גם תוספת לארנונה וגם ריבית של המאפיה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם תוספת לארנונה וגם ריבית של המאפיה

הריבית שגובה הרשות המקומית - כמו בשוק השחור

>> בשקט בשקט, בלי שידענו על כך, אישר באחרונה שר הפנים, אלי ישי, ל-30 רשויות מקומיות להעלות את הארנונה שלהן, מעבר להעלאה שכבר בוצעה בתחילת 2010. במקביל נבדקת בקשתן של עוד 30 רשויות להעלאה דומה. ושיהיה ברור: העלייה תחול רטרואקטיבית, מתחילת 2010.

לא פלא שהאוצר מאשר את ההעלאות - כי ממש בימים אלה מתנהל סכסוך בינו לבין הרשויות המקומיות, הטוענות שהאוצר קיצץ להן את מענקי האיזון המיועדים לחינוך ולרווחה ב-2.5 מיליארד שקל. הן מאיימות בשביתה, ולכן מה פשוט יותר לאוצר מאשר לאשר להן להעלות את הארנונה? כך לא יהיה צורך להכניס את היד לתקציב המדינה, ורק הציבור התמים ישתוק וישלם.

חברי הכנסת לא מרימים קול צעקה, כי הם תלויים בראשי הרשויות. מאז ומעולם היה לראשי הרשויות כוח גדול בכנסת, היות שהם מהווים קבלני קולות ראשיים. הם מכירים ושולטים במנגנונים המפלגתיים המקומיים ביישובים השונים, וכאשר חברי הכנסת רוצים להיבחר במקום ריאלי ברשימה הבאה לכנסת, הם זקוקים לעזרת ראשי הרשויות.

לכן לא פלא שהחכ"ים נתנו אישור מראש לשר הפנים ולשר האוצר להעלות את הארנונה. לא מפליא גם לגלות שהארנונה עולה, כמעט מדי שנה, מעבר לאינפלציה. אבל יש עדיין הפתעות בתחום, למשל גובה הריבית שגובות הרשויות בגין פיגור בתשלומי הארנונה.

לפי המצב החוקי הקיים הן גובות ריבית של 0.75% לחודש פלוס הצמדה למדד, כלומר ריבית ריאלית של 9.4% לשנה - שזו ריבית של המאפיה. אין ריבית כזו אלא בשוק השחור ואצל משפחות הפשע.

מהן הריביות הנהוגות כיום? ריבית על הלוואות צמודות בבנקים: 3.1% צמוד. ריבית על חובות למס הכנסה: 4% צמוד. ריבית ביורו או בדולר: 2%. אז מדוע מאפשרים לרשויות המקומיות לגבות פי שניים-שלושה - 9.4% צמוד לשנה?

כי זו דרך נוספת להגדלת ההכנסות. כי לאוצר זה כדאי וכך גם לשר הפנים ולחברי הכנסת. ומי חושב עלינו האזרחים? אף אחד.

אולי זה לא הסינים?

בעוד שלושה שבועות ייערכו בארה"ב בחירות "אמצע התקופה" לקונגרס האמריקאי, וברק אובמה מודאג. הוא רואה איך הרפובליקאים משתמשים בצמיחה הנמוכה ובאבטלה הגבוהה (9.6%) כדי לתקוף אותו ואת מדיניותו, ולכן הוא חייב למצוא שעיר לעזאזל, ואין מועמדת טובה יותר מסין.

הטיעון האמריקאי אומר שסין מחזיקה את היואן שלה בשער מלאכותי נמוך, וכך גורמת לסחורות היצוא שלה להיות זולות בארה"ב. כתוצאה מכך בסין יש תעסוקה גבוהה אך בארה"ב נוצרת אבטלה, ואת זה צריך לפתור באמצעות שחרור היואן הסיני לכוחות השוק, ואז הוא יתחזק בכ-40% - והמפעלים בארה"ב שוב יתחילו לעבוד.

זה נשמע הגיוני, אך האם זו כל האמת?

ניקח לדוגמה את גרמניה. יש לה עודף גדול במאזן הסחר עם ארה"ב, אף שהיורו והדולר הם מטבעות חופשיים לחלוטין שנעים לפי כוחות השוק. דוגמה אחרת היא יפן. גם המטבע שלה נע בחופשיות, והוא אף התחזק מאוד לעומת הדולר - אך למרות זאת יש ליפן עודף גדול במאזן הסחר מול ארה"ב. ודוגמה מישראל: למרות היחלשות הדולר מול השקל, היצוא לארה"ב דווקא עולה.

אם כך, חוץ מעניין שערי המטבע, צריך לשים לב לעוד משתנים: חסכנות, חריצות, יצירתיות. כי האמריקאים ממשיכים לצרוך ולבזבז בלי חשבון, בעוד שהסינים, היפנים והישראלים חוסכים. הם עובדים קשה ומחפשים דרכים יצירתיות להגדלת היצוא, בעוד שהאמריקאים ממשיכים לחגוג. ואין לשכוח גם את הגירעונות הכבדים שיצר אובמה בתקציב, מה שגרם לחוב הציבורי האמריקאי להגיע לשיא של 65% מהתוצר המקומי. כל זה מחליש את הכלכלה האמריקאית.

אבל ברור שהנשיא לא יאשים את ציבור הבוחרים או את עצמו, כאשר נוח הרבה יותר להאשים את סין.

כוח לעובדים

המאבק בין ההסתדרות הכללית לארגון כוח לעובדים עבר בתחילת השבוע לחילופי מהלומות. הענק ההסתדרותי מנסה בכל עוצמתו לחסל את הארגון הקטנטן, כוח לעובדים, שרוצה גם הוא לייצג עובדים במשא ומתן קיבוצי.

המהלומות הוחלפו בעקבות אסיפה מיוחדת שיזמו אנשי כוח לעובדים למנחים ולרכזי ההוראה באוניברסיטה הפתוחה. הם רצו רק להציג להם את הסכם השכר שגובש בשבוע שעבר בינם לבין האוניברסיטה, אך לאסיפה הגיעו גם שני נציגים מטעם ההסתדרות וחילקו עלונים שמותחים ביקורת על ההסכם. משם היתה הדרך לחלופי מהלומות קצרה.

לפני שבוע פנתה ההסתדרות לנשיאת האוניברסיטה, פרופ' חגית מסר-ירון, בדרישה לביטול הסכם השכר שעליו חתמה בראשי תיבות עם כוח לעובדים. במכתב טענה ההסתדרות שהיא הארגון היציג של מאות חברי הסגל, ולא כוח לעובדים.

ההסכם נחתם עם סגל ההוראה, שהתאגד לפני שנתיים באמצעות כוח לעובדים. ההסכם מעניק לסגל תוספת שכר של 24% ושם קץ לשיטה של פיטור מנחים מדי שמונה חודשים וקליטתם מחדש ללא רצף זכויות.

בהנהלת האוניברסיטה אומרים שההסכם דומה להסכמים שנחתמו מול אנשי הסגל בשאר האוניברסיטאות. אז נכון: גם באוניברסיטאות קיבלו המרצים תוספת שכר של 24.2%. אלא שברגע האחרון דרש הוועד שלהם להכניס להסכם נוסחה שתתחשב בוותק המרצים.

שר האוצר רוני בר-און התנגד, אך נכנע ללחץ שהופעל עליו לסיום השביתה, וכך קרה שההסכם קבע שכל המרצים יקבלו תוספת של 19%, אך יתר ה-5% יחולקו לפי הוותק. התוצאה היתה שהוותיקים קיבלו תוספת שהגיעה עד כדי 30%, בעוד שהצעירים קיבלו 20% בלבד. זה עומד כמובן בניגוד למטרה המוצהרת שכיכבה במסע יחסי הציבור של המרצים, שטענו שהם רוצים למנוע "בריחת מוחות" שמתרחשת בקרב המרצים הצעירים, שלהם יש ביקוש גבוה בחו"ל.

נקווה שבהסכם באוניברסיטה הפתוחה אין עוול דומה כלפי הצעירים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#