השוואה בין הדור שלנו לדור הקודם לא מותירה מקום לספק: רובנו חיים בדירות מרווחות יותר ונוסעים בכלי רכב חדישים יותר משהיו להורים שלנו. כל זה טוב ויפה, אבל מתי לאחרונה אספנו את הילדים מהגן או ישנו שנת צהריים? ניתן היה לחשוב שהטכנולוגיה, שמייעלת את חיינו בכל אספקט והפכה אותנו לפרודוקטיביים יותר בעבודה, תותיר בידינו יותר זמן פנוי למשפחה, בילויים ותחביבים. באופן פרדוקסלי, בעשורים האחרונים חלה דווקא עלייה משמעותית בעומסי ובשעות העבודה - בעיקר בשל התגברות התחרות בסביבה העסקית הגלובלית.
יותר ויותר עובדים נאלצים כיום לעבוד שעות רבות יותר, ולשלם בחיי המשפחה שלהם ובבריאותם הנפשית והפיסית כדי להשלים משימות ולעמוד ביעדים. עם זאת, די ברור שרובנו לא יסכימו לוותר על הקידמה ועל תרומתה לעלייה ברמת חיינו. המפתח להתמודדות עם קונפליקט זה הוא איזון בין הרצון לשפר את רמת החיים שלנו לבין הרצון לשפר את איכות החיים שלנו - או במלים אחרות, Work-Life Balance.
האיזון בין חיים לעבודה אינו מונח ניו-אייג'י תלוש, אלא נושא שמייצר עשרות מחקרים אקדמיים מדי שנה, עם השלכות כלכליות ברורות. מסתבר שלחוסר האיזון בין חיים לעבודה יש מחיר - היעדרויות מעבודה, טיפולים ותרופות, תביעות כנגד מעסיקים ועוד.
מתברר שיש קשר ישיר בין השורה התחתונה של העסק ליחס חיובי של Work-Life Balance. מחקרים מראים ש-63% מהעובדים המודעים לחשיבות האיזון בין עבודה לאיכות החיים, הם בעלי ותק גדול יותר במקום העבודה - מה שעשוי להיות מענה לאתגרי שימור כוח האדם האיכותי במשק בכלל ובתעשיית ההיי-טק בפרט.
אני תוהה אם עובדי תעשיית הידע (IT), שהזניקה את רמת החיים והפכה את העולם לכפר גלובלי, מטפחים מספיק את ערכי Work-Life Balance. האם תנאי העבודה הטובים והתמריצים הכספיים בתעשייה זו נותנים מענה מלא לצורכי העובדים? גם לתמריצים חומריים יש מגבלה, ולאורך זמן העובדים מפתחים סוג של אדישות אליהם ומתחילים לפזול למקומות עבודה אחרים. כך, שני הצדדים יוצאים מופסדים: העובד מפסיד איכות חיים, ואילו המעסיק מבזבז משאבים רבים על גיוס ושימור עובדים.
תעשיית הידע מתבססת על ההון האנושי ועל כושר ההמצאה שלו, ולמשאב זה אין תחליף. על כך יכולים להעיד ההישגים של המשק הישראלי למשל, שאינו מתבסס על אוצרות טבע, אלא על החדשנות של היזמים הפועלים בו. לטעמי, דווקא מתעשיית הידע צריכה לבוא הבשורה בנוגע ל-Work-Life Balance.
עובד שחייו מאוזנים - כזה שמבלה יותר עם משפחתו ושמוצא זמן לצרוך תרבות ולעסוק בתחביבים - יהיה חיוני וחיובי יותר במקום העבודה. יתר על כן, עובד עם סדר יום עשיר ומגוון, יתחיל לחשוב מחוץ לקופסה ויתרום לארגון שבו הוא מועסק מהיצירתיות שלו. הרי זהו מצב ה-WIN-WIN האולטימטיבי, לא?
הכותב הוא מנכ"ל Software AG.




