>> דו"ח העוני, שפורסם לפני כשבועיים והצביע על ירידה קלה בשיעורי העוני בקרב משפחות וילדים, עורר שתי תגובות עיקריות: האחת ציינה לשבח את הירידה בעוני וייחסה אותה למדיניות הממשלתית, שהביאה לגידול בקיצבאות לאוכלוסיות מסוימות ולעידוד ההשתלבות בתעסוקה; ואילו השנייה ביקשה לצנן את ההתלהבות, טענה שמדובר בירידה קלה בלבד, והצביעה על הגידול המדאיג בחלקן של המשפחות העובדות באוכלוסייה הענייה.

אף אחת מהתגובות לא התייחסה לשאלה האם מדד העוני היחסי, המקובל בישראל ובמדינות נוספות, מספק תמונה מהימנה על מצבה הכלכלי של האוכלוסייה ושיעור העוני בקירבה. מדידת העוני בישראל מבוססת על חמישה עקרונות: יחידת המדידה היא משק הבית; ההכנסה הפנויה (ההכנסה לאחר תשלום מסים וקבלת קיצבאות שונות) היא האינדיקטור למצב של עוני; קו העוני הוא מחצית ההכנסה החציונית (הכנסה שמחצית משקי הבית משתכרים מעליה ומחצית מתחתיה); המדידה מתייחסת להכנסה החודשית; קו העוני מותאם למספר הנפשות במשק הבית.

2,021 השולחנות העגולים - 8.12.2011 בכל רחבי הארץ

בחינה ביקורתית של מדד זה מצביעה על כמה ליקויים המאפיינים אותו ועלולים לפגוע במהימנותו: קביעת מחצית ההכנסה החציונית כקו העוני היא שרירותית למדי, ולא ברורים השיקולים שהינחו אותה. ראוי לציין כי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אימצה בפרסומיה מדד עוני שונה, הקרוי "סיכון לעוני", שמבוסס על 60% מההכנסה החציונית, ומפיק שיעורי עוני גבוהים יותר מאלה המדווחים על ידי הביטוח הלאומי. ניתן לשער שגישת הלמ"ס מבוססת על ההנחה שקו העוני של הביטוח הלאומי נמוך, ולכן אינו מספק תמונה מהימנה על מצב העוני. יתר על כן, הוא מניח שגם אלה הממוקמים מעל לקו העוני הרשמי אך בסמוך אליו, מחייבים התייחסות.

ההסתמכות על הכנסות משקי הבית בלבד, ללא התייחסות להרכב של ההוצאות שלהם, עשויה לספק תמונה מעוותת ביותר על מצבם הכלכלי. נשווה לדוגמה בין שתי משפחות בנות ארבע נפשות, המשתכרות כ-7,000 שקל בחודש וממוקמות מעל לקו העוני, כשאחת המשפחות מוציאה לפחות כשליש מהכנסתה לתשלום משכנתא או שכר דירה, ואילו המשפחה השנייה פטורה מהוצאה בהיקף זה. אין ספק שמצבן הכלכלי ורווחתן של שתי המשפחות שונים לחלוטין. ההתעלמות ממרכיב ההוצאה הוא איפוא ליקוי בסיסי של מדד העוני הנוכחי.

קביעת ההכנסה בלבד כבסיס לקביעת מדד העוני לוקה בחסר, גם בשל בחירת אותם רכיבי הכנסה המובאים בחשבון בעת מדידת העוני. ההכנסה הנלקחת בחשבון כוללת רכיבים כמו שכר עבודה או הכנסה מעיסוק כעצמאי, קיצבאות למיניהן והכנסה מנכסים פיסיים (שכר דירה) וכספיים (ריבית על השקעות), אך אינה כוללת הכנסות ממקורות נוספים, כמו ירושות וסיוע מקרובי משפחה.

מדידת העוני אינה מתייחסת למרכיבים שונים המשקפים את איכות החיים של משפחות ויחידים, כמו מצב דיור, ביטחון תזונתי ובעלות על אביזרים חיוניים. אין ספק שקיים קושי רב באיסוף חלק מהנתונים האלה, אך שילוב מרכיב ההוצאה במדידת העוני הוא צורך חיוני.

ועדה ממשלתית בראשות פרופ' שלמה יצחקי, הסטטיסטיקן הממשלתי, כבר המליצה לפני כמה שנים על יישום מדד עוני שונה מהקיים, הכולל את מרכיב ההוצאה. אך בדומה להמלצות של ועדות רבות, גם המלצות אלה לא יצאו לפועל. העיסוק בשיפור מדידת העוני אסור לו שיסיט את תשומת הלב מהצורך החיוני בהתמודדות לאומית רצינית ושיטתית עם בעיית העוני, שתתבטא בין היתר בהקמת רשות לאומית למלחמה בעוני.

הכותב הוא חבר סגל בית הספר לעבודה סוציאלית והתוכנית למדיניות ציבורית באוניברסיטת ת"א