מרוב עבודה שכחנו לחיות

חוסר האיזון בין החיים לעבודה גודם לעובד להפסיד איכות חיים ולמעסיק לבזבז משאבים רבים על גיוס ושימור עובדים

השוואה בין הדור שלנו לדור הקודם לא מותירה מקום לספק: רובנו חיים בדירות מרווחות יותר ונוסעים בכלי רכב חדישים יותר משהיו להורים שלנו. כל זה טוב ויפה, אבל מתי לאחרונה אספנו את הילדים מהגן או ישנו שנת צהריים? ניתן היה לחשוב שהטכנולוגיה, שמייעלת את חיינו בכל אספקט והפכה אותנו לפרודוקטיביים יותר בעבודה, תותיר בידינו יותר זמן פנוי למשפחה, בילויים ותחביבים. באופן פרדוקסלי, בעשורים האחרונים חלה דווקא עלייה משמעותית בעומסי ובשעות העבודה - בעיקר בשל התגברות התחרות בסביבה העסקית הגלובלית.

יותר ויותר עובדים נאלצים כיום לעבוד שעות רבות יותר, ולשלם בחיי המשפחה שלהם ובבריאותם הנפשית והפיסית כדי להשלים משימות ולעמוד ביעדים. עם זאת, די ברור שרובנו לא יסכימו לוותר על הקידמה ועל תרומתה לעלייה ברמת חיינו. המפתח להתמודדות עם קונפליקט זה הוא איזון בין הרצון לשפר את רמת החיים שלנו לבין הרצון לשפר את איכות החיים שלנו - או במלים אחרות, Work-Life Balance.

צילום: סי די בנק

האיזון בין חיים לעבודה אינו מונח ניו-אייג'י תלוש, אלא נושא שמייצר עשרות מחקרים אקדמיים מדי שנה, עם השלכות כלכליות ברורות. מסתבר שלחוסר האיזון בין חיים לעבודה יש מחיר - היעדרויות מעבודה, טיפולים ותרופות, תביעות כנגד מעסיקים ועוד.

מתברר שיש קשר ישיר בין השורה התחתונה של העסק ליחס חיובי של Work-Life Balance. מחקרים מראים ש-63% מהעובדים המודעים לחשיבות האיזון בין עבודה לאיכות החיים, הם בעלי ותק גדול יותר במקום העבודה - מה שעשוי להיות מענה לאתגרי שימור כוח האדם האיכותי במשק בכלל ובתעשיית ההיי-טק בפרט.

אני תוהה אם עובדי תעשיית הידע (IT), שהזניקה את רמת החיים והפכה את העולם לכפר גלובלי, מטפחים מספיק את ערכי Work-Life Balance. האם תנאי העבודה הטובים והתמריצים הכספיים בתעשייה זו נותנים מענה מלא לצורכי העובדים? גם לתמריצים חומריים יש מגבלה, ולאורך זמן העובדים מפתחים סוג של אדישות אליהם ומתחילים לפזול למקומות עבודה אחרים. כך, שני הצדדים יוצאים מופסדים: העובד מפסיד איכות חיים, ואילו המעסיק מבזבז משאבים רבים על גיוס ושימור עובדים.

תעשיית הידע מתבססת על ההון האנושי ועל כושר ההמצאה שלו, ולמשאב זה אין תחליף. על כך יכולים להעיד ההישגים של המשק הישראלי למשל, שאינו מתבסס על אוצרות טבע, אלא על החדשנות של היזמים הפועלים בו. לטעמי, דווקא מתעשיית הידע צריכה לבוא הבשורה בנוגע ל-Work-Life Balance.

עובד שחייו מאוזנים - כזה שמבלה יותר עם משפחתו ושמוצא זמן לצרוך תרבות ולעסוק בתחביבים - יהיה חיוני וחיובי יותר במקום העבודה. יתר על כן, עובד עם סדר יום עשיר ומגוון, יתחיל לחשוב מחוץ לקופסה ויתרום לארגון שבו הוא מועסק מהיצירתיות שלו. הרי זהו מצב ה-WIN-WIN האולטימטיבי, לא?

הכותב הוא מנכ"ל Software AG.

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
06
דורון
  • 14:03
  • 01.01.12

בתור עצמאי אין גבול לשעות העבודה שאני יכול לקבוע לעצמי. עם חלוף השנים הבנתי שאחרי עומס עבודה מוגזם אהבתי לחיים נפגמת וכתוצאה ישירה אני מחייתס פחות טוב ללקוחותי. נוטה לזלזל בחשיבותה של כל עבודה ומאבד את המטרה הגדולה שעבורה אני עובד, קרי, איכות חיי.
גיליתי ששעות עבודה מסודרות ועקשנות עקבית שלא לחרוג מספקים לי יחס נכון ורצון בלתי נדלה להמשיך ולעבוד.
מה חשוב יותר? לאהוב את החיים או לחיות בלחץ נוראי בכל יום ביומו?
התשובה שלי לעצמי ברורה.
ולכם?

05
Segev dado
  • 07:10
  • 01.01.12

ניתן לפנות אליי על מנת לגייס עובדים בכל אמצעי המדיה Segev@557.co.il

04
Naam
  • 21:59
  • 29.12.11

03
ארז
  • 16:59
  • 29.12.11

עובדי הייטק ועובדים בכלל במערב אירופה עדיין מסוגלים לשמור על איזון. זה רק אנחנו שמוטרפים.

02
ISRAHELL
  • 14:27
  • 29.12.11

עובדים שעות רבות מידי תמורת שכר זעום , שליש ופחות ממדינות מערביות רבות אחרות. בארץ לא משתלם לעבוד. זו מדינה שרק פנסיונרים עשירים יכולים לחיות בה. לצעירים המדינה הזו היא סיוט. אין מקומות עבודה, המעט שיש מוציאים את הנשמה תמורת שכר נמוך ומפטרים בקלות. אין קביעות, אין יציבות ולא ניתן לחיות פה בכלל

01
מי שינסה לדבור את המעגל לא יישרוד את החודשים/שנים עד לקצירת הפירות (בגדול)
  • 11:48
  • 29.12.11

הפופולריות בחדשות
תגיות נבחרות
הצעות מיוחדות