בדרך לנאסד"ק: איך הפך שדות ים מפושט רגל לסיפור הצלחה בינלאומי? - חדשות - TheMarker

בדרך לנאסד"ק: איך הפך שדות ים מפושט רגל לסיפור הצלחה בינלאומי?

לפני 20 שנה לא היה בקיבוץ כסף לשלם את חשבון החשמל; כיום מתלבטים אנשיו אם להנפיק את מפעל אבן קיסר לפי שווי של 400 או 600 מיליון דולר

>> "הדבר הראשון שראיתי הוא שהקיבוץ חי מעבר לאמצעיו. סגרתי את הדלת ושאלתי את הגזבר: 'תגיד איך כל העניין הזה עובד?'" מספר גילי אמיר על ימיו הראשונים כמזכיר קיבוץ שדות ים בראשית 1988. כשנסגרה הדלת ונערכה שיחה קצרה עם הגזבר גילה אמיר שהקיבוץ שבראשו הוא עומד למעשה פשט רגל, ושהדרך היחידה להאכיל 700 נפשות בקיבוץ עוברת בהלוואות נשך שנלקחו מהשוק האפור.

דו"ח של ועדה שמונתה על ידי התנועה הקיבוצית אימת את מה שטואטא מתחת לשטיח במשך שנים רבות והוסתר מחברי הקיבוץ: שדות ים שקוע בחובות עתק ואינו מסוגל לעמוד בהתחיבויותיו. הוועדה, בראשות פרופ' יורם קרול, אז מנכ"ל קרן התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"מ), הציבה את התמונה העגומה של המציאות מול חברי הקיבוץ והדהימה את חברי שדות ים. רבים לא יכלו לשאת את החרפה ועזבו את הקיבוץ.

23 שנים אחר כך שוב עוסקים בשדות ים בשאלות כלכליות הרות גורל, אבל הפעם בעלות אופי שונה לגמרי. חברי הקיבוץ, שמתחבטים בשנה האחרונה עם הכוונה להנפיק את חברת אבן קיסר שבשליטת הקיבוץ בניו יורק, מתלבטים אם זהו העיתוי הנכון להנפקת אבן קיסר או שמוטב להמתין לתוצאות כספיות טובות יותר; אם השווי הוא 600 מיליון דולר או שאפשר להסתפק בשווי של 400 מיליון דולר; וכיצד ישנו כמויות הכסף המסחררות את אורח החיים בקיבוץ, שעדיין פועל על פי המודל של קיבוץ שיתופי.

קיבוץ שדות ים
קיבוץ שדות ים

סיפור המהפך שעבר על שדות ים הוא סיפורה של חברת אבן קיסר. כדי להדגיש עד כמה עמוק היה המשבר, "נהגו לומר פעם שאם רוצים להפסיק את המוות בעולם צריך לתת לקיבוץ שדות ים להקים מפעל לתכריכים", מספר בחיוך אהוביה לוצקי, לשעבר מנכ"ל אבן קיסר וגזבר הקיבוץ. כיום אבן קיסר הוא אחד המפעלים הקיבוציים המצליחים בישראל לצד פלסן של קיבוץ סאסא, פלסאון של קיבוץ מעגן מיכאל ותמה של משמר העמק. שדות ים, שבעבר היה אחד מארבעת הקיבוצים הראשונים שנקלעו למשבר פיננסי עמוק, הוא קיבוץ עשיר ואחד מסיפורי ההצלחה של התנועה. הסיפורים אודות האחראים למשבר, כמו גם הגרסאות לגבי מי הביא את הקיבוץ להצלחה, הם רבים אולי כמספר חברי הקיבוץ.

הגזבר פולט את הסוד המקצועי

היוזמה להקמת אבן קיסר היתה של עמוס אמיר, אביו של גילי אמיר. עמוס אמיר, שכיהן בשנות ה-70 כמנכ"ל שיש קיסריה, מפעל המרצפות של הקיבוץ, הגיע למסקנה שימי מרצפות הטרצו (שעשויות חצץ ובטון) עברו ולא ניתן לקיים את הקיבוץ ממחזור של 6 מיליון דולר בשנה. אמיר חיפש את הדור הבא של מוצרי ריצוף: דק יותר, קל יותר, חזק יותר וניתן לייצור בתהליך פחות מזהם ופחות עתיר עבודה. לצורך כך הוקמה מעבדה בקיבוץ, שפעלה בהדרכתו של פרופ' משה נרקיס מהטכניון, כשבמקביל חיפש אמיר טכנולוגיות ייצור מתאימות בחו"ל.

אמיר בדק עשרות מפעלים באירופה ועם אחד מהם, מסגריה קטנה, יצרנית מיכון בשם ברטון (Breton), יצר קשר מיוחד. ברטון, שנמצאת בעיירה קסטלו די-גודגו (Castello Di Godego) הסמוכה לוונציה, החלה לייצר פלטות של אבן כאשר החומר שליכד את האבנים הגרוסות והאבנים הטחונות היה פוליאסטר, שהחליף את המלט שליכד את מרצפות הטרצו המוכרות.

ברטון פיתחה תהליך ייצור שהפך בוואקום מוחלט את האבן לצפופה ובלתי סופגת. אמיר הביא כמה מחברי הקיבוץ למפעל בצפון איטליה והצליח לקבל אור ירוק לרכישת קו ייצור מברטון. במהלך המשא ומתן על העסקה נקרה לדרכו של אמיר, בעת סעודה לילית ורוויית אלכוהול בעיירה, תעשיין ממוצא סורי שהתלונן כי החוזק של האבן שנוצרת בתהליך של ברטון אינו מספק את הלקוח. מתוך אדי האלכוהול ייעץ לו אמיר לשים בשכבה העליונה של פלטת האבן חומרים קשים כמו קוורץ ובזלת ולמנוע בכך את שחיקתה.

היצרן הסורי אימץ את הרעיון, ולדאבון ליבו של אמיר, שחזר עם הרעיון לישראל וסיפר אותו בשדות ים לחבריו בקיבוץ, גם הם אימצו אותו - אבל מוקדם הרבה יותר ממה שאמיר סבר שיש ליישמו. בסוף 1986, בעוד הוא שוהה בפאריס בעקבות מות אמו, התחוללה בקיבוץ מהפכת חצר. כאשר חזר לשדות ים כחודשיים לאחר מכן - וחודש לפני חנוכת המפעל החדש, הוא התבשר שחברי צוות ההקמה של המפעל החדש החליטו, כמעט בן לילה, ומבלי לבצע עבודת בדיקה מעמיקה, לשנות את תהליך הייצור לחלוטין.

המטרה היתה להציע אלטרנטיבה לשיש - שהיא אבן טבעית בעלת קשיות של 3 בסולם של 0 עד 10 - בחומר סינתטי על בסיס קוורץ, שדרגת הקשיות שלו היא 7. באמצעות הקוורץ ניתן לייצר חומר בעל צפיפות גבוהה ועל כן לא סופג, עמיד לכתמים, אינו נסדק וקל לתחזוקה ולניקוי ביחס לגרניט ולשיש, שהיו החומרים הדומיננטים בייצור משטחי מטבח עד כה. ואכן, אבן קיסר קמה מחדש כחברה שמייצרת מרצפות וחומרי חיפוי על בסיס קוורץ (93%) פולימרים ותוספים (7%).

קיבוץ שדות ים בעבר ובהווה, ההלוואות שלקח בשוק האפור התנפחו בקצב מטורף
קיבוץ שדות ים בעבר ובהווה, ההלוואות שלקח בשוק האפור התנפחו בקצב מטורף

אמיר לא יכול היה לבלוע את העלבון הצורב של הדחתו בפועל. הוא לא היה מוכן לחלוק באחריות למה שנראה בעיניו כהרפתקה מסוכנת שטעות תעשייתית בבסיסה, ועזב את הקיבוץ בטריקת דלת, במה שבעתיד להפוך לדפוס בקרב בכירי המפעל.

האינטואיציה של צעירי המפעל להמר על תהליך ייצור לא מוכר התבררה לימים כמבריקה, אך שדות ים שילם עליה מחיר כבד במשך שנים רבות, וכמעט הגיע בגללה לסוף דרכו. הקוורץ, חומר שרק היהלום, הספיר והטופז קשים ממנו, גרם לשחיקה מהירה במכונות הייצור שתוכננו להזנה בחומר גלם רך יותר. התוצר המוגמר התקער לאחר הייצור, המכונות לא הצליחו לבצע הקצאה של הקוורץ ואם בכך לא די, התברר שיש קושי לקשור את הפוליאסטר, שאמור היה להיות החומר המלכד, אל הקוורץ.

ברז המזומנים נסגר

בלוויית מסע פרסום גרנדיוזי במושגים של אז, במעמד שר התעשייה והמסחר דאז אריאל שרון, נחנך במארס 1987 מפעל אבן קיסר. אבל מאחורי החזות החגיגית היתה דאגה. "המפעל היה בפיגור של כשנה ביחס לתוכנית העסקית, וההשקה הגיעה עוד לפני שהושלם תהליך הפיתוח של המוצר", מספר לוצקי.

מסע הפרסום נשא פירות, כמעט לצערו של שדות ים. החברה לא עמדה בביקוש שנוצר בהשראת הקמפיין משום שעדיין לא השתלטה על תהליך הייצור ומשום שאיכות המוצר היתה בוסרית. גרוע מזאת, כאשר החלו לרצף את המוצר גילו אנשי שדות ים כי הקוורץ לא נקשר לדבקים ולמלט ועל כן לא ניתן לרצף אותו כאילו היה מרצפת רגילה.

אחד הכישלונות הבולטים בתחילת הדרך היה פרויקט של חיפוי קיר באחד ממלונות היוקרה באילת ב-1987. הפרשי הטמפרטורה של הקיר באילת בין היום (80-100 מעלות) לבין הלילה (25 מעלות) גרמו להתפרקות הלוחות זמן קצר לאחר שהורכבו.

אבן קיסר נאלצה בשלב ראשון להוביל את החומר בחזרה למפעל בשדות ים ואחר כך להתמודד עם תביעות בפרויקט זה ובאחרים. כך הלכה לאיבוד שנה של ייצור וגרמה להפסדי ענק למפעל ולקיבוץ. נראה היה שהמפעל נכנס לכאוס מוחלט וההנהלה איבדה שליטה על תהליך הייצור, ההתקנה והטיפול בתלונות.

בשלב זה, כשנראה היה שהגיוני לסגור את המפעל ולהמתין עד להבשלת הטכנולוגיה ותיקון התקלות בתהליך הייצור וההרכבה, כבר היה ברור ששדות ים שקוע בבור עמוק של הפסדים. קרן התק"מ, שערבה לחובותיה של שדות ים, כמו לחובות של קיבוצים אחרים, מינתה צוות בדיקה בראשות קרול.

גילי אמיר, לשעבר מזכיר הקיבוץ
גילי אמיר, לשעבר מזכיר הקיבוץ
צילום: בן מלכי איציק

מסקנות הצוות שהונחו על שולחן מזכיר הקיבוץ דאז, גילי אמיר, חשפו מציאות שחברי הקיבוץ, רובם ככולם, לא הכירו וכנראה לא יצאו מגידרם להכיר: גזבר הקיבוץ, שהיה בלחץ לספק די מזומנים כדי לעמוד בהתחייבויות לבנקים, לממן את הצריכה השוטפת של 700 תושבי הקיבוץ, ובאופן בלתי צפוי לסתום גם את הגירעון הענקי בתזרים המזומנים של המפעל החדש - נהג ללכת לשוק האפור וללוות שם כסף בריביות גבוהות שגישרו על הפער שהלך והתרחב בין הצרכים של הקיבוץ לבין מקורותיו.

התוהו ובוהו החשבונאי התקיים בחסות מערכות המידע הפרימיטיביות של אותה תקופה, כשדו"חות כספיים נמסרו בפיגור של שנים, ובזכות מערך סבוך של ערבויות שנתן כל קיבוץ לקיבוצים האחרים ולקרן התק"מ. מערך זה איפשר לקיבוצים לשעבד אותו נכס כמה פעמים ולגייס כמויות גדולות של כספים שיצרו אשליה של רווחה כלכלית.

דו"ח קרול סגר באחת את ברז המזומנים לשדות ים, שהתמכר שנים ארוכות לכסף קל. תהליך הגמילה התרחש בעיתוי קריטי לאבן קיסר. החברה היתה זקוקה לעירוי בלתי פוסק של כסף כדי להתנהל מול לקוחות זועמים ובמקביל לטפס במהירות האפשרית על עקומת הלמידה של טכנולוגיה בלתי מוכרת ותהליך ייצור שעבר שינויים ותיקונים כמעט על בסיס יומי.

ב-1988 התרחש, בעקבות המשבר הכלכלי החמור, אחד האירועים המכוננים בקיבוץ: אל הקיבוץ הגיעו מעקלים, הם סגרו את המפעל והתכוונו לעקל מכונות. אלא שאז החליטו חברי המשק להילחם: "החלטנו שנצא למלחמה", מספר גילי אמיר, "נעלנו את המפעל מבחוץ כך שהמעקלים נותרו כלואים בתוכו, עלינו על גג המפעל, השתלשלנו מלמעלה ורוקנו את הקופה. בינתיים ניהלתי משא ומתן עם עורכי הדין והבטחתי להם כי קיבוץ שדות ים יחזיר את החוב עד לאגורה האחרונה" (עוד על התקרית, ראו מסגרת).

ממשטר צנע לעסק משגשג

הנפילה הקשה בניסיון החדירה הראשון לשוק הביאה את שדות ים לחיפוש שותפות עם חברות מתחום מוצרי הבנייה, שיסייעו בשיווק ויספקו גב פיננסי שכה חסר לקיבוץ. "שדות ים ניהל משא ומתן עם איטונג, אלוני וחברות אחרות", מספר מקסים אוחנה, היו"ר הנוכחי של אבן קיסר. אלא שלמזלו של הקיבוץ, ההצעות שקיבל היו מעליבות - רכישת החברה לפי שווי של 3 מיליון דולר - ובשדות ים החליטו לוותר ולהמשיך עצמאית את מסע השיקום.

סביר להניח שאבן קיסר לא היתה מגיעה לאן שהגיעה וקיבוץ שדות ים לא היה שורד אלמלא דאגה קרן התק"מ לעצור את הדימום הכואב ביותר: ההלוואות שלקח הקיבוץ מהשוק האפור התנפחו בקצב מטורף במקביל לתוכנית הייצוב של ממשלת האחדות הלאומית בראשות שמעון פרס ושר האוצר יצחק מודעי מ-1985, שגרמה לקפיצה בריבית הריאלית לעשרות אחוזים. התק"מ דאג לסילוק ההלוואות והמרתן בהלוואות נוחות יותר.

"שדות ים נכנס למשטר צנע. בחנות הכלבו של הקיבוץ לא היה מה לקנות, תאורת הרחוב הופסקה. רק בדבר אחד לא הסכמתי לפגוע, כי חששתי שאם נייבש את המדשאות אנשים לא יקומו בבוקר לעבודה", מספר אמיר.

מכירות ורווח נקי של אבן קיסר, במיליוני דולרים
צילום: TheMarker

שדות ים חייב גם הכרת תודה לקיבוץ מעגן מיכאל, בעל המפעל המצליח פלסאון, ששוכן כמה קילומטרים מצפון לשדות ים. מעגן מיכאל העסיק 25 מחברי שדות ים בפלסאון וסיפק עבודה לחברי שדות ים על בסיס מזדמן בעבודות בחקלאות. פריסת החסות על שדות ים על ידי התק"מ ומעגן מיכאל איפשרה לקיבוץ לשרוד את הטראומה הכלכלית ברמת חיים מינימלית, אבל לא היה בה כדי לפתור את המצוקות התפעוליות והתזרימיות של אבן קיסר שהיה אמור להיות המנוף הכלכלי של הקיבוץ וכמעט מוטט אותו.

בתנאים פיננסיים וחברתיים כמעט בלתי אפשריים נדרשה מידה רבה של נחישות, תושיה ואמונה שניתן להציל את אבן קיסר המפעל, שכמעט מוטט את שדות ים. "גרעין של חבר'ה צעירים שהאמין בפוטנציאל ובעבודה סיזיפית ובצעד אחר צעד הצליח להרים את העסק. הבולטים שבהם היו עמיר רותם מנכ"ל המפעל, אהוביה לוצקי שהיה מעורב בתפקידי ניהול שונים כולל מנכ"ל בשתי קדנציות, וגיורא וגמן, אז סמנכ"ל התפעול והמו"פ וכיום המשנה למנכ"ל, שהיו מעין קבוצת הניהול של אבן קיסר", אומר אמיר.

הקרדיט שנותן אמיר לחברים האחרים אינו דבר של מה בכך בשדות ים, שרווי עד היום בהתחשבנויות ובוויכוחים על זהות אבות ההצלחה והכישלון. "אין ספק, חלק גדול ממה שקורה היום באבן קיסר רשום על שמו של עמיר רותם", אומר לוצקי במחווה נוספת ונדירה של פרגון ומוסיף שלנרקיס "היתה תרומה מכריעה במציאת ההרכב המדויק של קוורץ פוליאסטר ותוספים ובזיהוי תהליך הייצור הנכון לערבב את החומרים הנוזליים עם הקוורץ הגרוס שאיפשרו את קשירת השרף לקוורץ".

הפתרון שפיתח נרקיס לתהליך הייצור ייצב את המוצר לאחר שנתיים של תקלות בלתי פוסקות והפסדים כבדים, ואיפשר לקבוצת הניהול להתחיל במיצוי הפוטנציאל המסחרי העצום של המוצר במקום להשקיע הון עתק בתיקון נזקים ובריצוי לקוחות זועמים.

סכסוכים בין חברי הקיבוץ

מפעל אבן קיסר בשדות ים, הימור על תהליך ייצור לא מוכר
מפעל אבן קיסר בשדות ים, הימור על תהליך ייצור לא מוכר

באופן טיפוסי לקיבוצים, מלחמת ההישרדות והמאבק בחורבן הכלכלי נעשו על רקע יחסים אישיים סבוכים וסכסוכים פנימיים קשים בין חברי הקיבוץ, כשהדמויות המובילות בגרעין הניהולי נקלעו לסיטואציות כמעט בלתי אפשריות. אמיר נאלץ לאסוף את השברים שהותירה ההנהלה הקודמת ובמקביל להתמודד עם עזיבתו של אביו את הקיבוץ בטריקת דלת לאחר הדחתו מניהול המפעל. גם רותם, מנהל המפעל בשנים הקשות, נשא עמו את העלבון הצורב של אביו, יהודה רותם, שהיה הרכז הכלכלי של שדות ים בשלוש השנים שקדמו להתמוטטות ואולץ להתפטר בעקבות מסקנות ועדת קרול, כשהכישלון הכלכלי הקולוסלי של שדות ים הוטל על כתפיו.

האינטנסיביות של החיים הקיבוציים מסבירה כנראה מדוע הסכסוכים האישיים בין בכירי הקיבוץ לא פסקו גם כאשר אבן קיסר הפכה להצלחה מסחררת וכבר לא היה מקום להאשמות ההדדיות בנוגע לאחריות לכישלון, אך לבכירי החברה לא ניתנה הפריווליגיה לשקוע בכאבם האישי והם נאלצו לצאת מדי בוקר למלחמה על עתידו.

"אבן קיסר התקיימה מהיד אל הפה, קבלנו תמורה במזומן מלקוחות עבור הנחות גדולות ועשינו עסקות ברטר", משחזר לוצקי. זאת, כאשר ברקע נמשכו כל הזמן הקשיים בתהליכי הייצור וההרכבה, שטופלו בשיטת הניסוי והטעיה. "אתה במלחמה ואין לך זמן להכין תוכנית אופרטיבית".

ואולם, לוצקי מספר כי "המהפכה האמיתית בדרך הארוכה שעשתה אבן קיסר מהבור שכרתה לעצמה היתה ההחלטה שקיבלנו ב-1989 להפסיק את השימוש בטכנולוגיה החדשה לייצור מרצפות וחיפויי קיר, ולהיכנס לייצור לוחות שלמים עבור מטבחים שהיה פשוט ורווחי יותר. למזלנו, הצלחנו לשכנע בפוטנציאל של המוצר את בן אלי אלשייך, אחד ממפיצי האבן הטבעית הגדולים בישראל. הוא שם את אבן קיסר במגרש שלו ודחף אותו זה היה ראש הגשר ולאט-לאט העסק תפס. באמצע שנות ה-90 החדירה היתה כל כך מוצלחת שאפשר היה להגיד שאבן קיסר היא הגוף הדומיננטי בשוק המטבחים, שנשלט עד אז על ידי גרניט (80%) ושיש טבעי (20%).

אבן קיסר עברה לאיזון ולרווח תפעולי ב-1993 אבל העננה הפיננסית הכבדה ריחפה עדיין מעליה, הקשתה על פיתוחה ושדרוגה ואיימה להפקיע את החברה המתאוששת מידי הקיבוץ. החוב הפיננסי של שדות ים לשמונה בנקים, בעיקר ללאומי ולהפועלים, שהוצמד למדד המחירים וצבר ריביות, הוסיף לתפוח משום שרק חלק מזערי ממנו נפרע.

ככל שמצבה של החברה, שלמעט קרקעות היתה הנכס הכמעט יחידי של הקיבוץ, השתפר - כך גבר הסיכון שהבנקים שזיהו את המגמה ינסו לממש אותה כדי להפחית את יתרת חובו של הקיבוץ. מצב דברים זה העיק על אבן קיסר, שנותרה עם המיכון הלא מתאים לטכנולוגיה החדשנית שאימצה ועם כושר ייצור, שככל שהביקוש למוצריה בשוק המקומי גדל, נהפך לבלתי מספיק.

"מכיוון שלא יכולנו לקבל הלוואות ממערכת הבנקאות לביצוע ההשקעות הנדרשות נאלצנו לשדרג את המפעל באמצעים חצי מחתרתיים למשל באמצעות כספים שקיבלנו מהלקוחות בארץ בעסקות של מכירה עתידית של לוחות, תמורת הנחות והטבות משמעותיות" מספר לוצקי שהיה אז גזבר הקיבוץ.

עם אוסטרליה בדרך אל הנאסד"ק

המפתח להצלחת אבן קיסר, אם כן, היא הסדרה כוללת של חובו של הקיבוץ למערכת הבנקאות. בתום משא ומתן מתיש, שנמשך שלוש שנים, נחתם בפברואר 2000 הסדר בין הקיבוץ לשמונה הבנקים שמימנו אותו ולבין המדינה. ההסכם קבע אמנם כי על שדות ים לפרוע במשך 13 שנים 5.5 מיליון שקל בשנה ולהחזיר 170 דונם הסמוכים לבנימינה, אבל שדות ים יצא ממנו עם הישגים כמעט בלתי נתפשים.

הבנקים מחקו לשדות ים סכום של 300 מיליון שקל, השווה ערך ל-382 מיליון שקל בערכים נוכחיים שהותאמו לאינפלציה (16% עד 28% משווי השוק, שלפיו מתוכננת הנפקת אבן קיסר). בנוסף, הקיבוץ נפטר מהצורך להחזיר ולו דונם מאדמותיו באזור קיסריה, משום שהיו אלה אדמות פרטיות של קרן קיסריה.

ההסדר סלל את הדרך לניתוק המערכת הכספית של אבן קיסר מהקיבוץ - מהלך מהפכני באותם ימים - ובעיקר איפשר להקים ולהפעיל ברבעון הראשון של 2002 את קו הייצור השני של החברה באתר בשדות ים, שבזכותו קפצו המכירות ב-70% בהשווואה ל-2001. הזינוק במכירות נרשם הרבה בזכות חידוש המאמצים לחדור לשווקים הבינלאומיים, שנזנחו עד סוף שנות ה-90 לאחר שהסבו הפסדים.

פעילותו של עמיר רותם כמנהל שיווק הביאה לפיתוח שוק למוצריה של אבן קיסר באמצעות יצירת קשרים עם Stone Italiana באיטליה ו-Erbi ההולנדית בהולנד ובגרמניה, שהאמינה במוצר, אך פריצת הדרך ביצוא הושגה בעיקר הודות לשוק האוסטרלי, שהפתיע והפך לשוק היצוא החשוב של החברה.

הקפיצה בביקושים הפתיעה בעוצמתה את מנהלי אבן קיסר, שכבר ב-2003 החלו בתכנון הקמתו של קו ייצור נוסף שהוקם בהשקעה של 25 מיליון דולר באזור התעשייה בר לב שבגליל והושק באוקטובר 2005 - 14 חודשים בלבד לאחר עליית הבולדוזרים לקרקע.

שנה מאוחר יותר הוכפל כושר הייצור במפעל בגליל, והפעם באמצעות כסף שהשקיעה קרן ההשקעות הפרטית טנא (ראו תיבה). שדות ים הגיע למסקנה כי עליו להכניס שותף ולפזר בכך את הסיכון הפיננסי שגלום בעובדה שאבן קיסר היה הנכס הכלכלי הממשי היחידי של הקיבוץ. קרן טנא השקיעה 25 מיליון דולר באבן קיסר ביולי 2006 בתמורה ל-21.7% ממניותיה ואיפשרה בכך להקים את קו הייצור השני באתר בר לב והרביעי של החברה.

הגידול החד בכושר הייצור של החברה ל-2 מיליון מ"ר בשנה בארבעה קווי ייצור, שבא בעקבות הסדר החוב עם הבנקים והסרת המגבלות הפיננסיות, הניע צמיחה בקצב שנתי של 30% ב-2002-2008, והגדיל את הכנסותיה של אבן קיסר ל-600 מיליון שקל ב-2008.

הצמיחה במחזור המכירות והשיפור בתזרים המזומנים הפנוי סייע במימון ההתרחבות הבינלאומית של אבן קיסר בהתאם לתוכנית האסטרטגית, שהוכנה בסיוע חברת ייעוץ. אחד ממהלכיה המשמעותיים של התוכנית היה רכישת מערך ההפצה באוסטרליה, שוק היצוא החשוב ביותר של החברה באפריל 2008. אבן קיסר רכשה את מערך ההפצה מידי שותפות של חברת הקמעונות Harvey Norman ו-Kon Kalpou (קון קאלפו), לשעבר מנכ"ל אבן קיסר באוסטרליה, תמורת כ-15 מיליון דולר, וזכתה בכך בשליטה מלאה בשוק, שבו היא מחזיקה בנתח של יותר מ-60%, וסיפק לה 40% מהכנסותיה.

הכדאיות הכלכלית של העסקה הועמדה לזמן קצר בסימן שאלה כאשר הדולר האוסטרלי התמוטט ב-38% בתוך שלושה חודשים לשפל בשיא המשבר הפיננסי באוקטובר 2008 במקביל להתפרקות שוק הסחורות בעולם, אך מאז התחזק הדולר האוסטרלי ב-78% כלפי הדולר האמריקאי.

אבל זה היה שפל קצר. רכישת הבעלות המלאה באבן קיסר אוסטרליה נהפכה כדאית עוד יותר בעקבות ריצת האמוק של הדולר האוסטרלי. שני אלה שיפרו משמעותית את רווחיותה של אבן קיסר וסייעו רבות לקדם את המהלך שישלים את ההתאוששות המופלאה של אבן קיסר: הנפקתה של החברה בנאסד"ק.

אמריקה מחכה בסיבוב

גיוס הון בבורסה האמריקאית עשוי לכאורה להיות המענה לרבות מבעיותיו של שדות ים, אך לא כולם משוכנעים שזהו צעד חף מחסרונות וחולשות. הנפקה תסייע לאבן קיסר לממן את רכישת החברה המוחזקת בארה"ב (25%), שתורמת לחברה 20%-25% מהכנסותיה, אך אינה ממצה את פוטנציאל השוק ומפגרת אחר מתחרותיה. גיוס הון יאפשר גם לממן דריסת רגל בשווקים נוספים, כמו ברזיל, הודו או סין.

בשדות ים משוכנעים שבידיהם טכנולוגיה מנצחת, אבל חברות ענק כמו דופונט האמריקאית ו-LG הקוריאנית כבר מעורבות בתעשייה עם מוצרים מצוינים כמו Corian - משטח ציפוי קשוח ובלתי חדיר מתוצרת חברת דופונט. גם העובדה שבשדות ים לא השכילו לרשום פטנט על הטכנולוגיה ויצרנית המיכון ברטון פיזרה את הידע לכל דורש, איפשרה לחברות כמו Cosentino הספרדית לפתח גירסה משלה לאבן קיסר (Silestone) ולהשתלט על השוק האמריקאי, תוך שהיא גוברת על החברה המוחזקת של אבן קיסר בארה"ב.

אבן קיסר מתמודדת גם עם אתגר תחרותי מצדה של חברת Smartstone באוסטרליה, שנהנית מסיועו של קון קאלפו, שהצטרף אליה ב-2010 לאחר שאבן קיסר קנתה את החברה הבת האוסטרלית.

מכונה אדירה - ושברירית

אבל למרות השינויים האדירים שעברה התנועה הקיבוצית, יש כמה דברים שלא השתנו. לפחות לא בשדות ים. בין שבילי הקיבוץ יש חברים שמוטרדים מההשלכות של ההנפקה. אפילו אמיר בעצמו לא רגוע: "ההנפקה תדאג לקיום השוטף ולאפשר לחברים להזדקן בכבוד על ידי הגדלת הפנסיה וסיעוד. אפשר גם להעלות את התקציב לחבר, אבל כמויות הכסף שייפלו על שדות ים יביאו אותנו למקומות לא טובים".

החשש של אמיר מושתת על מה שהוא רואה שמתרחש בקיבוצים מבוססים אחרים: "קיבוץ מסורתי בסדר גודל של שדות ים זורק להערכתי 6-7 מיליון שקל על התנהלות קיבוצית", הוא אומר במשפט שמקפל בתוכו ביקורת חריפה על הדרך של קיבוצים לפתור בעיות באופן שטחי ובזבזני. "להערכתי יש 30-40 קיבוצים שפותרים את כל הבעיות שלהם באמצעות כסף. חלקם נוהגים כך כבר 40 שנים, אצלנו התופעה קיימת רק בשמונה השנים האחרונות. כבר עכשיו נשפכים עשרות מיליוני שקלים בשנה על 700 נפשות, ושדות ים לא קולטת חברים שנים רבות. אף אחד לא עוזב קיבוץ שנפל בחלקו מפעל מצליח, והעובדה שאין קליטה עושה את הקיבוץ לבריכה של מים עכורים שאין בה חמצן בגלל היעדר תחלופה", מוסיף אמיר.

מעבר לחששות מפני ההשפעה של ההנפקה על הקהילה יש חברים בשדות ים שחיים בתחושה חמצמצה שמי שמוביל את הקיבוץ להנפקה מכתיב את הקצב וקובע את הכללים היא דווקא קרן טנא שמחזיקה רק ב-26.7% מהמניות. "אנחנו בידיים של אריאל הלפרין" אומר אמיר. "אבן קיסר היא הסיכוי הטוב ביותר שלו לאקזיט. אני מצדיע לקיבוץ בארי שמעולם לא נעזר בכסף של אף אחד, לא רץ לשוק האפור, תמיד חי בהתאם לאמצעים שעמדו לרשותו והשכיל להשתמש בתבונה בכסף. אנחנו לא השכלנו לצאת מהמשחק של הגדולים. אחרי ההנפקה, האחזקה שלנו באבן קיסר תרד ל-51%, אם לא נשמור על הכוח שלנו נאבד את השליטה על המכונה האדירה שנבנתה פה".

הלילה שבו שדות ים עלתה על הגגות והבריחה את ההוצאה לפועל

>> הדרך של קיבוץ שדות ים וחברת אבן קיסר לוול סטריט עברה בעשור של משטר צנע רצחני ולילה אחד שבו חברי הקיבוץ הורידו את הכפפות ויצאו להילחם על הבית.

היה זה במארס 1988. 12 מחברי הקיבוץ הפליגו לקפריסין ביאכטה שבנו בעצמם. גילי אמיר, מזכיר הקיבוץ דאז, היה בטיול לרמת הגולן וכשחזר למזכירות בישרו לו חבריו עורכי הדין ממשרד סלפוי מעוז, כי נציגי הנושים של הקיבוץ הגיעו והחלו לעקל מכל הבא ליד.

"המעקלים שהיו מלווים ביס"מניקים סגרו את המפעל ושמו ידם על המכונות ועל כלי הרכב של חברי הקיבוץ", מספר אמיר. "החלטנו שנצא למלחמה עד הסוף. סגרנו את שערי הקיבוץ והצבנו חברי קיבוץ עם נשק לשמור שיישארו סגורים. נעלנו את המפעל מבחוץ כך שהמעקלים נותרו כלואים בתוכו. פינצ'רנו את גלגלי המכוניות של עורכי הדין והמעקלים שנותרו מחוץ למפעל כך שלא ניתן היה להחליף אותם או לספק להם מזון. עלינו על גג המפעל, השתלשלנו מלמעלה ורוקנו את הקופה. בינתיים ניהלתי משא ומתן עם עורכי הדין כשאני חוזר על מסר אחד כל הזמן: קיבוץ שדות ים יחזיר את החוב עד לאגורה האחרונה.

"למחרת הוזעקה משטרת חדרה. הבערנו צמיגים בשטח הקיבוץ ובמפעל ואני יצאתי לבד לנהל משא ומתן עם משטרת חדרה. הצבעתי על הגגות ואמרתי למשטרה תסתכלו למעלה, יהיה פה דם. אחרי שש שעות של משא ומתן מחוץ לקיבוץ המשטרה עזבה. בסופו של דבר לא נגעו בכלום. חתמנו על הסדר והחזרנו לכולם את הכסף".

"ברור שאנחנו מכים על חטא, היינו יכולים להרים את ההשקעה בעצמנו"

>> קשה למצוא הסכמה בין אנשי שדות ים לגבי השאלה כיצד נקלעה אבן קיסר לקשיים בשנותיה הראשונות ובעיקר מי מחברי הקיבוץ אחראי על המפנה העסקי שבסופו נהפכה אבן קיסר מאבן נגף להצלחה תעשייתית ומסחרית מסחררת.

ואולם הסכמה רחבה אפשר למצוא על ההערכה כי אחד המרוויחים העיקריים מהמהפך הוא אריאל הלפרין, מנכ"ל ושותף בקרן טנא, קרן השקעות פרטית שמתמחה בהשקעות בחברות תעשייתיות במגזר הקיבוצי. הלפרין הוא מכר ותיק של התעשייה הקיבוצית. כמי שהיה יו"ר מטה הסדר הקיבוצים זכה הלפרין לחשיפה אינטימית לנכסים חבויים שנקברו במאזני הקיבוצים תחת ערימה נאה של חובות.

שדות ים היה אחד הסנוניות הקיבוציות הראשונות שחוותה את הטראומה של עצירת אשראי, הדיונים קשים עם הבנקים הנושים, מימוש הנכסים וריסון חמור של רמת החיים בשנים שבאו לאחר מכן. הלפרין היה האיש שליווה את שדות ים כאשר הקיבוץ סירב בכל תוקף לניסיון של הבנקים הנושים למנות מנהל מטעמם שיהיה בעל זכות החתימה הבלעדית.

כמעט 20 שנה אחר כך, בפברואר 2006, הוביל הלפרין את קרן טנא לרכישת 21.7% ממניותיה של אבן קיסר תמורת 25 מיליון דולר, כלומר, לפי שווי של 90 מיליון דולר. זאת, לאחר שגברה על הצעות מתחרות של קרנות שמרוק ומרקסטון. טנא קיבלה אופציה לרכישת 5% ממניותיה של אבן קיסר לפי אותו שווי, אופציה שמומשה בסוף 2010. הכסף שגייסה אבן קיסר מקרן טנא שימש להשקעה בקו ייצור במפעל חדש שהקימה באזור התעשייה בר-לב שבגליל ב-2006.

מקסים אוחנה, יו"ר אבן קיסר, מדגיש את תרומתה של קרן טנא לתרבות הארגונית באבן קיסר ולהתפתחותה, למשל, בניסיונה להשתלט על חברות השיווק שלה בחו"ל, ברכישת החברה הבת באוסטרליה והמאמץ הנוכחי של אבן קיסר לרכוש את הבעלות המלאה של החברה הבת בארה"ב.

ואולם חברים בשדות ים פחות שבעי רצון באשר לתנאי ההסכם: "ברור שאנחנו מכים על חטא, היינו יכולים להרים את ההשקעה הזאת גם בעצמנו". נראה כי הלפרין לא רק ביצע השקעה מצוינת, אלא גם תימרן את חברי קיבוץ שדות ים למהלך שספק אם רוב חברי הקיבוץ היו מודעים לו ולהשלכותיו.

סעיף בהסכם ההשקעה של קרן טנא בשדות ים קובע שאבן קיסר תיערך להנפקה עם הגעת החברה לשווי של 175 מיליון דולר על פי תוצאות הצעת חתם או בחלוף שלוש שנים מכניסת השותף לההשקעה לפי המוקדם מבין השניים.

ההנפקה ממחישה את ניגוד העניינים המובנה בין קרן השקעות פרטית כמו טנא - שמסיימת את חייה בתום שבע שנים ועל כן יש לה עניין בהנפקה ציבורית ומכירת מניותיה לפי השווי המקסימלי בלוח זמנים מוגדר - לבין הקיבוץ, שיישאר בעל השליטה באבן קיסר ואין לו עניין במימוש השקעתו בעיתוי זה או אחר, אם בכלל.

"לא היה דיון לגבי השפעת ההנפקה על עתידו של הקיבוץ כקיבוץ שיתופי ואם יש לאבן קיסר צורך בכסף הזה", אומר אחד מוותיקי הקיבוץ. "לא היה דיון גם לגבי מה יקרה אם טנא והחתמים יספרו סיפור חלומי למשקיעים ואבן קיסר אולי לא תעמוד בציפיות, למשל משום ששער הדולר האוסטרלי יחזור להיסחר מתחת לשווי הדולר האמריקאי", הוא מוסיף.

הלבטים והספקות בשדות ים לא עצרו את קרן טנא עד כה, וכנראה גם לא יעצרו אותה מקידום נמרץ של ההנפקה, שתוכננה להתבצע ברבעון הרביעי של 2010 לפי שווי מוערך של 400 מיליון דולר, אך נדחתה לרבעון השלישי או הרביעי של 2011. שדות ים היא הסיכוי הטוב ביותר של טנא להציג רווח משמעותי מאחת מהשקעותיה של הקרן, שהוקמה בינואר 2005 וגייסה 110 מיליון שקל. הנפקה לפי שווי של 400 מיליון דולר תניב לטנא תשואה שנתית של 30%.

טנא, שמוחזקת ב-19.9% על ידי לאומי פרטנרס - אותו בנק שמחק עשרות רבות של מיליוני שקלים על האשראי שנתן לשדות ים - מחזיקה גם ב-10% ממניותיה של חברת ההשקיה בטפטוף נטפים. ההשקעה בנטפים משוערכת בספרי קרן טנא לפי שווי של 315 מיליון דולר, אך הניסיון למכור או להנפיק את החברה תקוע מזה שנים רבות, אף שנראה שגם במקרה של נטפים טנא אינה יושבת בחיבוק ידיים ועשתה בסוף 2010 מאמצים לגבש עסקה למכירת החברה לקרנות כמו KKR אייפקס, ג'נרל אלקטריק ופרמירה.

עקבו אחרינו בטוויטר
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
48
אלונה
  • 15:49
  • 12.06.11

שלום רב, אני חברת קיבוץ שדות ים. גאה להיות חברת קיבוץ ומברכת את כל אלה שעשו, עושים ויעשו לטובת בית שדות ים. חבל לי על אנשים שלא חיים בנינו או שחיים בנינו ומנצלים את סיפור ההצלחה לסגירת חשבונות ישנים ומנסים להכעיר את מצב הרוח בשבילי הקיבוץ. אני בטוחה שדות ים שעברה ימים קשים תצליח גם בימים הטובים שיבוא אלינו לטובה. חברי היקרים בוא נרים את הראש ונפסיק להכאיב ולפגוע האחד בשני. הדבר מחליש אותנו ומסמך גורמים שונים ומשונים מבפנים ומבחוץ. כותבת סתם מהגיגי ליבי.

46
מישהו שאכפת לו
  • 11:31
  • 11.06.11

התוצאה הטובה ביותר של פרסום הכתבה תהיה אם זה ישים סוף לשליטה המוחלטת של משפחת שמיר ורותם בנעשה בשדות ים.

45
הישר מהפסטיגל
  • 17:40
  • 08.06.11

44
דני
  • 16:37
  • 08.06.11

"...לא רצינו לייבש את המדשאות כי חברי הקיבוץ לא היו קמים לעבודה בבוקר..." -- הרי העלות למים לחקלאות זניחה. זה נכון לתקופה ההיא וגם היום השד לא נורא! בכלל ולאח ר קריאת הכתבה עד תומה, איני חושב שיש כאן מודל להצלחה. נהפוך הוא..........למעט בודדים, לא הייתה לקיבוץ זכות קיום.

42
אליקו
  • 14:51
  • 08.06.11

המדינה השקיעה בכל קיבוץ מאות מליוני דולרים.נתנה להם אדמות חינם ככל שרצו. לקחה אדמות מישובים בהם גרים עולי ארצות המזרח ומסרה אותם לקיבוצים לפני שחלילה תושבי הישובים יספחו האדמות לישובם. פעם אכן הקיבוצניקים היו אידיאליסטים.מה שנקרא מלח הארץ.ציונים במלוא מובן המילה. לצערי המצב הישתנה ורובם נהפכו לצינים במקום ציונים. חמדנים שמתפללים לכסף ולרכוש.סמולנים שרוצים למסור חלקי מולדת לגדולי אוייבנו אך על אדמותיהם הפרטיים ילחמו עד טיפת דמם האחרונה.

40
הכול הבל הבלים
  • 12:43
  • 08.06.11

אבל, חברי הקיבוץ כולי תקוה לא שכחו... אפילו שחלקם כבר לא בין החיים או עזבו..

39
אריה רוטנשטרייך
  • 12:41
  • 08.06.11

אני מאמין שכול ההצלחה זה בסכות מקסים אוחנה אשר עים קישרון עיסקי שאין לו שעור בעלם. ידע איךלתמרן. מקסים אוחנה, יו"ר אבן קיסר, מדגיש את תרומתה של קרן טנא לתרבות הארגונית באבן קיסר ולהתפתחותה, למשל, בניסיונה להשתלט על חברות השיווק שלה בחו"ל, ברכישת החברה הבת באוסטרליה והמאמץ הנוכחי של אבן קיסר לרכוש את הבעלות המלאה של החברה הבת בארה"ב.

38
אריה רוטנשטרייך
  • 12:13
  • 08.06.11

זו דוגמה שאין לה שעור בעולם מקסים אוחנה שהתחנך בחברת נוער חוחית בקיבוץ שדות ים עלידי המורים מירים נאמן וחדוה והמדריך חלבי ומחנכת דליה פלד הצליחו לחנך את החברה .ובמיוחד את מקסים אוחנה אשר בסכותו ולא במעת הקיבוץ הפך מפשיטת רגל להנפקה בבורסה.הכותב אריה רוטנשטרייך מרכז חברת נוער חוחית.

37
רוני
  • 10:38
  • 08.06.11

נראה לי ששווי דמיוני לחברה של אבנים שפרחה בשוק הבועה של הנדל"ן. השוק יורד ואיתו השווי המטופש שהם מקווים לגייס בו.....

36
איל
  • 10:18
  • 08.06.11

יוס המנכל וקרן טנא הם היחידיים שירויחו מההנפקה . קרן טנא הבטחיה ליוס בחוזה בונוס עצום על הנפקה . והקרן כמובן שתרוויח.

34
האמת בפנים. אל תטעו
  • 10:01
  • 08.06.11

מדובר בחבורה של רודנים הדואגים לעצמם ולמקורבים אליהם בלבד. מטיילים בעולם ומשתכשכים בג'אקוזי. מנכסים לעצמם הצלחות של אחרים ולא מפרגנים לאיש. אם ניתן להם לחזור ולנהל את העניינים במפעל - בתוך שנתיים נשוב למשבר שנות התשעים. התקוממות חברי שדות ים - בוא תבוא.

33
אילן
  • 09:52
  • 08.06.11

"החלטנו שנצא למלחמה עד הסוף. סגרנו את שערי הקיבוץ והצבנו חברי קיבוץ עם נשק לשמור שיישארו סגורים. נעלנו את המפעל מבחוץ כך שהמעקלים נותרו כלואים בתוכו. פינצ'רנו את גלגלי המכוניות של עורכי הדין והמעקלים שנותרו מחוץ למפעל כך שלא ניתן היה להחליף אותם או לספק להם מזון. עלינו על גג המפעל, השתלשלנו מלמעלה ורוקנו את הקופה. בינתיים ניהלתי משא ומתן עם עורכי הדין ציטוט מהכתבה ורק לחשוב מה היה קורה אם היה מדובר במפעל בשדרות או באיזה כפר ערבי, (מישהו אמר מג'דל שאמס) ישר היו מזמינים צלפים חוץ מזה הם חוסמים את כביש הגישה לחוף וגובים כסף מהרכבים שמנסים להגיע לשפת הים שלא לדבר על אולם האירועים שהוקם על קו החוף בלי רשיון אבל אמרנו כמה כיף להיות קיבוצניק

32
לקח חשוב
  • 09:35
  • 08.06.11

ניו חוסכים שנים שלאכזבות ואלפי שעות ניסוי ותעיה, הרצון לעשות" הכל בעצמנו" פגע בהם קשות, היו יכולים להצליח הרבה יותר מוקדם ועם הרבה פחות ריבים, תסכולים ובעיות.

31
אחד שהיה חבר שדות ים
  • 00:28
  • 08.06.11

אכלתי לא מעט ארוחות ערב בביתו של מנחם הררי מי שהיה מנכל שיש קיסר בשלבי הקמתו כחבר קיבוץ וכעובד המפעל טענתי בפניו שיש לרשום פטנט על המוצר אך תגובתו היהירה והאופינית לו היתה : אף אחד לא שאל אותך לא ירחק היום והמתחרים יעקפו את שיש קיסר,המשקיעים יממשו את חלקם הרף עין לפני ושדות ים תשאר עם נזיד עדשים אני מקוה שאטען שהרי גדלתי שם ואני אוהב את האנשים איך אמר פעם סיקי פלד: את אשר יגורתי בא... בהצלחה מכל הלב..........ר אני זוכר היטב שהצעתי ל

30
אליקו
  • 22:27
  • 07.06.11

למזלם הייתה להם פעם מפלגה חזקה שקראו לה מפאי/העבודה שנתנה להם גב וגיבוי לכל השחיתויות.קופת המדינה הייתה קופתם הפרטית.האינטרסים של הקיבוצים היו בסדר עדיפות ראשון של ראשי מפאי/השלטון. קיבלו הנחות, הטבות, אדמות, זכויות, מפעלים,חופים,מתנדבים שעבדו חינם. הם היו אדוני הארץ. הפסדיהם העצומים כוסו ע"י המדינה אך הרווחים הוסתרו,הועלמו ואף הוברחו לחו"ל. ראה סיפור קיבוץ געש והמזכיר שברח לחו"ל.אדמותיהם שחלקם שימש כבטוחה להלוואת לא מומשו ולא חולטו לטובת המדינה. נהפכו. הם נותרו ברשות הקיבוצים ושעבודם בוטל במסגרת שורת הסדרי החזרת חוב שהקיבוצים חתמו עם המדינה ושאף לא אחד מהם יצא לפועל וכובד. על אדמות אלו נבנו הרחבות בניה ומגורים, מרכזי קניות, מגרשי גולף ועוד... היום צעירי הקיבוצים לוטשים עיניים וסופרים את קיצם לאחור של המבוגרים שהזדקנו אשר "תופסים" בתים נאים במקומות אטרקטיביים. לא סוד הוא שהם מתעמרים בזקנים ומייחלים ליום שהללו ילכו לעולמם ויפנו את ביתם לבאים בתור. אין לקיבוצניקים אומץ מינימאלי להודות בכתוב שהוא חלק קטן ומזערי מעלילותיהם. הם כמובן יגנו על חלקת האלוהים שלהם ויכחישו שאכן זו המציאות

  •  
    ש
    • 23:50
    • 07.06.11

    שיהיו לך חיים טובים

  •  
    שמליקו
    • 01:27
    • 08.06.11

    מר אליקו הנכבד שכח שהקיבוץ הוקם בשנת 1936 ועבר למקומו הנוכחי בשנת 1940. אני לא בטוח שבתקופה ההיא הוא היה מוכן להתגורר באיזור, מוקף בכפרים ערביים והתקיימו בדוחק. זה שהם דבקו בקרקע במשך 70 שנה מגיע להם כל הכבוד. הוא מסתכל היום על קיבוץ הנמצא במרכז הארץ (זה לא היה המצב בשנים הראשונות), אנשים עסקו בחקלאות ודיג (עבודות כפיים) וחיו בצינעה. השנאה של אליקו ודומיו מעבירה אותם על דעתם ולא נותנים לעובדות לבלבל אותם. אכן הקיבוצים עברו תקופות קשות (גם אני הייתי חלק מהם), הייתה להם בעית הסתגלות עם השינויים של העולם המודרני, אבל לזכותם יאמר שכל השנים שמרו על צניעות וערכי העבודה, שמרו על אדמות הארץ ומלאו את חובתם כאזרחים במדינה לפחות כמו אליקו וחבריו.

  •  
    משה מזרחי
    • 21:53
    • 11.06.11

    אין לך מושג על מה אתה מדבר. משקר, כותב דברים הזויים, ומקווה שיפלו טוב על אושני מתוסכלים ושונאים. פחדן ראוי לרחמים. כנראה בעיה קשה עם עצמך. שתהיה בריא.

29
חבר מודאג
  • 21:49
  • 07.06.11

לא צריך את הכתבה בשביל להבין שהקיבוץ הצליח רק עם אנשים שלו עמוס אמיר היה איש חזון!! עמיר רותם חתום על ההתאוששות וההצלחה של המפעל ביחד עם איזי נוימן ז"ל (שהיה שם דבר בתנועה הקיבוציתבתחום הכלכלה) בנה תוכנית עסקית ולקח את המפעל קדימה. כמי שליווה את הקיבוץ במשך שנים ומכיר טוב את המפעל גם לאהוביה לוצקי שהיה מנכ"ל 7 שנים זכויות רבות בהצלחת המפעל. גיורא וגמן היה שותף וגם שימש כמנכ"ל ותרם את חלקו בעיקר בתחום התפעולי. נציין גם שיעקב גל ליווה את המפעל בחלק הטכנולגי ועשה זאת עד היום וגם לא זכויות רבות. לאחרונה הצטרף מקסים אוחנה להנהגה הכלכלית של המפעל (יו"ר הדרקטוריון). לדעתי המשימה שלו לאחד את כל מי שהזכרתי למען עתיד שדות ים.

28
יואב
  • 20:24
  • 07.06.11

27
אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים
  • 19:10
  • 07.06.11

ללא אנשים חיצונים שישמרו עליהם הם היו מזמן מקבצי נדבות. היו גומרים כמו הפי ליידי - רעיון טוב וביצוע חרא. גם אחרי אהוביה שהיה חבר קיבוץ הם רדפו. משפחת עמיר היא רק חונטא אחת בקיבוץ וכאלה יש הרבה. כל קבוצה מנסה לשדוד את הקופה ולהגיד שהיא אחראית להצלחה.  

25
אליקו
  • 18:48
  • 07.06.11

כל הסיפורים והחארטות הם עלי תאנה שלא יצליחו להסתיר את ההפקרות,חוסר האחריות,חוסר מקצוענות וחוסר אכפתיות. קיבוץ שיש לו חוף פרטי. גני אירועים מהודרים על חוף הים ובכלל חוקי מדינת ישראל לא חלים עליהם והם עוד מתגאים בתעלוליהם כיצד הערימו על כונס הנכסים וגנבו את הכסף בכספת. הכסף שהם עדיין חייבים לנו אזרחי המדינה. חובותיהם מסתכמים בעשרות מיליארדי דולרים. אני חוזר, עשרות מיליארדי דולרים המדינה נאלצה למחוק להם.. ואני הקטן נאלצתי למכור את בתי ולשבור חסכונותיי וחסכונות בני משפחתי וכן קופת הגמל בכדי להחזיר למדינה חובות עד הגרוש האחרון. מיד נזכה לקרוא תגובות של כמה כסילים שמתעמרים בזקני הקיבוצים ומחכים למותם בכדי שיוכלו כבר לרשת את בתיהם על הצוק המשקיף לים.

  •  
    עוזב אבל אוהב
    • 22:38
    • 07.06.11

    עובדות: קיבוץ שדות ים אינו חייב כסף לאף אחד, כולל לאיש מתושבי מדינת ישראל. חובות הקיבוץ לבנקים היו בתחילת שנות השמונים כ 30 מליון שקל. החובות התנפחו בשנים 80 - 85 לכדי כ 200 מליון שקל כתוצאה מהאינפלציה שהשתוללה במדינה בתקופה ההיא והגיעה עד ליותר מ 400% בשנת 84 למי שזוכר. החוב של קיבוץ שדות ים כמו של קיבוצים אחרים תפח בצורה מלאכותית ולשמחתם של הבנקים! המדינה לא יכלה לבוא בטענות לבנקים הנושים בגלל שמדיניותה היא שגרמה לאינפלציה האסטרונומית (יורם ארידור למי שעוד זוכר). עסקים רבים וביניהם קיבוצים מצאו עצמם מול חוב עצום וללא כושר החזר. מדינת ישראל עשתה הסדרי חובות לעסקים רבים . אחד מהם היה הסדר הקיבוצים. קיבוץ שדות ים החזיר קרוב ל100 מליון שקלים לבנקים במסגרת ההסדר. מי שחושב שזה מעט מידי - זכותו.

  •  
    אליקו
    • 14:37
    • 08.06.11

    כל הקיבוצים ניזונו מאותם עטינים.היתה להם קופה וערבות משותפת.כולם מישכנו נכסים לכדי לקבל כספים.כל עם ישראל עבר את משבר הבנקים ואת שנות האינפלציה.אלה שעם ישראל נאלץ למכור נכסים בכדי להחזיר חובות ואילו הקיבוצים ציפצפו על כולם.3 הסדרים שנחתמו איתם הופרו ברגל גסה לא כובדו. תחגגו על חשבוננו. אנחנו פרייארים שלכם.מקווה שיום אחד עוד ילאימו אתכם. פרזיטים.

24
שמואל רימון
  • 18:30
  • 07.06.11

סחתיין על ההצלחה היתר הכתב לא עשה שיעורי בית(מר גביזון תעשה קצת גוגול)שדות ים היו תמיד עצמאים:ים פלים פלמח ושייט גם האנשים אותם אנשים:משפחת אמיר אלופי השייט ומוביליו רותם מאבות הספנות כולל צים לא ילדים שאיזה כתב ילמד אותם משהו בכל מקרה רק בהצלחה

23
אחד
  • 17:16
  • 07.06.11

וכל הקיבוצנקים שהשתלטו על שטחי מדינה עצומים בשקר ורמייה יתחילו לשחות!

22
רובי
  • 17:07
  • 07.06.11

שעשר שנים מועצת המנהלים של המפעל הייתה חיצונית, ובתקופתה המפעל אכן עלה על דרך המלך. כיום שניים שלשה חברים מייחסים לעצמם את ההצלחה. אבל בשדות ים כמו בשדות ים ובהרבה קיבוצים אחרים חברים עוד יאכלו אחד את השני.

21
שלא לדבר על גן החתונות
  • 16:27
  • 07.06.11

ובני קיבוץ שמתנהגים כסוחרים סנוביים מעז עוד להוציא כסף מזוגות שרוצים להתחתן שם הון עתק. החוף הזה הוא של כולנו ואתם חוצפנים ועושים קופה (תוך התנהגות מתנשאת ובלתי נסבלת) על חשבון כולנו.

20
תמהה על דה מרקר
  • 16:27
  • 07.06.11

למה לא מזכירים כמה המפעל מכניס למדינה מאז ההסדר החובות .... מסים מסים ועוד מסים כן והכל למדינה לכל העוכרים פה שאומרים גזלו לי שתו לי אכלו לי מפעל שמגלגל 150 מיליון דולר בשנה מפריש יותר מכל הטוקבקיסטים הרשעים האלה ביחד בכל החיים שלהם וזה הוא מצליח לעשות בשנה אחת. אז כל הכבוד לקיבוץ-מפעל שהצליח להרים מפעל מכשלון להצלחה כולנו מרוויחים מזה . בהצלחה

18
מי מכיר את האיש שבקיר ?
  • 15:21
  • 07.06.11

ואני מדבר על תחילת הדרך, שהיה צורך להוציא פטנטים בינ"ל ולסגור הסכמים ברמה של עו"ד בינ"ל בכדי שמור את סודות היצור ועוד ... אבל יאללה... העיקר שכולם שמחים ... שיהיה בהצלחה!

17
שחיינית
  • 15:04
  • 07.06.11

נחישות זו באמת תכונה נפלאה אבל לא כשהיא באה על חשבון כל עם ישראל - כבר שנים שהם נלחמים בנחישות יש לומר ובמרץ לבנות ולהרחיב את הקיבוץ לכיוון הים במטרה לספח לקיבוץ את החוף השייך לכולנו - לולא עמותת אדם טבע ודין זה כבר כמעט היה עולה בידם - והם לפי מיטב ידיעתי לא אמרו את המילה האחרונה ומנסים שוב ושוב למרות פסיקות בתי משפט לרעתם לנסות למנוע מכולנו להגיע לחוף השייך לכולם. נסו להגיע לשם כשמתקיים שם אירוע בגן האירועים שלהם. משתלטים על החוף ועושים בו כבתוך שלהם למרות שלא שלהם וגם מעמידים חברת שמירה שאוסרת על האנשים לעבור אל החוף ועל החוף.

15
זהב
  • 13:19
  • 07.06.11

אבל את ההצלחות הם רוצים לקצור בעצמם.את הכשלונות הם תמיד זוקפים ומותירים לאחרים., אילו מפעל פושט רגל בעיר היה מציב שמירה עם נשק ונועל את המוציאים לפועל.היה גומר בבית סוהר ללא ספק.הם מתהדרים בהליכים פליליים שהאזרח בעיר לא יעז .וכמובן מכסים להם את ההפסדים ומוחקים להם חובות.בעצם הם ממשיכים להמר כמו בעבר.פעם כושלים ופעם מצליחים.טוטו לוטו או רולטה רוסית אם תרצו.הם יודעים שתמיד תמתין להם משוכה בדמות התק"ם או הבנקים או איזה גורם אחר שיחלץ אותם מהביצה. דפוס קיבוצי מוכר וידוע..לא התפעלתי כלל מהחוצפה שלהם לשווק מוצר שהם ידעו שאיכותו ירודה ועלובה.מה השחצנות הזו?

11
מה הקשר בין אמת לסוציאליסטים?
  • 12:08
  • 07.06.11

תשובה - אין קשר

10
בן קיבוץ
  • 11:59
  • 07.06.11

קודם כל, תפסיקו עם ה "אם גם לי היו מוחקים חובות".... ההסדר עם הקיבוץ לא שונה במהותו מכל הסדר חוב של כל חברה אחרת - הבנקים והמשקיעים וויתרו על חלק מהחוב כדי להציל חלק אחר. שדות ים יצא עם הסדר נוח יחסית, הבנקים הצילו חלק מההלוואות ובזה זה נגמר. הקיבוץ הוא לא אדם פרטי, יש לו נכסים ויכולת החזר הלוואה והבנקים הסכימו להסדר החוב. כל מי שחושב שקיבוץ שדות ים חגג על חשבון הלוואות כל השנים, לא מבין שאצלנו קנו בכספי ההלוואות חלב ולחם. בחודשים קצת יותר מוצלחים היה קוטג' בחדר האוכל.... לא נהנתנות, לא פזרנות, קיום בדוחק. זה מה שהתאפשר אז. לגבי הצורה בה מתוארת התנהגות אנשי הקיבוץ, היא אכן נראית בריונית ופורעת חוק. אבל חלק מהתיאור הזה נעוץ באופי הקיבוצניקי ובעובדה שהוא מסופר בדיעבד, לאחר הצלחת ההתאוששות. הסיפור הפך למור"ק חביב, כמו סיפור פלמ"ח, אבל מי שהיה שם יודע וזוכר את החרדה הגדולה באותו היום. אני, בתור ילד, ישבתי על שער הקיבוץ כדי שלא ינסו לפרוץ אותו בכוח. הייתה תחושה של הגנה על הבית, על יכולת הקיום. כל מה שהקיבוץ רצה זה להגיע להסדר חוב, שייתנו לו את האפשרות להתאושש ולא ייקחו ממנו את האמצעי היחיד לעשות את זה. בדיעבד, אפשר לראות שזה מה שאכן קרה. ההשוואה לפינוי התנחלויות בזויה - התנחלות מפונית בגלל החלטת ממשלה שעצם ההתיישבות במקום אסורה. אין פה מקום לדיון או משחקים או פרשנות. צריך להעביר את ההתיישבות. קיבוץ שדות ים נלחם נגד מעקלים, נגד הליך שבמהותו שנוי במחלוקת וניתן להתווכח אם הוא הצעד הראוי או לא. ההחלטה על עיקול נעשתה לפני שנעשה ניסיון אמיתי להגיע להסדר חוב עם הקיבוץ. בדיעבד, הבנקים הרוויחו מההסדר יותר משהיו מרוויחים מהעיקול. והדבר הכי חשוב - בשדות ים לא הייתה אלימות כנגד המעקלים והשוטרים. אף אחד לא נפצע וגם הנזקים היו קטנים. בשדות ים לא עצרו את המשטרה או הצבא שהגיעו בהחלטת ממשלה. בשדות ים עצרו מעקלים שנשלחו על ידי הבנקים. אנשים לא מודעים לסיכונים העצומים שנטל הקיבוץ בדרך להתאוששות. הסיבה האמיתית שקרן טנא הוכנסה כשותף למפעל, הייתה שהקיבוץ פדה את כל קרנות הפנסיה של חברי הקיבוץ כדי להרים את המפעל, וברגע שהמפעל נעמד על הרגליים היה חשוב למלא את קופות הפנסיה מחדש. היה צריך הרבה אומץ, וכנראה שגם חוסר ברירה, כדי לעשות מהלך כזה. כרגע, הקיבוץ תקוע עם קרן טנא כאשר האינטרסים של הקיבוץ וטנא שונים במהותם. קרן טנא היא גוף עסקי שמתמחה בהשקעה במפעלים קיבוציים. הלפרין הבין את חוסר הידע והיכולת של קיבוצים לנהל מפעלים מצליחים, והוא נכנס להשקעה בהן כשותף ומצליח להוביל בהן מהלכים שמתאימים לו, בשל חוסר היכולת של הקיבוץ לנהל. למען האמת, אבן קיסר היא כנראה ההשקעה המוצלחת היחידה של קרן טנא... על שאר ההשקעות שלה הקרן מופסדת במיליונים, ולא פלא שהלפרין מנסה להוביל מהלך הנפקש שיסדר לו אקזיט ויכסה על חלק מההשקעות הכושלות האחרות. תסתכלו בעצמכם - http://www.themarker.com/markets/1.566299

  •  
    אזוב שבקיר
    • 17:29
    • 11.06.11

    כל מי שאינו ימנון עלוב, מבין לבד את ההבדל בין מה שאתם ואבותיכם עשיתם ועושים למען החברה, המדינה והקיבוץ - לבין מה שהמתנחלים ימ"ש עושים. ההשוואה בינכם כואבת למסכים עליהם היא מופיעה... שיהיה לכם בהצלחה!

  •  
    הגפרור
    • 19:43
    • 11.06.11

    לא שהוא הבין שהקבוצים אינם יודעים לנהל.שלא תהיה טעות. הוא הבין שהם יודעים לנהל ולכן דווקא רוצה להרוויח מהם הון. בא לקבוץ, מדבר יפה, משכנע את תמימי הקבוץ לסלק את כל המנהלים המקומיים בעלי הערכים ומכניס אנשים שלו שיש הרבה מה לומר על תכונותיהם. ואז עושה תרגילים קצרי טווח להעלאת שווי - אקזיט ושכולם יקפצו לו. כך עובד "המושיע" מול התמימים הפראים האסקימואים הקבוצניקים.

  •  
    חברת
    • 19:51
    • 12.06.11

    כל הכבוד

07
גם הילד שלי יכול
  • 11:12
  • 07.06.11

הילד שלי ביזבז וביזבז וביזבז למה? כי הוא יכול! נכנס לחובות אדירים בגלל האחוזה והנהג הפרטי והמטוס חוגים לילדים בחו"ל. אבל הוא לא דואג הממשלה תשלם לו את כל החובות!!!. אך איזה סיפור הצלחה הילד שלי

03
מוקי התוכי
  • 10:48
  • 07.06.11

מעניין אם גם לי היו מוחקים מאות מליונים מהחוב בגלל התנהלות כושלת או שהיו זורקים אותי לרחוב ולוקחים לי את הבית???

פרוייקטים מיוחדים
הפופולריות בכללי
הצעות מיוחדות