זה אחד הסיפורים המוזרים שהנפיקה הבורסה בישראל בשנים האחרונות. הוא מתחיל באלוף אחד במיל' שמכר חלומות ביטחוניים וגייס עשרות מיליוני דולרים מציבור החוסכים האמריקאי; ממשיך ביזם אמריקאי, ישראלי לשעבר, שמכר חלומות נדל"ניים וגייס מאות מיליוני שקלים מציבור החוסכים הישראלי; ומסתיים בהתרסקות של שניהם ובהשמדת כספי הציבור בהיקף עצום. בדרך היו גם בנק השקעות עולמי ענק שנתקע עם אחזקה בחברה ישראלית קטנטנה, ושני מנהלים צעירים שמצאו את שביל הזהב לשכר חלומי על חשבון הציבור.

ההתחלה היתה אופטימית. היה זה בימי הגאות העליזים של 2006-2007, כשהמשבר העולמי עוד לא נראה באופק. באותם ימים ידעה הבורסה בישראל גל הנפקות אדיר שבסופו הצטרפו אליה לא פחות מ-208 חברות חדשות (ב-2010-2011, למשל, הונפקו בבורסה רק 54 חברות חדשות). גם שוקי ההון בעולם גאו. לחגיגה הפיננסית הצטרף אלוף פיקוד דרום לשעבר, אלוף במיל' דורון אלמוג. לאחר פרישתו הספיק אלמוג להוביל את ועדת החקירה הצבאית (ועדת אלמוג) לבדיקת המחדלים שהובילו למלחמת לבנון השנייה, וכן קיבל את אות אביר איכות השלטון על "תרומה ייחודית בשירות הצבאי ובחיים האזרחיים להגנה על החלש וחסר הישע". לאחר מכן הוא התפנה לעשות לביתו ונכנס לתחום הטבעי כל כך לבכירי צה"ל לשעבר (לפני שהתחילו להסתער על חיפושי הנפט) - הומלנד סקיוריטי (ביטחון פנים).

יחד עם שותפו סטאן בהרטי, בעל הון קנדי ממוצא הודי, הקים אלמוג בארה"ב את close אתלון נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי   לגרף ניתוח טכני אתלון , חברת השקעות חדשה שתיכננה להשקיע בחברות סטארט-אפ ביטחוניות. בהרטי הביא אתו נדוניה יפה - פורבס אנד מנהטן, בנק השקעות קנדי שבשליטת משפחתו. כמקובל לפני גיוס כספים ציבוריים, הם רתמו לעגלה שלהם כמה שמות ביטחוניים, פוליטיים ועסקיים נוצצים - בתקווה שיפתחו דלתות. היו בהם ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, המיליונר זקי רכיב, מנכ"ל אורקל ישראל משה חורב, שגם היה שותף בחברה, הסנטור לשעבר מאילינוי הווארד קרול, וכמה גנרלים בדימוס: רולנד היט, לשעבר אחראי על פיתוח ורכש טכנולוגי בפנטגון; לו מקינזי, לשעבר מפקד הכוחות הקנדיים בבוסניה; ג'יי גארנר, לשעבר מפקד הכוחות האמריקאיים בעירק במלחמת המפרץ; ואוליבר באק ראוול, לשעבר סגן ראש ה-FBI.

הגיוס זכה להצלחה מסחררת, במיוחד בהתחשב בניסיון הדל של אלמוג בניהול חברות, ואתלון קיבלה זריקה של 40 מיליון דולר, בעיקר ממשקיעים זרים בינלאומיים גדולים. בראשם התייצב close NY גולדמן סאקס נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי   לגרף ניתוח טכני גולדמן סאקס שהשקיע 15 מיליון דולר, וכן קרן הגידור הבריטית ראב (RAB) עם השקעה של מיליוני דולרים.

אלמוג וחבריו החלו לפזר כותרות בעיתונים (הזדמנות כלכלית אדירה שלא מוצתה; השוק שבו אנו פועלים צפוי לגדול ל-150 מיליארד דולר, נגייס עוד 50 מיליון דולר). לאחר הכותרות היפות החלה אתלון לפזר כסף גדול והשקיעה 30 מיליון דולר בשמונה חברות שונות, בהן איקרוס (מיפוי אווירי), בלובירד (מזל"טים טקטיים), לארוטק (תקשורת בין מכונות), אמזה (שפיתחה סנסור אופטי לזיהוי תנועה), סנסיקס (הדמיית סימולציות בתלת-ממד) ודיפנסופט (תכנון מערכי הגנה).

באותו זמן, בחלק אחר של העולם, דרך כוכבו של איש העסקים הישראלי לשעבר שהתגורר בארה"ב, אלי ברדוגו המנוח. גם ברדוגו זיהה את הלהיטות של מנהלי ההשקעות הישראלים להשקעות נדל"ן מסוכנות. הוא רכש שלד בורסאי בשם אופק נדל"ן (חברה שכבר השמידה כספי ציבור בהיקף גדול בעבר) ומכר לו פרויקטים שבבעלותו בארה"ב. לצורך כך, הוא פנה לבורסה בתל אביב וגייס כסף באג"ח. ברוד-שואו לקראת ההנפקה, דאגו חתמי ההנפקה לתאר את ברדוגו בתקשורת כ"יזם נדל"ן המעורב בפרויקט ענק בפלורידה בהיקף של 4.5 מיליארד דולר". מנהלי ההשקעות בתל אביב שעטו באותם ימים לכל הנפקה, אפילו קיקיונית, כמעט מבלי לדרוש ביטחונות הולמים שיבטיחו את החזר הכסף או ריבית גבוהה מספיק. גם ברדוגו, עד אז שם לא מוכר בישראל, קיבל את שלו: הוא גייס כ-200 מיליון שקל מהציבור לאופק ולחברה ציבורית נוספת שלו, דיידלנד.

הריביות שדרשו המוסדיים מברדוגו היו מגוחכות, והשעבודים עלובים: אופק שיעבדה חברה אם של פרויקט בפלורידה המשועבד בעצמו לבנק אמריקאי, ודיידלנד, חברה שרק הוקמה ולא היתה לה פעילות, לא שיעבדה דבר. כבר אז היתה אופק חברה מפסידה. בתשקיף צוין שקצב המכירות והמחירים בפרויקט נמוכים מהצפוי ושגם קצב החזר ההלוואות מתעכב וזה מגדיל את הוצאות המימון - אבל כל זה לא עצר את מנהלי ההשקעות באנליסט, במגדל ובשאר הגופים המוסדיים. הם העניקו לברדוגו כספי ציבור המנוהלים אצלם, אולי גם כי היו מעורבות כאן עמלות חיתום שמנות. החתמים בהנפקות של ברדוגו, בהם כלל חיתום, פועלים אי.בי.אי ואנליסט, גרפו יחד כמה מיליוני שקלים.

כך יצאו ברדוגו ואלמוג, כל אחד עם 150-200 מיליון שקל בקופה וחלומות רבים להגשים, למסע עסקי קצר שהסתיים בהתרסקות ובהשמדת רוב הכסף שגויס. בפברואר 2008 דיווחו החברות של ברדוגו על מותו הפתאומי של בעל הבית בגיל 57. נסיבות מותו לא פורסמו, אך היו לא מעט שמועות על כך. לדו"חות 2007 של אופק נדל"ן, שפורסמו חודשיים לאחר מכן, כבר הוצמדה הערת עסק חי שהעלתה ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה, וגם דיידלנד היתה למעשה כבר בפשיטת רגל.

עם מותו של ברדוגו נהפך ירון אילוז, שהיה חתם בפועלים אי.בי.אי שהנפיקה את החברה ונהפך מיד לאחר מכן למנכ"ל שלה, לדמות הדומיננטית באופק נדל"ן. למרות בעיית הנזילות החמורה הוא משך ממנה כמיליון שקל בשנה. ב-2009, לאחר שהבנקים האמריקאיים עיקלו את נכסי החברות והכסף הציבורי התאייד כמעט לגמרי, היא הגיעה לפירוק. עו"ד יעקב סבו מונה למפרק שינהל מעתה את הסדר הנושים.

גם החברה של אלמוג לא הסתדרה טוב יותר בסערה העולמית הגוברת: ב-2007-2008 מחקה אתלון מחצית מהכסף שגייסה - 20 מיליון דולר. בשלב הזה ניסו אלמוג ובהרטי לדחוף את הכישלון לציבור, כל ציבור שהוא. אחרי שני ניסיונות כושלים בבורסה בטורונטו התברר ששווי החברה התכווץ ב-86%. ואז, במארס 2011, הגיעה אתלון אחר כבוד לבורסה של תל אביב וביקשה לגייס 25 מיליון שקל לפי שווי חברה של 85 מיליון שקל, כששווי החברה אז היה רק כמה מיליוני דולרים בודדים.

בתקשורת דווח כי אלמוג ניסה להנפיק את החברה, אבל למעשה בשלב הזה הוא כבר החל להתנער לגמרי מאתלון. לקראת סוף 2010 התפטרו בהרטי ואלמוג מתפקידם כיו"רים. אלמוג מונה ליועץ לחברה ואמנון נויבך, לשעבר מנכ"ל פלאפון, מונה ליו"ר. חשב החברה יניב לובינסקי והיועץ המשפטי שלה יניב ברסלר מונו למנכ"לים משותפים.

את ההנפקה הבעייתית של אתלון ניסו להוביל מנכ"ל מיטב חיתום אליאב בר דוד וכמה גופי חיתום נוספים, אלא שאז הגיע רגע האמת. החתמים, שביצעו בדיקת נאותות, נדרשו לחתום על התשקיף, מה שחייב אותם לערוב לכל המידע המופיע בו. הם הביעו חוסר אמון בחברה וסירבו לעשות זאת - והגיוס נכשל. המוסדיים כבר לא רצו לכל הנפקה - הפעם אפילו באנליסט ובמגדל כבר הפיקו לקחים.

בחזרה לאופק נדל"ן, או למה שנשאר ממנה, שנתיים אחרי שמונה סבו למפרק והחברה הושעתה מהמסחר. באותה תקופה ריחף איום חדש מעל בעלי האג"ח: הבורסה איימה למחוק את החברה מהמסחר. סבו השיג ארכה מבית המשפט ומנע מהבורסה לבצע את המהלך. היה עליו למצוא, תוך זמן קצר, חברה שתסכים להתמזג לתוך אופק, אך לא היו קופצים רבים על שלד בורסאי שעמד בפני סכנת מחיקה.

וכאן הגיעו שני סיפורי "ההצלחה" שלנו למפגש פסגה - סבו חתם על הסכם מיזוג בין אופק לאתלון, שמבחינתה מוצאת את הדלת האחורית לבורסה. בתחילת 2012 הושלם המיזוג, ובעלי האג"ח של אופק קיבלו 5% מהמניות. כל שנותר מה-40 מיליון דולר שגייס אלמוג ומה-200 מיליון שקל שגייס ברדוגו היא חברה קטנטונת בשווי 3 מיליון שקל.

ובכל זאת, אלמוג שכבר נטש את החברה יכול להיות מרוצה. ב-2008-2010 גרף האלוף במיל' לכיסו 3.5 מיליון שקל. בנוסף, הוא חתם על חוזה ייעוץ (שהסתיים ביולי 2011) שלפיו הוא יקבל 13 אלף דולר בחודש עבור יום עבודה בשבוע ועוד 750 דולר לכל יום עבודה נוסף.

מכרה זהב למנהלים

גם שני המנכ"לים הצעירים ברסלר ולובינסקי (אין קשר ליבואנית פז'ו, משפחת לובינסקי) עשו לביתם. אלמוג עזב את החברה לטובת מינוי של ראש הממשלה בנימין נתניהו כראש מטה היישום להתיישבות הבדווים בנגב, והשניים נותרו ללא בעל בית. גם גולדמן סאקס, שנתקע עם שיעור אחזקה גדול (25%) בחברה פצפונת, כבר לא התעניין, וכמוהו ויתרו גם יתר בעלי המניות הזרים על הזכות למנות דירקטורים - והשניים השתלטו על מה שנשאר.

לובינסקי וברסלר, המחזיקים כעת בכ-2% כל אחד (אביו של ברסלר, חבר קרוב של אלמוג, מחזיק בעוד כ-2%), לא נותנים למכרה הזהב הציבורי שלהם להתבזבז. אף שהחברה נסחרת בשווי של 3 מיליון שקל, הם מצליחים למשוך ממנה יחד שכר של יותר ממיליון שקל בשנה - לא כולל זכויות סוציאליות ואחרות, בנוסף לבונוס של ארבע משכורות לכל אחד, שקיבלו בעקבות המיזוג. גם עתידם מובטח, שכן מלבד חוזה עד 2014, במקרה שאתלון תחליט להחליף אותם היא תיאלץ לשלם לכל אחד מהם שכר של 12 חודשים נוספים.

ואולם הם לא מסתפקים בכך. באחרונה החליט דירקטוריון אתלון, בראשות נויבך, להעניק לברסלר וללובינסקי 6% נוספים ממניות החברה, מבלי לכנס אסיפת בעלי מניות, כלומר תוך עקיפת המשקיעים מקרב הציבור שמחזיקים ב-45% מהמניות ומדוללים כעת, בנימוק שכבר אינם דירקטורים בחברה.

מה בכל זאת נותר בתיק הנכסים של אתלון לאחר שחלק מהחברות שבהן השקיע אלמוג התרסקו, ואחרות נמכרו בהפסד? לחברה אחזקות מיעוט בשלוש חברות סטארט-אפ - סנסיקס, שעוסקת בפיתוח ובייצור קסדות מקצועיות למציאות מדומה; איקרוס, שעוסקת במיפוי אווירי; ואמזה, שמתמחה בפיתוח גלאים ויזואליים ומצלמות חכמות. בדו"חות הכספיים האחרונים של החברה היא צירפה הערכות שווי של משרד הייעוץ הכלכלי דקלו בן יהודה, שלפיהן האחזקות בשלוש החברות שוות 2 מיליון דולר בלבד. אבל כמו הערכות שווי אחרות, גם את אלה כדאי לקחת בעירבון מוגבל, שכן רק שנה לפני כן צירפה אתלון בניסיון ההנפקה הכושל שלה הערכת שווי ישנה יותר של אותו משרד, דקלו בן יהודה, שקבעה לאותן אחזקות בדיוק שווי של 6.5 מיליון דולר.

גם הדיווחים של אתלון לבורסה מעוררים תהיות. באמצע הרבעון הרביעי של 2011 היא דיווחה על הון עצמי של 33 מיליון שקל, שאיפשר לה לחתום על הסכם המיזוג. בינואר, בדו"חות הרבעון השלישי של 2011 (שכבר הסתיים במועד הדיווח הקודם), התברר שההון שלה מסתכם ב-27 מיליון שקל בלבד, וכעבור רבעון (בסוף 2011) הוא התכווץ ל-16 מיליון שקל.

מחברת אתלון נמסר בתגובה: "מרבית בעלי המניות של אתלון הם זרים. העיקריים שבהם הם גולדמן סאקס ובנק ההשקעות הקנדי פורבס אנד מנהטן. בעלי המניות מגלים מעורבות בנעשה באתלון, ואף עורכים שיחות תקופתיות עם אתלון. בחודש האחרון התקיימו פגישות עם נציגי פורבס, שהגיעו לישראל מקנדה לצורך עניין זה, ופורבס אף הגדילה באחרונה את החזקותיה באתלון. נציג של גולדמן צפוי אף הוא להגיע לארץ בשבועות הקרובים.

"אתלון מעסיקה שני עובדים בלבד, שמשמשים כמנהליה המשותפים. תנאי העסקת המנהלים אושרו על ידי ועדת הביקורת והדירקטוריון, שבחנו, בין היתר, את ההכשרה והידע שלהם, פעילותם ב-2011, האתגרים העומדים בפני אתלון, מתן מוטיווציה וקשירת הצלחת אתלון בהצלחת המנהלים. כמו כן, נערכה השוואה לשש חברות ציבוריות דומות בהיקף ההון העצמי, ונמצא כי תנאי ההעסקה סבירים.

"סביבת הון הסיכון שבה פועלת אתלון סובלת בשנים האחרונות ממחסור במימון וממצוקת מזומנים. המחסור במימון גורם להאטת הפעילות של חברות סטארט-אפ קטנות, שעוד לא הגיעו לאיזון וזקוקות להון נוסף כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. כתוצאה, ההון העצמי של אתלון נשחק בעיקר מירידת ערך של חברות הפורטפוליו וכתוצאה ממימושים של חלק מחברות אלה שנבעו ממחסור במקורות מימון לצמיחת אתלון. בימים אלה פועלת אתלון, בין היתר, למימוש הזדמנויות בשוק המיחזור, שבו היא מוצאת קרקע פורייה להתפתחותה. אתלון מאמינה כי מימוש ההזדמנויות בשוק זה ישיאו ערך לבעלי מניותיה ויצרו תזרים מזומנים יציב".

"לא צריך לתאר דברים באופן קודר"

אלוף במיל' דורון אלמוג דווקא מתגאה בביצועיו. לדבריו, הוא הקים את אתלון בעקבות פרישתו מהצבא, לאחר שהחליט לגייס כספים לטובת הקמת כפר לפגועי מוחין. "היה לי בן, ערן, שנולד פגוע מוחין ונפטר לפני חמש שנים. כשערן היה בן 20 הייתי אלוף פיקוד דרום, וקיבלתי מכתב שתוך שנה הוא לא יוכל ללמוד יותר בבית ספר לחינוך מיוחד בגלל הפיכתו לבוגר. "זה הביא את רעייתי דידי ואותי ליזום הקמת כפר לאנשים מבוגרים פגועי מוחין - המבוסס על החלטה, שקיבלה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב-2002, לאשר הקמת כפר שיקומי למגורים לפגועי מוחין שעלותו הוערכה ב-40 מיליון דולר, אבל במימון משותף - 40% מהמדינה והשאר כסף פרטי. בעקבות זאת ביקשתי לסיים את שירותי בצה"ל. שרים וחברים חשבו שאני חולם ואמרו לי 'תישאר בצה"ל ותתמודד על תפקיד הרמטכ"ל'. בסופו של דבר סיימתי את השירות ויצאתי לארה"ב ללמוד בהרווארד, ואז גם התחלתי לעסוק בגיוס כספים לכפר שהוקם לאחר מכן ונקרא 'עלה הנגב נחלת ערן'".

אז מתי הוקמה אתלון?

"כשגייסתי כספים לכפר הכרתי את שוק ההשקעות הפרטי, ועלה בראשי הרעיון להקים קרן להשקעה בטכנולוגיות ישראליות, שתמיד חשבתי שיש להן יתרון בתחום ההומלנד סקיוריטי. ישראל היתה אז במקום השני מבחינת מספר החברות שנסחרו בנאסד"ק".

איך הכרת את השותף סטן בהרטי?

"פגשתי רבים שהיה להם עניין בהשקעות האלה, וגם את סטן בהרטי שעוסק לא מעט בהנפקת חברות. אני לא זוכר בדיוק איך נוצר אתו הקשר, אבל הזמנתי אותו לישראל והוא בא. אחרי שהראינו לו כאן חברות טכנולוגיה ישראליות, החלטנו לעשות רוד-שואו לגיוס הכסף ויצאנו לסיבוב ראשון עם החזון שלי. הגיוס התברר כהצלחה גדולה. הפורטפוליו שעיצבנו הלהיב את המשקיעים, בהם גולדמן סאקס וראב".

מה לגבי משקיעים ישראלים?

"היה לנו משקיע ישראלי אחד".

מה עשתה אצלכם שורה ארוכה של גנרלים ומשקיעים בעלי שם, כמו משה חורב, זקי רכיב והאוורד קרול, שישבו בוועדה המייעצת או בתפקידים אחרים?

"הערכנו שזה יעזור לנו בשיווק בארה"ב. קרול הוא משיקגו וניסינו לגייס כספים שם".

הגיוס אולי היה הצלחה, אבל בסופו של דבר הפכת 40 מיליון דולר ל-3 מיליון שקל.

"השקענו בשמונה חברות. בחירת הטכנולוגיות היתה טובה - והיא עדיין טובה".

אז מה השתבש בדרך?

"לא היינו תמימי דעים על החזון ועל ההובלה, ובשורה התחתונה זו היתה הסיבה להחלטה שלי לעזוב. חילוקי הדעות היו בעיקר ביני לבהרטי, אבל גם עם האנשים של גולדמן סאקס. בסוף החלטתי שלא מתאים לי להמשיך ולהתנגח. היו לנו גם חילוקי דעות לגבי ההנפקה. בהרטי רצה להנפיק מהר מאוד, כבר אחרי הגיוס, ואני חשבתי שצריך לחכות כי החברה צעירה ולא בשלה עדיין. אז נכון, לדורון אלמוג היתה חשיבות בחזון ובגיוס, אבל החלטתי להשאר רק בעל מניות ולעזוב את הניהול, מכיוון שבפועל כמעט לא יכולתי להשפיע".

אבל נשארת יו"ר גם תוך כדי ניסיונות ההנפקה.

"נשארתי בחו"ל, אבל בישראל כבר לא הייתי מעורב. אני לא זוכר מתי עזבתי".

עזבת את תפקיד היו"ר בחברה באוקטובר 2010 ונשארת יועץ בשכר עד יולי 2011, כלומר כמה חודשים אחרי ההנפקה.

"אפילו לא ידעתי על התהוות ההנפקה בישראל".

ההנפקה הוצגה כהנפקה של חברה שאתה עומד מאחוריה, ובתשקיף הוצגת כיועץ.

"הם המשיכו לעשות שימוש בשם שלי, כי לדורון אלמוג בכל זאת יש כמה זכויות במדינת ישראל".

רק השתמשו בשם שלך?

"פניתי לחברה וביקשתי מהם להפסיק עם זה. זה לא נעשה בידיעתי. אני לא מעורב בחברה כבר יותר משנתיים. עורך הדין שלי פנה גם לעיתונים כדי שלא יערבו את שמי, אבל זה לא חשוב, עדיף לא להיכנס לזה. אני אוהב לעשות דברים שנותנים ערך".

זה נראה מעט מוזר שאתה מגייס הרבה כסף, ההשקעות מתרסקות ואתה עוזב.

"החברה עדיין שווה ויש בה נכסים טובים, אבל ככה זה הון סיכון. זו לא השקעה רגילה, זה לא פק"מ. הסטטיסטיקה על סטארט-אפים מלמדת על 5% הצלחה בלבד. מספיק גיוס אחד טוב והכל משתנה מקצה לקצה, לכן לא צריך לתאר דברים באופן קודר. אני מאחל לכולם בהצלחה. לי זה לא התאים".

קיבלת שכר של 3.5 מיליון שקל.

"כמעט שנה עבדתי ללא שכר. אחר כך תנאי השכר נקבעו על ידי ההנהלה, שהציעה, אגב, שאשאר עם תגמול נאות".

להנהלה אולי לא היתה ברירה, הרי זו חברה של הומלנד סקיוריטי שנשארה ללא מומחה ועם שני מנכ"לים שלא מבינים בתחום.

"הכסף מבחינתי הוא לא הדבר המוביל".

יש לך תוכניות להיכנס לפוליטיקה?

"כיום אני ראש מטה היישום של התיישבות הבדווים בנגב וממשיך להוביל את הכפר עלה הנגב נחלת ערן, ובזאת אני מתרכז. תמיד היו פניות, אני מניח שגם בעתיד יהיו ובכל נקודת זמן אחליט. בינתיים אני אוהב את העשייה בשטח".

בבחירות הקרובות לא תיטול חלק?

"לא, אני אוהב אתגרים גדולים ובינתיים יש לי אתגר. תשאלי אותי את זה בעוד שלוש ארבע שנים".