הממשלה מסכנת את החקלאות בישראל - כלכלת ישראל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הממשלה מסכנת את החקלאות בישראל

במקום להיאבק בפערי המחיר, המגיעים לעתים ל-800%, פועלת ממשלת ישראל לשנות את מדיניות המכס ולפרוץ את קווי ההגנה האחרונים המבצרים את פאר היצירה הישראלית

10תגובות

>> אישור דו"ח טרכטנברג היא אולי הישג פוליטי שבו יכול לנופף ראש הממשלה, אך הישג זה אינו מפחית מהניתוק של הדו"ח מהמציאות הישראלית של קיץ 2011, שבו יצאו מאות אלפים לרחובות בדרישה פשוטה: "תנו לנו לחיות בארץ הזו".

המפגינים ביקשו לעצור את מדיניות השוק החופשי, ואילו דו"ח טרכטנברג מציע להמשיך במדיניות זו ולהוריד מכסי מגן על מוצרים מסוימים, בהם חקלאות. בהמלצותיו אף התעלם טרכטנברג ממעמדה ההולך ופוחת של ישראל בעולם כתוצאה מקיץ 2011 של הפלסטינים.

אין זה משנה מהי דעתנו על אופיו הרצוי של הפתרון המדיני לסיום הסכסוך עם הפלסטינים ואם הוא ניתן להשגה, הרי מעולם לא התקבלנו למועדון החברים במזרח התיכון וגם בעולם הגדול לא היינו אהודים במיוחד. לצערי, הדלתות שפתחנו במשך 63 שנות קיומנו הולכות ונסגרות, ואנו חוזרים למציאות שבה אין לנו ברירה אלא להסתמך על עצמנו, ככל שאנו יכולים.

בנימין נתניהו, יובל שטייניץ ואחרון חברי הכנסת מספסלי הקואליציה מאמינים שגם אם נשיא ארה"ב עמד הפעם לצדנו - העולם נגדנו. למרות זאת, הצביעו השרים בעד דו"ח הממליץ על מדיניות כלכלית חסרת אחריות. מדיניות זו מתעלמת ממעמדנו העולמי ונשענת על יבוא זר גם במחיר פגיעה בייצור העצמי. במאבקה נגד יוקר המחיה, מעדיפה הממשלה להתעלם מפערי המחיר העצומים, שבין המחיר אותו משלם הצרכן לבין המחיר המשולם לחקלאי, וחותרת לבצע צעדים פופוליסטיים, חסרי היגיון כלכלי ולאומי שיחמירו את המצב ויביאו לפגיעה אנושה בחקלאות כחול-לבן.

במקום להיאבק בפערי המחיר, המגיעים לעתים ל-800%, פועלת ממשלת ישראל לשנות את מדיניות המכס ולפרוץ את קווי ההגנה האחרונים המבצרים את פאר היצירה הישראלית. הפחתת המכס לא תוריד את המחיר הסופי לצרכן, אלא תגרום לתכנון מחירים ולהגדלת הרווח של רשתות השיווק. יתרה מכך, מעל הסיכול הממוקד באחרון האתוסים הציוניים מתנוסס דגל שחור: הכוונה להעדיף ייצור חקלאי ממדינות זרות היא לא פחות מפגיעה בביטחון הלאומי ובכושר העמידה האזרחי.

ב-2001 החליטה ממשלת שרון לייבא מים מטורקיה. המהלך לא צלח בשל קשיים כלכליים, ביורוקרטיים ולוגיסטיים. יש מי שיטענו כי יישום החלטה זו היה מונע את הידרדרות יחסי ישראל וטורקיה ואף מספק את כל צורכי המים של ישראל. במבחן הזמן, יש לא מעט שנושמים לרווחה שהמיזם כשל.

קשה לי לראות את ממשלת נתניהו מאפשרת לראש ממשלת טורקיה ארדואן לשלוט על ברז המים של ישראל. עם זאת, איני מבין כיצד פריצת מכסי המגן - המאפשרים לירדן, מצרים, טורקיה ואחרות לשלוט על סל המזון של כל בית בישראל - אינה מדירה שינה מעיני נתניהו.

ניתן להתווכח עם מדיניות הממשלה. בדיוק בשביל זה יש בחירות. ואולם לא ייתכן מצב שבו יד ימין אינה יודעת את יד שמאל. עם כל הכבוד לטרכטנברג, מדיניות כלכלית שאינה מגבה את מדיניות החוץ של ממשלת ישראל היא הימור פרוע לנוכח הסכנה של אובדן עצמאותה החקלאית של ישראל. על הממשלה להחליט מה חשוב לה: העצמת הרווחים של שני השחקנים הגדולים בתחום המזון, או העמידה על זכותנו בארץ הזו.

הכותב הוא נשיא התאחדות האיכרים בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם