשר ולא ממש מגיב כששרים לו שירים. מה קורה אז? מה עושים? למי פונים? אם התמזל מזלו של הפעוט והוא נולד להורים מסורים, שהפרוטה מצויה בכיסו, הם לא יחסכו מאמץ עד שימצאו לו את המומחים הטובים ביותר שכסף יכול לקנות. אלה יאבחנו את העולל וימליצו על טיפול מתאים.

אבל מה קורה כשאין להורה כסף, ניסיון או שהוא לא יודע למי לפנות? ומה קורה כשהגננת בכלל לא מזהה שיש בעיה? ובכלל, מי אמור לעזור להורה לדעת מי הגורם המקצועי המתאים ביותר לטיפול בבעיה? התשובה המצערת היא שהורים שנקלעים למצב כזה - נמצאים לגמרי לבד. הם ימצאו עצמם מתרוצצים בין מטפלים שונים שיגבו מהם מאות שקלים לפגישה. גם הזמן שייקח עד שייאסף כל המידע הדרוש אודותיו הוא ארוך ויקר, והטיפול הנחוץ עלול להתמהמה פעמים רבות מדי. תינוק שסובל מבעיה כלשהי ייפול בין הכיסאות.

הסיבה: לחינוך לגיל הרך בישראל אין הורים. על פי בדיקה שקיימה קרן אניאס ובני שטיינמץ, קרן פילנתרופית העוסקת בקידום הטיפול בגיל הרך ברשויות מקומיות, מערך השירותים לילדים בגיל הרך במדינת ישראל מפוצל בין חמישה משרדי ממשלה, מאות רשויות מקומיות וכ-45 ארגונים ציבוריים ועמותות. יתרה מזאת: הפיקוח על המעונות עד גיל 3 הוא באחריות משרד התמ"ת.

המשמעות: מערכת החינוך העירונית פוגשת את הפעוטות לראשונה בגיל שלוש, ארבע ולפעמים אפילו רק בגיל חמש, ומתחילה להתמודד רק אז עם הבעיות שהיא מגלה. כלומר, אין כל גורם המרכז את המידע שמאפשר רצף טיפולי בפעוטות.

עמ' 19 - אינפו - זה ייתכן, זה אפשרי

עבור התינוק הדמיוני שלנו, זה בן השנה וחצי שהוריו לא יודעים להבחין שמשהו אצלו לא כשורה, המשמעות של כל זה דרמטית. "מערכת החינוך העירונית קולטת ילדים, ופתאום מגלים שלחלק מהם בעיות שלא קיבלו טיפול ראוי. הבעיה היא שאם לא מטפלים בבעיות בגיל הצעיר ביותר, סביב גיל שנה-שנתיים, זה הולך ומסתבך בגילאי שלוש-ארבע ויוצר המון קשיים. בהיעדר גוף ברשות המקומית שמרכז את הטיפול, הילדים פשוט נופלים בין הכיסאות", מודה בכאב אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות, ובעצמו מנהל אגף חינוך בעיריית ראש העין.

רוב ההורים מתכחשים לבעיות

נעבור לתינוק אחר, גם הוא בן שנה וחצי, אבל הוא בכלל לא דמיוני - נקרא לו רועי. הגננת במעון של רועי הבחינה בהתנהגות שנראתה לה מעט מוזרה ובקשיי תקשורת שלו, אך הבדיקה השגרתית בטיפת חלב לא העלתה דבר. למזלו של רועי, הוא תושב העיר נתניה, אחת הערים היחידות בישראל שהחליטה ביוזמתה לאגד תחת גוף אחד את כל גורמי הטיפול לגיל הרך ולהפסיק לתת לילדים כמו רועי ליפול בין הכיסאות.

בין 2009 ל-2010, לאחר תהליך ארוך ויסודי, הקימה העירייה שלושה מרכזי טיפול לגיל הרך (מרכז נוסף ייבנה בקרוב), שבהם מופעל שירות ליווי התפתחותי להורים ולתינוקות בשיתוף טיפת חלב, יחידה טיפולית התפתחותית, קבוצות הדרכה להורים, תוכניות לאיתור ומניעה בגנים ובמעונות, שירות "דלת פתוחה" להורים שמאפשר לפגוש פסיכולוגים התפתחותיים - הכל נמצא במקום אחד, נגיש וזמין לכל בעיה שלא תתעורר.

כחלק מפעילות המרכזים, מבקרים המומחים אחת לשבועיים במעונות ובגנים בעיר. באחד הביקורים השגרתיים האלה, לפני כמה חודשים, הסבה הגננת את תשומת לבה של קלינאית התקשורת ושיתפה אותה בחששות שלה לגבי אחד הילדים.

עמ' 19 - אינפו - כמה זה עולה לה?

המערכת נכנסה לפעולה והוא נשלח לבדיקה נוספת, אך גם זאת לא הצליחה להצביע על בעיה כלשהי; גם בדיקה של פסיכיאטרית שללה את החשד לאוטיזם. בינתיים פסיכולוגית המרכז לגיל הרך החלה לעבוד עם האם על הקשר עם הילד, ועובדת סוציאלית נכנסה לתמונה.

ככל שהמחיצות נפלו וגורמי הטיפול יצרו קשר חזק יותר עם האם, התברר שהאם היתה חשופה לאלימות מצד בן זוגה - וזו השפיעה קשות על הפעוט: "אנחנו לא יודעים מה הילד ראה ולמה הוא היה חשוף, אבל הוא פשוט זעק את המצוקה של המשפחה בגיל כל כך צעיר", אומרת חגית עדן, מנהלת המרכז לגיל הרך בקרית נורדאו בעיר.

די לבחון את מספר אנשי המקצוע שהיו מעורבים בתהליך (לחלקם יש לקבוע תור חודשים ארוכים מראש) כדי להבין כי אלמלא המרכז סביר להניח שרועי היה נותר ללא טיפול מתאים במשך זמן רב.

"המקרה הרי היה גבולי, לא מובהק. סביר להניח שהגננת, אלמלא היתה מקבלת תמיכה מקלינאית התקשורת, לא היתה אומרת כלום להורים", אומרת סיונה גולן, מנהלת האגף לגיל הרך מלידה ועד גיל שש בעיריית נתניה, ומי שהניעה את תהליך השינוי בעירייה.

גם אם הגננת היתה מדווחת להורים, "רוב ההורים יגידו במצב כזה: מה אתם רוצים ממנו הוא קטן. הנטייה היא להתכחש", ממשיכה גולן, שלא מתקשה לדמיין, על סמך נסיונה הרב, איך היה עלול הסיפור הזה להתפתח: "לולא ההתערבות הטיפולית, הדפוסים שקיימים בקשר בינו לבין האמא היו מתקבעים, האמא היתה הולכת לאיבוד, הילד היה גדל והיו מתקשרים להתלונן מהגן, הוא היה צובר חוויות של דחייה שהיו פוגעות בביטחון העצמי שלו, הוא לא היה פנוי ללמידה ומשם הדרך קצרה לחינוך מיוחד, להיהפך לנוער מנותק, עד כדי הוצאה מהבית. ילדים שלא אותרו בזמן אומרים שהם מסתובבים שנים עם ההרגשה שהם לא בסדר, שמשהו מקולקל אצלם".

עמ' 18 - אינפו -  חמש הבעיות של החינוך לגיל הרך

אצל רועי ההמשך, כך אפשר לקוות, יהיה הרבה יותר אופטימי. אמו מקבלת סיוע ועטופה בעזרה ותמיכה, שמאפשרים לו לצמצם פערים ולקבל את החום שהוא זקוק לו מאמו.

אבל המרכזים החדשניים בנתניה מיועדים לא רק למקרי קיצון כאלה, אלא פשוט מיועדים לענות על צרכים של ילדים על מגוון בעיותיהם. קחו לדוגמה את מעיין לוז-שוורץ, תושבת שכונת פולג בנתניה. היא מנהלת פרויקטים ומנחת קבוצות במכון אדלר, וגם אמא לילד שצריך קצת עזרה בתהליך הגמילה מחיתולים.

סביר להניח שאמא מעורבת ומודעת כמוה היתה מטפלת בבעיה בכל מקרה, אבל בזכות המערכת העירונית נהפך הטיפול לפשוט במיוחד - וגם זול מהרגיל. "הגננת הפנתה אותי לפסיכולוגית התפתחותית במרכז לגיל הרך, שמלווה מדי שבוע את הילד, אותי ואת בעלי", סיפרה אמו של רועי. "בינתיים התעוררה דילמה אם להעביר את הילד לגן אחר, והמטפלת היתה שותפה להתלבטות. כעת נתחיל גם עבודה עם קלינאית תקשורת, ובמקום לחכות חודשים בתור בקופת חולים נתחיל כמעט מיד בטיפול. יש שיתוף פעולה בין המסגרות, והפסיכולוגית פגשה גם את הגננת ותידרכה אותנו במשותף".

והעלות? שוורץ, הנמנית על מעמד כלכלי גבוה יחסית, משלמת את התעריף הגבוה ביותר: 100 שקל למפגש - כאשר עלותו של מפגש כזה בשוק הפרטי מתחילה ב-300 שקל. "סיפרתי לחברות שגרות בערים אחרות על זה, אבל אין להן מה לעשות עם זה. מה, הם יקימו מרכז בעצמן?" היא אומרת. הורים במעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר נדרשים לשלם פחות, בהתאם להכנסתם.

הכוונה ותמיכה ב-15 שקל לשיעור

עמ' 17 - המרכז העירוני לגיל הרך בנאות שקד שבנתניה
גליקמן נמרוד

בחדר מעוצב שבו פזורים פופים צבעוניים וצעצועים חדשים, יושבות תשע אמהות במעגל, מרימות ומורידות את תינוקתיהם לצלילי שיר פעוטות, מחקות את תנועותיה של מדריכה התפתחותית הנעזרת בבובת הדגמה. ברוכים הבאים לקורס העשרה לאמהות גיל הרך: הנשים הצעירות, רובן אמהות לילד ראשון, לומדות כיצד לטפל ברך הנולד, מקבלות מענה לשאלות יום-יומיות מטרידות ומתרגלות, תחת עינה הפקוחה של המדריכה, תרגילים שמטרתם לחזק את הקשר הטבעי בין אם לתינוקה ולטעת בהן ביטחון במגע.

הצורך בהכוונה ובתמיכה בחודשים הראשונים לאחר הלידה מוכר לאמהות צעירות רבות. מרכזים פרטיים יוקרתיים כמו "צעד ראשון" ו"דיאדה" זיהו את הביקוש והקימו סניפים נוצצים ביישובים מבוססים ברחבי הארץ שם הם מציעים קורסים בעלות של 500 שקל ויותר לסדרת שיעורים.

רונית הנעמן-הלל היא אחת מהנשים המתרגלות על המזרון. היא מנהלת תפעול בסלקום, המשתתפת בחוג יחד עם תמר בת התשעה חודשים. "זו חוויה לאם ולילד. אנחנו נהנות מגיבוש, שיתוף והפריה הדדית. כמעט כולן כאן אמהות לילד ראשון ומעבר להפעלה, זו הזדמנות לדבר על התלבטויות כמו הילד לא זוחל, הילדה לא יונקת".

אלא שנעמן-הלל לא משלמת מאות שקלים, אלא 15 שקל בלבד לשיעור. הסיבה למחיר הנמוך היא שהקבוצה שבה היא משתתפת אינה חלק מקורס של חברה למטרת רווח, אלא חלק מפעילות עיריית נתניה, המתקיימת במרכז לגיל הרך הנמצא בשכונת נאות שקד בעיר, שכונה הנמצאת בתהליך שיקום שכונות ומאופיינת באוכלוסיית עולים, בעיקר מאתיופיה וחבר העמים. אך המרכז תוכנן לא רק לשרת את תושבי שכונת נאות שקד, אלא גם את השכונות החזקות יותר מסביב, כמו נווה עוז וגלי ים.

המטרה של עיריית נתניה היתה לשבור את הקירות החוצצים בין מעמדות כלכליים וחברתיים ולעודד מפגש של אוכלוסיות משכבות שונות, סביב המכנה המשותף הטבעי והבריא ביותר. "יש פה אנשים מהשכונה שהם ממעמד סוציו-אקונומי שונה. זו הפעם הראשונה שיצרתי קשר עם אמא אחרת, שאולי לא הייתי פוגשת בנסיבות אחרות", אומרת נעמן-הלל, שמתגוררת בשכונה סמוכה ומבוססת.

"נעים פה משום שהמקום חדש ויפה, ומעל לכל זה זול בטירוף. חברים שלי בערים אחרות משלמים הון עבור הפעילויות האלה, ואם הם צריכים ייעוץ של ליווי התפתחותי לוקחים את הילד לפגישה חד-פעמית בצפון תל אביב שעולה המון כסף. פה אני מקבלת את הכל במקום אחד".

השקעה ללא סיכון ותשואה מובטחת

מי שכן מוציאה הרבה כסף היא העירייה - שמשלמת מאות אלפי שקלים מדי שנה עבור הפעלת המרכז. אבל בנתניה דווקא סבורים כי מדובר בחיסכון כלכלי, ויש להם על מה לבסס את ההנחה הזאת: שנות חייו הראשונות של הפעוט הן קריטיות ביותר, בהן מתפתחות ומתעצבות יכולותיו השכליות והחברתיות ונקבעת התייחסותו כלפי עצמו וסביבתו. חשיבות הטיפול בגיל הרך הוכחה במחקרים רבים וידוע כיום כי קשה ביותר לצמצם בשלבים מתקדמים יותר של החיים את הפערים שנוצרים בשנים הראשונות.

דו"ח של הבנק העולמי קבע כי על כל דולר שמדינה משקיעה באבחון, זיהוי וטיפול בפעוטות היא תחסוך 7 דולרים בתיקון הבעיות בגיל מאוחר יותר. לכן, מה שנראה כמו עוד חוג יוקרתי במחיר מצחיק הוא בעצם מהלך פיננסי חכם: השקעה נטולת סיכון ובעלת תשואה מובטחת לטווח ארוך.

"הבנו שכרשות מקומית אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו לפגוש את הילדים רק בגיל שלוש או ארבע, זה מאוחר מדי", מסבירה גולן, מנהלת האגף לגיל הרך בעיריית נתניה, את המניע לתהליך השינוי בעיר. "הפערים האדירים בין הילדים יוצרים עומס רב על המערכות השונות כמו מערכות החינוך, הרווחה והבריאות וגורמים בהמשך הרבה כאב וסבל לילדים, להורים, ולצוותים שמטפלים בהם".

עמ' 17 - אינפו  - כמה זה עולה לכם?

עם המחשבה הזאת, יצאה מחלקת החינוך בעיריית נתניה לדרך ארוכה וסזיפית שנמשכה חודשים ארוכים, ובמהלכה פגשה גולן את כל הגורמים המקצועיים העוסקים בגיל הרך וביקשה למפות את הצרכים של הילדים, ההורים והגורמים המטפלים.

בתום תהליך איסוף ומיפוי התכנסו בחדר אחד באוקטובר 2007 כל גורמי הטיפול בגיל הרך בנתניה כדי לבחון את הממצאים.

"ישבנו קרוב ל-40 איש בחדר דיונים בעירייה, ובמשך שעות הצגנו זה אחר זה את המיפוי העירוני של הגיל הרך בנתניה מגיל לידה ועד גיל שש. כל אחד הציג כמה ילדים מטופלים אצלו: בטיפות חלב, בגנים, בשירות הפסיכולוגי. כמה ילדים בסיכון בכל סקטור", מסבירה גולן.

"לאחר מכן כל גוף הציג את השירותים שהוא מציע ואת הצרכים החסרים שלו. הכל היה מול העיניים, ובפעם הראשונה ראינו תמונה מלאה. ראינו גם כי הצרכים שלנו דומים מאוד וגם הבעיות והקשיים משותפים".

כך למשל, העובדים הסוציאליים אמרו שחסרות להם שעות של השירות הפסיכולוגי; השירות הפסיכולוגי הצהיר שהיה רוצה להיכנס לא רק לגנים, אלא גם למעונות; הגננות מצדן אמרו שהן היו רוצות לאפשר להורים להתייעץ עם פסיכולוג במסגרת הגן.

"הבנו כי באמצעות שיתוף משאבים אפשר יהיה לגייס עוד אנשי צוות מקצועיים, לחלוק אותם בין המחלקות השונות, ובכך לענות על הצרכים המשותפים - החלטנו שכל מי שיש לו נגיעה לגיל הרך בעיר יעבוד ביחד כדי שנוכל ליצור סנכרון ברמת הרשות המקומית שלא קיימת ברמת הממשלה", מסבירה גולן.

תוכנית העבודה החדשה של נתניה יצאה לדרך. מרכזי הגיל הרך שהקימה הם פירות התהליך הזה.

יותר ויותר משברים משפחתיים

למי שלא בקיא ברזי השלטון העירוני בישראל, זה המקום להסביר במה בדיוק שונה האגף לטיפול בגיל הרך בנתניה מהטיפול בגיל הרך ברוב 256 הרשויות המקומיות שפועלות בישראל.

ייחודו של האגף הוא ביכולתו לתאם בין כל הגורמים המקצועיים המטפלים במשפחות ובילדים צעירים, להציב חזון ולעקוב אחר כל החלטה הקשורה לגיל הרך, במטרה לוודא את מימושה. האגף משתמש בכלי רב ערך - מרכזים לגיל הרך - שמממשים הלכה למעשה את החזון ומאפשרים לשותפות בין הגופים להתרחש בשטח.

אינפו עמ' 16 - המודל הנתנייתי : כל גופי הטיפול במקום אחד

לעומת זאת, ברשויות מקומיות אחרות פועלת בדרך כלל "מחלקת גני ילדים" הנמצאת תחת אגף החינוך. בחלק מהיישובים היא נקראת "המחלקה לגיל הרך", אבל היא אחראית רק על גני הילדים ורק מגיל שלוש ויותר.

"הרעיון של עיריית נתניה הוא מצוין וגם ייחודי", מחמיא קמינסקי. "פחות מ-10% מהרשויות המקומיות מטפלות בנושא הגיל הרך מלידה ועד גיל שש במכלול אחד". בין הרשויות שכבר החלו להקים מכלולים מיוחדים לגיל הרך נמצאת טירת הכרמל, צפת, פרדס חנה-כרכור, אור עקיבא, קרית אתא, כרמיאל ואחרות. ואולם נתניה היא אחת מ-15 הערים הגדולות בישראל, והעיר הגדולה היחידה בישראל שהקימה מערך שכזה.

נתניה, למקרה שלא ביקרתם בה לאחרונה, היא עיר הטרוגנית מאוד ומורכבת מבחינה דמוגרפית - לצד שכונות יוקרתיות נמצאות שכונות עוני ויש בה כ-19-20 אלף ילדים בגילאי לידה ועד גיל שש, יותר ממחציתם בגילאי לידה עד שלוש.

מאז שנות ה-70, כל גלי העלייה הגדולים הגיעו לנתניה, כולל העלייה הצרפתית האחרונה שכוללת גם לא מעט משפחות קשות יום. בנוסף, רצף אירועי טרור קשים שהתרחשו בעיר אך לפני שנים ספורות פגעו אנושות בכלכלה, בתדמית של העיר ובתחושת הביטחון של תושביה.

אלה גרמו למגמת הגירה שלילית, שרק בשבע השנים האחרונות התהפכה שוב, כאשר בעיר צמחו כמה מהשכונות האטרקטיביות ביותר למעמד הביניים ולמעמד הביניים הגבוה - כמו עיר ימים וקרית השרון - שסייעו לנתניה לשפר את דירוגה ולעלות מאשכול חמש במדד היישובים הסוציו-אקונומי (מדד בעל עשר דרגות) לאשכול שש.

אבל הבעיות בגיל הרך הן לא נחלתן של השכבות החלשות. "ילדים רבים לא גדלים עם דמויות הוריות משמעותיות ונוכחות אלא עם מטפלים שונים, או חווים הורים שעסוקים בקריירה ולא מסוגלים להיות באינטימיות ובקשר רגשי משמעותי עם ילדיהם", מספרת גולן. "אנחנו מתמודדים עם שיעור גדל והולך של משברי גירושים במשפחות, ואנו עדים להרבה ילדים עם בעיות התפתחות ובעיות התנהגויות רגשיות, ילדים בבעיה עם ויסות רגשי שלא מסוגלים להתמודד עם תסכול ועם דחיית סיפוקים. חלק מהם יכולים לבכות, לצעוק, לנקוט תוקפנות שמסכנת אותם.

"לחלופין, אנחנו מבחינים בילדים מכונסים, עצובים, שלא מתבלטים, שיכולים לעבור יום במעון בלי שאף אחד ירגיש שהם היו. אותם ילדים צועקים את הצעקה שלהם בשקט וללא מלים. אלה הילדים הבלתי נראים, והם מדאיגים אותי מאוד. אפשר למצוא את זה בכל מקום, אבל בעיקר בשכבות מבוססות".

אף שמבחינת החוק עיריית נתניה אינה מחויבת לקחת אחריות על הגיל הרך, היא משקיעה מדי שנה כ-2 מיליון שקל עבור כוח אדם, יישום ופיתוח תוכניות לגיל הרך. המדינה מסייעת ביותר ממיליון שקל במסגרת התוכנית הלאומית לילדים בסיכון, וקרנות פרטיות והפדרציות היהודיות משלימות כ-750 אלף שקל נוספים. תקציב זה אינו כולל את תקציב הגנים העירוניים לילדים מגיל שלוש, המתוקצב בנפרד.

כך, בעזרת תמיכת העירייה ותמיכה כספית של קרן שטיינמץ ופדרציית דטרויט, מופעלות כיום תוכניות איתור ומניעה ב-220 גנים בעיר. "התוכניות התגלו כמשאב אדיר. הגננות מרגישות שהן לא לבד ושיש עוד גורם שיכול לסייע בייעוץ במקרים השונים שמתעוררים. גם ההורים מתייעצים יותר לגבי פניות נורמטיביות כמו בעיות שינה, בעיות פרידה והולדת אח. אנחנו רואים כיצד השירות מונע בעיות, והורים כבר לא נרתעים מלשוחח עם פסיכולוג", אומרת גולן.

"אלה דברים שלא היו בעבר. אם יהיה בכל עיר אגף כזה, היקף האיתור של בעיות התפתחותיות ובעיות בקשר הורים וילדים יגדל, יותר ילדים יגיעו מוכנים לבית הספר, מטפלות וגננות יוכלו להתמודד עם הילדים במסגרות הרגילות ופחות יופנו לחינוך המיוחד".

"אנחנו לא מחכים - אלא יוזמים"

גולן הגיעה לתחום הגיל הרך בתור עובדת סוציאלית צעירה: "התחלתי את הקריירה בפנימיית מאיר שפייה שבה שוהה אוכלוסייה של ילדים שיצאו מבתיהם. בגיל 14-15 יש לילדים עומס של בעיות והרגשתי שעל אף שדיוושתי בשיא הכוח - כמעט לא התקדמתי. אז החלטתי שאני הולכת להציל כמה שיותר ילדים בגיל הצעיר, שם אפשר לתקן ולמנוע בעיות. כך התחלתי את הקריירה עם העיסוק בגיל הרך".

בהמשך הקריירה שלה היא עבדה באשלים, עמותת בת של הג'וינט, שם שימשה במשך כחמש שנים מנהלת תוכניות ארצית בתחום הגיל הרך. לאחר מכן חזרה לנתניה וניהלה את מרכז בית גינסבורג. "יום אחד, כשאעלה לשמים ואלוהים ישאל אותי מה עשיתי בחיי, המקום הזה יהיה כרטיס הכניסה שלי לגן עדן", היא אומרת בהתרגשות.

מי שסייעה לה לקנות את הכרטיס היא ראש העירייה מרים פיירברג-איכר, שיזמה ועודדה את המהלך: "בדרך כלל ראשי ערים רוצים לקצור את הפירות של השקעה בחינוך בתקופת כהונתם, ולכן יעדיפו תמיד להשקיע בתיכון ובחטיבות הביניים, כדי שתוצאות הבגרות יהיו טובות יותר", אומרת פיירברג-איכר.

לדבריה, הרעיון החל בעקבות יישום מוצלח בעיר של פרויקט "התחלה טובה", תוכנית שהובילה אשתו של ראש הממשלה לשעבר, עליזה אולמרט, שמטרתה צמצום היקף מצבי הסיכון בקרב ילדים ובני נוער באמצעות דגש על טיפול מונע בגיל הרך במסגרת הקהילה.

"התוכנית הצליחה כאן מאוד, וחשבנו שיש צורך למנף אותה ולעבות אותה. אני חושבת שמה שמיוחד ביוזמה שלנו היא שאנחנו לא מחכים - אלא יוזמים. אמנם רוב הילדים גדלים במשפחות תומכות, אך האגף חיוני גם לאמא נורמטיבית צעירה שרוצה לקבל הדרכה", אומרת פיירברג-איכר.

"אני מאמינה שניתן יהיה לשכפל את המודל ברחבי הארץ. צריך להגיע למצב שעל כל ילד במדינת ישראל יש מידע ושהוא מטופל, שלא יהיה מצב שילד במדינת ישראל הולך לאיבוד".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם