תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

באיחור של 67 שנה - סוף עידן ייהוד הגליל

67 שנים של אפליה קרקעית נמשכת יצרו עוני נורא, כאוס תכנוני, בנייה לא חוקית וציבור ערבי ממורמר ומנוכר ■ באיחור של 67 שנים - מציע עתה הצוות שדן בבעיות התכנון והבנייה במגזר הערבי, לבצע מפנה במדיניות אפליית הקרקע

63תגובות

באוקטובר 2000, בד בבד עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשטחים, פרצה מחאה המונית של ערביי ישראל. המחאה האלימה של האזרחים הערבים נענתה באלימות של המשטרה. השוטרים ראו לנגד עיניהם את התרחיש הגרוע מכל: תרחיש הגיס החמישי - הנה, הפלסטינים אזרחי ישראל מצטרפים לפלסטינים בשטחים כדי לתקוף מבפנים ומבחוץ את מדינת ישראל - ופתחו באש חיה על המפגינים הערביים. התוצאה של גל האלימות הזה היתה 13 אזרחים הרוגים, 12 ערבים ויהודי אחד, וועדת חקירה ממלכתית שהוקמה כדי לחקור את האלימות של שני הצדדים.

ועדת אור היתה הפעם הראשונה, מאז קום המדינה, שמדינת ישראל הביטה בלבן שבעיניים של ערביי ישראל, וניסתה להבין את המצוקות והתסכולים שלהם. סופה של הבחינה היתה פרסום דו"ח מקיף, שהיה המסמך הממלכתי הראשון שבו הודתה מדינת ישראל בקיפוח שיטתי ומתמשך של אזרחיה הערביים. קיפוח כלכלי, חברתי ופוליטי, המתפרש כמעט על כל תחומי החיים, ושהיה כמובן הדלק שהצית את גל המחאה - ולא ניסיון לכבוש את מדינת ישראל, כפי שטעו השוטרים לחשוב.

בין השאר ייחדה ועדת אור פרק נרחב לקיפוח הקרקעי שממנו סובלים ערביי ישראל. "בשנים הראשונות לקיומה", כתבה ועדת אור, "נטלה לידה המדינה שטחים נרחבים של אדמות ערבים. פעולות ההפקעה היו רתומות בבירור ובמוצהר לאינטרסים של הרוב היהודי. על האדמות המופקעות קמו מאות יישובים יהודיים, כולל ערים חדשות כנצרת עילית וכרמיאל. בתודעה הקיבוצית של החברה הערבית נתפשו ההפקעות המסיביות של שנות ה–50 וה–60 כמפעל נישול".

נצרת
עופר וקנין

בין השאר, הביאה ועדת אור את הדוגמה של סכנין: בשנות המנדט החזיק הכפר כ–70 אלף דונם. תחת מדינת ישראל הצטצמם שטח הכפר ל–9,700 דונם, מתוכם רק 4,450 דונם שמותרים לבנייה. סכנין, כלומר, איבדה 87% מהשטחים שלה, ובסופם היא נשארה בלי מקור תעסוקה ופרנסה לתושביה - שהיו במקורם חקלאים ברובם - ועם צפיפות האוכלוסייה של 191 מ"ר לנפש. בכרמיאל, שהוקמה על הקרקעות המופקעות של סכנין, צפיפות האוכלוסייה היא 524 מ"ר לנפש.

מדינת ישראל מעולם לא הסתירה את הכוונה שמאחורי מדיניות הפקעת הקרקעות המאסיבית של שנות ה–50. ניתן למדיניות הזאת אפילו שם עממי - "ייהוד הגליל". ישראל הצעירה, שהיתה מוקפת ברוב ערבי ועם מיעוט ערבי גדול גם בתוכה, חששה לאחיזתה בקרקע - ולכן דאגה להעביר כמה שיותר קרקע מידיים ערביות לידיים יהודיות. כך הוקמה העיר הקטנה נצרת עילית, על אדמותיה המופקעות של נצרת הערבית, במטרה ברורה לחסום את התפשטותה של העיר הערבית הסמוכה לה. "עיר עברית קולטת עלייה בגליל", התייחס בן גוריון בגאווה להקמתה, והדגש בדבריו כמובן היה על עיר עברית.

בחלוף השנים, ולאחר מהומות יום האדמה בשנות ה–70, חדלה ישראל ממדיניות ההפקעות של קרקעות ערביות, אבל לא חדלה מהאפליה הקרקעית הנמשכת. ב–67 שנות קיומה של המדינה הוקמו למעלה מ–700 ישובים יהודיים חדשים, ואף לא יישוב ערבי חדש אחד (פרט לישוב מחדש של הישובים הלא חוקיים בפזורה בנגב) - רק עתה נמצאת בשלבי תכנון הקמתה של עיר ראשונה הזאת. זאת, על אף שהאוכלוסייה הערבית גדלה פי שבעה. גם השטחים של היישובים הערביים נשארו כמעט ללא שינוי, ובלי יכולת להתרחב ולענות על מצוקת הדיור המחריפה של האוכלוסייה הערבית.

אין פתרון תכנוני למצוקה

פתרון תכנוני למצוקה הקשה ביישובים הערביים - אין, בשל כאוס מוחלט של היעדר רישום קרקעות, היעדר קרקעות מדינה (מרבית הקרקעות הפנויות ביישובים הערביים הן קרקעות פרטיות, והאוכלוסיה הערבית מעדיפה לרוב להוריש את הקרקע לדורות הבאים מאשר לפתח אותה), היעדר תוכניות מתאר ותכנון מפורט, וכתוצאה מכל אלה ריבוי של בנייה בלתי־חוקית. על כך צריך להוסיף את השליטה הבוטה של הרוב היהודי במשאבי תכנון הקרקע - מתוך 126 ועדות תכנון מקומיות ומרחביות, רק ארבע ועדות הן בשליטת רשויות ערביות. שאר 80 הרשויות הערביות מצטופפות בתוך 33 ועדות מרחביות, שב–21 מהן יש ליישובים הערבים רוב, אבל רק בשש מהן יש יו"ר ערבי.

זאת ועוד, כשבוחנים את מבנה השלטון המקומי בישראל מגלים לא מעט רשויות מעורבות - ערים מעורבות, או מועצות אזוריות שבהן יש גם כפרים ערביים וגם כפרים יהודיים. לא ברור איך וכיצד נקבעו הגבולות הגיאוגרפיים של אותם יישובים מעורבים, אבל בדרך מסתורית כלשהי יצא שבכל היישובים המעורבים האלה לעולם זהו רוב יהודי ששולט על מיעוט ערבי. אין אף מקום בישראל שבו יישוב יהודי נמצא תחת שלטון מקומי ערבי.

השליטה היהודית הגורפת בניהול ובתכנון הקרקעי בישראל - מחקר של עמותת אינג'אז חשף כי במינהל התכנון אין אף עובד ערבי, וגם משרד הפנים הודה כי בוועדות התכנון בכל רחבי המדינה יש 12 עובדים ערבים בלבד - מבטיחה כי משאב הקרקע לעולם לא יופקר חלילה לניהול ערבי, וכי לעולם תשאר הדומיננטיות של הרוב היהודי ברוב שטחי ארץ ישראל. כך, ברשויות הערביות שוכנים כ–15% מתושבי ישראל, אבל חלקן בשטחי התעסוקה (השטחים שמכניסים ארנונה עסקית, ומאפשרים לרשות המקומית לצמוח כלכלית) הוא רק 3.8%. חלקן בארנונה שמשלמים מוסדות ממשלתיים שונים הוא 0.2%. חלקן בשיעור הנסיעות בתחבורה ציבורית גם הוא קטן בהרבה, ועוד ועוד.

אינפו

בחלוף השנים, האפליה הנמשכת הזאת לא רק יצרה תסכול רב, וניכור של האזרחים הערבים כלפי מדינתם, אלא השיגה בסופו של דבר השיגה את המטרה ההפוכה מזו שייהוד הגליל כיוון לה - בתוך נצרת הגדולה, הצפופה והמלוכלכת קשה מאד למצוא דיור הולם, ולכן המעמד הבינוני הערבי עוקר מנצרת.

לאן? כמובן, לעיר היהודית הסמוכה, נצרת עילית. בתהליך זוחל העיר שנועדה להוות את שיאה של אסטרטגית יהוד הגליל נהפכת לעיר מעורבת. נכון ל–2010, 14% מאוכלוסייתה היתה ערבית. נצרת עילית אמנם עשתה מאמצים עילאיים להיאבק בכיבוש הערבי הזוחל שלה - אין בעיר, למשל, אף בית ספר ערבי, וכך האוכלוסייה הערבית של נצרת עילית נאלצת לשלוח את ילדיה ללמוד בנצרת - אבל מדובר במאמצים פתטיים, שאינם לכבודה של עיר מודרנית. כל זמן שנצרת לא תוכל לספק דיור ראוי לתושביה, ההגירה לנצרת עילית תמשך.

המדיניות התהפכה על יוזמיה

באיחור של 67 שנה, לפיכך, התעוררה מדינת ישראל לגלות כי מדיניות ייהוד הגליל מתהפכת על יוזמיה. 67 שנים של אפליה קרקעית נמשכת יצרו עוני נורא, כאוס תכנוני, ערים שלמות שמבוססות על בנייה בלתי־חוקית, ציבור ערבי ממורמר ומנוכר, והגירה ערבית מסיבית לערים היהודיות. באיחור של 67 שנה מציע עתה הצוות הבין־משרדי, שדן בבעיות התכנון והבנייה במגזר הערבי, לבצע מפנה במדיניות אפליית הקרקע.

טייבה שיטפונות
ניר קידר

צריך לקרוא ולשפשף את העיניים, כשצוות מקצועי בראשות ראש אגף התקציבים באוצר ובהשתתפות של מנכ"לי משרדי הפנים, הבינוי, התחבורה, מציע להעביר לערבים את השליטה בתכנון הקרקעי באמצעות הגדלת מספר ועדות התכנון המקומיות שיהיו בשליטת מועצות ערביות. צריך לשפשף את העיניים עוד יותר כשקוראים המלצה להקמת ועדה קבועה שתדון בהגדלת גבולות הערים הערביות. וקשה פשוט להאמין, כשקוראים את הדברים שכותב צוות מקצועי של הממשלה לגבי הצורך לתקן את תוכנית המתאר הארצית, תמ"א 35, כדי לתקן בה עיוותים הקיימים בנוגע להקצאת קרקעות לישובים ערביים. שחור על גבי לבן כתוב בדו"ח: "תיקון תמ"א 35 — יתקיין דיון בנוגע להכללת הערות לגבי יישובי המיעוטים, במגמה להגדיל את שטחי הפיתוח של היישובים במגזר המיעוטים. הצעות אלה לתיקון יידונו במועצה הארצית".

לא ברור אם הגיעו ימות המשיח, או אם איומי החרם של BDS על ישראל - אחת הדרישות של תנועת החרם נגד ישראל היא להפסיק את האפליה של האזרחים הערבים - פועלים את פעולתם; או שאחרי 67 שנים נפקחו עיניה של מדינת ישראל להבין כי ההתייחסות אל ערביי ישראל כגיס חמישי יוצרת הרבה יותר נזק מתועלת. בכל מקרה, אין ספק שמדובר בתפנית היסטורית, שאפשר רק לברך עליה.

אינפו2



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם