תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ועידת הנשיא

קנדל: האיום הגדול על הכלכלה והדמוקרטיה הוא הדיון הציבורי בנושאים כלכליים

ראש המועצה הלאומית לכלכלה טען כי השיח הציבורי הביקורתי נהיה מוגזם במיוחד: "ירדנו לתחתית המדרגה בנושא. הפסקנו להאמין שמי שלא מסכים אתנו מייצג עמדה לגיטימית. ברגע שאתה נכנס לממשלה - אתה נאשם אוטומטית"

59תגובות

יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, תקף היום בוועידת הנשיא את השיח הציבורי הביקורתי וטען כי הוא מוגזם במיוחד. לדבריו, זו בעיה אסטרטגית ולא עניין פופוליסטי בלבד. "האיום הגדול על הכלכלה והדמוקרטיה הוא הדיון הציבורי בנושאים כלכליים. ירדנו לתחתית המדרגה בנושא. הפסקנו להאמין שמי שלא מסכים אתנו מייצג עמדה לגיטימית. המטרה מקדשת את האמצעים לא משנה מה אתה אומר, העיקר שיהיה אפיון במדיה חברתית או באתר, והאשמה מתמדת של אנשים שעוסקים בזה. ברגע שאתה נכנס לממשלה אתה נאשם אוטומטית.

"רמת הדיון הציבורי שלא מתמקד בהגדלת העוגה, הורדת אי הוודאות, אלא בהאשמה - יש לה השלכות הרסניות על פעילות הממשלה, כי כשאתה כל הזמן מותקף אתה מתגונן והיוזמה פחותה ממה שיכול להיות. זה משפיע על מצב רוח לאומי, נכונות להשקעה ונכונות אנשים לחיות פה. זו סוגיה שלממשלה אין יכולת לטפל בה".

האתגר המרכזי למשק הוא צמצום אי השוויון והגדלת העוגה במשק, כך אמרה היום יו"ר שטראוס, עפרה שטראוס בוועידת הנשיא. לדבריה, "קשה להצביע על דבר אחד אבל הדבר הבולט זה איך מצמצמים את האי שיויון במשק הישראלי. אם בישראל הדבר הכי משמעותי - עד שהתגלה הגז - היו אנשים, אני תוהה איך עשינו את כל הדברים המדהימים עם חצי מהאוכלוסיה? האתגר הגדול הוא איך לשתף את כולם". בהמשך הוסיפה, כי הדבר הכי משמעותי לכלכלה הוא איך להגדיל את העוגה.

עמוד 12 יוג'ין קנדל
אילן אסייג

יאיר סרוסי יור בנק הפועלים אמר כי יש להגדיל את המקורות לפני שמחלקים אותם. "לקחנו ניהול סיכונים והתחלנו לדבר על הורדת סיכונים ובאפס סיכונים לא מתקדמים. הרגולציה הישראלית הלכה יותר לצד של יצירת אוירה של אי לקיחת סיכונים. אי אפשר לצמוח בלי לקחת סיכונים".

לדבריו, "צריך לתת לאנשים אפשרות גם להיכשל, חוץ מחברות ההזנק. גם בחברות בבורסה הנטייה הנוכחית היא לקחת פחות סיכונים. זה קשור לאי ודאות ויש לייצר מחדש ודאות גדולה יותר, כדי שאנשים יוכלו לקבל החלטות השקעה שני עשורים קדימה. במיגזר הפרטי צריך לקבל החלטות אמיצות והוא צריך סביבה תומכת"

אינאן סעיד, מנכל אלמנאר אמר כי "במגזר הערבי אנשים מסיימים מערכת חינוך כשהם לא ערוכים להשתלב במשק לא בהיי-טק ולא בתעשייה הקלאסית. יותר ויותר משרות מצריכות ידע במחשבים שלא מספיק קיים במגזר הערבי. קרוב ל-70% ממסיימי י"ב לא מוכנים לשוק העבודה. אין חינוך טכנולוגי או מקצועי".

אתגר נוסף, לדבריו, הוא היזמות במגזר הערבי. "העולם הזה לא כל כך חביב עלינו, מצפון לנתניה כמעט לא קיימת קרן הון סיכון אחת שמסתכלת על הפריפריה והמגזר הערבי. יש דור חדש שרוצה להיות יזם, בוגרי אוניברסיטאות, ואין להם עם מי להתייעץ. הקהילה הערבית לא מרגישה חלק שווה".

סעיד הוסיף כי התעסוקה היא אתגר גבוה במגזר. לדבריו, יוקמו בקרוב מרכזי תעסוקה במיעוט הערבי 21 מרכזים ליצירת אלפי משרות. "האתגרים הם שפה עברית לא מספיקה, חינוך מקצועי לא מספיק, ונדרשת חשיבה אסטרטגית כדי שהחינוך ייצר אנשים שיוכלו להשתלב בשוק העבודה ויזמים ירגישו שיש להם הזדמנות שווה לעמיתיהם היהודים".

שטראוס נשאלה, אם גם היא מרגישה את השפעת השיח החברתי וענתה, כי "ברור שכשיש חוסר אמון קשה לנהל דיאלוג חוצה עתיד. זה חוסר אמון של הציבור בחברות ובממשלה". לדבריה, מי שחשב שכלכלה זה משהו רציונלי ולא פסיכולוגי, טעה. זה הולך יחד. "אנחנו בתהליך של תיקון. אין ספק שמה שרואים בחוץ אלה דברים שמשתנים. השאלה איך יוצרים בישראל דיאלוג, אמון בנו החברות, אמון בממשלה ובשוק. כשיש אמון אפשר לעשות הרבה ביחד".

שטראוס שללה את הגישה לפיה הציבור לא אוהב מצליחים. לדבריה, יש לבנות חברה לטווח ארוך ולצורך זה אין להתייחס לתוצאות רבעוניות או שנתיות בלבד. "אם מסתכלים כמה חברות בת"א 50 היו לנו לפני 70 שנה, רואים שהקמת חברה שצומחת עם המדינה היא אתגר שלא בנוי רק על רווח שנתי".

לדברי סרוסי, "בעבר האמנו שתמיד נמצא נישה בה נוכל לצמוח יותר מהעולם. העולם יוצא מהמשבר וישראל מחמיצה את ההזדמנות להיות שם בגלל עודף רגולציה. אנחנו בסחרור בינלאומי שעבר את מרכז הכובד שלה, ואנחנו מאחור".

לדבריו, הצמיחה בארה"ב עוברת את ישראל שלא היה בה משבר פיננסי. "החלטות בהסדרי החוב היום הן החלטות שהתקבלו לפני עשור, לא מאתמול. המערכת הבנקאית מתחרה כבר שלוש שנים במגרש אחר בהורדת רמת המינוף של החברות ובעסקים קטנים ובינונים.

"אנחנו בבעיה ביכולת יצירה מחדש של המומנטום שיניעו את החברות. אנחנו עוסקים למשל בהתרחבות איפה שיש צמיחה במשק למשל במגזר הערבי שם אנחנו פי שניים במספר הסניפים לעומת מה שהיינו לפני שלוש שנים.

"העולם במקום הרבה יותר טוב יחסית למה שהיה לפני שנה-שנתיים. רמת הסיכון ירדה. בארהב מרגישים צמיחה וגם בחלק מאירופה. זה הזמן להמריא, אבל אי הודאות עוצרת יכולת השקעה לטווח ארוך. השווקים העולמיים נפתחים ואנחנו צריכים להיות שם. המשק הישראלי יכול לבצע תפנות מהירות, אבל צריך ודאות בחקיקה ולא לשנות כללי משחק כל חודש. כשזה יקרה נראה הליך צמיחה יותר גבוה".

קנדל התיחס לדבריו של וולף ואמר שישראל מצליחה ושזה "ברור ולכן משעמם". לדבריו, המצב בישראל לא יוצא דופן, לא טוב ולכן זה לא משעמם. אזרחים מתחילים לפקפק בשיטה. "אני לא יכול לבוא בטענות לצעירים בספרד שמחציתם ללא עבודה. או בארה"ב שמבינים שהחלום האמריקאי שלהם לא מתגשם. אבל קשה לי לראות את המחאה (בישראל) ברמת אבטלה מאוד נמוכה. כמות האנשים המאוכזבים בארץ מאוד גדולה ואני לא יודע למה ציפינו". לדבריו, לפחות בסטטיסטיקה - בסקר האושר, למשל - ישראל במקום גבוה יחסית.

הוא הוסיף כי הגדלת האי שיויון מתמקדת בערבים וחרדים, לא הכלל הציבור, לכן לא ברור על מה מוחה כלל הציבור. "העוני עולה אצל ערבים וחרדים. יש חוסר קשר בין האמירה שאנחנו בפערים גדולים לבין הסטטיסטיקה שמראה איפה הפערים. אנחנו צריכים להגדיל את הפריון באוכלוסיות אלה (ערבים וחרדים). אלה האוכלוסיות שצריכות להיות מאוכזבות וכל השאר צריכים להירתם לשינוי".

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם