באחרונה פיתחנו קיבעון מחשבתי שלפיו לא נוכל להקצות משאבים למטרות חברתיות אם לא נקצץ בתקציב הביטחון. במשרד הביטחון יש שומנים ולכן צריך לקצץ בהם ולהעבירם למטרות חברתיות. כמו כל קיבעון מחשבתי, גם קיבעון זה מסוכן ביותר.

איני סבור שהחלטה שהתקבלה בוועדת טרכטנברג ואף אושרה בישיבת הממשלה, שיש לקצץ כ-3 מיליארד שקל מתקציב הביטחון, היא אכן ההחלטה הנכונה. אם יש במשרד שומנים, מדוע שלא נקצץ ונתעל אותם לאו דווקא למטרות חברתיות, אלא דווקא לחיזוק עוצמתו של צה"ל?

אני מניח שלראש הממשלה יש מספיק עוצמה כדי לקיים דיון נוקב עם מערכת הביטחון, לעבור על פרטי התקציב ולקבל החלטות ברורות היכן ניתן לצמצם מבלי לפגוע בכוחו של צה"ל. את החיסכון שייווצר אפשר לתעל במלואו לרמת הצטיידות גבוהה יותר, לשימוש עתיר בטכנולוגיות שיבססו את כוח המיגון וההרתעה ואף להעלאת רמת האימונים והכושר של חיילים. הלא בסופו של דבר, כולם מסכימים שבתחומים אלה עלינו להשקיע וכי יש עוד הרבה מה לעשות. אם ננהג כך נחסוך הרבה חיים בעתיד, וזוהי מטרה לא פחות חשובה מאשר הקצאת משאבים נוספים למטרות חברתיות ולארגונים, שאף הם בוודאי צברו שומנים.

אם כך, תישאל השאלה מהיכן נשיג את אותו מקור תקציבי שאותו רוצים לייעד לשדרוג מערכת החינוך - מטרה ראויה מכל זווית ראייה חברתית ולאומית. התשובה היא פשוטה: צריך רק להתבונן בתקציב הוצאות המס של ישראל ולהיווכח כי הטבות במס שאותן מעניקה המדינה עולות לנו לא פחות מ-30 מיליארד שקל.

אם קשה לפגוע בהטבות מס הכלולות בהסכמים קיבוציים - טענה שטחית ובלתי רצינית שהועלתה על ידי כמה מאלה שעיצבו את תחום המסים בוועדת טרכטנברג, שכן הסכמים קיבוציים אינם מכתיבים את חוקי המדינה אלא קובעים את הזכויות והחובות ההדדיות שבין המעסיקים לעובדים - הרי שיהיה קל מאוד לאתר הטבת המס הזועקת מאפליה סלקטיבית, שהיא גם חביבת שר האוצר, שלפיה לא פחות מ-5.5 מיליארד שקל מוענקים למפעלי תעשייה המייצאים 25% מתוצרתם. להטבת מס זו, מעבר לכך שהיא בנויה על תפישה סלקטיבית ומפלה, אין כל הצדקה עניינית. מפעלי תעשייה אלה יוכלו לפטר עובדים ולסגור מפעלים, ועדיין ליהנות משיעור מס חברות מופחת של 12% אם הם במרכז, ו-6% אם הם בפריפריה.

זוהי אפליה לעומת מפעלי תעשייה שאינם מייצאים והחוסכים לנו יבוא, וכלפי ענף יצוא השירותים, שיש בו ערך מוסף גבוה יותר באופן משמעותי מהיצוא תעשייתי. מה כבר יכול היה לקרות אם הטבה מיוחסת ומופלגת זו היתה מקוצצת בחצי. אם כך היינו עושים, היינו חוסכים כ-3 מיליארד שקל ולא היה צריך לפגוע בעתיד הביטחון של ישראל.

ואולם בדיוני ועדת טרכטנברג אפף קשר של שתיקת טאבו הטבה זו. הוועדה טרחה להסביר מדוע אין היא מחזירה את מס הרכוש על מגרשים פנויים; מדוע אין היא מפחיתה בהטבות המס על קרנות ההשתלמות (הסכמים קיבוציים) ולמה היא לא מחזירה את מס העיזבון. אך היא לא קיימה דיון נוקב, אמיתי, פומבי וישיר באותה הטבת מס של 5.5 מיליארד - הניתנת למפעלים המבוססים והעשירים בישראל.

יש נכונות לקצץ בתקציב הביטחון, בלי להבטיח שקיצוץ זה לא יפגע בפרויקטים חיוניים, פרי אותו קיבעון מחשבתי, שגם שרי הממשלה וגם ראש הממשלה עצמו הפכו להיות קורבן לו, אבל אין נכונות לקיים דיון בהטבת מס מופלגת ומפלה. זה צריך להדאיג את כולנו.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר