מחדר אוכל לחברת קייטרינג: כך נהפכו סמלי הקיבוץ לאמצעים מסחריים - חדשות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחדר אוכל לחברת קייטרינג: כך נהפכו סמלי הקיבוץ לאמצעים מסחריים

המהפך האידיאולוגי, הכלכלי והחברתי שעברה התנועה הקיבוצית בשנים האחרונות הכריח אותה להשתמש בכל נכסיה כדי להתפרנס

תגובות

>> כמדי שנה בערב שבועות, כך גם השנה, יהיו לא מעט אנשים שייזכרו בקרובי משפחתם מהקיבוץ. "מה שלומכם?", ישאלו בשיחת הטלפון החד-שנתית, "אולי במקרה אתם בקיבוץ ואפשר לקפוץ לבקר אתכם? הילדים מאוד ישמחו לראות את טקס הבאת הביכורים".

אלא שבשנים האחרונות כבר אין צורך להתחנף לקרובים בקיבוץ כדי ליהנות מהחג החקלאי, שבו ענפי המשק מציגים לקהל את פרי עמלם, ונערות ונערי הקיבוץ מחוללים במעגלים כשראשיהם עטורים.

כיום, כדי להתבשם מהחג, ליהנות מארוחה חלבית ולצפות בטקס הבאת הביכורים, כל שצריך הוא להזמין חדר באחד מעשרות כפרי האירוח בקיבוצים. בשנים האחרונות התפתח ענף האירוח הכפרי בקיבוצים - שיארחו אתכם תמורת תשלום בכל ימות השנה, וגם בחגים. כדי לקחת חלק גם בארוחות החג תשלמו תוספת של 100-150 שקל לאדם.

"התפוסה בחגים באורחן היא ברמה של 100%, לעומת ממוצע שנתי של 55%", אומרת ליאורה סלע-דוד, מנהלת ענף התיירות בקיבוץ צאלים, שם מחיר השתתפות בארוחת החג של שבועות הוא 110 שקל למבוגר ו-70 שקל לילד. "רוב האורחים מזמינים את המקום מראש, ויותר ממחציתם מבקשים לקחת חלק בארוחות החג.

"כשהתחלנו לפני 14 שנים לארח את מוזמני האורחן בארוחות החג שנערכות בחדר האוכל, זה לא היה מובן מאליו. למעשה, עד היום זה לא מובן מאליו, ויש אנשים שקשה להם עם זה", אומרת סלע-דוד, ומדגימה: "תמיד נוטים להאשים את אורחי האורחן בהתנהגות בלתי נאותה. אם, למשל, יש התנפלות על דוכני האוכל, הכי קל זה להאשים את אלה שלא קשורים לאף אחד בקיבוץ - האורחים".

חג שבועות בקיבוץ, עמ' 2
ארכיון גבעת ברנר, חנן בהיר

סלע-דוד מוסיפה כי בהתחלה עצם קיומם של חדרי האירוח בקיבוץ העלה התנגדויות: "עלו טענות של חברי הקיבוץ, כמו ‘למה נותנים לאנשים אחרים להיכנס לחיים שלנו', אבל עם הזמן החברים הבינו שזה מהענפים המכניסים ביותר של הקיבוץ והעניין משתלם. יותר ויותר חברי קיבוץ עובדים כיום בענף הזה".

החברים למדו לבלוע צפרדעים

שבועות אינו החג היחיד שמושך תיירים לקיבוצים. בשנים האחרונות החלה מגמה של אורחים המבקשים לנצל גם את חג הפסח לחופשה ולארוחת ליל סדר במתכונת קיבוצית. בחלק מהקיבוצים לא חייבים להזמין מקום לינה בחדרי האירוח כדי לקחת חלק בארוחת החג.

"אפשר להגיע רק לארוחה עצמה, שבליל הסדר עולה 150 שקל למבוגר ו-120 שקל לילד, אבל זה לא קורה הרבה, ולרוב המשפחות שוכרות חדר באורחן לשהייה במהלך החג. מעטים מגיעים רק לארוחה, ואלה לרוב משפחות קטנות או אנשים שנשארו לבד והארוחה בקיבוץ מהווה עבורם פתרון. הם לא באים בשביל האוכל, אלא בשביל החברה", אומרת רונית דביר, מנהלת שיווק ומכירות בקיבוץ גבולות.

לדבריה, מאז שהאורחן בגבולות נפתח ב-1996, חברי הקיבוץ מקבלים את האורחים בשמחה. "אנחנו ממש לא סנובים, הקיבוץ מאוד פתוח ומזמין".

טקס שבועות בקיבוץ בית קשת, עמ' 2
ירון קמינסקי

סלע-דוד מציינת כי אמנם מגיעים לחדר האוכל בליל הסדר יותר אורחים מבחוץ, אך מצד שני מספרם של חברי הקיבוץ שמגיעים לליל הסדר פוחת והולך.

"בשנים האחרונות שמנו לב שיותר חברי קיבוץ מעדיפים לערוך ליל סדר אינטימי עם המשפחה ובוחרים שלא להירשם לארוחת החג המסורתית. אלה שבאים כבר מביאים בחשבון שהם יראו סביב השולחן אנשים שהם לא מכירים. הם בלעו את הצפרדע ומקבלים זאת בהבנה".

זאת לא הצפרדע היחידה שחברי הקיבוצים נאלצים לבלוע. הקשיים הכלכליים, לצד תהליכי ההפרטה, גורמים לקיבוצים להשתמש בכל נכסיהם בכדי להתפרנס. הדבר כולל גם נכסים שבעבר נחשבו לסמלי הקיבוץ: החינוך הקיבוצי, ענפי החקלאות, פינת החי, המכבסה ואפילו המורשת הקיבוצית - כל אלה נהפכו זה מכבר לענפים מסחריים.

חדר אוכל: המטבח נהפך לחברת קייטרינג

>> בקיבוץ אור הנר הבינו כבר לפני עשר שנים שאם ימשיכו להפעיל מטבח רק כדי להאכיל את חברי הקיבוץ, הדבר יוביל אותם להפסדים כספיים. עליית מחירי התשומות, תשלומי הארנונה ואחזקת המבנה הגדול נהפכו לבלתי משתלמים עם בואה של ההפרטה.

ארוחת חג בקיבוץ איילת השחר, עמ' 3

במקום לסגור את המטבח העדיפו חברי הקיבוץ לנצל את הפוטנציאל שלו ולמקסם את יכולת הייצור שלו. כיום המטבח מוציא 3,000 מנות ביום ליותר מעשרה קיבוצים השוכנים בסביבה, וגם למפעלים ולמוסדות שונים. בנוסף, בקיבוץ פתחו את חברת הקייטרינג אסאדור, שמספקת מזון בסגנון דרום אמריקאי לכל רחבי המדינה.

כובסות בקיבוץ שדות ים, עמ' 4
לע"מ, זולטן קלוגר

"בהתחלה אנשים חששו מהשינוי, דאגו שהמטבח יהפוך לתעשייתי ולא ייתן מענה לטעם הביתי שהיו רגילים אליו", אומר עידו, מנהל הקייטרינג באור הנר. "כיום זה לא מפריע לאיש. החברים רואים את התוצאות, שלא נמדדות רק בחיוך של האנשים אלא גם בכיס. כל עוד יש תוצאות טובות, אנשים תומכים".

זאב בירן, מנהל חברת הקייטרינג של קיבוץ סעד, מוסיף כי "הקיבוצים קיבלו זעזוע גדול, כי פתאום חבריהם רוצים פרנסה והכנסה. הקיבוץ נהפך לעסק חי שרוצה להרוויח. להרבה חברים ותיקים יש תחושה שגנבו מהם את הקיבוץ. הם מרגישים שהקיבוץ של פעם מת, וכואב לי הלב עליהם. נגמרו הימים שהקיבוץ חי לשם שמים, וכיום עסק לא כלכלי נסגר". לדברי בירן, אמנם הקייטרינג אינו העסק המוביל מבחינת הכנסה בקיבוץ, אבל הוא מרוויח יחסית יפה. "אנחנו מעסיקים בחברה גם חלק מחברי הקיבוץ, וזה יתרון נוסף".

הרעיון של שימוש במבנה הקיים של המטבח כקייטרינג מסחרי במטרה להרוויח כסף נשמע כמו דבר הגיוני ביותר. עם זאת, מסתבר, הוא לא כל כך פשוט למימוש.

"כדי שהקיבוץ יוכל לייצר מזון ולמכור אותו, הוא צריך לעבור הליך רישוי מייגע שגם עולה הרבה כסף. הוא צריך גם רישיון יצרן וגם רישיון עסק בהתאם לנפח העבודה, וזאת השקעה שמתקרבת ל-800-900 אלף שקל", אומר רמי דביר, יועץ לעניניי מזון בקיבוצים. "זאת הסיבה שהרבה קיבוצים מוותרים על האופציה הזו, בורחים מההתמודדות עם ענף המזון ומעדיפים לרכוש מנות מבחוץ או להשכיר את המטבח לקייטרינג חיצוני".

המכבסה בקיבוץ כנרת, עמ' 4

"אבל מי שמחליט ללכת על עסק כזה, יכול להרוויח", מוסיף דביר. "בקיבוץ גבולות, לדוגמה, קיבלנו עכשיו דו"ח רבעוני של 2011 שמציג רווח של 100 אלף שקל לחברת הקייטרינג של הקיבוץ. הם היו בשוק. גם בקיבוץ נען, שמפעיל קייטרינג, המספרים מדברים על מאות אלפי שקלים בשנה, שחוזרים לקהילה בצורת השקעה בתשתית ושיקום ענפים אחרים בקיבוץ. אם עושים את זה נכון, זה יכול להיות עסק משתלם מאוד".

מכבסה: "אם אני מפסידה, החשב נותן לי על הראש"

>> "כשהתחיל הליך ההפרטה, הבנו שאין למכבסה זכות קיום אם היא משמשת רק את חברי הקיבוץ", מסבירה כוכי מלכה, מנהלת מכבסת קיבוץ כנרת, מדוע לפני חמש שנים לקחה לידיה את ניהול המכבסה והפכה אותה למכבסה מסחרית. המכבסה הגדילה את ההספק החודשי שלה מכ-3 טונות של בגדים השייכים לחברי הקיבוץ בלבד, לכ-25 טונות של בגדים, ששייכים בעיקר למוסדות ולגופים חיצוניים, שמשלמים עבור הכביסה.

מבחינת מלכה מדובר בעסק לכל דבר: "כל הקיבוצים סביבנו למדו שאפשר להשתמש במכבסה כעסק שמרוויח כסף, לא אני המצאתי את הגלגל. אני בפירוש מנהלת עסק, ואם אני מפסידה - החשב של הקיבוץ נותן לי על הראש", אומרת מלכה. לדבריה, המכבסה לא מגיעה לרווחים בגלל ההוצאות על ארנונה ומים וגם שכר עבודה הגבוה יחסית שמשולם לחברי הקיבוץ המועסקים על ידה, אך גם היא מוכנה להסתפק גם באיזון חשבונאי. "הרווח הוא שולי וקטן", היא אומרת. "לקיבוץ שווה להחזיק אותנו, לא כי אנחנו מכניסים לו כסף, אלא כי זה נותן עוד מקום תעסוקה לחברים. אם המכבסה תיסגר, יצטרכו למצוא להם מקום עבודה אחר".

ההערכות הן שכמעט כל הקיבוצים שמחזיקים כיום מכבסה פעילה מציעים גם שירותי כביסה לסביבה. אלמלא כן, העלויות של אחזקת המקום, כוח האדם והציוד - לא משתלמים. התופעה כה נפוצה, שבקיבוץ הארצי אף מארגנים מדי פעם קורסים המלמדים את מנהלי המכבסות כיצד להתייעל. לצד הסברים על איך מוציאים כתמים עקשניים מהבגדים ואיזו מכונת כביסה עובדת טוב יותר - גם מדברים על איך להרוויח יותר כסף.

דרך נוספת לקבל כסף עבור המכבסה הקיימת בקיבוץ היא להשכיר את המבנה על כל הציוד שבו לחברה חיצונית שתפעיל אותו. כך קורה בקיבוץ העוגן, שאת המכבסה הישנה שלו מפעילה זה שמונה שנים חברת שניידר'ס. "כשהגענו לקיבוץ, המכבסה לא היתה פעילה, כי לא השתלם להם להפעיל אותה", אומר גיא שניידר, מבעלי המקום. "הקיבוץ מסר את כל הבגדים לכביסה במכבסת קיבוץ משמר השרון הסמוך. להחזיק מכבסה עם כוח אדם גדול כמו שהיה שם, זה מיותר. אנחנו מכבסים קרוב ל-12 טון בגדים בחודש ומעסיקים בסך הכל שלושה אנשים. לפני כן, כיבסו כאן אולי חצי מהכמות הזו והעסיקו שמונה נשים".

ארוחת צהריים בגן הילדים בקיבוץ העירוני אפעל, עמ' 5

שניידר מספר כי בחודשים הראשונים לפעילותו בקיבוץ, היו חברי קיבוץ שהתקשו להסתגל לעובדה שאנשים חדשים מסתובבים בשטח שהיה בעבר שלהם. "חלק מהם הרגישו שנכנס להם אדם זר לתוך הבית. היו כאלה שקיבלו את זה, אבל היו גם כאלה שעשו פרצופים ואמרו שמישהו פלש אליהם לתחום. אנשים שעבדו בעבר במכבסה, היו נכנסים למקום ומעלים זכרונות מפעם, בהרגשה שאנחנו לקחנו את זה מהם - אם כי כשהגענו לכאן, המכבסה לא היתה פעילה כבר שנה. כיום זה אחרת, כולם מאושרים וטוב להם".

ילדי הגן בקיבוץ אלונים, עמ' 4

ומה עם המחירים? מלכה מעידה כי המחירים במכבסה שלה גבוהים מאלה של מכבסה מוסדית. "מכבסה מוסדית עובדת תמורת 2.70 שקלים לק"ג, ואני לא עובדת בפחות מ-4.50 שקלים, למעט עם חברי כנרת שמשלמים 3.50 שקלים. שיטת השיווק שלי היא שאני מעניקה ללקוחות פוטנציאליים פעם-פעמיים ניסיון חינם, כדי שייראו אם הם מרוצים, והם נשארים בגלל האיכות". במכבסת שניידר'ס המחיר הוא 6 שקלים לק"ג, כולל קיפול.

חינוך: פתוחים כל השנה - ועם ערך מוסף

>> החינוך הקיבוצי, פאר היצירה והסמל, בה' הידיעה, של התנועה הקיבוצית, היה למעשה הראשון שעבר תהליך של מסחור ונהפך לענף מכניס: כבר לפני כ-30 שנה החלו הקיבוצים לאפשר לילדים מחוץ לקיבוץ ללמוד במערכת החינוך שלהם.

הקיבוצים עשו זאת מחוסר ברירה. מספר הילדים בקיבוצים הצטמצם, לרוב בגלל עזיבת חברים. כדי לשמור על מכסה ריאלית להפעלה של גן ילדים, פתחו הקיבוצים את השערים לתושבי חוץ שמילאו את הגנים בילדיהם. כיום, כמעט כל גני הילדים הקיבוציים פתוחים לציבור - בחלק יש מקום, ובחלקם פחות או בכלל לא - אך כולם מקבלים גם ילדים שהוריהם אינם חברי קיבוץ.

עבור ההורים, היתרונות של גן קיבוצי לעומת גן פרטי או עירוני הם משמעותיים: ראשית, הגן בקיבוץ פתוח במהלך כל ימות השנה, למעט ימי חג ושבוע אחד באוגוסט שבו הגן מכין את עצמו לקראת השנה הבאה. עבור הורים עובדים שמבלים את חול המועד וחודשי הקיץ בניסיונות לתמרן ולמצוא פתרונות עבור ילדיהם, מדובר בברכה גדולה.

ויש עוד ערך מוסף: "השבוע הילד חזר הביתה וסיפר שהוא וחבריו בילו את היום בטיול ארוך בקיבוץ, וראו איך בונים לולים של תרנגולות", מספרת מיכל כסיף מרמת השרון, אם לשני ילדים, בני שנתיים וחמש, שמטופלים במערכת החינוך של קיבוץ גליל-ים. "הילדים נהנים שם כל השנה מטיולים בטבע ומשהייה בחוץ".

פינת חי בקיבוץ, עמ' 6

שריתה אפשטיין, האחראית על כלכלת חינוך במערכות החינוך בתנועה הקיבוצית, מציינת יתרונות נוספים: "בגני הילדים והתינוקיות בקיבוצים ההמלצה היא על יחס נמוך יחסית בין גננות ומטפלות לבין ילדים. בתינוקייה עד גיל שנתיים יש מטפלת אחת על כל ארבעה תינוקות, ובשנה השלישית היחס הוא אחד לשישה ילדים, וכך הוא עולה עם כל שכבת גיל". בנוסף אומרת אפשטיין, "רוב המערכות מכילות יחידות חד-גילאיות כדי לתת את המענה הפסיכולוגי ההתפתחותי המתאים לילד לפי הגיל שלו. אין דבר כזה שילדים בגיל שנה ייאלצו להתמודד עם ילדים בגיל שלוש באותו גן".

העלויות של החינוך הייחודי משתנות מאזור לאזור. כסיף, למשל, משלמת עבור הגן של עידו בן השנתיים 3,100 שקל בחודש, כשלטענתה גן ילדים טוב באזור מגוריה עולה כ-3,700 שקל בחודש. לעומתה, חגית (שם בדוי), אומרת ששילמה על בתה בת ה-4 כשהיתה בבית התינוקות של קיבוץ גבעת חיים מאוחד 3,000 שקל - מחיר גבוה מזה שהיתה נדרשת לשלם על משפחתון באזור מגוריה, סמוך לחדרה. ואולם, לצערה של חגית, את ילדה השלישי היא כבר לא יכלה לרשום לגן, בגלל רישום גבוה מצד חברי הקיבוץ.

ד"ר אבי אהרונסון, מנהל מחלקת החינוך בתנועה הקיבוצית, טוען שבקיבוצים רבים הפסיקו לקבל ילדים מן החוץ בדיוק מהטעם הזה: הצמיחה הדמוגרפית בתנועה הקיבוצית משתנה בשלוש השנים האחרונות, וכיום בגני הילדים בקיבוצים יש יותר ילדים של הקהילה עצמה מאשר ילדי חוץ, כתוצאה מתופעת הבנים החוזרים ותושבים שהצטרפו לקיבוצים המתחדשים.

ענפי חקלאות ופינת חי: מי רוצה לדעת לחלוב או ללטף עז?

>> במשך 20 שנה ויותר, היתה פינת החי בקיבוץ גברעם אחד מענפי העבודה החביבים על ילדי הקיבוץ: הם היו מגיעים אליה בצהריים, אחרי בית הספר, וטיפלו בחיות. אבל אז הגיע יום החינוך הארוך והילדים הפסיקו להגיע. עירית שעני ובעלה בני, חברי הקיבוץ ומנהלי המקום, הבינו שאם הם לא יהפכו את פינת החי לעסק רווחי, לא יתנו להם להחזיק בו יותר.

חליבת עזים בגליל המערבי, עמ' 6

חברי הקיבוץ היו מאוד סקפטים לגבי היכולת להפוך את פינת החי למשהו שאפשר להרוויח ממנו כסף, מספרים בני הזוג שעני, שפתחו לפני קצת יותר משש שנים את פינת החי לקהל. בזכות המסחור גדל מלאי החיות, וכיום אפשר למצוא בפינת החי גם אלפקות, עזים, למורים, איילים, פוני וכמובן - ארנבונים - להיטי פינות הליטוף באשר הן.

אבל לא רק פינת החי נפתחה לקהל: ביוזמת בני הזוג שעני, גם הרפת נפתחה לציבור, שבה אפשר לסייר ולראות כיצד חולבים את הפרות. המחיר (לפינת החי והרפת): 25 שקל לילד ו-15 שקל למבוגר.

המוזיאון בקיבוץ גשר, עמ' 6

"כיום כולם אומרים לנו 'כל הכבוד'. למזלנו, התחלנו בהקמת המקום שלוש שנים לפני שהקיבוץ הופרט, אז לא לחצו עלינו על ההתחלה להיות רווחיים. גם כיום הרווח לא בשמים ולא משהו שיחזיק את הקיבוץ, אבל הוא מספיק כדי להחזיק את המקום, אותי ואת העובדים".

בקיבוצים רבים רווחת התופעה של שימוש מסחרי בענפי החקלאות המסורתיים - משפצים, מסדרים, מוסיפים חיות ואטרקציות, עושים סיורים בלולים, ברפת או בשדות והילדים העירונים מגלים עולם.

בקיבוץ גבולות לדוגמה, קיימים סיורים חקלאיים שכוללים מעבר בין ענפי המשק וגידולי השדה - הילדים יכולים לראות, למשל, איך גדלים גזרים, פרי הדר ותפוחי אדמה. "עבורנו זו פרנסה שגם מגדילה את האלמנט התיירותי בקיבוץ", אומרת מנהלת השיווק של הקיבוץ, רונית דביר. מחיר הסיור הוא 15 שקל לאדם בקבוצה של 30 איש.

בחפץ חיים הקצה הקיבוץ 20 דונם לטובת מתחם של ליטוף חיות, חליבת עזים, גיבון גבינות ושאר נפלאות המשק. "כשפתחנו את המקום לפני עשר שנים, עשינו את זה כשאין לנו אגורה. הקיבוץ היה במצב כלכלי קשה ואף אחד לא רצה לקחת על עצמו את הטיפול במשק החי. בקיבוץ הסתכלו עלינו קצת ברחמים, כי לא האמינו שנצליח להחזיק את המקום, אבל לא ויתרנו למרות שהיה קשה", אומרת חווה זליגר, שמנהלת את המתחם בקיבוץ יחד עם בעלה יעקב. מחירי הכניסה למקום הם 40 שקל לילד ו-25 שקל למבוגר.

"בסופו של דבר, המטרה היא פרנסה וכסף - אנחנו צריכים לחיות. אבל להגיד שמרוויחים אז לא, בינתיים אנחנו מאוזנים. עכשיו הבת נהפכה למנהלת השיווק וביחד אנחנו מגבירים את הקצב ואולי נגיע לרווח", אומרת זליגר. מבחינתה, המקום שהיא בנתה הוא חלום. "אז גם אם חסר קצת", היא אומרת, "אני לא לוקחת משכורת כי אני פנסיונרית. הפרנסה שלנו זה האושר שלנו. נשארנו קיבוצניקים מהדור הקודם". ידעתי מראש שזה לא עסק כלכלי רווחי, במיוחד מקום גדול כמו שלנו שצורך כל כך הרבה חשמל ומים".

ההיסטוריה הקיבוצית: העבר שווה כסף

>> "אני זוכרת שכשהקמנו לפני 20 שנה את אתר המורשת בגשר - חוויית נהריים - הוותיקים חשבו שהסיפור ההיסטורי שהתרחש כאן לא מעניין ושזה מיותר לספר על הקרבות שהתרחשו במקום", מספרת נירית בגרון, מנהלת האתר. "אני חושבת שכיום הם חושבים אחרת, והם גאים".

תחנת הרכבת הישנה בקיבוץ יגור, עמ' 6

האתר הוקם בנקודה שבה היה היישוב לפני קום המדינה - 500 מטר מהיכן שנמצא הקיבוץ כיום. האזור היה עמוס בקוצים, עשבים ומוקשים, אבל עם השנים והעבודה שהושקעה במקום על ידי חברי הקיבוץ, כיום עומד שם אתר מבקרים שמספר את סיפור הקמת היישוב וחלקו בהגנה על המדינה בדרך להקמתה. מחיר הכניסה לאתר הוא 25-29 שקל.

בין היתר, אפשר לבקר במוזיאון תת-קרקעי במקום, שהיה פעם בונקר ששימש את חברי גשר במלחמת העצמאות, ומציג חדר קשר שבו ציוד הקשר מאז, יחד עם מסמכים אותנטיים. באתר אפשר גם לאפות לחם בתנור לבנים מקורי בן יותר מ-80 שנה ששימש את הקיבוץ, ופועל ממש כמו פעם, על מבער גדול וחום של לבנים. בנוסף, אפשר לחזות בדגם גדול ומתקדם הממחיש את פעולת תחנת הכוח נהריים שפעלה בעבר המזרחי של הירדן.

גם ביגור הבינו לפני כעשר שנים את חשיבות שימור המורשת ההיסטורית-תרבותית של הקיבוץ, כמו הסליק המרכזי של ההגנה שנמצא בקיבוץ וסיפור חיפושי הנשק על ידי השלטון הבריטי ב-1946, באירוע שזכה לכינוי "השבת השחורה". "כבר לפני 40 שנה היו סיורים מאורגנים לסליק, אבל זה היה באופן פרוביזורי, ורק בחגיגות ה-80 של יגור הבנו שצריך לעשות את זה בצורה מאורגנת. ראינו שיש בזה ערך, ולכן שיחזרנו את המקום, שיהווה חלק מתיירות הפנים של הקיבוץ" אומר גבי קרדוש, מרכז הפעילות של "מסלול יגור".

"עם השנים הגענו ל-3,000 מבקרים בשנה בתשלום. מחיר סיור של שעתיים לקבוצה של 30 איש הוא 600-750 שקל, ומי שמעוניין בסיור הקצר יותר, רק בסליק, המחיר הוא 300-450 שקל לקבוצה. הסכומים האלה אמורים לכסות את הוצאות העבודה, ההדרכה והאחזקה של המקום ותו לא, וזאת בניגוד לפארקים ובתי הארחה שבקיבוץ, שעושים רווח משמעותי יותר".

קרדוש מסביר כי הסיבה להקמת המרכז לא היתה כלכלית, אלא "כי ראינו שיש כאן 90 שנה של היסטוריה והכוונה העיקרית היתה להביא את הסיפור של המקום לאנשים שמתעניינים בו".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם