>> תחקיר "המקור" שישודר הערב בערוץ 10 חושף כי מונופול המלט נשר, המחזיק ב-90% משוק המלט הישראלי, מכר ברשות הפלסטינית מלט במחיר נמוך בכ-40% ממחירו בישראל - כך לדברי בכיר לשעבר בחברה. המכירה התבצעה בשתי הזדמנויות - בדצמבר 2007 וביולי 2008. נתונים אלה סותרים לכאורה את טענות נשר, לפיהן היא מוכרת ברשות הפלסטינית בהנחה של 20% בלבד.
משרד התמ"ת מפקח על מחיר המלט על פי נוסחה שאינה מביאה בחשבון את מחיר המכירה ברשות הפלסטינית. באחרונה המליצה ועדת טרכטנברג לשנות את הנוסחה בטענה כי היא מותירה בידי נשר רווח גבוה מדי, שמהווה למעשה חסם בפני יבוא מתחרה. בעקבות ההמלצה הוקמה ועדת גל, שאמורה לבחון דרכים להגברת התחרות בענף המלט. הוועדה תבחן גם את האפשרות להעניק תמריצים למפעלים מתחרים וסיוע ליבואנים.
ועדת טרכטנברג גם מתחה ביקורת על ההגנה שמעניק משרד התמ"ת לנשר מפני יבוא זול. למרות זאת, וחרף התנגדותם של רשות ההגבלים העסקיים ומשרד האוצר, ממשיך התמ"ת להגן על נשר, כמו גם על מונופולים אחרים, מפני תחרות. התחקיר מביא כדוגמה את הגנת ההיצף (כאשר מוצר נמכר בישראל במחיר נמוך ממחירו במדינה שבה הוא מיוצר, ניתן להטיל עליו היטל היצף, המגן על היצרן המקומי) שקיבלה נשר ממשרד התמ"ת ב-2003, כששר שר התמ"ת היה אהוד אולמרט, שהרחיקה מישראל את התאגיד הצרפתי לה פארג' שייבא לישראל מלט מירדן ומרומניה. ערב הטלת ההיטל החזיקה נשר כ-70% משוק המלט, ובעקבותיו עלה נתח השוק שלה לכ-90%.
תחקיר "המקור" סוקר גם את האירועים שהובילו להפסקת יבוא המלט מירדן דרך מעבר גשר השלום, לאחר שהחברה הירדנית נרכשה על ידי לה פארג'. למרות הפסקת היצוא לישראל, המשיכה החברה לשלם שכר דירה על המתקן להעברת המלט, שנמצא בצדו הישראלי של הגבול.
בכירים לשעבר בשירות מונופול המלט
על פי התחקיר, נשר העסיקה ומעסיקה בכירים ברשויות המדינה ובמערכת הביטחון, בהם הרמטכ"ל לשעבר, אמנון ליפקין שחק, וראש המינהל האזרחי לשעבר, דב צדקה, שמסייעים לה לבסס את אחיזתה בשוק המלט הפלסטיני. הבכירים הישראלים נפגשים מעת לעת עם בכירים פלסטינים, בהם סלאם פייאד.
בנוסף, על פי התחקיר, קבוצת לבנת, שמחזיקה בנשר מאז 2003 באמצעות בעלותה המשותפת על תאגיד אי.די.בי, מעסיקה בתפקידים שונים, בחברות השייכות למשפחה, שורה של בכירים לשעבר במשרדי ממשלה, בהם ראש הממשלה ושר התמ"ת לשעבר, אהוד אולמרט, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומנכ"ל משרד התמ"ת לשעבר, רענן דינור, מפקד מחוז ירושלים לשעבר, מיקי לוי, מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה לשעבר, נחמה רונן, וסמנכ"ל רשות המסים לשעבר, בועז סופר. מנחם פרלמן, לשעבר הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים העסקיים, מייעץ לנשר מדי פעם בעניינים הקשורים להגבלים עסקיים, אך אינו עובד של החברה.
משפחת לבנת מחזיקה גם בחברת תעבורה ובחברה הבת שלה, תעבורה תפזורת, שהיא מונופול מוכרז בשינוע מלט. בימים אלה מנהלת המשפחה מגעים לרכישת חברת משאב מקבוצת אי.די.בי, ככל הנראה כחלק ממהלך להיפרדות משותפיה בתאגיד, נוחי דנקנר ומשפחת מנור. האחזקה המרכזית של משאב היא חלקה בחברת נשר. בשלב זה לא ברור אם רשות ההגבלים תאשר את העסקה.
נשר: מעולם לא מסרנו נתונים סותרים
מנשר נמסר בתגובה: "העברת עודפי הייצור של מלט לשוק הפלסטיני מוזילה את המלט לצרכן הישראלי. ההנחה ניתנת מכיוון שחברה הפלסטינית שרוכשת את המלט חוסכת לנשר את השיווק, ההפצה וסיכוני האשראי. אין לנשר כל קשר להפסקת היבוא מירדן. מדינות רבות משתמשות בהיטל היצף כדי להגן על תוצרת מקומית, וכך נעשה גם בישראל בעקבות המלצות של ועדה מקצועית וחתימה של שני שרי תמ"ת, אהוד אולמרט ואלי ישי. נשר מעולם לא מסרה נתונים סותרים בקשר לפער המחירים בין השוק הישראלי לזה הפלסטיני.
"היטל היצף מקובל ברוב מדינות העולם כהליך הננקט על ידי מדינה לשם הגנה על תעשייה מקומית מפני תחרות לא הוגנת מצד יצרן הפועל במדינה אחרת.
ההחלטה על הטלת היטל היצף על ייבוא מלט מטורקיה התקבלה במנגנון הקבוע בחוק, לאחר שנמצא כי מדובר בייבוא בהיצף הפוגע בצורה לא הוגנת בתעשייה המקומית על-ידי כל הגורמים המקצועיים. בשנת 2007 החליטה ועדת הכספים של הכנסת, בניגוד לעמדתה של נשר, לקצר את תוקף צו ההיטל, ומאז לא מוטל היטל היצף על ייבוא מלט ממדינה כלשהי.
"ההחלטה להטיל היטל היצף על ייבוא מלט מטורקיה התקבלה על ידי שני שרי תמ"ת שונים, מר אהוד אולמרט ומר אלי ישי, וגם עובדה זו מעידה על כך שההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים.
"לעניין ייבוא מלט מירדן וממצרים נמסר, כי נשר אינה פועלת כדי למנוע ייבוא מלט, לא מירדן, לא ממצרים ולא ממדינות אחרות. הטענה כי נשר הגיעה כביכול ל"הבנות שקטות" עם חברת "לה פארג'" הצרפתית כדי למנוע ייצוא מלט מירדן לישראל הינה כזב מוחלט. בפועל מתקיים יבוא מלט מירדן, ברמות משתנות, על בסיס כדאיות כלכלית.
"גם הטענה כאילו נשר ניסתה למנוע ייבוא מלט ממצרים, אין בה שמץ של אמת. יצוין, כי ההליך המשפטי שהתקיים בין נשר לבין מר צבי בלסקי ז"ל לא עסק כלל בסוגיה של ייבוא מלט לישראל. בקשה לצו מניעה שהגיש מר בלסקי במסגרת תביעתו נדחתה, והממונה על ההגבלים העסקיים, אשר מר בלסקי פנה אליו בעניין זה, לא מצא כי העניין מצדיק את טיפולו. המחלוקת עם מר בלסקי הסתיימה בפשרה כספית בסכום שעמד על פחות מ-20% מסכום תביעתו המקורית.
"בעניין ייצוא מלט לשטחי הרשות הפלסטינית נמסר, כי הוא נעשה בהתאם להתחייבותה של ישראל ב"הסכם פריז", שהוא חלק מהסכמי אוסלו. אובדן השוק הפלסטיני יגרום לעליית מחירים לצרכן הישראלי ולפגיעה בתעשיית המלט הישראלית ובמקומות העבודה אותם היא מייצרת, ומכאן מובנת חשיבותו של שוק זה.
"נשר לא מסרה מעולם נתונים סותרים בקשר לפער המחירים בין השוק הישראלי לשוק הפלסטיני. בניגוד למצב בישראל, ברשות הפלסטינית המלט אינו נמכר על ידי נשר ללקוחות קצה, אלא ללקוח אחד - חברת השיווק של הרשות הפלסטינית - אשר היא זו שנושאת בהוצאות השיווק וההפצה ובסיכוני האשראי בשוק מבוזר וקשה גביה, ומכאן הפער במחירים שגובה נשר בשני השווקים.
"לעניין קליטת בכירים לשעבר בשירות הציבורי בחברות הקשורות למשפחת לבנת נמסר, כי אין כל קשר בין העסקתם של בכירים שפרשו מהמגזר הציבורי לבין החלטות שהללו קיבלו במהלך מילוי תפקידם הציבורי, וחלק מהאנשים הנזכרים בכתבה אף קיבלו בעבר החלטות שפגעו בנשר ובתעבורה".
-
תיק אישי
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
