"מעריב" הוא עיתון יומי ישראלי היוצא לאור מאז ה-15 בפברואר 48'. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים בראשות עזריאל קרליבך שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בעשורים הראשונים לקיומו היה העיתון המוביל בישראל.
עד שנות ה-90 "מעריב" נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עבר "מעריב" לשליטתם של משקיעים. במארס 2011 הועברה השליטה ב"מעריב" לנוחי דנקנר, בעליה של חברת האחזקות אי.די. בי השולטת בחברות רבות במשק כמו שופרסל, סלקום וישראייר ועוד.
הנהלת העיתון זימנה לשימוע כ-20 עובדים, בעיקר עובדי דסק, ריכוז ועריכה ■ העיתון היומי יתבסס אך ורק על ידיעות מאתר האינטרנט ■ עיתון סוף השבוע ימשיך לצאת לאור כרגיל
שיעור הנחשפים ל"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" ירדה ב-2018 ב-6% לכל אחת, בהשוואה לשנה שקדמה לה ■ ברדיו, גל"צ מובילה בפער קטן על רשת ב'
עידן הדנקנריזם נגמר, אבל כלבי השמירה שהיו אמורים לעצור אותו לא פעלו ■ ישראל אמנם הצליחה להימלט משיווי משקל אוליגרכי, הודות למחאה החברתית וקומץ אנשים שנאבקו בדנקנר, אבל קל לחזור ולהידרדר אליו במהירות (פורסם במקור ב-1 בספטמבר 2018)
סקר TGI: הירידה בשיעור הכללי של הנחשפים לעיתונות מודפסת ניכרת כמעט בכל העיתונים, כולל "ישראל היום" - שממשיך להוביל ■ בתחום הרדיו, גלי צה"ל רושמת ירידה ואקו99 מגדילה את הפער בהובלה בתחנות האזוריות
העיתונאי דורון כהן חוזר בספר שיריו הראשון אל מחוזות ילדותו בשכונת שפירא בתל אביב, אך לא פעם מנסח שורות בנאליות עד כדי אבסורד. הבזקי הכנות והגעגועים האמיתיים אינם מספיקים
רבים בוודאי חושבים שניר חפץ והתנהלותו במערכות העיתונים ובלשכת ראש הממשלה הם סימפטומים של ממשל נתניהו ■ אין זה המקרה: חפץ הוא תוצר ונציג של העיתונות הישראלית, או ליתר דיוק - העולם התחתון שלה
לדברי מקור שנחשף לפרטי העדות, ניר חפץ סיפר כי לאחר הניצחון בבחירות 2015 נרקמה בבית משפחת נתניהו תוכנית לעיצוב מאזן כוחות חדש בין השלטון לתקשורת — ביוזמתו של יאיר נתניהו ■ שחרור ההקלטות מאפשר לחפץ להציג את עצמו כאדם אתי וישר, אף ששימש קבלן ביצוע
דורון כהן עזב את "מעריב" של נוחי דנקנר וניר חפץ כי לא יכול לשאת את התכתיבים העסקיים המסואבים, וחזר אליו שנתיים אחר כך, לאחר מכירתו, כעורך ראשי שלא מכתיב לאנשיו קו או מחנה ודוגל ב"העדר אג'נדה". עכשיו הוא מוציא ספר שירה על הילד שהיה, זה שגדל בדרום תל אביב ולמד בצפון – ופתאום מתגלה החוט שמקשר בין כל הפרקים האלה בחייו
חוקרי המשטרה עסוקים בגביית עדויות מעדי המדינה שלמה פילבר וניר חפץ, וייתכן כי המידע החדש שהגיע מהם יגרום לחוקרים לבקש את גרסתו המלאה של אשל לגבי מידת מעורבותו בפרשות השונות
רונן עדיני ורם דקל הגישו את התביעה הנוגעת למכירת "מעריב" לדסק"ש, שהסתיימה בפשרה של 100 מיליון שקל ■ לאחר שביקשו 25 מיליון שקל ונדחו, הם טוענים כי השופט גרוסקופף פסק להם תמורה שגויה ומנוגדת לפסיקה: "ביהמ"ש היה צריך לפסוק שכר טרחה ברוחב לב"
הקוראים הוותיקים של טור זה היו משוכנעים עד לא מכבר שעברו את ההכשרה המתאימה כדי שביום מן הימים, כשיתפוצצו שלוש פרשות הון־שלטון־עיתון בחודש אחד, הם יצליחו לעקוב אחר ההתפתחויות - אבל השבוע זוהו אצל רבים סימני תשישות ובלבול ■ בשביל זה אנחנו כאן עם מדריך קצר וברור
ניר חפץ שירת את נוני מוזס ב"ידיעות", את נוחי דנקנר ב"מעריב" ואת בנימין ושרה נתניהו איפה שהיה צריך ■ בדרך הוא השפיל עיתונאים ונהפך ללוביסט ומאכער שמערבב בין מוקדי הכוח ■ האם חפץ הוא פרצופה של התקשורת בשני העשורים האחרונים? (פורסם בפברואר 2018)
לו העיתונות, הרגולציה ומערכות האכיפה היו עושות את עבודתן ללא מורא וללא משוא פנים כש"מעריב" קרס והנעשה באימפריית אי.די.בי החל להיחשף, ניתן היה למנוע את תיקי 2000 ו–4000
רונן עדיני ורם דקל, שהגישו את התביעה הנגזרת שבמרכזה עסקת "מעריב" הכושלת, דרשו במקור 25 מיליון שקל ■ התביעה הסתיימה בפשרה שלפיה ישלמו הדירקטורים לשעבר, בהם נוחי דנקנר, 100 מיליון שקל - כשהביטוח יממן את רוב הסכום
רונן עדיני ורם דקל מסבירים את שכר הטרחה הגבוה שהם מבקשים גם בהישג המהדהד "אשר שינה סדרי בראשית ביחס לחובות המוטלות על דירקטורים" ■ עבור התובעים הם מבקשים 6.25 מיליון שקל
התביעה הנגזרת נגד נוחי דנקנר ודירקטורים לשעבר בחברת דסק"ש מסתיימת בפשרה ■ בין הדירקטורים הנתבעים שאישרו את העסקה: אבי פישר, יצחק מנור, צבי לבנת וחיים גבריאלי
לב לבייב ביקש למנוע מתובע להוסיף לתביעה נגזרת עובדות חדשות, שנועדו להוכיח כי לבייב תיעל מאפריקה ישראל לכיסו הפרטי כספים מעסקה באוקראינה ב–2007 ■ העליון קבע כי לנוכח פערי המידע בתביעות כאלה, מדובר בתיקון לגיטימי
בפשרה שאישר דירקטוריון אי.די.בי נקבע כי הדירקטורים לשעבר יפצו את החברה ב-100 מיליון שקל ■ היועמ"ש מתח ביקורת על החברה: "הדירקטוריון אישר את הפשרה ללא אישור בית המשפט, ואף שידע כי אינה מקובלת על התובעים" ■ אי.די.בי: "היועץ לא בחן את העובדות לעומקן"
השופטת רות רונן: "בהחלט ייתכן כי בזמן אמת חברי הוועדה האמינו שקבלת החלטה בדבר העמדת אשראי נוסף תאפשר לבנק לגבות את האשראי הישן, אך בה בעת, אם לא יינתן אשראי חדש, 'מעריב' תקרוס"
הוא מקורב לשרי הביטחון מופז, יעלון וליברמן, מייעץ לנובל אנרג'י, בנק דיסקונט ומשרדי ממשלה, וחבר אישי של מקבלי החלטות רבים. איך הגיע עיתונאי "מעריב" לשעבר אלי קמיר ממכירת תמונות בעסק של קובי מימון - לחוזה ייעוץ בבזק תמורת מיליון דולר (פורסם במקור בנובמבר 2017)
נתניהו תבעה את כספית, את עיתון "מעריב" ואת העורך דאז יואב צור לאחר שכספית פירסם כתבה ב-2010 שבה נטען, בין היתר, כי עם כניסת משפחת נתניהו לבית ראש הממשלה הודח מתפקידו החצרן
נראה כי דרך בניית העושר האישי וההשפעה בכלכלה הריכוזית של ישראל היתה פגומה באופן שיטתי, אם התהפוכות בחייהן של הדמויות שכיכבו בגיליונות "100 המשפיעים" ו"500 העשירים" קרו כולן באופן כל כך דומה, ובפרק זמן כה קצר
לדברי כ"ץ, הכלה היא חברתה הטובה ביותר של בתו ועל רקע זה הוזמן להשתתף בחתונה ■ עזור ידוע כאדם בעל קשרים חברתיים רבים במגזר העסקי והפוליטי
דיסקונט השקעות הגיעה לפשרה עם הדירקטורים לשעבר שנתבעו בגין עסקת מעריב הכושלת, שלפיה הם ישלמו 100 מיליון שקל ■ למרות התנגדות התובעים לפשרה, השופט גרוסקופף קידם אותה אתמול באופן טכני וקבע שהצדדים יפרסמו אותה בעיתונות ויבקשו את עמדת רשות ני"ע והיועמ"ש
פסק הדין בתיק דיסקונט השקעות היה אמור להיות החלטה מכוננת לגבי סטנדרט הזהירות המצופה מדירקטורים הכפופים לבעל שליטה דומיננטי. אם תתקבל פשרת מאה מיליון השקלים - פסק הדין הזה לא ייכתב
דיון סוער באולמו של השופט גרוסקופף - על מתווה הפשרה שגובש אצל המגשרת הילה גרסטל ולפיו הביטוח של הדירקטורים שאישרו את העסקה ישלם לדסק"ש 100 מיליון שקל
תמלולי השיחות בין נתניהו למוזס חשפו מה באמת מדאיג את מו"ל "ידיעות אחרונות": ירידת מחירי הפרסום בעקבות הפצה חינם של מאות אלפי עיתונים מתחרים מדי יום ■ אלא שהפרסום בעיתונות מתכווץ, ומודל העיתונות החינמית עשוי להיהפך הפסדי ולהיעלם
טון הסיקור של ראש הממשלה ב"ידיעות אחרונות" הוא רק קצה הקרחון ■ מ"ישראל היום", דרך האתר וואלה והערוצים 2 ו-10, ועד HOT ובזק: לנתניהו ולמוזס רשת של אינטרסים ומקורבים בשורה של גופי תקשורת - והפוליטיקאי והמו"ל ניסו לרתום אותם לשירותם
האינטרסים של המתמודדים על רכישת "גלובס" מעלים חשש שמי שעיתונות עצמאית חשובה לו - עוד עשוי להתגעגע לעידן פישמן
סרטו של גלעד טוקטלי על דב יודקובסקי מניח שלתת לקהל מה שהוא רוצה זה קסם. ערך מוסף? אחריות חברתית? על זה לא מדברים ב"ידיעות", לא ב"ישראל היום" - ולא בערוץ 2
