רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לקבל כסף מהמדינה בלי לעבוד - זה לא חלום, זה מודל כלכלי

הכירו את הרעיון הכלכלי החם שמצליח לחבר בין קפיטליסטים מושבעים לסוציאליסטים גמורים ■ בדנמרק, כמובן, זאת כבר מציאות

42תגובות

החל משנת 2017 יקבלו 100 אלף מאזרחי פינלנד הכנסה בסיסית של כ–800 יורו (כ–3,500 שקל) בחודש למשך שנתיים. ככה סתם. לא בתמורה לעבודה מסוימת, לא כי הם בהכרח זקוקים לשירותי רווחה. פשוט הכנסה בסיסית. הם רשאים לעשות עם הסכום הזה ככל העולה על רוחם – להוציא את כולו על סמים והימורים ולשבת כל היום בבטלה גמורה, להשקיע אותו בהשכלה או בבריאות, לפתוח באמצעותו עסק קטן, לשלם שכר דירה, לחסוך לבית חלומותיהם או להעיף אותו לרוח הפינית הקפואה.

הכתבה המלאה מתפרסמת באתר "הארץ"

מיצג למען הכנסה בסיסית אוניברסלית בשווייץ
Stefan Pangritz

זה נשמע מטורף בתודעה הישראלית, הרגילה להגן בתוקף על מודל השכר בתמורה לעבודה, אלא שלאחרונה יותר ויותר אנשים ביותר ויותר מדינות לא רק שאינם חושבים שמדובר ברעיון מטורף, אלא בטוחים שזה הדבר הכי נכון, צודק ואפשרי לעשות. היום התנועה להכנסה בסיסית אוניברסלית (Universal Social Income, UBI) – הקוראת לחלק לכל האזרחים במדינה מסוימת הכנסה בסיסית ללא תנאים וללא דרישות – צוברת תאוצה בקצב מסחרר. אם היא תמשיך לגרוף אליה עוד ועוד תומכים בשיעור כזה, היא עשויה להפוך לדבר הכי גדול שיקרה להיסטוריה האנושית במאה ה–21.

"הכנסה בסיסית היא קצבה שהשלטון משלם לכל הנמנים עם חברה מסוימת באופן פרטני ובלי לכרוך אותה במבחן אמצעים או במבחן תעסוקה", מגדיר פרופ' ג'וני גל מבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית וחוקר בכיר במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.

מי שהחלו לדחוף במרץ להחדיר את הרעיון לשיח הישראלי – שהיעדרותו בו בולטת בניגוד לדיון הער שהנושא מעורר במדינות אחרות בעולם – הם אנשי מכון החשיבה שחרית, ליה אטינגר ועופר סיטבון. אטינגר היא דוקטור לביולוגיה העוסקת בשני העשורים האחרונים ביחסי הגומלין בין כלכלה, חברה וסביבה במסגרת מרכז השל לקיימות, וסיטבון הוא דוקטור למשפטים העוסק רבות בממשק שבין משפט, כלכלה ופוליטיקה. שניהם עומדים בראש הפרויקט הכלכלי־חברתי של שחרית, המשלב בין חשיבה למעשה ובין אינטלקטואלים לפעילים חברתיים בשטח.

פרופ' ג'וני גל
טלי מאייר

בשיחות עמם מציינים השניים שאולי זה נשמע מוזר לחלק לאנשים כסף ככה סתם, אבל בפועל מערכת כזו פועלת מתחת לאפנו כבר זמן רב, תחת שמות אחרים. "היום כ–40% מהאוכלוסייה בישראל מקבלת כסף בלי לעבוד – קשישים, ילדים, מובטלים. הרעיון לתת כסף לא על עבודה הוא לא חדש ופרוע כמו שהוא נשמע", אומר סיטבון.

איך מסגרת כזו של חלוקת כסף לכלל האזרחים ללא דרישות וללא מחויבות תעבוד בישראל לפי החזון שלכם?

אטינגר: "אנחנו לא יודעים לומר בוודאות, אבל חושבים שצריך לנסות את זה. פעם ישראל היתה חממה של ניסויים חברתיים, אולי הגיע הזמן שנפנה את היזמות והיצירתיות שלנו לכיוונים הללו במקום לפתח עוד אפליקציה מיותרת. איך זה יכול להיות שאנחנו חיים במדינה, שבה הגידול הכלכלי גבוה ומהיר, ובכל זאת מדיניות הרווחה כל כך מקרטעת והפערים החברתיים כה גדולים?"

סיטבון: "ישראל היא ייחודית מבחינת עומק השסעים החברתיים, אבל לדעתנו המודל הזה יכול לחלק את הקלפים מחדש ודווקא ליצור פחות חשדנות בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית".

מאיפה יגיע הכסף להעניק הכנסה בסיסית להמונים?

ד"ר עופר סיטבון

סיטבון: "אפשר לחשוב על כמה מקורות. אחד מהם הוא משאבי הטבע. צריך לחשוב על דרך אינטליגנטית יותר מזו הקיימת היום למסות את משאבי הטבע בישראל – קרקע, גז, מים".

אטינגר: "חלק מהכסף יבוא כמובן מביטול דמי אבטלה ומהקטנה ניכרת של מנגנון הרווחה והקצבאות, אך אין די בכך, וייתכן שיהיה צורך במיסוי נוסף. חשוב להדגיש שעדיין יהיה מקום למערכת רווחה, בעיקר לטיפול במקרים קשים, אך התוצאה המקווה של הכנסה בסיסית היא ירידה חדה בשיעור העוני, ולכן גם חיסכון בהוצאות הטיפול בבעיות החברתיות הנובעות מעוני".

אז מי יעבוד במפעלים, בייצור נעליים, בניקיון משרדים? למה שמישהו יעבוד בעבודות קשות כאלו אם כולם מרוויחים ללא קשר לעבודה?

אטינגר: "זו לא השאלה הנכונה בפתחה של המאה ה–21. השאלה הנכונה היום הפכה משאלת ייצור לשאלת חלוקה. אם בעבר היה צריך שאחוז גדול מהאוכלוסייה ייצר את המזון הנדרש, היום רק אחוז אחד מייצר את המזון הנדרש ל–99% האחרים. כך יהיה גם עם שאר מוצרי הצריכה שלנו. הכנסה בסיסית תגרום לכך שבתמורה לעבודות שאנשים לא רוצים לעשות, יצטרכו לשלם הרבה כסף כדי שהן יהפכו לאטרקטיביות. אנשים יסכימו לעבוד בהן רק אם זה ישתלם להם. היום התמורה שאנשים מקבלים תמורת עבודה לא משקפת בהכרח את המאמץ הכרוך בה. הכנסה בסיסית תשנה את המגמה הזאת. אפשרות נוספת היא שהדבר יעודד את האוטומציה של העבודות הללו".

לא טובה — זכות

כשהם ניגשים להגן על הרעיון, האקסיומה הראשונה שצריך לפרק לדידם היא זו הקושרת בין עבודה לשכר. "אצל רבים מאיתנו גוברת ההכרה כי העבודה בשכר אינה עוד המרחב הבלעדי, ואולי אף לא המרכזי, המקנה משמעות לחיים", הם כותבים בנייר העמדה, "אין פלא אפוא שהרעיון לנתק בין כמות העבודה לבין ההכנסה באמצעות חלוקת כסף באופן בלתי־מותנה קונה לו תומכים רבים".

במהלך השיחה שולל סיטבון את הסברה שאם ישלמו לאנשים כסף סתם ככה, הם יפסיקו לעבוד. "הרעיון הוא לאפשר לאנשים קיום בסיסי, כך שכל מי שירצה 'אקסטרות' בכל מקרה יצטרך להמשיך לעבוד. לדעתי, רוב האנשים יבחרו בכך. עבודה היום אצל מרביתנו היא עדיין רכיב מרכזי באישיות שלנו, בתפיסה העצמית שלנו, בהנעת היום־יום שלנו".

זו מערכת שבבסיסה מאמינה שיצר האדם הוא טוב וסומכת עליו?

אטינגר: "זו מערכת שמניחה שהצדדים היותר טובים של בני אדם יוצאים החוצה כשיש פלטפורמות חברתיות שמעודדות אותם לצאת. ושצדדים יותר רעים של בני אדם יוצאים כשיש נורמות שמעודדות אנשים להפגין אותם. אותם אנשים יתנהגו בצורה X או Y אם יעודדו אותם להתנהג בצורות האלו. השאלה היא איך מייצרים מערכות חברתיות שיעזרו לאנשים להתחבר לצדדים הטובים שלהם, איך החברה מעריכה ומתגמלת יצירתית, אמנות, אמפתיה, עזרה לאחר. הכנסה בסיסית, לדעתנו, מעודדת את כל אלו".

איך הכנסה בסיסית מעודדת לאמפתיה?

סיטבון: "היא מסירה מהמשוואה את מלחמת הקיום וכך מייצרת יותר מרחב לפנאי ולאמפתיה".

אין בזה משהו נאיבי?

אטינגר: "הגדרה של רעיון חדש כנאיבי היא דרך לגרום לאנשים לחשוב שצורת העניינים הנוכחית היא הדרך היחידה האפשרית או בהכרח הנכונה. אבל ככל שאנשים יהיו יותר נאיבים, ככה יהיו בעולם יותר רעיונות פוריים. האחידות הזאת שבה כל המערכות נראות, שמובילה אותנו לתוצאות לא מוצלחות, מלמדת שצריך לנסות דברים חדשים".

סיטבון: "יותר ויותר אנשים, בעיקר צעירים, כבר אינם יכולים להסתמך על הכנסה מעבודה כבסיס לקיום בכבוד. המצב כיום הוא כזה שלראשונה בהיסטוריה המודרנית, העתיד הכלכלי של ילדינו נראה פחות מבטיח משלנו. והרי זה, בין השאר, הרעיון של מעמד ביניים – לעבוד קשה כדי שלילדים שלך יהיה יותר טוב. היום זה כבר לא המצב. אני לא רואה איך הניסיון לשנות את זה הוא נאיבי".

אטינגר מוסיפה כי הכנסה בסיסית מאפשרת להסתכל על עולם העבודה בצורה רחבה. "היום אנחנו מגדירים עבודה באופן מאוד צר, כפעולה בשכר. אבל ההגדרה הזאת לא מתחילה להכיל אפילו את קצה המערכת הזאת. אנחנו עושים הרבה מאוד דברים יצרניים ומשקיעים בהם זמן ומאמץ ללא שכר. זוהי מה שמכונה 'כלכלת אהבה' – עבודה של משק בית, גידול ילדים, התנדבות בקהילה – אלו דברים שחשובים לחברה בריאה ואין עליהם שכר.

"הכנסה בסיסית יוצאת מנקודת הנחה שאנשים באופן עקרוני הם יצרנים, יצירתיים ומסוגלים לדאוג לעצמם בעצמם, לו רק יינתנו להם תנאים בסיסיים לכך. בתוך השפע העצום שאנחנו חיים בו יש אוקיינוסים עצומים של עוני, מצוקה ותנאים גרועים. במקום שהמצב ישתפר עם הטכנולוגיות החדשות, הפערים בין עשירים לעניים רק הולכים ומתרחבים. זו מגמה שיטתית שקשורה למבנה הכלכלה כיום. המערכת עובדת בכיוון של מעגלי משוב חיובי, מה שנקרא Success to the Successful. מי שכבר הצליח, הסיכוי הסטטיסטי שלו להצליח בהמשך גדול. ומי שנשאר מאחור, הסיכוי שלו ושל ילדיו להצליח קטן יותר. משכורת בסיס יכולה לעזור ליישר את מגרש המשחקים".

מחבר בין קפיטליסטים לסוציאליסטים

מילטון פרידמן
בלומברג

אין ספק שאחד האספקטים החינניים בשיח הכנסת הבסיס הוא טשטוש הגבולות בין ימין לשמאל. אפשר למצוא לרעיון תומכים מלאי תשוקה משני הקצוות המנוגדים ביותר של המפה הפוליטית והכלכלית. לרעיון יש חתני פרס נובל לכלכלה שתומכים בו, אף על פי שהתיאוריות שלהם הפוכות לחלוטין זו מזו. בקרב הפוליטיקאים, אפשר למצוא לו כיסי תמיכה בקרב אנשי שמאל שמאמינים בסוציאליזם ובמדיניות רווחה ענפה, אבל גם בקרב אנשי ימין שדוגלים בליברטריאניות כלכלית ומעוניינים בהתערבות מינימלית של המדינה בכלכלת האזרחים. בשורה התחתונה, מדובר במכשיר שנותן חירות ואחריות ליחיד, רעיון שקוסם גם לימין וגם לשמאל.

על כך אומר סיטבון: "בתוך מאה שמסתמנת כלא־שוויונית וקשה, הרעיון הזה מספק תקווה. זו הסיבה שיש לו תמיכה גם מימין וגם משמאל. זה מלמד שיש פה פוטנציאל רחב. השמאל מתחבר לרעיון כי הוא עשוי לצמצם את הפערים החברתיים, להגדיל את הפנאי ולחזק את המעורבות האזרחית. הימין מתחבר לזה כי הוא מחזק את אחריות הפרט ומצמצם את התלות בשירותי הרווחה ובשירותים הסוציאליים".

"איזה רעיון יכול לאחד בין אנשים כל כך שונים, כמו פעיל זכויות האדם מרטין לותר קינג והכלכלן שהאמין בכלכלה חופשית מילטון פרידמן?" שואל ההיסטוריון ההולנדי רוטגר ברגמן במהלך הרצאת טד שהעניק בנושא. "איזה רעיון יכול לאחד אנשים שחושבים כל כך הפוך זה מזה, דוגמת תומס פיין מצד אחד, שחשב כי הממשלה היא הפתרון למרבית הבעיות שלנו, ופרידריך האייך מצד שני, הכלכלן האוסטרי שטען כי הממשלה היא המקור לבעיות שלנו רוב הזמן? איזה רעיון יכול ללכת נגד רוח הזמן המפרידה שלנו ולאחד אפילו בין ימין לשמאל? מהו הרעיון האדיר הזה, האוטופי הזה, שכל־כך הרבה הוגים חשבו עליו במשך מאות שנים? חלק מהאנשים קוראים לו 'הדיבידנד האזרחי', אחרים קוראים לו 'הכנסה בסיסית'. אני אוהב לכנות אותו 'כסף חינם לכולם' (free money for everyone). לא מדובר בטובה שהממשלה עושה לאזרחים, אלא בזכות".

לעבוד, לא לשרוד

הולכי רגל ברחוב בעיר הלסינקי בפינלנד
בלומברג

בין שמביטים עליה מימין ובין שמשמאל, עיני העולם נשואות היום לפינלנד לראות מה יהיו תוצאות הניסוי הגדול ביותר עד כה בהכנסה בסיסית. כך זה יעבוד שם: 100 אלף אזרחים בעלי כושר עבודה בגילים 17–65 יקבלו מהמדינה כ–4,000 שקל בחודש במשך שנתיים. בתום הניסוי תיערך השוואה בין הקבוצה הזאת לקבוצת הביקורת, שבמהלך הניסוי תמשיך את חייה כרגיל ללא הכנסת בסיס. בין הקריטריונים שייבדקו יהיו שיעור העובדים בשתי הקבוצות, סוג העבודות, מדדים שונים של איכות חיים, הוצאות כספיות, שימוש בשירותים ציבוריים ועוד. מספר המשתתפים הגבוה בניסוי (200 אלף בסך הכל) יאפשר לצוות לבדוק מגמות גדולות כקטנות ולהבין את ההשפעות של הכנסת בסיס על קבוצות שונות באוכלוסייה על פי חתכי גיל, סוגי המקצועות שלהם, מצב בריאותי וכדומה. סקרים הראו לאחרונה ש–69% מאזרחי פינלנד תומכים במודל הכנסת בסיס.

מי שמנצח על הניסוי בפינלנד הוא אולי קאנגס, מנהל המחקרים במכון הפיני לביטוח חברתי KELA. לטענתו, כפי שהעלה במגזין Fast Company, ממשלת פינלנד, הנחשבת למרכז־ימין, מעוניינת בניסוי משלוש סיבות. האחת היא שיותר ויותר פינים עובדים בחצאי משרות, בעבודות חלקיות, זמניות או כעצמאים, ולכן אינם זכאים להטבות ממקום העבודה, אבל מצד שני גם לא להטבות מהמדינה כמחוסרי עבודה. סיבה נוספת היא שהממשלה רוצה לעודד אנשים לעבוד. כיום המערכת גורמת לכך שרבים מבכרים דמי אבטלה על פני משכורת זעומה בעבודה קשה. התקווה עם ניסוי הכנסת הבסיס, המשולמת ללא קשר לעבודה, היא שאנשים ירצו להגדיל את ההכנסה שלהם מעבר להכנסת הבסיס וייצאו לעבוד.

לבסוף, הממשלה רוצה להפחית את הביורוקרטיה הקשורה בביטוח לאומי. אזרח פיני המבקש היום זכאות לדיור בר השגה על בסיס הכנסה נמוכה נאלץ להתמודד מול מערכת ביורוקרטית אטית ולהגיש מסמכים רבים להוכיח את זכאותו. על ידי הכנסת בסיס, הממשלה מבקשת לעקוף את הביורוקרטיה הזאת.

הכתבה המלאה מתפרסמת באתר "הארץ"

הירשמו עכשיו: סיפורים, עצות וטיפים ממדור קריירה וניהול ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם