הרשויות הערביות כושלות, לא רק באשמתן - כללי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרשויות הערביות כושלות, לא רק באשמתן

רק למעטים מראשי הרשויות הערבים מהם ניסיון ניהולי בגלל שוק העבודה הישראלי

13תגובות

עמותת אינג'אז, המייעצת ניהולית לראשי הרשויות הערביות, ועמותת סיכוי, עמותה יהודית־ערבית לקידום השוויון הכלכלי בישראל, אוהדות באופן טבעי את העניין הערבי־ישראלי. עם זאת, מדובר בשתי עמותות ששמות לעצמן כעיקרון לא להתעלם גם מהבעיות הניהוליות הקשות של האוכלוסייה הערבית בתוכה. לפיכך, במחקר רחב שערכו שתי העמותות בנוגע לבעיות התקצוב של הרשויות הערביות - שיוצג בכנס משותף בשבוע הבא בנצרת - ניתן ביטוי עמוק לבעיות הקשות בגביית ארנונה ברשויות הערביות, לרבות דו"חות ביקורת נוקבים של מבקר המדינה בנושא.

הנתונים שנאספו במחקר אינם מחמיאים לשלטון המקומי הערבי. בכל אשכול כלכלי־חברתי שנבדק, הרשויות הערביות גובות הרבה פחות ארנונה מהרשויות היהודיות. מכיוון שההשוואה נעשתה בתוך אותם אשכולות, ברור שהמצוקה הכלכלית־חברתית לא יכולה להוות תירוץ לגבייה הנמוכה.

בממוצע, שיעור גביית הארנונה ברשויות הערביות הוא 64%, לעומת יותר מ–80% ברשויות היהודיות. גם השיפור בשיעור גביית הארנונה אינו מרשים - ב–2003 שיעור הגבייה ברשויות הערביות היה 57%. למעשה, משרד הפנים מנסה לתמרץ את הרשויות הערביות לשפר את שיעורי הגבייה שלהן, ולכן מתנה 15% ממענק האיזון שהוא מעניק להן בכך ששיעור הגבייה שלהן יעלה על 80%. אינג'אז וסיכוי מגלות שרק כשליש מהרשויות הערביות הצליחו לעמוד ברף הזה - משמע שני שלישים מהרשויות העדיפו לאבד 15% ממענק האיזון המגיע להן, ולא לשפר את שיעורי גביית הארנונה.

זאת אינה הבעיה הניהולית הקשה היחידה ברשויות הערביות. כך, הבעיה הכלכלית הקשה ביותר שמעיקה על הרשויות הערביות היא מיעוט הכנסות מארנונה עסקית - שהיא מקור ההכנסה העיקרי של רשויות בישראל כיום. למיעוט ארנונה עסקית יכולות להיות שתי סיבות: לרשות המקומית אין די משאבי קרקע כדי להקים מרכזי תעסוקה (אזורי תעשייה, קניונים, בנייני משרדים וכו'); או לרשות המקומית אין די יוזמה כדי לפתח את הקרקע שנתונה לה, ולהפוך אותה למרכז תעסוקה משגשג ומניב. כל מי שמכיר מקרוב את הרשויות הערביות מודה כי שתי הבעיות כאחת קיימות אצל הרשויות הערביות. משמע, הן גם חנוקות בקרקע וגם אין להן מספיק יוזמה ויכולת עסקית לפתח את הקרקעות שכן נתונות להן.

היעדר יוזמה זאת הגדרה מכובסת להיעדר יכולת ניהולית - ראשי הרשויות הערבים מתקשים להתמודד עם הבעיות הסבוכות של הרשויות שבניהולם. רק למעטים מבין ראשי הרשויות הערבים יש ניסיון עסקי או ניהולי - מהסיבה הפשוטה שאין מנהלים בכירים ואין אנשי עסקים בכירים בקרב הערבים, בגלל ששוק העבודה הישראלי לא מאפשר להם להשתלב במשרות כאלה.

עמ 24 טובא זנגריה, כפר, ערבים, נשים ערביות, אישה ערביה, ערבית, ערביות
ירון קמינסקי

גם המעט שיש להם ניסיון ניהולי מוצלח, לא בטוח שהדבר יעמוד לזכותם בבחירות בגלל השיקול החמולתי המנחה את ההצבעה ברחוב הערבי. כך, אחת הדוגמאות המאכזבות היא של נאהד חזאם, ראש עיריית שפרעם לשעבר, שלמרות שנתפש כמי שקידם מאוד את עירו, הוא לא הצליח להיבחר בשנית.

לפיכך, הבעיות הסובייקטיביות של הניהול העירוני הערבי הן קשות - אבל אין בהן כדי להסתיר את הבעיות האובייקטיביות הקשות עוד יותר שאתן מתמודדים ראשי הרשויות הערבים. למעשה, מרבית הניתוחים הנעשים לגבי מצבן הפיננסי־ניהולי של הרשויות הערביות - גם בעמותות ערביות וגם בגופים הקשורים למשרד הפנים - מעלים שגם אם הרשויות הערביות היו מנוהלות היטב, ספק רק אם הן היו מצליחות להחלץ מהקשיים שלהן.

זאת בעיקר בגלל היעדר מקורות הכנסה לרשויות הערביות. המחקר של עמותות אינג'אז וסיכוי, שנעשה תוך השוואה לרשויות יהודיות דומות בגודל, במיקום הגאוגרפי ובדירוג הכלכלי־חברתי, מעלה כי שיעור שטחי הארנונה הנמצאים בידי הרשויות הערביות הוא 3.8% בלבד, ושיעור חיוב הארנונה (פוטנציאל חיוב מלא, לא החיוב בפועל) הוא 4.7% בלבד. נזכיר כי חלקן של הרשויות הערביות (ללא ערים מעורבות) הוא 13% מהאוכלוסייה בישראל.

בעיית שטחי הארנונה היא כפולה. ראשית, גם הכנסות הארנונה למגורים ברשויות הערביות הן נמוכות, בגלל צפיפות דיור גבוהה יחסית (פחות מ"ר בנוי לנפש). על כך צריך להוסיף את העובדה שהרשויות הערביות הן החלשות בישראל, ולכן תעריף הארנונה שלהן נושא את ההנחות המרביות, כך שגם ההכנסה לכל מ"ר היא נמוכה יותר. כתוצאה מכך, ההכנסה לנפש מארנונה למגורים נמוכה ברשויות הערביות לאין שיעור מזו של הרשויות היהודיות. במחוז הצפון, למשל, ההכנסה לנפש ביישוב ערבי היא 809 שקל, לעומת 1,493–1,112 שקל ברשויות יהודיות.

רק שהפיגור בארנונה למגורים הוא עוד הבעיה הקטנה של הרשויות הערביות. הבעיה המרכזית שלהן היא שהארנונה למגורים היא הרוב המוחלט של ההכנסות שלהן - 78% מההכנסות העצמיות של הרשויות הערביות מקורן בארנונה למגורים, לעומת רק 22% ארנונה עסקית. זאת לעומת שיעורים של 37%–59% של הכנסות מארנונה עסקית ברשויות היהודיות.

פחות עסקים, פחות ארנונה

הארנונה העסקית היא מקור ההכנסה העיקרי והחשוב של הרשויות בישראל - זאת ארנונה הרבה יותר רווחית בגלל שההוצאות בגינה הן נמוכות הרבה יותר, וגם הרבה יותר קל לרשויות לייקר את הארנונה העסקית מאשר את הארנונה למגורים (עסקים לא מצביעים לראש העיר בבחירות).

לפיכך, במקור ההכנסה העיקרי של הרשויות בישראל - הרשויות הערביות מפגרות באופן ניכר. סך שטחי הארנונה העסקית העומדים לרשותן קטנים בעשרות אחוזים מאלה של היישובים היהודיים.

לפי עמותות סיכוי ואינג'אז, סך השטחים העסקיים העומדים לרשות הרשויות הערביות הוא חצי או רבע מזה של הרשויות היהודיות. לפי מחקר אחר, בתחום העסקי השטחים העומדים לרשות הרשויות הערביות הם 50%; בתחום התעשייה השטחים העומדים לרשות הערבים הם רק 10% מאלה שעומדים לרשות הרשויות היהודיות. על כך צריך להוסיף תעריפי ארנונה נמוכים יותר, כך שמתקבל פיגור של 70%–90% בהכנסות לנפש מארנונה עסקית בין רשויות ערביות ויהודיות.

במחקר של אינג'אז וסיכוי נבדקה השאלה האם הפיגור העמוק בהכנסות מארנונה עסקית מקורו במחסור בשטחים או בהיעדר גבייה מספקת מצד הרשויות. התברר שלו היתה רמת הגבייה של הרשויות הערביות גדלה לממוצע של הרשויות היהודיות המקבילות להן, ללא הגדלת השטחים, ההכנסות מארנונה עסקית לנפש היו גדלות ב–20%. לו היו השטחים גדלים לרמה המקובלת ברשויות יהודיות דומות, ללא שיפור במוסר הגבייה, היו ההכנסות מארנונה עסקית לנפש גדלות ב–130%. משמע, עיקר הבעיה של הרשויות הערביות היא היעדר מספיק שטחים של ארנונה עסקית, ולא גבייה נמוכה מדי (למרות שגם זה גורע כמובן).

השאלה אם המחסור בשטחי ארנונה עסקית מקורו רק בחוסר היוזמה של הרשויות הערביות, או במחסור בשטחים לפיתוח, אינה מוכרעת במחקר של אינג'אז וסיכוי. אבל שווה להבחין בעובדה שהרשויות שהן העשירות ביותר בשטחי ארנונה עסקית לנפש הן המועצות האזוריות - שטחיהן גדולים פי שניים גם מאלה של רשויות יהודיות אחרות, ופי 20 מאלה של הרשויות הערביות. ההסבר היחיד לכך הוא שהמועצות האזוריות־חקלאיות עשירות בשטחי קרקע, ולכן קל להן הרבה יותר לפתח אזורי תעסוקה.

בנוסף, חייבים לזכור שפיתוח של אזור תעסוקה חדש דורש יכולת להפעיל מנופים גם בקרב משרדי הממשלה האחראים על האישורים לכך - שיכון, פנים, כלכלה - ואין ספק שהדבר האחד שראשי רשויות ערבים מתקשים לעשות זה ללחוץ על פקידים יהודים לסייע להם.

התוצאה, בכל מקרה, היא פיגור אדיר במקורות ההכנסה העצמיים של הרשויות הערביות, כך שבפועל אין להן כל סיכוי להצליח אי פעם להתאזן כלכלית. הרשויות הערביות, גם אלה מתוכן שמנוהלות טוב יותר, נשארות סמוכות על שולחן הממשלה ועל מענקי האיזון ותקציבי החינוך והרווחה שהיא מעבירה להן.

מאחר שהממשלה מעבירה תקציבים בקמיצה, ומאחר שלרשויות הערביות אין יכולת להוסיף משאבים משלהן למה שמעבירה הממשלה, התוצאה היא שכל השירותים שמעניקות הרשויות המקומיות לתושביהן מפגרים באופן ניכר אחר השירותים שמקבלים תושבים יהודים - בחינוך מדובר בפיגור ממוצע של 35%; וברווחה מדובר בפיגור ממוצע של 60%. זוהי תמונת הפערים שמייצרת מדינת ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם