המחנה הדמוקרטי היא רשימה משותפת של מפלגות שמאל - מרצ, ישראל דמוקרטית והתנועה הירוקה - שהתמודדה בבחירות לכנסת ה-22. מנהיגי הרשימה הם יו"ר מרצ ניצן הורוביץ, סתיו שפיר ואהוד ברק יו"ר ישראל דמוקרטית
השבעת הכנסת נתנה את האות לבליץ חקיקה ■ ישראל ביתנו הגישה הצעות בנושאי דת ומדינה, ובכחול לבן רוצים לאפשר הצבעה להיי־טקיסטים שעובדים בחו"ל - ולמנוע מנאשמים לכהן כשרים ■ בעבודה-גשר מציעים מע"מ אפס על מזון בסיסי ותרופות, ודירה בליסינג
לאורך יום הבחירות יגיעו מאמצי הקמפיינים לשיאם: בליכוד ישלחו פעילים לבתי המצביעים ויפציצו בהודעות ובמחנה הדמוקרטי חוששים שקמפיין הגעוואלד של העבודה ישאיר אותם מחוץ לכנסת
הפיתוי לראות את כחול לבן גוברת על הליכוד הוא גדול, אבל הסיפור של הבחירות הוא גודל הגוש. מחנה השמאל הנעלם לא יכול להרשות לעצמו אסון אלקטורלי
השינויים במפלגות הגדולות היו בעיקר פרסונליים: מפלגות התאחדו ופוליטיקאים חברו למתחריהם כדי לשפר סיכויים ■ הליכוד בלי מצע, ליברמן מהמר על חוק הגיוס ומפלגת העבודה מתמקדת בצמצום פערים ■ ואולם לדאגה הכלכלית בעקבות הגדלת הגירעון - מרבית המפלגות אינן מספקות תשובות
גורמים במרצ מתחו ביקורת על הקמפיין והזהירו: "אנחנו נגמור כמו זהות והימין החדש ונפיל אחד את השני מתחת לאחוז החסימה". בעבודה מסרו כי מדובר ב"קמפיין מכוער ונמוך" והבהירו כי לא יערכו קמפיין נגדי
אחרי שהוצב במקום ה-20, עלי סלאלחה עוזב בתסכול ואומר: "אחרי שברק נחת עלינו, ערבים אומרים לי: 'אנחנו לא הולכים איתו'". במחנה הדמוקרטי מתמודדים גם עם שאר מפלגות המרכז-שמאל, שראו את הצלחת מרצ בקרב ערבים ודרוזים ורוצות לשאוב מהם קולות
יש משהו מלהיב בחזון ובמצע כלכלי של המפלגות. קל לעוף איתם, לדמיין, להתעלות מעל סדר היום הפוליטי, אז למה הציניות? ■ אולי משום שמצע מפלגתי כולל אינספור סעיפים, אבל כניסה לממשלה קמה ונופלת על סעיף אחד
המפלגה ויתרה על שירותיהם של פעילים שלא הסכימו לעבוד בהתנדבות. בעקבות פניית "הארץ" הנחתה ועדת הבחירות את המפלגה שלא להתנות את תשלום השכר בתרומה למרצ
להורוביץ-שפיר-ברק יש חומרים טובים, אבל הקמפיין שלהם מתעקש להיכנס למסגרת המסורבלת של "אומץ/פחדנות". בכחול לבן עשויים להשיב: ממשלה בלעדיכם היא אולי פחדנית, אבל אם לא נקבל הרבה קולות, לא תהיה כזו בכלל
