511 אלף ישראלים שנותרו מובטלים עלולים להיות הגרעין הקשה שלא יוכל להשתלב מחדש בשוק העבודה ■ במשרד האוצר מעריכים כי עד סוף 2020 יתייצב שיעור האבטלה על 10%-15% ■ הפעם האחרונה שבה סבלה ישראל מאבטלה כה עמוקה היתה ב–2003 — והמשק התאושש רק אחרי 5 שנים
ההצעה המתגבשת של גמזו היא לחלק את הרשויות המקומיות לפי שיעורי התחלואה - ולאפשר לרשויות ירוקות לקבל אוטונומיה מלאה בתחומים שונים - ובהם פעילות מערכת החינוך ואירועי תרבות ■ אם זה יקרה, זו תהיה מהפכה של ביזור הריכוזיות בישראל
ישראל של 2020 מזכירה את ישראל של 1985: נואשת וצועדת בעיניים פקוחות אל עברי פי פחת - בלי הכוחות לבלום את הסחרור ■ הדעיכה הממושכת תחת שלטונו של נתניהו עשויה להוביל אותנו למשבר תהומי
חוק הלפרט, שהגדיל את קצבאות הילדים לילד החמישי ואילך, ניבא את הקריסה הכלכלית של ישראל ב–2001–2003 ■ כעת, תוכנית מענק לכל אזרח - שמחלקת כספים מיותרים ומעודדת ילודה - מנבאת את הידרדרותה של ישראל אל עבר משבר פיננסי אדיר ממדים
בגיל 69, אחרי שלוש שנות "התנדבות" למען המדינה, החשב הכללי באוצר החליט שהוא לא מוכן לכסות על ההפקרות התקציבית של ראש הממשלה ■ בקיצוצים העצומים שנדרשים בתקציב עד סוף השנה, ובהסבר להבטחות שפוזרו ולא קוימו לחברות הדירוג — נתניהו כבר יצטרך לטפל בעצמו
רק כשליש מ–3,600 השירותים הממשלתיים הם דיגיטליים — מה שממקם את ישראל ברשימת המדינות המפגרות בעולם בתחום ■ אלא שכל החסמים שתקעו את המהפך הדיגיטלי במשך שנים נראים קטנוניים על רקע האיום שמציבה המגפה הגדולה ■ סוף־סוף מגיעה פריצת דרך
בלי הוצאת השליטה על ניהול משבר הקורונה מידי נתניהו, המשבר לא יפתר
הזובור שעשה ראש הממשלה למנהל רשות המסים, ערן יעקב, הוא המשך לקמפיין המשילות שנועד להחליש את פקידי הממשלה ■ נתניהו רק שוכח לספר שהוא זה שאחראי לחולשה המתמשכת ולחוסר האפקטיביות של הממשלה, ושמאז 1996 הוא מונע כל רפורמה משמעותית בה
תלושי המזון יינתנו ל-150 אלף משפחות בשלוש דרגות תמיכה שונות בהתאם לזכאות ההנחה בארנונה ■ המענקים השנתיים יהיו בסכומים של 5,000-4,000 שקל, ויינתנו בשישה תשלומים ■ חלוקת התלושים תתבצע דרך הרשויות המקומיות על סמך זכאות להנחה בארנונה
ההמלצה המתגבשת להוריד את גיל הפטור משירות צבאי של החרדים מ–24 ל–22, לא תתרום לפופולריות של שר הביטחון בני גנץ — ותקים עליו ביקורת נוקבת מהאופוזיציה ■ אבל דווקא מגפת הקורונה חושפת עד כמה ההחלטה הזו היא נכונה וממלכתית
שר הפנים, אריה דרעי, דרש וקיבל 700 מיליון שקל לתלושי מזון - על בסיס קריטריון של הנחות בארנונה, שמשחק לידי החרדים ■ הסכום כפול מזה שמשרד הרווחה מוציא על תוכנית לחלוקת מזון ■ בניגוד לאינטרס שלה, ישראל ממשיכה לעודד מיעוט עבודה וריבוי ילודה
לנתניהו אין מושג ירוק איך מנהלים ■ הוא ממנה סביבו רק אנשים כנועים וצייתנים, יס-מנים, שהם מנהלים חלשים ממנו ■ התוצאה: חוסר התפקוד של הממשלה במשבר הקורונה
מדינת ישראל עומדת בקרוב לחלץ את החברה הפרטית אל על על חשבון משלם המסים - למרות שהיא נמצאת במצב של מת מהלך כבר שנים ■ המחשבה שחייבים לשמר את חברות התעופה הלאומיות כנכס אסטרטגי כבר אינה רלוונטית
חשש כבד במשרד האוצר מפני הורדת דירוג של ישראל, דבר שעלול להביא להידרדרות מהירה במצב הכלכלי
נתניהו וכ"ץ קיבלו החלטה שכמותה לא התקבלה בישראל כנראה מאז תקופת הצנע בשנות ה-50 - תוך התנגדות חריפה של כל הדרג הכלכלי המקצועי במשרד האוצר
בחסות הקורונה, הפרויקט הלאומי הגדול אי פעם מקודם בחוק ההסדרים עם הנחות עבודה בעייתיות ■ נת"ע תבנה את המטרו בעצמה ולא חברות פרטיות ■ המימון יהיה מתקציב המדינה בתוספת מסים שכלל לא בטוח שיגיעו ■ החופזה של משרד האוצר עוד תעלה לנו ביוקר
חוק המטרו המסתתר בחוק ההסדרים ונועד להסדיר את פיתוח המטרו בגוש דן, הוא אחד החוקים הדרקוניים ביותר שהוצעו כאן ■ האוצר דורס באמצעותו את משרדי הממשלה, הרגולטורים, החברות הממשלתיות, השלטון המקומי, וגם קובע תקדים חדש — הפקעת קרקעות לצרכים מסחריים
מרבית הכלכלנים, בתוך ומחוץ לממשלה, חושבים כי כ"ץ ונתניהו נלחצו ונסחפו, וכי התוכנית מעודדת אנשים להישאר בבית, על חשבון מענקים או דמי אבטלה ■ אבל יש גם מי שחושבים שכאשר אין עבודה "צריך לשלם לאנשים כדי שיחפרו בורות ואז יכסו אותם"
תוכנית הסיוע החדשה מעניקה ודאות סוציאלית למובטלים, וגם לעצמאים ובעלי עסקים שנפגעו באופן קשה מהמשבר, למשך שנה שלמה ■ רק שכל זה עלה לנו עד כה 190 מיליארד שקל, ועוד לא התחלנו להשקיע בהאצת הצמיחה, עידוד תעסוקה והשקעות במשק
הקורונה יצרה אינספור סכסוכים משפטיים - מאדם שאינו מצליח לשלם את שכר הדירה משום שיצא לחל"ת ובעל הדירה דורש את החזר החוב עד בעל אולם שמחות שמסרב להחזיר מקדמות על חתונה שבוטלה ■ אולם המסר של המדינה הוא שקצרה ידה מלהושיע
חמישה חודשים חלפו והממשלה לא מצליחה לצאת מהבלאגן שאחז בה ■ ההתפטרות של פרופ' סיגל סדצקי לא תפתור את הבעיה, כי החולשה הניהולית היא של הממשלה כולה ■ האם מינוי של אלוף במיל' או של מנכ"ל משרד רה"מ לשעבר לתפקיד צאר הקורונה יציל את המצב?
האוצר מפתיע בהצעת חוק ההסדרים עם שתי רפורמות ענקיות בהכשרות המקצועיות ובמערכת החינוך ■ בשאר התחומים ההתקדמות שהוא מציע לא משמעותית מספיק, ומהחרדים והסכמי השכר במגזר הציבורי הוא מתעלם באלגנטיות ■ בסך הכל חוק חשוב - אבל לא חשוב מספיק
ישראל אינה יכולה להיות בסגר שנתיים, בהמתנה לחיסון שאולי יגיע ■ הצידוק היחיד לסגר הוא היערכות לחיים בצל שגרת הקורונה, ואת זה אפשר וצריך ללמוד לעשות כבר עכשיו
הריכוזיות הרשלנית של ניהול משבר הקורונה בידי סדצקי נבעה מניהול הריכוזי הרשלני של נתניהו ■ גם הרחקתה של סדצקי מהתפקיד לא תפתור את הכשל הזה, ולא תרחיק את ישראל מהסיכון של סגר נוסף
אף אחד לא יודע לענות על השאלה הזאת, וזאת בדיוק הבעיה ■ העומס הבלתי-נסבל על מערך החקירות האפידמיולוגיות והסירוב לשתף את המידע מהן - מונעים ניתוח שיטתי של המידע, כך שאי-אפשר לפענח תבניות הדבקה ולקבל החלטות ■ כך לא נדביר את המגפה
27 אחיות אפידמיולוגיות ו-500 אחיות בריאות הציבור מבצעות מאות חקירות ביום ■ בינתיים, הן מצליחות להשלים אותן, אבל בלי תוספת כוח אדם וטכנולוגיה - המערך בדרך לקריסה ■ משרד הבריאות אמנם אישר לגייס 200 סטודנטים שיסייעו בחקירות, אך האחיות לא מברכות על כך
אחרי כל התחמונים, השקרים וההתקרבנות, בנימין נתניהו נותר כפוף לשלטון החוק - והקביעה של ועדת הכספים אינה משחררת אותו מהחובה לשלם מסים על הוצאותיו הפרטיות ■ עכשיו זה תלוי ביועץ המשפטי לממשלה ובחשב הכללי שיזכירו לו זאת
ראש הממשלה התנצל על העיתוי הלא מוצלח שבו ביקש את הטבות המס, אבל הוא לא מתכוון לוותר עליהן ■ להפך: על הכוונת שלו נמצאת הסרת ההגבלות על ההוצאות בבית הפרטי שימומנו על ידי המדינה ■ בינתיים, בגלל הזעם הציבורי, זה לא קרה
בשבועות האחרונים פרצה מחלוקת בין המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד האוצר, סביב כוונת המועצה לאשר הכנסת עד 4,000 עובדים זרים שיעסקו בתחום הסיעוד ■ עם כמיליון איש בתוך המדינה שמחפשים עבודה, וחלק מהעובדים בתחום עובדים בצורה לא חוקית, האם זה הפתרון הנכון?
חזית המאבק בקורונה היא בתי האבות - 45% ממקרי המוות במגפה עד כה באו מהם ■ ואולם למרות תוכנית לאומית למיגונם, מנהליהם מתלוננים שהמדינה לא מסייעת בציוד, בתקציבים ובקביעת מדיניות מושכלת ■ האם בתי האבות מוכנים לגל השני? כתבה שלישית בסדרה
