בדרך לנאסד"ק: איך הפך שדות ים מפושט רגל לסיפור הצלחה בינלאומי?

לפני 20 שנה לא היה בקיבוץ כסף לשלם את חשבון החשמל; כיום מתלבטים אנשיו אם להנפיק את מפעל אבן קיסר לפי שווי של 400 או 600 מיליון דולר

>> "הדבר הראשון שראיתי הוא שהקיבוץ חי מעבר לאמצעיו. סגרתי את הדלת ושאלתי את הגזבר: 'תגיד איך כל העניין הזה עובד?'" מספר גילי אמיר על ימיו הראשונים כמזכיר קיבוץ שדות ים בראשית 1988. כשנסגרה הדלת ונערכה שיחה קצרה עם הגזבר גילה אמיר שהקיבוץ שבראשו הוא עומד למעשה פשט רגל, ושהדרך היחידה להאכיל 700 נפשות בקיבוץ עוברת בהלוואות נשך שנלקחו מהשוק האפור.

דו"ח של ועדה שמונתה על ידי התנועה הקיבוצית אימת את מה שטואטא מתחת לשטיח במשך שנים רבות והוסתר מחברי הקיבוץ: שדות ים שקוע בחובות עתק ואינו מסוגל לעמוד בהתחיבויותיו. הוועדה, בראשות פרופ' יורם קרול, אז מנכ"ל קרן התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"מ), הציבה את התמונה העגומה של המציאות מול חברי הקיבוץ והדהימה את חברי שדות ים. רבים לא יכלו לשאת את החרפה ועזבו את הקיבוץ.

23 שנים אחר כך שוב עוסקים בשדות ים בשאלות כלכליות הרות גורל, אבל הפעם בעלות אופי שונה לגמרי. חברי הקיבוץ, שמתחבטים בשנה האחרונה עם הכוונה להנפיק את חברת אבן קיסר שבשליטת הקיבוץ בניו יורק, מתלבטים אם זהו העיתוי הנכון להנפקת אבן קיסר או שמוטב להמתין לתוצאות כספיות טובות יותר; אם השווי הוא 600 מיליון דולר או שאפשר להסתפק בשווי של 400 מיליון דולר; וכיצד ישנו כמויות הכסף המסחררות את אורח החיים בקיבוץ, שעדיין פועל על פי המודל של קיבוץ שיתופי.

קיבוץ שדות ים

סיפור המהפך שעבר על שדות ים הוא סיפורה של חברת אבן קיסר. כדי להדגיש עד כמה עמוק היה המשבר, "נהגו לומר פעם שאם רוצים להפסיק את המוות בעולם צריך לתת לקיבוץ שדות ים להקים מפעל לתכריכים", מספר בחיוך אהוביה לוצקי, לשעבר מנכ"ל אבן קיסר וגזבר הקיבוץ. כיום אבן קיסר הוא אחד המפעלים הקיבוציים המצליחים בישראל לצד פלסן של קיבוץ סאסא, פלסאון של קיבוץ מעגן מיכאל ותמה של משמר העמק. שדות ים, שבעבר היה אחד מארבעת הקיבוצים הראשונים שנקלעו למשבר פיננסי עמוק, הוא קיבוץ עשיר ואחד מסיפורי ההצלחה של התנועה. הסיפורים אודות האחראים למשבר, כמו גם הגרסאות לגבי מי הביא את הקיבוץ להצלחה, הם רבים אולי כמספר חברי הקיבוץ.

הגזבר פולט את הסוד המקצועי

היוזמה להקמת אבן קיסר היתה של עמוס אמיר, אביו של גילי אמיר. עמוס אמיר, שכיהן בשנות ה-70 כמנכ"ל שיש קיסריה, מפעל המרצפות של הקיבוץ, הגיע למסקנה שימי מרצפות הטרצו (שעשויות חצץ ובטון) עברו ולא ניתן לקיים את הקיבוץ ממחזור של 6 מיליון דולר בשנה. אמיר חיפש את הדור הבא של מוצרי ריצוף: דק יותר, קל יותר, חזק יותר וניתן לייצור בתהליך פחות מזהם ופחות עתיר עבודה. לצורך כך הוקמה מעבדה בקיבוץ, שפעלה בהדרכתו של פרופ' משה נרקיס מהטכניון, כשבמקביל חיפש אמיר טכנולוגיות ייצור מתאימות בחו"ל.

אמיר בדק עשרות מפעלים באירופה ועם אחד מהם, מסגריה קטנה, יצרנית מיכון בשם ברטון (Breton), יצר קשר מיוחד. ברטון, שנמצאת בעיירה קסטלו די-גודגו (Castello Di Godego) הסמוכה לוונציה, החלה לייצר פלטות של אבן כאשר החומר שליכד את האבנים הגרוסות והאבנים הטחונות היה פוליאסטר, שהחליף את המלט שליכד את מרצפות הטרצו המוכרות.

ברטון פיתחה תהליך ייצור שהפך בוואקום מוחלט את האבן לצפופה ובלתי סופגת. אמיר הביא כמה מחברי הקיבוץ למפעל בצפון איטליה והצליח לקבל אור ירוק לרכישת קו ייצור מברטון. במהלך המשא ומתן על העסקה נקרה לדרכו של אמיר, בעת סעודה לילית ורוויית אלכוהול בעיירה, תעשיין ממוצא סורי שהתלונן כי החוזק של האבן שנוצרת בתהליך של ברטון אינו מספק את הלקוח. מתוך אדי האלכוהול ייעץ לו אמיר לשים בשכבה העליונה של פלטת האבן חומרים קשים כמו קוורץ ובזלת ולמנוע בכך את שחיקתה.

היצרן הסורי אימץ את הרעיון, ולדאבון ליבו של אמיר, שחזר עם הרעיון לישראל וסיפר אותו בשדות ים לחבריו בקיבוץ, גם הם אימצו אותו - אבל מוקדם הרבה יותר ממה שאמיר סבר שיש ליישמו. בסוף 1986, בעוד הוא שוהה בפאריס בעקבות מות אמו, התחוללה בקיבוץ מהפכת חצר. כאשר חזר לשדות ים כחודשיים לאחר מכן - וחודש לפני חנוכת המפעל החדש, הוא התבשר שחברי צוות ההקמה של המפעל החדש החליטו, כמעט בן לילה, ומבלי לבצע עבודת בדיקה מעמיקה, לשנות את תהליך הייצור לחלוטין.

המטרה היתה להציע אלטרנטיבה לשיש - שהיא אבן טבעית בעלת קשיות של 3 בסולם של 0 עד 10 - בחומר סינתטי על בסיס קוורץ, שדרגת הקשיות שלו היא 7. באמצעות הקוורץ ניתן לייצר חומר בעל צפיפות גבוהה ועל כן לא סופג, עמיד לכתמים, אינו נסדק וקל לתחזוקה ולניקוי ביחס לגרניט ולשיש, שהיו החומרים הדומיננטים בייצור משטחי מטבח עד כה. ואכן, אבן קיסר קמה מחדש כחברה שמייצרת מרצפות וחומרי חיפוי על בסיס קוורץ (93%) פולימרים ותוספים (7%).

קיבוץ שדות ים בעבר ובהווה, ההלוואות שלקח בשוק האפור התנפחו בקצב מטורף

אמיר לא יכול היה לבלוע את העלבון הצורב של הדחתו בפועל. הוא לא היה מוכן לחלוק באחריות למה שנראה בעיניו כהרפתקה מסוכנת שטעות תעשייתית בבסיסה, ועזב את הקיבוץ בטריקת דלת, במה שבעתיד להפוך לדפוס בקרב בכירי המפעל.

האינטואיציה של צעירי המפעל להמר על תהליך ייצור לא מוכר התבררה לימים כמבריקה, אך שדות ים שילם עליה מחיר כבד במשך שנים רבות, וכמעט הגיע בגללה לסוף דרכו. הקוורץ, חומר שרק היהלום, הספיר והטופז קשים ממנו, גרם לשחיקה מהירה במכונות הייצור שתוכננו להזנה בחומר גלם רך יותר. התוצר המוגמר התקער לאחר הייצור, המכונות לא הצליחו לבצע הקצאה של הקוורץ ואם בכך לא די, התברר שיש קושי לקשור את הפוליאסטר, שאמור היה להיות החומר המלכד, אל הקוורץ.

ברז המזומנים נסגר

בלוויית מסע פרסום גרנדיוזי במושגים של אז, במעמד שר התעשייה והמסחר דאז אריאל שרון, נחנך במארס 1987 מפעל אבן קיסר. אבל מאחורי החזות החגיגית היתה דאגה. "המפעל היה בפיגור של כשנה ביחס לתוכנית העסקית, וההשקה הגיעה עוד לפני שהושלם תהליך הפיתוח של המוצר", מספר לוצקי.

מסע הפרסום נשא פירות, כמעט לצערו של שדות ים. החברה לא עמדה בביקוש שנוצר בהשראת הקמפיין משום שעדיין לא השתלטה על תהליך הייצור ומשום שאיכות המוצר היתה בוסרית. גרוע מזאת, כאשר החלו לרצף את המוצר גילו אנשי שדות ים כי הקוורץ לא נקשר לדבקים ולמלט ועל כן לא ניתן לרצף אותו כאילו היה מרצפת רגילה.

אחד הכישלונות הבולטים בתחילת הדרך היה פרויקט של חיפוי קיר באחד ממלונות היוקרה באילת ב-1987. הפרשי הטמפרטורה של הקיר באילת בין היום (80-100 מעלות) לבין הלילה (25 מעלות) גרמו להתפרקות הלוחות זמן קצר לאחר שהורכבו.

אבן קיסר נאלצה בשלב ראשון להוביל את החומר בחזרה למפעל בשדות ים ואחר כך להתמודד עם תביעות בפרויקט זה ובאחרים. כך הלכה לאיבוד שנה של ייצור וגרמה להפסדי ענק למפעל ולקיבוץ. נראה היה שהמפעל נכנס לכאוס מוחלט וההנהלה איבדה שליטה על תהליך הייצור, ההתקנה והטיפול בתלונות.

בשלב זה, כשנראה היה שהגיוני לסגור את המפעל ולהמתין עד להבשלת הטכנולוגיה ותיקון התקלות בתהליך הייצור וההרכבה, כבר היה ברור ששדות ים שקוע בבור עמוק של הפסדים. קרן התק"מ, שערבה לחובותיה של שדות ים, כמו לחובות של קיבוצים אחרים, מינתה צוות בדיקה בראשות קרול.

מסקנות הצוות שהונחו על שולחן מזכיר הקיבוץ דאז, גילי אמיר, חשפו מציאות שחברי הקיבוץ, רובם ככולם, לא הכירו וכנראה לא יצאו מגידרם להכיר: גזבר הקיבוץ, שהיה בלחץ לספק די מזומנים כדי לעמוד בהתחייבויות לבנקים, לממן את הצריכה השוטפת של 700 תושבי הקיבוץ, ובאופן בלתי צפוי לסתום גם את הגירעון הענקי בתזרים המזומנים של המפעל החדש - נהג ללכת לשוק האפור וללוות שם כסף בריביות גבוהות שגישרו על הפער שהלך והתרחב בין הצרכים של הקיבוץ לבין מקורותיו.

גילי אמיר, לשעבר מזכיר הקיבוץ
גילי אמיר, לשעבר מזכיר הקיבוץבן מלכי איציק

התוהו ובוהו החשבונאי התקיים בחסות מערכות המידע הפרימיטיביות של אותה תקופה, כשדו"חות כספיים נמסרו בפיגור של שנים, ובזכות מערך סבוך של ערבויות שנתן כל קיבוץ לקיבוצים האחרים ולקרן התק"מ. מערך זה איפשר לקיבוצים לשעבד אותו נכס כמה פעמים ולגייס כמויות גדולות של כספים שיצרו אשליה של רווחה כלכלית.

דו"ח קרול סגר באחת את ברז המזומנים לשדות ים, שהתמכר שנים ארוכות לכסף קל. תהליך הגמילה התרחש בעיתוי קריטי לאבן קיסר. החברה היתה זקוקה לעירוי בלתי פוסק של כסף כדי להתנהל מול לקוחות זועמים ובמקביל לטפס במהירות האפשרית על עקומת הלמידה של טכנולוגיה בלתי מוכרת ותהליך ייצור שעבר שינויים ותיקונים כמעט על בסיס יומי.

ב-1988 התרחש, בעקבות המשבר הכלכלי החמור, אחד האירועים המכוננים בקיבוץ: אל הקיבוץ הגיעו מעקלים, הם סגרו את המפעל והתכוונו לעקל מכונות. אלא שאז החליטו חברי המשק להילחם: "החלטנו שנצא למלחמה", מספר גילי אמיר, "נעלנו את המפעל מבחוץ כך שהמעקלים נותרו כלואים בתוכו, עלינו על גג המפעל, השתלשלנו מלמעלה ורוקנו את הקופה. בינתיים ניהלתי משא ומתן עם עורכי הדין והבטחתי להם כי קיבוץ שדות ים יחזיר את החוב עד לאגורה האחרונה" (עוד על התקרית, ראו מסגרת).

ממשטר צנע לעסק משגשג

הנפילה הקשה בניסיון החדירה הראשון לשוק הביאה את שדות ים לחיפוש שותפות עם חברות מתחום מוצרי הבנייה, שיסייעו בשיווק ויספקו גב פיננסי שכה חסר לקיבוץ. "שדות ים ניהל משא ומתן עם איטונג, אלוני וחברות אחרות", מספר מקסים אוחנה, היו"ר הנוכחי של אבן קיסר. אלא שלמזלו של הקיבוץ, ההצעות שקיבל היו מעליבות - רכישת החברה לפי שווי של 3 מיליון דולר - ובשדות ים החליטו לוותר ולהמשיך עצמאית את מסע השיקום.

סביר להניח שאבן קיסר לא היתה מגיעה לאן שהגיעה וקיבוץ שדות ים לא היה שורד אלמלא דאגה קרן התק"מ לעצור את הדימום הכואב ביותר: ההלוואות שלקח הקיבוץ מהשוק האפור התנפחו בקצב מטורף במקביל לתוכנית הייצוב של ממשלת האחדות הלאומית בראשות שמעון פרס ושר האוצר יצחק מודעי מ-1985, שגרמה לקפיצה בריבית הריאלית לעשרות אחוזים. התק"מ דאג לסילוק ההלוואות והמרתן בהלוואות נוחות יותר.

"שדות ים נכנס למשטר צנע. בחנות הכלבו של הקיבוץ לא היה מה לקנות, תאורת הרחוב הופסקה. רק בדבר אחד לא הסכמתי לפגוע, כי חששתי שאם נייבש את המדשאות אנשים לא יקומו בבוקר לעבודה", מספר אמיר.

שדות ים חייב גם הכרת תודה לקיבוץ מעגן מיכאל, בעל המפעל המצליח פלסאון, ששוכן כמה קילומטרים מצפון לשדות ים. מעגן מיכאל העסיק 25 מחברי שדות ים בפלסאון וסיפק עבודה לחברי שדות ים על בסיס מזדמן בעבודות בחקלאות. פריסת החסות על שדות ים על ידי התק"מ ומעגן מיכאל איפשרה לקיבוץ לשרוד את הטראומה הכלכלית ברמת חיים מינימלית, אבל לא היה בה כדי לפתור את המצוקות התפעוליות והתזרימיות של אבן קיסר שהיה אמור להיות המנוף הכלכלי של הקיבוץ וכמעט מוטט אותו.

מכירות ורווח נקי של אבן קיסר, במיליוני דולרים
מכירות ורווח נקי של אבן קיסר, במיליוני דולריםTheMarker

בתנאים פיננסיים וחברתיים כמעט בלתי אפשריים נדרשה מידה רבה של נחישות, תושיה ואמונה שניתן להציל את אבן קיסר המפעל, שכמעט מוטט את שדות ים. "גרעין של חבר'ה צעירים שהאמין בפוטנציאל ובעבודה סיזיפית ובצעד אחר צעד הצליח להרים את העסק. הבולטים שבהם היו עמיר רותם מנכ"ל המפעל, אהוביה לוצקי שהיה מעורב בתפקידי ניהול שונים כולל מנכ"ל בשתי קדנציות, וגיורא וגמן, אז סמנכ"ל התפעול והמו"פ וכיום המשנה למנכ"ל, שהיו מעין קבוצת הניהול של אבן קיסר", אומר אמיר.

הקרדיט שנותן אמיר לחברים האחרים אינו דבר של מה בכך בשדות ים, שרווי עד היום בהתחשבנויות ובוויכוחים על זהות אבות ההצלחה והכישלון. "אין ספק, חלק גדול ממה שקורה היום באבן קיסר רשום על שמו של עמיר רותם", אומר לוצקי במחווה נוספת ונדירה של פרגון ומוסיף שלנרקיס "היתה תרומה מכריעה במציאת ההרכב המדויק של קוורץ פוליאסטר ותוספים ובזיהוי תהליך הייצור הנכון לערבב את החומרים הנוזליים עם הקוורץ הגרוס שאיפשרו את קשירת השרף לקוורץ".

הפתרון שפיתח נרקיס לתהליך הייצור ייצב את המוצר לאחר שנתיים של תקלות בלתי פוסקות והפסדים כבדים, ואיפשר לקבוצת הניהול להתחיל במיצוי הפוטנציאל המסחרי העצום של המוצר במקום להשקיע הון עתק בתיקון נזקים ובריצוי לקוחות זועמים.

סכסוכים בין חברי הקיבוץ

מפעל אבן קיסר בשדות ים, הימור על תהליך ייצור לא מוכר

באופן טיפוסי לקיבוצים, מלחמת ההישרדות והמאבק בחורבן הכלכלי נעשו על רקע יחסים אישיים סבוכים וסכסוכים פנימיים קשים בין חברי הקיבוץ, כשהדמויות המובילות בגרעין הניהולי נקלעו לסיטואציות כמעט בלתי אפשריות. אמיר נאלץ לאסוף את השברים שהותירה ההנהלה הקודמת ובמקביל להתמודד עם עזיבתו של אביו את הקיבוץ בטריקת דלת לאחר הדחתו מניהול המפעל. גם רותם, מנהל המפעל בשנים הקשות, נשא עמו את העלבון הצורב של אביו, יהודה רותם, שהיה הרכז הכלכלי של שדות ים בשלוש השנים שקדמו להתמוטטות ואולץ להתפטר בעקבות מסקנות ועדת קרול, כשהכישלון הכלכלי הקולוסלי של שדות ים הוטל על כתפיו.

האינטנסיביות של החיים הקיבוציים מסבירה כנראה מדוע הסכסוכים האישיים בין בכירי הקיבוץ לא פסקו גם כאשר אבן קיסר הפכה להצלחה מסחררת וכבר לא היה מקום להאשמות ההדדיות בנוגע לאחריות לכישלון, אך לבכירי החברה לא ניתנה הפריווליגיה לשקוע בכאבם האישי והם נאלצו לצאת מדי בוקר למלחמה על עתידו.

"אבן קיסר התקיימה מהיד אל הפה, קבלנו תמורה במזומן מלקוחות עבור הנחות גדולות ועשינו עסקות ברטר", משחזר לוצקי. זאת, כאשר ברקע נמשכו כל הזמן הקשיים בתהליכי הייצור וההרכבה, שטופלו בשיטת הניסוי והטעיה. "אתה במלחמה ואין לך זמן להכין תוכנית אופרטיבית".

ואולם, לוצקי מספר כי "המהפכה האמיתית בדרך הארוכה שעשתה אבן קיסר מהבור שכרתה לעצמה היתה ההחלטה שקיבלנו ב-1989 להפסיק את השימוש בטכנולוגיה החדשה לייצור מרצפות וחיפויי קיר, ולהיכנס לייצור לוחות שלמים עבור מטבחים שהיה פשוט ורווחי יותר. למזלנו, הצלחנו לשכנע בפוטנציאל של המוצר את בן אלי אלשייך, אחד ממפיצי האבן הטבעית הגדולים בישראל. הוא שם את אבן קיסר במגרש שלו ודחף אותו זה היה ראש הגשר ולאט-לאט העסק תפס. באמצע שנות ה-90 החדירה היתה כל כך מוצלחת שאפשר היה להגיד שאבן קיסר היא הגוף הדומיננטי בשוק המטבחים, שנשלט עד אז על ידי גרניט (80%) ושיש טבעי (20%).

אבן קיסר עברה לאיזון ולרווח תפעולי ב-1993 אבל העננה הפיננסית הכבדה ריחפה עדיין מעליה, הקשתה על פיתוחה ושדרוגה ואיימה להפקיע את החברה המתאוששת מידי הקיבוץ. החוב הפיננסי של שדות ים לשמונה בנקים, בעיקר ללאומי ולהפועלים, שהוצמד למדד המחירים וצבר ריביות, הוסיף לתפוח משום שרק חלק מזערי ממנו נפרע.

ככל שמצבה של החברה, שלמעט קרקעות היתה הנכס הכמעט יחידי של הקיבוץ, השתפר - כך גבר הסיכון שהבנקים שזיהו את המגמה ינסו לממש אותה כדי להפחית את יתרת חובו של הקיבוץ. מצב דברים זה העיק על אבן קיסר, שנותרה עם המיכון הלא מתאים לטכנולוגיה החדשנית שאימצה ועם כושר ייצור, שככל שהביקוש למוצריה בשוק המקומי גדל, נהפך לבלתי מספיק.

"מכיוון שלא יכולנו לקבל הלוואות ממערכת הבנקאות לביצוע ההשקעות הנדרשות נאלצנו לשדרג את המפעל באמצעים חצי מחתרתיים למשל באמצעות כספים שקיבלנו מהלקוחות בארץ בעסקות של מכירה עתידית של לוחות, תמורת הנחות והטבות משמעותיות" מספר לוצקי שהיה אז גזבר הקיבוץ.

עם אוסטרליה בדרך אל הנאסד"ק

המפתח להצלחת אבן קיסר, אם כן, היא הסדרה כוללת של חובו של הקיבוץ למערכת הבנקאות. בתום משא ומתן מתיש, שנמשך שלוש שנים, נחתם בפברואר 2000 הסדר בין הקיבוץ לשמונה הבנקים שמימנו אותו ולבין המדינה. ההסכם קבע אמנם כי על שדות ים לפרוע במשך 13 שנים 5.5 מיליון שקל בשנה ולהחזיר 170 דונם הסמוכים לבנימינה, אבל שדות ים יצא ממנו עם הישגים כמעט בלתי נתפשים.

הבנקים מחקו לשדות ים סכום של 300 מיליון שקל, השווה ערך ל-382 מיליון שקל בערכים נוכחיים שהותאמו לאינפלציה (16% עד 28% משווי השוק, שלפיו מתוכננת הנפקת אבן קיסר). בנוסף, הקיבוץ נפטר מהצורך להחזיר ולו דונם מאדמותיו באזור קיסריה, משום שהיו אלה אדמות פרטיות של קרן קיסריה.

ההסדר סלל את הדרך לניתוק המערכת הכספית של אבן קיסר מהקיבוץ - מהלך מהפכני באותם ימים - ובעיקר איפשר להקים ולהפעיל ברבעון הראשון של 2002 את קו הייצור השני של החברה באתר בשדות ים, שבזכותו קפצו המכירות ב-70% בהשווואה ל-2001. הזינוק במכירות נרשם הרבה בזכות חידוש המאמצים לחדור לשווקים הבינלאומיים, שנזנחו עד סוף שנות ה-90 לאחר שהסבו הפסדים.

פעילותו של עמיר רותם כמנהל שיווק הביאה לפיתוח שוק למוצריה של אבן קיסר באמצעות יצירת קשרים עם Stone Italiana באיטליה ו-Erbi ההולנדית בהולנד ובגרמניה, שהאמינה במוצר, אך פריצת הדרך ביצוא הושגה בעיקר הודות לשוק האוסטרלי, שהפתיע והפך לשוק היצוא החשוב של החברה.

הקפיצה בביקושים הפתיעה בעוצמתה את מנהלי אבן קיסר, שכבר ב-2003 החלו בתכנון הקמתו של קו ייצור נוסף שהוקם בהשקעה של 25 מיליון דולר באזור התעשייה בר לב שבגליל והושק באוקטובר 2005 - 14 חודשים בלבד לאחר עליית הבולדוזרים לקרקע.

שנה מאוחר יותר הוכפל כושר הייצור במפעל בגליל, והפעם באמצעות כסף שהשקיעה קרן ההשקעות הפרטית טנא (ראו תיבה). שדות ים הגיע למסקנה כי עליו להכניס שותף ולפזר בכך את הסיכון הפיננסי שגלום בעובדה שאבן קיסר היה הנכס הכלכלי הממשי היחידי של הקיבוץ. קרן טנא השקיעה 25 מיליון דולר באבן קיסר ביולי 2006 בתמורה ל-21.7% ממניותיה ואיפשרה בכך להקים את קו הייצור השני באתר בר לב והרביעי של החברה.

הגידול החד בכושר הייצור של החברה ל-2 מיליון מ"ר בשנה בארבעה קווי ייצור, שבא בעקבות הסדר החוב עם הבנקים והסרת המגבלות הפיננסיות, הניע צמיחה בקצב שנתי של 30% ב-2002-2008, והגדיל את הכנסותיה של אבן קיסר ל-600 מיליון שקל ב-2008.

הצמיחה במחזור המכירות והשיפור בתזרים המזומנים הפנוי סייע במימון ההתרחבות הבינלאומית של אבן קיסר בהתאם לתוכנית האסטרטגית, שהוכנה בסיוע חברת ייעוץ. אחד ממהלכיה המשמעותיים של התוכנית היה רכישת מערך ההפצה באוסטרליה, שוק היצוא החשוב ביותר של החברה באפריל 2008. אבן קיסר רכשה את מערך ההפצה מידי שותפות של חברת הקמעונות Harvey Norman ו-Kon Kalpou (קון קאלפו), לשעבר מנכ"ל אבן קיסר באוסטרליה, תמורת כ-15 מיליון דולר, וזכתה בכך בשליטה מלאה בשוק, שבו היא מחזיקה בנתח של יותר מ-60%, וסיפק לה 40% מהכנסותיה.

הכדאיות הכלכלית של העסקה הועמדה לזמן קצר בסימן שאלה כאשר הדולר האוסטרלי התמוטט ב-38% בתוך שלושה חודשים לשפל בשיא המשבר הפיננסי באוקטובר 2008 במקביל להתפרקות שוק הסחורות בעולם, אך מאז התחזק הדולר האוסטרלי ב-78% כלפי הדולר האמריקאי.

אבל זה היה שפל קצר. רכישת הבעלות המלאה באבן קיסר אוסטרליה נהפכה כדאית עוד יותר בעקבות ריצת האמוק של הדולר האוסטרלי. שני אלה שיפרו משמעותית את רווחיותה של אבן קיסר וסייעו רבות לקדם את המהלך שישלים את ההתאוששות המופלאה של אבן קיסר: הנפקתה של החברה בנאסד"ק.

אמריקה מחכה בסיבוב

גיוס הון בבורסה האמריקאית עשוי לכאורה להיות המענה לרבות מבעיותיו של שדות ים, אך לא כולם משוכנעים שזהו צעד חף מחסרונות וחולשות. הנפקה תסייע לאבן קיסר לממן את רכישת החברה המוחזקת בארה"ב (25%), שתורמת לחברה 20%-25% מהכנסותיה, אך אינה ממצה את פוטנציאל השוק ומפגרת אחר מתחרותיה. גיוס הון יאפשר גם לממן דריסת רגל בשווקים נוספים, כמו ברזיל, הודו או סין.

בשדות ים משוכנעים שבידיהם טכנולוגיה מנצחת, אבל חברות ענק כמו דופונט האמריקאית ו-LG הקוריאנית כבר מעורבות בתעשייה עם מוצרים מצוינים כמו Corian - משטח ציפוי קשוח ובלתי חדיר מתוצרת חברת דופונט. גם העובדה שבשדות ים לא השכילו לרשום פטנט על הטכנולוגיה ויצרנית המיכון ברטון פיזרה את הידע לכל דורש, איפשרה לחברות כמו Cosentino הספרדית לפתח גירסה משלה לאבן קיסר (Silestone) ולהשתלט על השוק האמריקאי, תוך שהיא גוברת על החברה המוחזקת של אבן קיסר בארה"ב.

אבן קיסר מתמודדת גם עם אתגר תחרותי מצדה של חברת Smartstone באוסטרליה, שנהנית מסיועו של קון קאלפו, שהצטרף אליה ב-2010 לאחר שאבן קיסר קנתה את החברה הבת האוסטרלית.

מכונה אדירה - ושברירית

אבל למרות השינויים האדירים שעברה התנועה הקיבוצית, יש כמה דברים שלא השתנו. לפחות לא בשדות ים. בין שבילי הקיבוץ יש חברים שמוטרדים מההשלכות של ההנפקה. אפילו אמיר בעצמו לא רגוע: "ההנפקה תדאג לקיום השוטף ולאפשר לחברים להזדקן בכבוד על ידי הגדלת הפנסיה וסיעוד. אפשר גם להעלות את התקציב לחבר, אבל כמויות הכסף שייפלו על שדות ים יביאו אותנו למקומות לא טובים".

החשש של אמיר מושתת על מה שהוא רואה שמתרחש בקיבוצים מבוססים אחרים: "קיבוץ מסורתי בסדר גודל של שדות ים זורק להערכתי 6-7 מיליון שקל על התנהלות קיבוצית", הוא אומר במשפט שמקפל בתוכו ביקורת חריפה על הדרך של קיבוצים לפתור בעיות באופן שטחי ובזבזני. "להערכתי יש 30-40 קיבוצים שפותרים את כל הבעיות שלהם באמצעות כסף. חלקם נוהגים כך כבר 40 שנים, אצלנו התופעה קיימת רק בשמונה השנים האחרונות. כבר עכשיו נשפכים עשרות מיליוני שקלים בשנה על 700 נפשות, ושדות ים לא קולטת חברים שנים רבות. אף אחד לא עוזב קיבוץ שנפל בחלקו מפעל מצליח, והעובדה שאין קליטה עושה את הקיבוץ לבריכה של מים עכורים שאין בה חמצן בגלל היעדר תחלופה", מוסיף אמיר.

מעבר לחששות מפני ההשפעה של ההנפקה על הקהילה יש חברים בשדות ים שחיים בתחושה חמצמצה שמי שמוביל את הקיבוץ להנפקה מכתיב את הקצב וקובע את הכללים היא דווקא קרן טנא שמחזיקה רק ב-26.7% מהמניות. "אנחנו בידיים של אריאל הלפרין" אומר אמיר. "אבן קיסר היא הסיכוי הטוב ביותר שלו לאקזיט. אני מצדיע לקיבוץ בארי שמעולם לא נעזר בכסף של אף אחד, לא רץ לשוק האפור, תמיד חי בהתאם לאמצעים שעמדו לרשותו והשכיל להשתמש בתבונה בכסף. אנחנו לא השכלנו לצאת מהמשחק של הגדולים. אחרי ההנפקה, האחזקה שלנו באבן קיסר תרד ל-51%, אם לא נשמור על הכוח שלנו נאבד את השליטה על המכונה האדירה שנבנתה פה".

הלילה שבו שדות ים עלתה על הגגות והבריחה את ההוצאה לפועל

>> הדרך של קיבוץ שדות ים וחברת אבן קיסר לוול סטריט עברה בעשור של משטר צנע רצחני ולילה אחד שבו חברי הקיבוץ הורידו את הכפפות ויצאו להילחם על הבית.

היה זה במארס 1988. 12 מחברי הקיבוץ הפליגו לקפריסין ביאכטה שבנו בעצמם. גילי אמיר, מזכיר הקיבוץ דאז, היה בטיול לרמת הגולן וכשחזר למזכירות בישרו לו חבריו עורכי הדין ממשרד סלפוי מעוז, כי נציגי הנושים של הקיבוץ הגיעו והחלו לעקל מכל הבא ליד.

"המעקלים שהיו מלווים ביס"מניקים סגרו את המפעל ושמו ידם על המכונות ועל כלי הרכב של חברי הקיבוץ", מספר אמיר. "החלטנו שנצא למלחמה עד הסוף. סגרנו את שערי הקיבוץ והצבנו חברי קיבוץ עם נשק לשמור שיישארו סגורים. נעלנו את המפעל מבחוץ כך שהמעקלים נותרו כלואים בתוכו. פינצ'רנו את גלגלי המכוניות של עורכי הדין והמעקלים שנותרו מחוץ למפעל כך שלא ניתן היה להחליף אותם או לספק להם מזון. עלינו על גג המפעל, השתלשלנו מלמעלה ורוקנו את הקופה. בינתיים ניהלתי משא ומתן עם עורכי הדין כשאני חוזר על מסר אחד כל הזמן: קיבוץ שדות ים יחזיר את החוב עד לאגורה האחרונה.

"למחרת הוזעקה משטרת חדרה. הבערנו צמיגים בשטח הקיבוץ ובמפעל ואני יצאתי לבד לנהל משא ומתן עם משטרת חדרה. הצבעתי על הגגות ואמרתי למשטרה תסתכלו למעלה, יהיה פה דם. אחרי שש שעות של משא ומתן מחוץ לקיבוץ המשטרה עזבה. בסופו של דבר לא נגעו בכלום. חתמנו על הסדר והחזרנו לכולם את הכסף".

"ברור שאנחנו מכים על חטא, היינו יכולים להרים את ההשקעה בעצמנו"

>> קשה למצוא הסכמה בין אנשי שדות ים לגבי השאלה כיצד נקלעה אבן קיסר לקשיים בשנותיה הראשונות ובעיקר מי מחברי הקיבוץ אחראי על המפנה העסקי שבסופו נהפכה אבן קיסר מאבן נגף להצלחה תעשייתית ומסחרית מסחררת.

ואולם הסכמה רחבה אפשר למצוא על ההערכה כי אחד המרוויחים העיקריים מהמהפך הוא אריאל הלפרין, מנכ"ל ושותף בקרן טנא, קרן השקעות פרטית שמתמחה בהשקעות בחברות תעשייתיות במגזר הקיבוצי. הלפרין הוא מכר ותיק של התעשייה הקיבוצית. כמי שהיה יו"ר מטה הסדר הקיבוצים זכה הלפרין לחשיפה אינטימית לנכסים חבויים שנקברו במאזני הקיבוצים תחת ערימה נאה של חובות.

שדות ים היה אחד הסנוניות הקיבוציות הראשונות שחוותה את הטראומה של עצירת אשראי, הדיונים קשים עם הבנקים הנושים, מימוש הנכסים וריסון חמור של רמת החיים בשנים שבאו לאחר מכן. הלפרין היה האיש שליווה את שדות ים כאשר הקיבוץ סירב בכל תוקף לניסיון של הבנקים הנושים למנות מנהל מטעמם שיהיה בעל זכות החתימה הבלעדית.

כמעט 20 שנה אחר כך, בפברואר 2006, הוביל הלפרין את קרן טנא לרכישת 21.7% ממניותיה של אבן קיסר תמורת 25 מיליון דולר, כלומר, לפי שווי של 90 מיליון דולר. זאת, לאחר שגברה על הצעות מתחרות של קרנות שמרוק ומרקסטון. טנא קיבלה אופציה לרכישת 5% ממניותיה של אבן קיסר לפי אותו שווי, אופציה שמומשה בסוף 2010. הכסף שגייסה אבן קיסר מקרן טנא שימש להשקעה בקו ייצור במפעל חדש שהקימה באזור התעשייה בר-לב שבגליל ב-2006.

מקסים אוחנה, יו"ר אבן קיסר, מדגיש את תרומתה של קרן טנא לתרבות הארגונית באבן קיסר ולהתפתחותה, למשל, בניסיונה להשתלט על חברות השיווק שלה בחו"ל, ברכישת החברה הבת באוסטרליה והמאמץ הנוכחי של אבן קיסר לרכוש את הבעלות המלאה של החברה הבת בארה"ב.

ואולם חברים בשדות ים פחות שבעי רצון באשר לתנאי ההסכם: "ברור שאנחנו מכים על חטא, היינו יכולים להרים את ההשקעה הזאת גם בעצמנו". נראה כי הלפרין לא רק ביצע השקעה מצוינת, אלא גם תימרן את חברי קיבוץ שדות ים למהלך שספק אם רוב חברי הקיבוץ היו מודעים לו ולהשלכותיו.

סעיף בהסכם ההשקעה של קרן טנא בשדות ים קובע שאבן קיסר תיערך להנפקה עם הגעת החברה לשווי של 175 מיליון דולר על פי תוצאות הצעת חתם או בחלוף שלוש שנים מכניסת השותף לההשקעה לפי המוקדם מבין השניים.

ההנפקה ממחישה את ניגוד העניינים המובנה בין קרן השקעות פרטית כמו טנא - שמסיימת את חייה בתום שבע שנים ועל כן יש לה עניין בהנפקה ציבורית ומכירת מניותיה לפי השווי המקסימלי בלוח זמנים מוגדר - לבין הקיבוץ, שיישאר בעל השליטה באבן קיסר ואין לו עניין במימוש השקעתו בעיתוי זה או אחר, אם בכלל.

"לא היה דיון לגבי השפעת ההנפקה על עתידו של הקיבוץ כקיבוץ שיתופי ואם יש לאבן קיסר צורך בכסף הזה", אומר אחד מוותיקי הקיבוץ. "לא היה דיון גם לגבי מה יקרה אם טנא והחתמים יספרו סיפור חלומי למשקיעים ואבן קיסר אולי לא תעמוד בציפיות, למשל משום ששער הדולר האוסטרלי יחזור להיסחר מתחת לשווי הדולר האמריקאי", הוא מוסיף.

הלבטים והספקות בשדות ים לא עצרו את קרן טנא עד כה, וכנראה גם לא יעצרו אותה מקידום נמרץ של ההנפקה, שתוכננה להתבצע ברבעון הרביעי של 2010 לפי שווי מוערך של 400 מיליון דולר, אך נדחתה לרבעון השלישי או הרביעי של 2011. שדות ים היא הסיכוי הטוב ביותר של טנא להציג רווח משמעותי מאחת מהשקעותיה של הקרן, שהוקמה בינואר 2005 וגייסה 110 מיליון שקל. הנפקה לפי שווי של 400 מיליון דולר תניב לטנא תשואה שנתית של 30%.

טנא, שמוחזקת ב-19.9% על ידי לאומי פרטנרס - אותו בנק שמחק עשרות רבות של מיליוני שקלים על האשראי שנתן לשדות ים - מחזיקה גם ב-10% ממניותיה של חברת ההשקיה בטפטוף נטפים. ההשקעה בנטפים משוערכת בספרי קרן טנא לפי שווי של 315 מיליון דולר, אך הניסיון למכור או להנפיק את החברה תקוע מזה שנים רבות, אף שנראה שגם במקרה של נטפים טנא אינה יושבת בחיבוק ידיים ועשתה בסוף 2010 מאמצים לגבש עסקה למכירת החברה לקרנות כמו KKR אייפקס, ג'נרל אלקטריק ופרמירה.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר