בלי ליבה: 58% מהחרדים נושרים מהאקדמיה - כללי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בלי ליבה: 58% מהחרדים נושרים מהאקדמיה

הסטודנטים החרדים מתקבלים ללימודים אקדמיים במכללות הפרטיות בלי בגרות ובלי פסיכומטרי, מה שפותח בפניהם את הדרך להשתלבות באקדמיה ■ האם יש להם בכלל סיכוי להצליח בלי בסיס של לימודי ליבה? כנראה שלא

73תגובות
סטודנטים בקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו
דודו בכר

"מה שאתם לומדים ב–12 שנה, אנחנו משלימים בחצי שנה של מכינה". את המשפט הזה ציטטנו לפני כחצי שנה מפיהם של כמה חרדים מחסידות חב"ד, שהשתלבו היטב בשוק העבודה הישראלי ומאמינים בלהט כי הכפייה החילונית של לימודי ליבה על מערכת החינוך החרדית לא רק נועדה לכישלון — אלא גם מיותרת. הראיה, לטענתם, היא שהם כולם בוגריה של מערכת החינוך החרדית הנבדלת, נטולת לימודי הליבה, והצליחו לגשר על הפערים לאחר גיל 20, לרכוש מקצוע, להשלים תואר אקדמי ולהסתדר בחיים.

החב"דניקים ששוחחו איתנו היו הוכחה חיה שאפשר להצליח גם בלי לימודי ליבה — אבל זו הוכחה מהסוג של "אפשר לטבוע גם בבריכה של 10 ס"מ"; כלומר, הססטיסטיקה מורכבת יותר מהניסיון של אותם בוגרים מוכשרים ומוצלחים. הרוב הגדול של החרדים הרבה פחות מוכשר — וגם בריכה של 10 ס"מ היא בלתי עבירה בשבילו.

במלים פשוטות, תמונת המצב בכל הנוגע ללימודים בחברה החרדית הרבה פחות ורודה מזו שמציירת אותה קבוצת חב"דניקים מצליחים ששוחחו איתנו. תמונת המצב האמיתית היא ש–58% מהגברים החרדים שמנסים ללמוד לתואר אקדמי נושרים, בין אם מדובר במי שלמדו באמצעות מכינות ובין אם בכאלה שהתקבלו ישירות לתואר.

בפועל, אם מנכים מההגדרה "חרדים" את מי שהם בוגרי מערכת החינוך הדתית־מסורתית, מגיע שיעור הגברים החרדים שנכשל בניסיון לכבוש את ההר האקדמי ל–70%. לשם השוואה, שיעור הנשירה של סטודנטים חילונים (גם כאן, כולל כאלה שהתקבלו באמצעות מכינות ובאופן ישיר) הוא 29%, ושל סטודנטים ערבים — 42%.

רק מיעוט מצטיין באמת מצליח

את הניתוח הזה ערך החוקר איתן רגב עבור מכון טאוב. רגב מגלה כי האגדה שלפיה החרדים ניחנו בהרגלי למידה מבריקים, בגלל החידודים שכרוכים בלימודי תלמוד ואופי הלימודים בחברותא, היא לא יותר מאגדה אורבנית. ישנם חרדים מבריקים שמצליחים להתגבר על הפער שנובע מהעדר לימודי ליבה, ולהשלים תואר אקדמי — אך מדובר במיעוט מצטיין בלבד. עבור הרוב הגדול של הגברים החרדים, העדרם של לימודי הליבה הוא־הוא המכשול שמונע מהם להצליח ולהשלים תואר אקדמי ולהשתלב לאחר מכן במשרה מכניסה בשוק העבודה.

גרף: שיעורי נשירה מלימודים אקדמיים לפי מין ומגזר

מסקנה זו, כי העדר לימודי הליבה הוא הגורם לשיעורי הנשירה העצומים של הגברים החרדים, מסתמכת על כמה ממצאים. ראשית, שיעורי הנשירה גבוהים כל כך רק בקרב גברים חרדים. הנשים החרדיות דווקא מסתדרות היטב באקדמיה — עם שיעור נשירה של 33% — פער של 7%–9% בלבד מהנשים הערביות או החילוניות. העובדה שהנשים החרדיות לומדות לימודי ליבה בבתי הספר, אף שרובן אינן לומדות לבגרות, מסבירה את פערי ההצלחה בין חרדים לחרדיות באקדמיה.

שנית, הממצא כי החרדים מגיעים ללימודים בגיל מאוחר מדי נשלל על ידי רגב. באופן מפתיע, הוא גילה כי גברים חרדים מתחילים ללמוד בגיל 25, לעומת גיל 24.2 בממוצע אצל חילונים. מתברר שהנוער החילוני לוקח את הזמן כיום, לא פחות מהחרדים. יחד עם זה, רגב מציין את העובדה שבגיל הרלוונטי, הסטודנט החרדי הוא כבר אב ל–2–3 ילדים, וזה ללא ספק מוסיף על הקושי הבסיסי שלו לשרוד באקדמיה (מצד שני, גם הסטודנטיות החרדיות הן כבר אמהות בשלב זה, והן בכל זאת צולחות את האקדמיה בשיעורים הרבה יותר טובים).

לבסוף, מצביע רגב על הפערים בתוצאות הבחינות הפסיכומטריות בין חרדים לחילונים, ובעיקר הפיגור העצום של החרדים בציונים בבחינה באנגלית. זאת, בשעה שרק מיעוט קטן ומצטיין מקרב החרדים בכלל ניגש לבחינה הפסיכומטרית (רק 32% מהסטודנטים החרדים נבחנו בבחינה הפסיכומטרית, לעומת 69% מהסטודנטים החילונים ו–82% מהסטודנטים הערבים). אפשר להניח שהפיגור בידע הממוצע של הסטודנטים החרדיים אף גדול מזה שעולה מתוצאות הפסיכומטרי.

"העובדה שרוב הסטודנטים החרדים לא למדו לימודי ליבה בגילי תיכון", כותב רגב, "פוגעת מאוד ביכולתם להשלים תואר אקדמי, ונראה כי ללא שיפור בתחום זה שיעורי הנשירה של הגברים יישארו גבוהים. בהשוואה למגזר הכללי, רמת האנגלית שלהם נמוכה במיוחד".

גרף: שיעור הסטודנטים שהתקבלו ללימודים ללא בגרות ופסיכומטרי

נושרים מהלימודים כמו זבובים

אם כך, כנראה שאי־אפשר באמת להשלים 12 שנות לימוד בחצי שנה של מכינה, ויש גם בעיה קשה עם המכינות. במחקרו, רגב שופך שמן למדורה הרותחת של מאבק האיתנים בין המכללות לאוניברסיטאות. מדובר במאבק על תקציבי ענק בסך מיליארד שקל של תוכנית החומש לעידוד קליטת החרדים באקדמיה. כרגע עוד לא ידוע כיצד יחולק הסכום העצום הזה על ידי המועצה להשכלה גבוהה בין האוניברסיטאות ובין המכללות. שני הצדדים מתגוששים על התקציבים, וגם על הזכות לעצב את פניו של דור המשכילים העתידי של החברה החרדית, כאשר מהצד האחד ניצבות האוניברסיטאות שדורשות לקלוט את החרדים ללא פשרות בתוך הקמפוסים האקדמאיים הרגילים, ומהצד השני ניצבות המכללות המציעות לחרדים תנאי קבלה מקלים, ובעיקר קמפוסים נפרדים המקיימים הפרדה מגדרית אדוקה בין גברים לנשים.

שני הצדדים משוכנעים בצדקתם. האוניברסיטאות טוענות כי הלימודים הנפרדים פורמים את החברה הישראלית, ומונעים מהחרדים שילוב ממשי בשוק העבודה; המכללות טוענות כי בלי הפרדה מגדרית החרדים לא יבואו ללמוד.

בינתיים, רגב מוסיף לוויכוח נתונים קשים בנוגע לתרומת המכללות לשיעורי הנשירה העצומים של החרדים. הוא מצביע על האופנה החדשה של הקמפוסים הנפרדים לחרדים, שצברו תאוצה בעשור האחרון והביאו לזינוק אדיר במספר הסטודנטים החרדים: מספר הגברים החרדים הלומדים לתואר אקדמי זינק פי שלושה בשנים 2008–2014, ומספר מקבלי התואר ב–2014 היה כפול מזה שב–2012. הצלחה זו נובעת מהקמתן של המסגרות האקדמיות הנוחות לחרדים. 54% מהסטודנטים החרדים לומדים כיום במכללות (עוד 10% לומדים במכללות לחינוך) — ובלעדיהן כנראה שלא היינו רואים את הפריחה בהשתלבות החרדים באקדמיה.

כיתת חרדים במכינה בטכניןן

אבל המחיר שמגיע עם ההצלחה הזו כבד: גם הדרת נשים, וגם הקלה דרמטית בדרישות הסף לקבלה ללימודים אקדמאיים. 57% מהסטודנטים החרדים שלומדים כיום אינם בעלי תעודת בגרות וציון פסיכומטרי. מדובר בזינוק חד בשיעור החרדים המתקבלים ללימודים בלי שתי דרישות הסף גם יחד. בשנת 2000 רק 26% מהחרדים שהתקבלו לאקדמיה עשו זאת בלי שתי דרישות הסף. זו הקלה דרמטית של דרישות הקבלה, והיא מאפיינת רק את החברה החרדית — בשאר המגזרים הוויתור על שתי דרישות הסף עלה מ–5% ל–11% בלבד.

בהתחשב בפערי הידע העצומים של החרדים, העובדה שהם נושרים מהלימודים כמו זבובים אינה מפתיעה. סטודנטים שאינם חרדים, בלי בגרות ובלי פסיכומטרי, נושרים בשיעורים דומים. רק שבאוכלוסיות האחרות רק מיעוט קטן מקרב המתקבלים לאקדמיה עושה זאת בלי פסיכומטרי ובגרות גם יחד, ואילו אצל החרדים מדובר ברוב.

בנקודה הזו רגב לא מהסס להפנות אצבע מאשימה כלפי המכללות, בעיקר המכללות הפרטיות, המפעילות את הקמפוסים הנפרדים לחרדים, ומאשים אותן בהכשלת החרדים. יתרה מכך, רגב מאשים את המכללות הפרטיות בכך שמשיקולים מסחריים הן קולטות לשירותיהן סטודנטים חרדיים שאין להם סיכוי להשלים תואר, ובכך מכשילות אותם מתוך שיקולי רווח גרידא.

"ממצאים אלו מעלים חשש כי במכללות הפרטיות, שהן מוסדות למטרת רווח, תנאי הסף לקבלת סטודנטים חרדים ללימודים הם מקלים מדי משיקולים כלכליים. ואכן, ב–2000–2014 כ–79% מהסטודנטים החרדים במכללות הפרטיות התקבלו ללא פסיכומטרי וללא בגרות — לעומת 36% בלבד במכללות הציבוריות", כותב רגב. "המכללות הפרטיות מתמקדות במגוון קטן של תחומי לימוד לסטודנטים החרדים ורוב תלמידיהן מתרכזים בשני תחומים עיקריים, ששוק העבודה רווי בהם (משפטים ומינהל עסקים). לעומתן במכללות הציבוריות יש נטייה למגוון רחב יותר של תחומי לימוד באוריינטציה מקצועית ריאלית יותר. עבור המכללות הפרטיות ההתמקדות במשפטים ובמינהל עסקים היא רווחית יותר, מכיוון שאין בהם מגבלת מקום".

בלי לימודי ליבה קשה להשלים פערים

מדובר בהאשמה כבדה, לפיה המכללות הפרטיות מנצלות את הלהיטות של החרדים להשלים תואר אקדמי כדי לקבל ללימודים סטודנטים חרדים שאינם מתאימים לכך, והתוצאה היא שיעורי נשירה גבוהים, תסכול, ואולי איום על המשך התנופה של קליטת החרדים במערכת ההשכלה הגבוהה. מצד שני, גם רגב לא יכול להתכחש לעובדה שמי שהביאו את פריצת הדרך בקליטת חרדים בהשכלה הגבוהה הן המכללות המפעילות קמפוסים נפרדים.

מה המסקנה? שהמציאות היא כמו תמיד מורכבת, וככל הנראה נדרש למצוא את נקודת האיזון, שמצד אחד תנמיך את הרף לקליטת חרדים למוסדות להשכלה גבוהה, ומצד שני תתמוך בחרדים באמצעות מכינות מעמיקות יותר ותמיכה כספית רחבה יותר ,שתאפשר להם לגשר על הפערים העצומים.

וכמובן, אי אפשר להמשיך ולשקר לעצמנו — בלי לימודי ליבה יהיה קשה מאוד לחברה החרדית להשלים פערים ולהשתלב בשוק העבודה. זו משימה כמעט בלתי אפשרית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם