רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ספרים

גוסטב מורו, שיר השירים, 1893. הרעיה עומדת במרפסת עירומה ועטופה תכשיטים

לשכב בין שדיה כמו שתאֵבִים לאכול אשכול של ענבים

התפישה של שיר השירים כאליגוריה ליחסי כנסת ישראל, הרעיה, עם אלוהיה, הדוד, התקבעה ביהדות החל במאה הראשונה לספירה. אבל מתברר שמתחת לפני השטח הוסיפו להיכתב לו כל העת פירושים חילוניים. בפירוש לשיר השירים שנכתב כנראה בצפון צרפת, ונשמר בכתב יד בספריית הבודליאנה באוקספורד, רואה הפרשן האנונימי מימי הביניים את שיר השירים כסיפור אהבה אבירי

שמעון ולוי לוקחים את דינה וטובחים באנשי שכם, ג'וליאנו בוג'רדיני, 1554

פרשת "וישלח" | מדוע נאלמת דינה?

הצרימה בין חוויית האונס של דינה לבין תיאורה בפרשת השבוע נובעת מכך שבניגוד לתמר, שזעקתה מהדהדת בספר שמואל, ספר בראשית אינו מניח לנקודת מבטה של דינה להנחות את הפסוקים. במקום זה, המקרא עובר לתאר את תחושותיהם של הגברים הסובבים אותה

אילנה פוקס כשנה לפני מותה, הולכת ברחוב בתל אביב

ואין בי כוח לעמוד בפני הלבד, וקונטרפונקט וסולפז' וגשם ושמש

אילנה פוקס לא הספיקה לבטא את עצמה כמשוררת. היא התאבדה לפני יותר מחמישים שנה בגיל 27 והשאירה אחריה כתבים ומכתבים — ובין השאר צרור מכתבי אהבה לגבר נשוי, הנושאים חותם של יוצרת שלא הספיקה להוציא לאור את כישרונותיה

עומדים מימין: גרשון שקד, עדי צמח, אמונה ירון (עגנון) ומלכה שקד. מאחור יושבת על הספה אסתרליין עגנון. יושבים מימין: משולם טוכנר, ש"י עגנון, דב סדן, גוסטה סדן ורחל טוכנר. בחזית בִּתְיָה (טוכנר) ברקאי צורף

יומן גנוז | כאן הכריז עגנון שהוא לא קרא מעולם את קפקא

חוקר הספרות משולם טוכנר, ידידו הקרוב של ש"י עגנון, ניהל כל חייו יומן, השמור עד היום בכתב יד אצל ילדיו. אחת האפיזודות ביומן היא מסיבת יום הולדת שערך טוכנר בביתו בפברואר 1962 לחוקר הספרות דב סדן, בהשתתפותם של עגנון, גרשם שלום, לאה גולדברג, דן מירון ונכבדים נוספים. איבות ושנאות רוחשות מתחת לפני השטח. סדן, חתן השמחה, נפגע אנושות מדברי הברכה של עגנון, ועגנון עושה ככל יכולתו לטשטש את רושם הפגיעה

זיגמונד פרויד

הפסיכולוגיה היא ללא ספק היפה בנשים

ערן רולניק תירגם וערך מבחר של מכתבי פרויד בלי להירתע מלכלול טקסטים לא סימפטיים ואף תוקפניים השופכים עליו אור לא מחמיא המגלים את תוקפנותו אל המין האנושי "מתוקף החובה להיות מדי יום ביומו נחמד וסובלני כלפי עשרה בני אנוש שירדו מהפסים"

יעקב ורחל ליד הבאר, ציורו של ויליאם דייס (1806–1864)

פרשת "ויצא" | גל נעול, מעיין חתום

האבן הגדולה שגלל יעקב מעל הבאר היא הגירסה של ספר בראשית למנעול השומר על המעיין בשיר השירים. הנשיקה שנשק יעקב לרחל מקבילה לגלילת האבן מעל פי הבאר, ואם המעיין הסגור דומה לרעיה השמורה, הצנועה, הרי שהנשיקה, המתרחשת על רקע הבאר הפתוחה, אמורה לרמוז לכך שרחל נחשפה בפני יעקב. לא כך קרה

ראש מועצת אום אל פחם חותם על הצהרת נאמנות לישראל, 1948

פרק מהספר "דוניא" | הקופסה הזאת יכולה להפוך לאוטובוס? בדיוק כך גם הערבים לא ישתנו

"אז אמרתי לו, החמולה כולה איתנו בבחירות, ולא רק זה, כל האנשים הקשורים איתם בקשרי נישואים והקרובים, גם הם רוצים להצטרף אלינו, כי המשרה הזאת היא לכל החיים, זה לא סתם קילו כנאפה, שתי נגיסות וגומרים". קטע מספרו החדש של עודה בשאראת, "דוניא"

חיים יהודה רות. דיוקן: ערן וולקובסקי

מה שיכולתי לתת, נתתי, והריני כלי ריק, מסתובב בין צללי העבר

הפרופסור ח"י רות הגיע לארץ מאנגליה לשמש כמרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ב-1928, ושם לעצמו מטרה להנחיל לתושבי הארץ את ערכי הדמוקרטיה האנגלית. כנס בן יומיים על מורשתו יתקיים השבוע באוניברסיטה העברית

כרזת הכנס על פולמוס בבל והתנ"ך. בקריקטורה נראה פרידריך דליטש בתגרה עם אדולף שטקר, כוהן הדת השמרן של חצר הקיסר הגרמני, שניהם מצוירים כדמויות ממצרים העתיקה

כבר אי אפשר לאכול בבבל נקניקייה בלי חרדל ברלינאי

בין השנים 1904-1902 נשא האשורולוג הגרמני פרידריך דליטש שלוש הרצאות בברלין, בנוכחות הקיסר וילהלם השני, על כך שסיפורי הבריאה והמבול כמו גם חוקי התורה אינן תוצר מקורי, ובוודאי לא תורה משמים, וכי החוק הבבלי היה בעל אופי הומניסטי־אוניברסליסטי יותר מזה המקראי. בתום ההרצאה השנייה קם הקיסר ומתח ביקורת נוקבת על דליטש, ובכך ניתן האות לפריצתו של פולמוס שהעסיק את העיתונות הגרמנית זמן רב והוליד בין השאר קריקטורות רבות. מבחר מהן מוצג עתה בתערוכה במוזיאון פרגמון בברלין

נג'את אל האשמי

ההינתקות מחבל הטבור אינה אפשרית בשבילה

המספרת ברומאן המרתק "הבת מחוץ לארץ" מאת נג'את אל־האשמי היא מהגרת ילדה חסרת שם ממרוקו, מאזור הריף, בֶּרבֶּרית במוצאה, שהגיעה לקטלוניה בערך בת שמונה עם אמה האנאלפביתית, ועכשיו בבגרותה היא חייבת להחליט מה תעשה בחייה: לדבוק במסורת או להיטמע בעולם החדש