רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יומני השרים מגלים: מי מקדם את האינטרס הציבורי - ולמי יש מה להסתיר

לוח הפגישות של השרים, שנחשף לראשונה לבקשת התנועה לחופש המידע, שופך אור על סדרי העדיפויות של קברניטי המדינה ■ עם זאת, חרף הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה, ראש הממשלה ואחדים מבכירי שריו כלל לא העבירו את הלו"ז, ואחרים צינזרו את מרביתו

8תגובות

 

אמיל סלמן

ענייני משרד האוצר במקום הרביעי בסדר העדיפויות של השר // מוטי בסוק

מהם הנושאים הבוערים ביותר על סדר יומו של שר האוצר, יאיר לפיד? ניתוח לוח הזמנים של לפיד מגלה כי בראש סדר העדיפויות שלו עומדת התקשורת, אחריה ענייני מדיניות וביטחון, אחר כך עניינים מפלגתיים - בעיקר של סיעת יש עתיד - ורק לאחר מכן ניהול האוצר ונושאים כלכליים.

כמו אחדים משרי הממשלה, גם לפיד נענה לבקשת התנועה לחופש המידע וחשף את הלו"ז שלו ל–2013, מאז נכנס לתפקידו במארס של אותה שנה. לוח הזמנים שחשף לפיד חלקי בלבד. הרשימות מודפסות, חלקן מקוטעות, וכוללות הרבה מאוד מחיקות, השחרות של פגישות או פרטי מידע על פגישות, שלפיד רצה להסתיר. ייתכן גם כי פגישות מעניינות רבות כלל אינן מגיעות ללו"ז הרשמי של השר. משרד האוצר שוכן בירושלים, ובדרך כלל שרי אוצר ריכזו את פעילותם בבירה. לפיד הוא שר האוצר הראשון שמקפיד לחלק את זמנו בין ירושלים לתל אביב.

פגישה עם עיתונאי בכל שלושה ימים בממוצע

אחד הנתונים הבולטים בלו"ז שפירסם לפיד הוא כי ב–286 ימי כהונתו כשר אוצר ב-2013, הוא קיים יותר מ–100 פגישות עם לפחות 45 עיתונאים שונים. אגב, עם נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, נפגש רק 13 פעמים, ואף לא פעם אחת עם הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, הגוף הכלכלי הבכיר בבנק. העיתונאים שעמם נפגש לפיד מייצגים את מרבית כלי התקשורת בישראל: ערוץ 2, "ידיעות אחרונות", "כלכליסט", "ישראל היום" וגלי צה"ל. גוף תקשורת שעמו שר האוצר כלל לא נפגש הוא TheMarker. כדי לסבר את האוזן, 100 פגישות עם עיתונאים, לא כולל הופעה בכנסים כלכליים, משמען פגישה עם עיתונאי בכל פחות משלושה ימים בממוצע. ייתכן שזהו שיא לפוליטיקאים, ובוודאי לשרי אוצר. 

אילן אסייג

פגישות עם ליברמן, בנט, לבני וטוני בלייר

לפיד אמנם משתתף בישיבות הממשלה, אך אינו מרבה להופיע בישיבות הכנסת וועדותיה (ועדת הכספים וועדת הכלכלה), שאליהן הוא שולח את סגנו, מיקי לוי. הוא נפגש עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנושאי חוץ וביטחון וגם בנושאי כלכלה, ועם שרים בכירים ממפלגות אחרות (משה יעלון, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, ציפי ליבני), ומקיים שיחות עומק עם הרמטכ"ל, ראשי השב"כ והמוסד, יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, יו"ר הכור בדימונה, ועם אלוף (מיל.) יוחנן לוקר, ראש הוועדה הציבורית לקביעת תקציב הביטחון לשנים 2016–2025. הוא נפגש בחו"ל ובישראל עם שרים בכירים, הוא נפגש עם ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, עם שגרירים ועם אורחים חשובים אחרים.

על מה דיבר לפיד עם מזכ"ל העבודה לשעבר?

לפיד מקדיש זמן רב מאוד לנושאי המפלגה, שהיא סוד כוחו הפוליטי. הוא נפגש בפורומים גדולים עם שרי מפלגתו ("שרינו"), עם חברי הכנסת של מפלגתו ועם פעילי יש עתיד ברחבי הארץ, ומקיים שיחות בארבע עיניים עם שרים וח"כים מיש עתיד. ב–31 ביולי אשתקד קרתה לו תקלה גדולה: בהצבעה על חוק המשילות נמנעה חברת סיעתו, עדי קול, מהמתנגדות הבולטות לחוק, מהצבעה, לאחר שווידאה כי לחוק יש רוב גדול. לפיד, כמו לפיד, הטיל עליה מיד חרם גורף, השעיה מחברות בוועדות הכנסת ומהגשת חוקים. קול הרכינה ראש ומיהרה להתנצל. העיר על כך, במליאת הכנסת, ח"כ יצחק כהן מש"ס: "ביש עתיד עשו לעדי קול מה שעושים לחברי פרלמנט בצפון קוריאה".

מהלו"ז שהגיש לפיד לתנועה לחופש המידע עולה כי בימים שלאחר אותו אירוע יש הרבה מחיקות, כך שקשה לדעת אם נושא קול עלה בפורום כלשהו של יש עתיד או בפורום אחר. מה שכן, ב-8 באוגוסט התפנה לפיד לשיחה עם הח"כית הסוררת. השיחה נערכה כנראה בארבע עיניים. היא החלה ב–18:30. לא ברור מה לפיד אמר ומה קול השיבה. החרם נמשך.  היתה ללפיד פגישה מעניינת, כך עולה מהלו"ז שפורסם אתמול, שאת תוכנה איננו יודעים כמובן, עם שר הרווחה מיש עתיד, מאיר כהן, עם מיכה חריש, בעבר מזכ"ל מפלגת העבודה, ועם עוד שם שנחמק בטוש שחור כבד. מה ללפיד ולחריש? ייתכן שלעולם לא נדע. לא ברור גם לשם מה נפגש לפיד עם הרב יחיאל אקשטיין, הידוע כתורם גדול מכספים שהוא אוסף בקהילות אוונגליסטיות בארה"ב לטובת אוכלוסיות נזקקות בישראל. ידוע כי גורמים חרדיים, וגם חלק מהמתנחלים, מסרבים לקבל ממנו כספים. האם התעניין לפיד אצל אקשטיין בסדרי העדיפויות שלו בסיוע לנזקקים?

פורום החווה, מודל 2013

מתוך אתר התנועה לחופש המידע

האוצר, כך עולה מהלו"ז של לפיד, נמצא במקום הרביעי בסדר העדיפויות של לפיד מבחינת מספר הפגישות ב–2013. בין השאר הוא נפגש עם ראשי האגפים ועם איש הקשר לבכירי המשרד - ראש הלשכה שלו, דני וסלי. במקביל מקפיד לפיד להיפגש לעתים קרובות מאוד גם עם פורום באומן.

ליובל שטייניץ היתה בזמן כהונתו באוצר מועצה מייעצת, שבה השתתפו בכירים באקדמיה ובמגזר העסקי. בראשה עמד בתחילה פרופ' עומר מואב ובהמשך פרופ' אבי שמחון. לאריק שרון היה פורום החווה. גם ללפיד יש פורום, פורום באומן, שבו יושבים המקורבים הכי מקורבים אליו. חברי הפורום הם הפרסומאי ויו"ר מנהלת הליגה לכדורגל, יורם באומן, ראש לשכת שר האוצר, דני וסלי, מנכ"ל החטיבה הישראלית של AT&T, הלל קוברינסקי, ואורי שני, שהיה בעבר חבר בפורום החווה. בפורום הזה מתקבלות כל ההחלטות בכל המישורים הקשורים בלפיד השר והפוליטיקאי. בפורום הזה גם התקבלה כנראה ההחלטה על מע"מ 0%. הטענות באוצר, ולא רק שם, הן כי לפיד מקבל את כול ההחלטות הכלכליות החשובות בפורום זה, במקום בפורומים המקצועיים של משרדו.

פגישות עם שלדון אדלסון, משה כחלון ודליה איציק // רינה רוזנברג

במקום לחזור לישון בביתו שברעננה, שר התיירות, עוזי לנדאו, לן בשנה הראשונה לכהונתו 14 לילות בבתי מלון בירושלים, בעיקר בקראון פלאזה, אך גם במלון מצודת דוד - כך עולה מיומן הפגישות שהעבירה לשכתו לתנועה לחופש המידע.

תומר אפלבאום

ביומן לא מפורטות סיבות השהייה של לנדאו בבתי המלון, אך מבדיקת TheMarker עולה כי אין מדובר בפגישות עבודה או באירועים, אלא בלינה. מלשכת השר נמסר כי "השר לן שם כאשר יש לו פגישות עד שעות מאוחרות במשרד ולמחרת פגישות מוקדמות, כנסת, או ממשלה".

בניגוד לשרי ממשלה אחרים, שהעבירו צילומים של היומן שלהם לתנועה לחופש המידע, הלו"ז של לנדאו הועבר למסמך חדש, שבו המידע מתועד בצורת טבלה מחולקת לחודשים, עם פירוט האנשים שעמם נפגש והאירועים שבהם השתתף - אך ללא ציון התאריכים עצמם או הימים בשבוע והשעות שבהן התקיימו הפגישות.

הלו"ז של לנדאו עמוס בפגישות עם אנשי תיירות, ובהם ראשי רשתות בתי מלון כמו דוד פתאל, ליאור רביב, עמי הירשטיין וראשי התאחדות המלונות, וגם עם מנכ"ל חברת אל על בזמנו, אליעזר שקדי. עוד נפגש השר עם מיקי פדרמן, רעיה שטראוס, תמי מוזס ואחרים.

עם זאת בלו"ז מופיעות פגישות שלא קשורות לתיירות. כך למשל, פגישות שקיים לנדאו בספטמבר, כמה ימים לפני ראש השנה, עם יו"ר הכנסת לשעבר, דליה איציק, ועם שר התקשורת לשעבר, משה כחלון, שפועל בימים לקראת חזרתו לכנסת. עוד נפגש לנדאו עם עו"ד רונאל פישר, בדצמבר 2013, כשבעה חודשים לפני שהתפוצצה הפרשה בעניינו, שבה נחשד כי ביקש מאלון חסן בשוחד עבור אנשי משטרה בתמורה לכך שלא יוגשו נגדו כתבי אישום. מלשכת השר נמסר כי "פישר פגש את השר בפאנל תקשורתי וביקש פגישה עמו".

כמו כן נפגש לנדאו עם עו"ד יהודה רווה וגם עם שלדון אדלסון, הבעלים של עיתון "ישראל היום" והתורם העיקרי לפרויקט תגלית.

האנשים שפגש שר התקשורת בדרך לרפורמה ברשות השידור // נתי טוקר

הקדנציה של גלעד ארדן במשרד התקשורת התאפיינה בקידום רפורמות לטובת הצרכנים, לעתים תוך עימות עם מוקדי כוח כמו בעלי חברות התשתית ומנהלי גופי השידור, אבל מאחורי הקלעים נראה כי היה מי שניסה להניא אותו מפעולותיו. הלו"ז של ארדן מגלה כי בתקופת גיבוש המהפכה ברשות השידור הוא נפגש עם מקורבי ראש הממשלה, נתן אשל ויואב הורביץ - וגם עם פרשן הספורט דני נוימן.

הדיון הראשון בנוגע לרשות השידור, כפי שמופיע ביומניו של ארדן, התקיים ב–18 באפריל, כחודש לאחר השבעת הממשלה. באותו יום, עוד לפני הדיון הראשון בנוגע לרשות השידור, כבר נפגש ארדן עם יואב הורביץ, מנכ"ל אוויס וחבר הוועד המנהל של רשות השידור, ומי שידוע כמקורבו של נתניהו. הורביץ היה תומך מוצהר ואקטיבי שתמך בהנהלת הרשות וניסה לקדם את יישום הרפורמה הקודמת ברשות. ביוני נפגש עמו ארדן שוב.

פגישה נוספת היתה עם נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, ומי שנטען לגביו כי היה מעורב בפעילותה של רשות השידור הישנה, לפני הרפורמה. ב–7 בנובמבר, כשברקע עומדת הקמת ועדת לנדס לבחינת עתיד השידור הציבורי, נפגש אשל עם ארדן. פגישה נוספת ביניהם התקיימה ב–19 בדצמבר, אחרי הקמת ועדת לנדס. באותה תקופה הלו"ז של ארדן מפונה גם לטובת פגישות תכופות עם ראש הממשלה לקראת פרסום מסקנות הוועדה.

מנגד, נפגש ארדן גם עם יו"ר רשות השידור היוצא, אמיר גילת. במשך תקופת הדמדומים של הרשות ניהל גילת קרב מול הנהלת הרשות, יוני בן מנחם, וחברי הוועד המנהל, והאשים אותו בכשלים של הרשות. גילת היה מקורב במיוחד לארדן. ב–20 באפריל נפגש ארדן עם גילת, ומאז נפגש איתו שוב לא פחות מחמש פעמים, כולל ברגעי ההכרעה של ועדת לנדס. גילת הביע תמיכה מוצהרת בחקיקה של ארדן.

אבל ארדן נפגש גם עם האיש החזק ביותר ברשות השידור של אותה תקופה, זליג רבינוביץ, ששימש בתפקידו הרשמי כעוזר המנכ"ל יוני בן מנחם. שלוש פעמים נפגש באותה תקופה רבינוביץ' עם ארדן, פעמיים מהן לבד - ללא בן מנחם. גם מיקי מירו, מנהל קול ישראל דאז, קיבל פגישה אישית ביולי, וגם פרשן הכדורגל, דני נוימן, הגיע לפגישה ברחוב הארבעה. למרות היכולת הרטוריות של נוימן, ארדן המשיך לקדם את מהפכת הסגירה־פתיחה ברשות השידור.אגב, ב–3 בדצמבר נפגש ארדן עם שמעון אלקבץ, אז ראש מינהל תרבות ואמנות במשרד התרבות. שנה לאחר מכן, עזב אלקבץ את התפקיד הממשלתי ומונה בידי הכנ"ר והמנהל הזמני יונה ויזנטל למנהל תחנות קול ישראל בתקופת הביניים של פירוק הרשות.

רם נוסף שהיה בקשר ישיר עם ארדן הוא אברהם נתן, לשעבר יו"ר רשות השידור וגם יו"ר זכיינית ערוץ 2 קשת. נתן היה מי שהסתבך במשפט הולילנד כאשר בית המשפט הטיח בו שלא אמר אמת בעדותו בבית המשפט. נתן, שכבר לא היה בעל תפקיד בתקשורת אבל מקורב למשפחת ורטהיים ובעל השפעה פוליטית בליכוד, נפגש פעמיים עם ארדן - בתחילת הקדנציה באפריל ובסוף אוגוסט.

ב-29 בדצמבר הקדיש ארדן שעה לפגישה מעניינת במיוחד - עם אסתי אפלבוים־פולני, אז משנה ליו"ר רשות השידור. הפגישה התקיימה בעיתוי מוזר, שכן באותם ימים הודיע ארדן על הקמת ועדת איתור לתפקיד יו"ר מועצת הכבלים והלוויין. אפלבוים־פולני עבדה בעבר עם הליכוד ועם ראש הממשלה, וועדת האיתור דרשה ממנה לחשוף את כל קשריה הפוליטיים. בסופו של דבר אפלבוים־פונלי נבחרה על ידי ועדת האיתור, אך חשיפת TheMarker שלפיה היא הסתירה מידע לגבי טיוטת דו"ח מבקר המדינה נגדה בכל הנוגע לפארק אריאל שרון, הביאה בסופו של דבר לביטול מינויה.

לא כל בעלי גופי התקשורת זכו לזמן איכות עם השר ארדן. היחיד שזכה לשעות ארוכות עם השר הוא שאול אלוביץ', בעלי בזק. כבר ב–7 במאי נפגש ארדן עם אלוביץ, ופגישה נוספת עם מנכ"לית בזק, סטלה הנדלר, התקיימה שבועיים לאחר מכן. באוגוסט שוב נפגש ארדן עם אלוביץ', ועוד שתי פגישות התקיימו עד דצמבר - בסך הכל חמש פגישות במשך בשמונה חודשים.

ההחלטות שקיבל ארדן - שרובן עוד לא יושמו - היו איום משמעותי יותר על קבוצת בזק מאשר על HOT. אבל גם HOT קיבלה את שלה: בעלי HOT, פטריק דרהי, זכה לפגישה עם השר ביוני, אך ארדן נכח גם בטקס השקת ערוץ I24 news של דרהי. מנכ"לי חברות התקשורת, בהן רון אילון מ–yes והרצל עוזר, אז מנכ"ל HOT, זכו לדלת פתוחה ולפגישות רבות עם השר.

בעלי ערוצי הטלוויזיה המסחריים לא מופיעים ברשימת הלו"ז הרשמי של ארדן. מי שכן מופיע הם מנהלי גופי השידור. הראשונים שזכו לפגוש מקרוב את השר האחראי עליהם הם - באופן טבעי - נציגי חברת החדשות החזקה והמשפיעה ביותר, חדשות 2. בתחילת יוני נפגש ארדן עם אבי וייס, מנכ"ל חדשות 2, ועם תמי רווה, יו"ר החברה. כמה ימים לאחר מכן הוא נפגש עם אבי ניר, מנכ"ל קשת, ולאחר מכן גם עם אבי צבי, מנכ"ל רשת. ומי לא זכה לפגישה? אנשי ערוץ 10 נשארו בחוץ, לפחות לפי קטעי היומן שלא הושחרו.

אמיל סלמן

ארדן הספיק במשך כהונתו להקים את ועדת איל שאמורה לטפל במרקם היחסים העדין והבעייתי בין מפיקי הטלוויזיה לבין גופי השידור. ארדן נפגש לצורך כך עם המפיקה טמירה ירדני בעלת טדי הפקות, שעובדת בצמוד לקשת, וגם עם יואב פרץ מנכ"ל אולפני הרצליה.

עם מי עוד נפגש ארדן? שתי ארוחות צהריים הוא סעד עם הפרסומאי יורם באומן, יו"ר פובלסיס. באומן הוא מתחרה של קבוצת מקאן אריקסון, והוא נפגש עם ארדן בתקופה שבה עמדו על הפרק דיונים הנוגעים להגבלת הכוח של חברות רכש המדיה באמצעות רשות ההגבלים ובאמצעות כללי הרשות השנייה. ארדן גם נועד פעמיים עם יועץ התקשורת משה דבי, וכן עם היועצים טל אלכסנדרוביץ ואיתי בן חורין.

ארדן גם הביע עניין במיוחד באופן מדידת הרייטינג של גופי השידור, ונפגש פעמיים עם מנכ"לית ועדת המדרוג, יפעת בן חי שגב. ארדן ניסה לקדם שינויים באופן המדידה כך שיציגו נתונים נמוכים ומדויקים יותר. ארדן נפגש כמה פעמים עם מנכ"ל הרשות השנייה, שי באב"ד, פעם אחת עם היו"ר לשעבר, אילן אבישר, וקיים שתי פגישות עם יעקב שחם, האיש החזק לשעבר ברשות השנייה. בתוככי הרשות זכו לפגישה היועצת המשפטית, הילה שמיר, וגם סמנכ"לית הרדיו, עידית צ'רנוביץ', שהתפטרה לאחר מכן על רקע חילוקי דעות עם המנכ"ל באבד.מבין בעלי גופי השידור זכה צביקה שלום, אחיו של השר סילבן שלום, לפגישה עם ארדן ב–4 ביולי. שלום הוא הבעלים של קבוצת תחנות גלי ישראל.

הוא נפגש עם ארדן על רקע ניסיונות של הרשות השנייה לבטל את פיצולי התדרים, שאיפשרו הקמה של שלוש תחנות רדיו ללא מכרז - אחת מהן של שלום. גם משה אדרי, הבעלים של סינמה סיטי, ומי שידוע כמקורבו של נתניהו, נפגש פעמיים עם ארדן, ואילו יורם גלובוס, בעלי רשת גלובוס גרופ, נפגש עם ארדן פעם אחת.

ממשרד התקשורת נמסר בתגובה: "השר ארדן מקיים את פגישותיו באופן גלוי ושקוף, ומדווח עליהן לציבור. כך פעל כל השנים וכך צריך לפעול איש ציבור. עיתונכם מייצר מצג שווא, שקרי ומטעה, כאילו פגישה המתקיימת בין שר לבין גורם המבקש להשמיע בפניו את עמדתו היא דבר שיש בו פסול, ולא היא. זכותו של כל אדם שהחלטות השר או משרדו משפיעות עליו, לפגוש את השר ולהשמיע בפניו את עמדתו. הפגישות עם נתן אשל לא עסקו כלל בנושאי רשות השידור, והפגישה עם הגברת אפלבוים עסקה אך ורק בנושא רשות השידור שבה כיהנה אז כמשנה ליו״ר. כל רמיזה כאילו הפגישות היו מעשה פסול או לא תקין היא בגדר הוצאת לשון הרע. החלטות השר מונחות בסוף הליך הבחינה והשקילה אך ורק מהאינטרס של כלל הציבור, כפי שניתן לראות תמיד".

תשעה חודשים - ואף לא ביקור אחד בהתנחלות // נמרוד בוסו

עיון בלוח הפגישות של שר הבינוי, אורי אריאל, שופך אור קלוש ביותר על לוח הזמנים של השר ועל פגישותיו. לוח הזמנים לתקופה שבין מארס 2013 לסוף 2013 כולל מאות סעיפי "פגישה בלשכה" - וכמעט בכולם זהות האנשים שעמם נפגש השר אינה מוזכרת. כך גם לגבי הסעיפים "פגישה בכנסת", "פגישה בלשכה בתל אביב" וכן הלאה.

גם סעיף "סיור מקצועי" מופיע לא פעם, ללא ציון יעד הסיור או מטרתו. שר הבינוי אולי נענה פורמלית לבקשה שהגישה התנועה לחופש המידע (שלא כמו יו"ר תנועתו נפתלי בנט, שלא טרח לעשות אפילו את זה), אך שקיפות של ממש אין כאן. במקרה נדיר למדי הוזכרו הנפגשים עם השר בלשכתו בשמות משפחתם: "ישיבה עם דורפמן, סמוטריץ, אליהו, שרמן, ישראל ושריה". בירור עם  לשכת אריאל באשר לזהות הנפגשים העלה כי מדובר בפגישה של פעילי עמותת רגבים, העוסקת באיתור פעילות בנייה בלתי חוקית מצד לא יהודים, ונושא הישיבה הוא "סיוע למפוני גוש קטיף".

רק כדי להדגיש את האבסורד, היה זה הפריט היחיד בכל יומן הפגישות של השר, המזוהה יותר מכל שר אחר עם מפעל ההתנחלויות, שהיה קשור להתנחלויות באיזשהו אופן. עיון שטחי בדף הפייסבוק הרשמי של השר מעלה כי אירועים דוגמת פגישה עם כל ראשי המועצות ביהודה ושומרון בלשכתו ב-4 ביוני, או חנוכת השכונות החדשות בקדומים והיישוב החדש לשם בשומרון ב-25 באוגוסט, דווקא תוארו בו בפתיחות. גם פגישה עם רב העיר צפת, שמואל אליהו, במסגרת ריצתו לתפקיד הרב הראשי, לא צוינה ביומן. טוב שיש פייסבוק.

מהמעט שבכל זאת ניתן היה לדלות מיומנו המדולל והמצונזר של השר אריאל, עולה כי את ימי ראשון נוהג שר הבינוי בפגישה במשרד הכלכלה, ככל הנראה בישיבות מטרימות של שרי הבית היהודי לפני ישיבות הממשלה, שעל פי רוב נערכות בצהריים. עוד מוזכרים ביומן פגישות עם ראשי רשויות, עם דגש על ערים שבהן נבחנת חתימת "הסכמי גג" לזירוז בנייה למגורים, דוגמת יבנה והרצליה. עוד מצויינים מועדי היציאה והחזרה של נסיעה בת יומיים לאתיופיה בחודש אוגוסט, שאירעה כשבוע לפני הגעת "המטוס האחרון של עולי אתיופיה" לארץ, וכן תאריך נסיעה לצרפת באוקטובר, ללא ציון של מועד חזרה. נסיעה לאוקראינה בראשית יולי לכנס מטעם הקונגרס הציוני איכשהו חמקה מהיומן (פייסבוק כבר אמרנו?).

עופר וקנין

עוד מתאר היומן שני מפגשים בודדים עם התקשורת: ראיון לערב חדש, וראיון לשבועון הדתי "בשבע", שניהם באוגוסט. גם במקרה זה רב הנסתר על הגלוי, שכן אריאל, הידוע כאחד השרים בעלי הפרופיל הציבורי הגבוה ביותר, ולאו דווקא בענייני משרדו השוטפים, בא במגע עם התקשורת לעתים קרובות הרבה יותר.

משלכת שר הבינוי לא נמסרה תגובה על פניית TheMarkerבאשר לרמת הפירוט של היומן.

עם מי נפגש שר החקלאות // אורה קורן

שר החקלאות, יאיר שמיר היה עסוק מאוד בפגישות ב–2013, אך כמעט לא ניתן לדעת עם מי נפגש. זאת כיוון שמרשימת הפגישות שלו נעדרים שמות האנשים שהשתתפו בהן. גם בפגישות שהנושא שלהן צוין, אין אזכור לזהות המשתתפים.

לדוגמה, בפגישה שעסקה ביצוא חקלאי או ביוקר המחיה, לא ברור אם השר נפגש עם גורם אינטרסנטי פרטי, עם נציגי גוף המייצג קבוצת יצואנים, או עם פקיד ממשלתי. עקב כך, אין אפשרות לעקוב אחר פעילותו כשר, ובוודאי אין זו דוגמה טובה לשקיפות ציבורית.

היחידים שכן מופיעים בשמם  הם אנשי משרדו וראשי הלובי החקלאי. כמו כן מוזכרים שמות אורחים מחו"ל שהשר נפגש איתם. מנגד, נסיעות השר לחו"ל לא זוכות לפירוט.
תגובת משרד החקלאות: "הלו"ז של השר החקלאות נמסר מרצונו החופשי לתנועה לחופש המידע בשקיפות מלאה. עם זאת כדי לאפשר הסדרי עבודה הגיוניים, התכנים המקצועיים של הפגישות לא יימסרו לציבור".

על מה שוחחו שר האנרגיה ויו"ר ועד חברת החשמל? // אבי בר־אלי

שר האנרגיה, סילבן שלום, המחזיק גם בתיק פיתוח הנגב והגליל ובתפקיד השר לפיתוח אזורי, העביר לבקשת התנועה לחופש המידע את סדר יומו לחודשים מאי־יוני 2013 בלבד. למרות תפקידו המיניסטריאלי המשולש, פירסם השר שלום לו"ז דליל למדי.

עופר וקנין

בלו"ז נרשמה נוכחות נכבדת לפגישות עם עיתונאים ולהענקת ראיונות לתקשורת. עניין מיוחד גררה פגישה אישית שקיים עם יו"ר ועד העובדים בחברת החשמל, דוד (מיקו) צרפתי. זאת, שלושה חודשים לפני שהכריז על הקמת ועדת יוגב להיגוי הרפורמה במשק החשמל.

כמו כן, הגיע שלום ביוני אשתקד לניחום אבלים בביתו של אודי אנג'ל. באחרונה פורסם כי זכיינית ערוץ 2, רשת, שבבעלות אנג'ל, תיכננה להעלות תוכנית בהנחיית רעייתו של השר שלום, ג'ודי ניר מוזס. כמו כן, מינה שלום מקורבת לאנג'ל לחברה במועצת הנפט.

עלו לרגל: יבואני הרכב וחברות הגז נפגשו עם השר להגנת הסביבה // אבי בר־אלי

השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ (התנועה), שהודיע אתמול על התפטרותו, אמנם העביר את הלו"ז שלו לחודשים מאי־דצמבר 2013, אך מרבית סעיפי סדר היום שהופיעו ביומן הושחרו מבלי שצוינה הסיבה לכך. בין היתר, הושחרו פרטי ביקורים שקיים בחברת החשמל ובמתחם קבוצת תעבורה של משפחת לבנת.

בין הפגישות שלא נמחקו, מעורררות עניין פגישות שקיים השר עם גורמים עסקיים בולטים שעלו לרגל ללשכתו לקראת הכרעות רגולטוריות בעלות השלכה משמעותית על פעילותם, שאמורות היו להתקבל בממשלה או בכנסת. כך למשל, בקיץ אשתקד נפגש פרץ עם בכירי חברות הרכב קרסו מוטורס (יבואנית רנו וניסאן) ודוד לובינסקי (פיז'ו־סיטרואן). זאת, בנוגע לכוונת הממשלה לשנות את מדרגות המיסוי הירוק על המכוניות המיובאות. הפגישה לא הועילה ליבואנים, היות שכמה מדגמי הדיזל של רנו וסיטרואן ספגו מכה קשה עם שינוי נוסחאות החישוב של המיסוי הירוק, שהכבידו את המס שהוטל על היבוא שלהם.

מרק ישראל סלם

כמו כן, נפגש פרץ ביוני 2013 עם יו"ר דלק קידוחים, גדעון תדמור, לקראת הכרעת הממשלה בשאלת יצוא הגז הטבעי. פרץ ייצג עמדה נצית יחסית, שלפיה יש להגדיל את שריון הגז מהתגליות שלחופי ישראל לצורכי המשק המקומי - על חשבון היצוא - בניגוד לעמדת חברות הגז.

עוד נפגש פרץ עם בעלי דור כימיקלים, גיל דנקנר, בנוגע ליוזמה להעתיק את מפעל האמוניה ממפרץ חיפה לרמת חובב. השר נפגש גם עם מנכ"ל סונול, ניר גלילי, ועם יו"ר הקבוצה האם, עזריאלי, מנחם עינן. סונול היתה אחת החברות שנגדן הגיש המשרד להגנת הסביבה כתבי אישום בגין זיהום קרקעות תחנות הדלק - שהסתיים לבסוף בעסקת טיעון מעוררת מחלוקת.

פגישה תמוהה קיים השר פרץ, לפי הלו"ז שנמסר, עם השחקנית רובי פורת שובל.

השרים הלא שקופים: נתניהו, בנט, יעלון, סער ושטייניץ // רוני לינדר־גנץ

אוליבייה פיטוסי

לעומת שרים שדיווחו באופן מלא או חלקי על לוח הזמנים שלהם ב–2013, חלק מהשרים העבירו לו"זים חלקיים ביותר. שר השיכון, אורי אריאל, הגיש לו"ז ריק כמעט לגמרי, שבו מצוינים בעיקר ביקוריו במליאת הכנסת, בישיבות ממשלה ובוועדת שרים. כל השאר - ריק. לפחות בינתיים, הציבור ימשיך לא לדעת דבר על פגישותיו של השר שאחראי על התחום הבוער ביותר בסדר היום החברתי־כלכלי.

מוטי מילרוד

גם שר הביטחון, משה יעלון, העביר לתנועה לו"ז ריק כמעט לגמרי, שרובו המכריע מחוק או מושחר, תחת הכותרת הלא ממש קולעת "בלמ"ס" (בלתי מסווג). אבל יכול להיות אפילו גרוע יותר: אף שהיועץ המשפטי לממשלה הנחה את השרים למסור את הלו"ז, ואף קבע איזה מידע מותר להם להשמיט ממנו, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כלל לא העביר את הלו"ז, כאילו פגישותיו הן עניינו הפרטי בלבד; וכך גם שר הפנים דאז, גדעון סער; שר התחבורה, ישראל כ"ץ; והשר לענייני מודיעין, יובל שטייניץ. השר נפתלי בנט, שאחראי על שלושה משרדים - כלכלה, שירותי דת וירושלים והתפוצות - לא העביר לו"ז של אף אחד מהמשרדים הללו. וחבל - הצצה ללו"ז היתה מגלה באילו מהתיקים בנט באמת משקיע את זמנו, ואולי אחד או יותר מהם מוזנח לעומת האחרים. מלשכותיו של בנט לא הגיבו לדברים.

אוליבייה פיטוסי
תומר אפלבאום
אליהו הרשקוביץ

לשרת הבריאות אין מה להסתיר

שרת הבריאות, יעל גרמן, היא השרה היחידה שמפרסמת כבר יותר משנה את הלו"ז שלה בזמן אמת באתר האינטרנט של משרד הבריאות. גרמן מפרסמת בכל פעם את הלו"ז שלה שבוע אחורה (פרסום מראש בעייתי מסיבות ביטחוניות), כך שניתן לדעת בזמן אמת עם מי היא נפגשת וכיצד היא מחלקת את זמנה. את השבוע שעבר, למשל, הקדישה גרמן בעיקר לנושא חוק ההסדרים שהיא מבקשת לקדם. לשם כך נפגשה עם גורמים בקואליציה ובמפלגתה. עוד עסקה השרה במצב הקשה בהדסה, ולשם כך נפגשה בין השאר עם מנכ"לית משרד האוצר, יעל אנדורן, וביקרה בבית החולים.

בעבר עמדו גרמן והתנועה לחופש המידע משני עברי המתרס, כאשר התנועה פנתה לבית המשפט בדרישה לחייב את משרד הבריאות לפרסם את הפרוטוקולים של ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית. בסופו של דבר הוחלט כי הפרוטוקולים יפורסמו במלואם, אך בלי שמות הדוברים - והם אכן פורסמו השבוע, כמה חודשים לאחר סיום עבודת הוועדה.

אוליבייה פיטוסי

גם השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', מסר לו"ז כמעט מלא ומיעט להשחיר פגישות. "הוא עובד כפי שהיינו מצפים משר", אומרת עו"ד אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע. לו"זים מפורטים יחסית מסרו גם שר הרווחה מאיר כהן (יש עתיד), שר החקלאות יאיר שמיר והשר להגנת הסביבה, עמיר פרץ.

שאלה מתבקשת נוספת היא עד כמה המידע שמסרו השרים אמין - האם לא חסרות פגישות, האם ייתכן שחלק מהפגישות לא התקיימו בסופו של דבר, האם ייתכן שפגישות חשובות באמת לא נכללות בלו"ז. לדברי וינוגרד, "ברור לנו שיש פער - אולי לא אצל כל השרים - בין היומן שהציבור רואה ללו"ז של השר דה־פקטו. עמדתנו היא שהפער הזה צריך להיות מצומצם ככל האפשר. בסופו של דבר, זה גם האינטרס שלהם - מפתיע שבסוף 2014 הם עדיין לא מבינים שהם צריכים להראות לנו כמה הם עובדים קשה בשבילנו, כמה הם מצדיקים את הבחירה שלנו בהם. הם הרי לא אנשים פרטיים, אנחנו מבקשים את הלו"ז שלהם בתור נבחרי ציבור".

בלשכת ראש הממשלה לא הגיבו לשאלה מדוע לא העבירו את הלו"ז, וגם סירבו להעביר את הלו"ז לבקשתנו. מלשכתו של השר כ"ץ נמסר כי "הנושא נמצא בטיפול והחומר יועבר בהמשך". מלשכותיו של בנט לא נמסרו תגובות. מלשכתו של שטייניץ לא נמסרה תגובה. מלשכתו סער נמסר כי לא קיבלו את הבקשה מהתנועה, אף כי מסמכים שהציגה התנועה מצביעים כי היא הועברה.

הירשמו עכשיו: סיפורים, עצות וטיפים ממדור קריירה וניהול ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם