רפואה אלטרנטיבית: שרלטנות או מבוססת על אמת? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רפואה אלטרנטיבית: שרלטנות או מבוססת על אמת?

סיימון סינג ואדזארד ארנסט, שני מדענים בעלי שם, הכריזו מלחמה על הרפואה המשלימה ■ לאחר שפירסמו ספר שתקף את התחום, הם ספגו תביעות דיבה והסתבכו עם הנסיך צ'רלס ■ ובכל זאת הם מתעקשים שהתעשייה פועלת בלי בסיס מדעי ושהרופאים שפועלים בה הם חסרי ידע, במקרה הטוב, או תאבי בצע במקרה הפחות טוב

3תגובות

לפני כחמש שנים הדליק ד"ר סיימון סינג את הטלוויזיה ונתקל בכתבה שהותירה אותו המום. "זו היתה תוכנית של ה-BBC בשם 'ההוכחה', והראו בה אשה סינית שעוברת ניתוח לב פתוח בלי הרדמה, עם אקופונקטורה (דיקור) בלבד, ונמצאת בהכרה מלאה. הייתי בשוק", הוא מספר. משהו בסיפור הזה לא נשמע לו הגיוני, והוא החל מיד בבירור משלו. "התברר שמלבד הדיקור השתמשו שם בשלושה משככי כאבים שונים וחזקים מאוד".

הסיפור הותיר את רישומו על סינג: "הדאיג אותי ש-2 מיליון איש ראו את התוכנית הזו, ביניהם אנשים שסובלים ממיגרנה, מכאבי גב, מכאבי פרקים ועוד - והם בטח חושבים לעצמם: אם דיקור עזר לאשה הזו - מה הוא יכול לעשות עבורי?".

באותה תקופה התרחש אירוע מכונן נוסף מבחינתו של סינג: "שמעתי שיש צעירים שנוסעים לטייל באפריקה ומגנים על עצמם ממלריה באמצעות תרופות הומאופתיות - והזדעזעתי. מלריה היא מחלה קטלנית, והתרופות האלה מעולם לא נבדקו מדעית".

סינג החליט לעשות מעשה: "שלחתי סטודנטית לעשרה הומאופתים, והדרכתי אותה להגיד שהיא נוסעת לטיול ארוך באפריקה ורוצה הגנה מפני מלריה, ולשאול את ההומאופת מה הוא מציע לה. כל עשרת ההומאופתים, בלי יוצא מן הכלל, מכרו לה ללא כל היסוס תרופה הומאופתית חסרת תועלת, מה שהיה מעמיד אותה בסכנת מוות לו היתה נשמעת לעצתם. זה ממש הדהים אותי - גם העובדה שכך הם עושים, וגם העובדה שהומאופתים אחרים לא מתלוננים על כך".

שני האירועים האלה שיכנעו את סינג, ד"ר לפיסיקה גרעינית, עיתונאי מצליח וכוכב ספרי מדע פופולרי כמו רב המכר "המשפט של פארמה", שהפרויקט הבא שלו יהיה ניפוץ מיתוסים הקשורים לרפואה המשלימה - תעשייה משגשגת שהיקפה הכספי מוערך בעשרות מיליארדי דולרים בעולם כולו, עם מוקד כוח דומיננטי בבריטניה בעידודו הנמרץ של הנסיך צ'רלס. בישראל מוערך היקף התעשייה בכמיליארד שקל בשנה, ועוסקים בה קרוב ל-8,000 מטפלים.

חלק מהכסף מגיע מכיסם הפרטי של אנשים, וחלקו מהביטוחים המשלימים של קופות החולים ושל חברות הביטוח, ולעתים אפילו ממימון ציבורי.

רפואה משלימה, או אלטרנטיבית, היא שם כוללני לרשימה ארוכה של טיפולים שונים זה מזה, המגיעים ממקורות שונים: החל ברפואה סינית עתיקה וכלה בשיטות טיפול שפותחו במאות האחרונות באירופה, כמו הומאופתיה. המשותף לשיטות אלה הוא שהן פועלות מחוץ לתחומי הרפואה הקונוונציונלית.

סינג ידע היטב שכדי לתקוף תעשייה מצליחה כל כך הוא חייב הוכחות חותכות, שיהיה בלתי אפשרי להתווכח עמן. את הקלף המנצח שלו הוא מצא אצל פרופ' אדזארד ארנסט, הפרופסור הראשון בעולם לרפואה משלימה, שהקדיש שנים ארוכות למחקרים קליניים מבוקרים של שיטות טיפול משלימות.

תוצאת המפגש בין השניים היתה רב המכר "ריפוי או פיתוי" (בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים) - כתב האישום החריף והמנומק ביותר שיצא אי פעם נגד הרפואה המשלימה. הספר בוחן בסכין מנתחים, אחת לאחת, את שיטות הטיפול המשלימות הפופולריות ביותר - אקופונקטורה, הומאופתיה, כירופרקטיקה, צמחי מרפא ושיטות טיפול רבות אחרות.

הספר מציג את המחקרים שנעשו בתחום, ומגיע למסקנות עגומות: יעילותן של רוב השיטות לא הוכחה, או שהן התבררו כלא יעילות מעבר לאפקט פלצבו, וכמה מהשיטות אף עלולות לגרום נזק. במלים פשוטות: התעשייה המגלגלת מיליארדי דולרים ונתמכת על ידי ממשלות וחברות ביטוח - מבוססת בחלקה הגדול על אשליות (עוד על הספר - ראו מסגרת).

הספר, שתורגם לשפות רבות ונהפך במהרה לרב מכר, עורר כמובן סערה גדולה בעולם. מחבריו נהפכו לדוברים המובהקים ביותר נגד התעשייה, ובהתאם - למוקצים מחמת מיאוס בקרב קהילת המטפלים המשלימים.

להכניס את האויב הביתה

בשבוע שעבר הגיעו סינג וארנסט לישראל לביקור בן יומיים שבו הרצו בפני הקהל הרחב, וגם בפני המתנגדים החריפים ביותר שלהם - מטפלים משלימים מקמפוס ברושים - בית הספר להכשרת מטפלים ברפואה משלימה במועדון הספורט באוניברסיטת תל אביב. בעיתוי מפתיע, באותו זמן ממש התקיים בירושלים כנס בינלאומי ענק בתחום הרפואה המשלימה בהשתתפות מאות אנשי מקצוע מישראל ומ-37 מדינות בעולם.

בראיון ל-Markerweek מספרים סינג וארנסט: "ביקשנו ממארגני הכנס לקבל במה, אבל הובהר לנו חד משמעית שאנחנו יכולים רק להיות חלק מהקהל". סינג סבור שהעובדה שהמארגנים לא נתנו במה לארנסט, אולי החוקר המפורסם בעולם בתחום, תמוהה: "זה כמו שיערכו עכשיו כנס בינלאומי על אסטרופיסיקה, וסטיבן הוקינג יהיה בעיר אבל לא יזמינו אותו לדבר". מארגן הכנס, יצחק פריד, בתגובה: "לפני כחודש פנו אלי מטעמם של ארנסט וסינג בבקשה לדבר בכנס. השבתי שהם יכולים להגיע כמשתתפים, בתנאי שיישארו במשך הכנס כולו וישמעו גם את הדוברים האחרים. תשובתם היתה שלילית".

גם להוצאת הספרים הישראלית של סינג, ספרי עליית הגג, לא היה קל לארגן את המפגש הטעון בברושים: כמעט כל מוסד שאליו פנו בהצעה לארח את סינג וארנסט להרצאה השיב בשלילה מוחלטת - אף אחד לא הסכים להכניס את האויב הביתה ולהתעמת עם טיעוניו. אפילו בקרב אנשי ברושים ההיענות לא היתה מלאה: רבים מהסטודנטים ומהמרצים שאישרו את השתתפותם, לא הגיעו לבסוף.

המפגש היה טעון למדי: לאחר שהשניים הציגו את עצמם בקצרה, והסבירו שהם "לא נגד רפואה משלימה אלא בעד רפואה מוכחת מדעית", התחילו לזרום השאלות. "אחת המסקנות של הספר היא שאם אין מספיק הוכחות מדעיות לשיטת טיפול כלשהי - אז היא לא עובדת", אומרת אחת המשתתפות. "אולי זה פשוט אומר שאין מספיק הוכחות?" סינג עונה לה: "אני מסכים עם האמירה הזו, אבל זה לא אומר שאמליץ לבן משפחתי לקבל טיפול שלא הוכח כיעיל. אני חושב שאנחנו צריכים לדרוש סטנדרטים גבוהים מכל המטפלים בכל סוגי הטיפול".

ארנסט מחדד את דבריו: "אם חברת תרופות אומרת שפיתחה תרופה שמרפאת סרטן - היא נדרשת להוכיח זאת בשורה של מחקרים קליניים. אנחנו מצפים לאותו דבר מהרפואה המשלימה".

"החלק של הנפש לא טופל כראוי בספר", מקשה סטודנטית אחרת, "לנפש יש השפעה רבה - וקשה למדוד את זה במחקר. זה בעצם אחד הדברים שמבדילים בינינו לבין הרפואה הרגילה: העובדה שהמטפל יושב עם המטופל ומדבר אתו, בעוד שלרופא המשפחה יש בקושי כמה דקות עם כל מטופל". ארנסט מוכן היטב לשאלה הזו: "רפואה טובה היא הוליסטית, אבל להגיד שלרפואה משלימה יש מונופול על הנפש - זו טעות. רופא משפחה טוב יראה מעבר לאבחנה, ואם הוא לא עושה זאת - הוא לא רופא טוב".

סינג מספר כי בניסוי הקטן שערך עם הסטודנטית שביקשה תרופה למלריה, "רק שלושה-ארבעה הומאופתים דיברו אתה על ההיסטוריה הרפואית שלה. השאר פשוט לקחו את הכסף ונתנו את התרופה". לדבריו, "פעמים רבות מציגים רופאים רגילים כחסרי לב וקרים. אבל אני חושב שההפך הוא הנכון: אנשים שמוכרים פלצבו לחולים הם חסרי הלב".

מישהו בקהל זורק לעבר סינג וארנסט את ההאשמה הקבועה שנשמעת כלפיהם, או ליתר דיוק - כלפי הרפואה הקונוונציונלית שהם מייצגים: "אולי חוסר האמון של הציבור ברפואה נובע מכך שחברות התרופות מממנות את רוב המחקרים?" סינג: "ברור שיש הרבה בעיות גם ברפואה הקונוונציונלית. אבל יש גם הרבה ביקורתיות - אנחנו רואים מקרים רבים שבהם תרופות שנחשבות בטוחות ויעילות יורדות מהמדף לאחר שמתברר שיש בהן סיכונים - וזה מפני שהמחקר נמשך כל הזמן. הייתי רוצה לראות מידה דומה של ביקורתיות בריאה גם אצל המרפאים המשלימים - אבל הם כמעט אף פעם לא מבקרים זה את זה".

לתת לאנשים מה שהם רוצים

בסוף המפגש הפתיע סינג את הקהל, וסיפר שברושים הוא המוסד לרפואה משלימה הראשון בעולם שהיה מוכן לארח אותו ולשמוע את דבריו. יומיים לאחר מכן, בראיון אתנו, הוא אומר שבמובן מסוים הוא יכול להבין מרפאים משלימים שמסרבים להיפגש עמו: "כל העולם שלהם, החיים שלהם והפרנסה שלהם נשענים על אמונה אחת. אם לוקחים לאורתופד את הוויוקס (תרופה לשיכוך כאבים שירדה מהמדפים בגלל בעיות בטיחות קשות, רל"ג) יש לו מגוון של אפשרויות אחרות לטיפול, אבל אם תיקח למדקר את המחט - הוא נשאר בלי כלום".

אם רפואה משלימה אינה יעילה ברובה ולעתים אף עלולה להזיק, מה האינטרס של חברות ביטוח, של ממשלות ושל אוניברסיטאות לאמץ אותה בחום ולפעמים אף לממן את הטיפולים?

ארנסט: "הוזמנתי פעם לדבר בפני אנשי ביטוח, ושאלתי אותם את השאלה הזו. הם הסבירו לי שהם מרגישים שכדי להצליח להתחרות בחברות אחרות הם חייבים לספק לקהל את מה שהוא רוצה - וההוכחות המדעיות הן משניות".

סינג: "אותו דבר קורה בממשלות - פוליטיקאי שיצא נגד הטיפולים המשלימים הכל כך פופולריים יפסיד קולות. אוניברסיטאות שפותחות מחלקות ללימודי רפואה משלימה עושות את זה בדרך כלל ממניע אחד - רצון להרוויח כסף. אוניברסיטה טובה תסרב לפתוח חוג כזה, אוניברסיטה רעה - תקפוץ על המציאה. בדיוק כמו בתי מרקחת שמוכרים תרופות הומאופתיות. ב-Boots (רשת הדראגסטור הגדולה בבריטניה, רל"ג) מוכרים מוצרים טבעיים שאינם מוכחים מדעית. כתבנו על כך מאמר, והתגובה שלהם היתה שהם מספקים את מה שאנשים רוצים. אם זו הגישה, המשמעות היא שרוקחים אינם אנשים אתיים, אלא אנשי עסקים".

פרופ' אליק אבירם, העורך המדעי של המהדורה העברית של הספר והמנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, חושב שהסיבות ברורות: "כולם עושים את זה בשביל הכסף. ברגע שקופת חולים אחת פתחה את האפשרות, קופה אחרת תפתח כפול ותסבסד פעמיים כדי שחברים לא יעזבו אותה. זו מלחמה שמטרתה למצוא חן בעיני הקהל - אף על פי שברור לי שכל המנהלים הרפואיים של הקופות יודעים שמה שכתוב בספר מדויק".

אבירם, שהיה בעבר המנהל הרפואי של קופת חולים מכבי, מספר: "כשנכנסתי לתפקיד כבר היתה רפואה משלימה בקופה, אבל העברתי את התחום מאגף הרפואה לאגף המסחרי. לדעתי, גם בתי חולים שעוסקים בכך - זה לא לכבודם, כי אלה דברים שלא נוגעים לעולם הרפואה".

סינג וארנסט סבורים שצריכה להיות הסדרה חוקית ברורה של כספי הציבור שמופנים לרפואה משלימה. "אדם פרטי יכול להוציא כסף על מה שהוא רוצה, אבל לדעתי גופים ציבוריים צריכים לממן רק רק טיפולים שהוכחו כאפקטיביים וכבטוחים, ולא להחליט לפי מידת הפופולריות שלהם", אומר ארנסט. סינג: "לגבי תרופות הומאופתיות, הייתי תומך בחוק שיחייב לסמן על התרופה באופן ברור שהטיפול הזה לא הוכח מדעית כיעיל".

בישראל יש לא מעט בתי חולים קונוונציונליים לחלוטין שיש בהם מחלקה או מכון לרפואה משלימה. מה דעתכם על כך?

סינג: "אם זה ניתן בנוסף לטיפול הרגיל, והמטרה היא לשפר את איכות חייו של החולה ולא לרפא אותו - רבים מהטיפולים האלה אכן עוזרים. זה הכל עניין של תיאום ציפיות: אם, למשל, מישהו יציע לי עיסוי רגליים בשדה התעופה כדי להירגע - זה יכול להיות נהדר. אבל אם מישהו ייגע בכף רגלי, ילחץ על נקודה מסוימת ויאבחן שיש לי בעיה בכליה - זה דבר אחר לגמרי".

הנסיך צ'רלס הוא שרלטן?

ספרם של סינג וארנסט מוקדש, בצעד מתגרה למדי, ל"הוד מעלתו הנסיך צ'רלס". ארנסט מסביר מדוע: "הנסיך צ'רלס הוא הדובר הבולט ביותר בבריטניה למען רפואה משלימה. הוא תמיד אומר שדרוש עוד מחקר ועוד כסף - אז קיבלנו את עצתו והצגנו לו מחקר. אני לא בטוח שהוא קרא את הספר, אבל בטוח שהוא קיבל אותו".

סינג: "הנסיך צ'רלס משפיע מאוד, אבל הוא לא צריך להיות - כי אין לו הכשרה מדעית מתאימה. הוא מדבר עם רופאים ועם ארגון הבריאות העולמי, מפרסם מאמרים בעיתונים ואפילו הקים קרן לרפואה משלימה. אבל אני חושש שהוא רק רוצה לקדם את העניין בלי לבדוק אם הוא עובד, אם הוא בטוח ואם הוא חוסך כסף. אני בטוח שהמניעים שלו טובים, שהוא חושב שמסורת זה דבר טוב, שטבעי זה טוב, אבל הוא שוכח שגם מחלות זה טבעי, ושגם חומרים טבעיים יכולים לגרום לאלרגיות ולתופעות חמורות. הוא מסנוור, ובשילוב ההשפעה הגדולה שלו זה הופך אותו לשרלטן מסוכן יותר מהשאר".

ארנסט מספר שנקלע לחקירה ממושכת וכמעט איבד את משרתו בגלל הנסיך צ'רלס. "הנסיך מימן קבוצת חוקרים שהכינה דו"ח כלכלי שאמור היה לבדוק את יחס העלות-תועלת של טיפולים משלימים. עבדתי עם הקבוצה הזו, אבל כשראיתי מה הם עושים אמרתי - זה נורא. הם הסירו את שמי מהעבודה הזו.

"ואז התקשרו אלי מעיתון 'טיימס' ושאלו אם אני יודע משהו על הדו"ח. השבתי שכן, אבל שאני לא יכול להתייחס לעניין כי אני מחויב לסודיות. הם ענו שאין בעיה כי הדו"ח בידיהם ושאלו לדעתי, אז עניתי שלדעתי הדו"ח נראה כאילו קבעו את מסקנותיו מראש, לפני שעיבדו את המידע. לדוגמה, אחת המסקנות בדו"ח היתה שאם נטפל בחולי אסתמה בבריטניה בהומאופתיה - נחסוך כך וכך ליש"ט. זה אבסורד! חששתי שאם זה יאומץ - זה פשוט יעלה בחיי אדם".

הראיון עם ארנסט התפרסם לבסוף על פני עמוד שלם ב"טיימס". הנסיך צ'רלס השתולל: זמן קצר לאחר מכן שלחה מזכירתו האישית תלונה על ארנסט לאוניברסיטה שבה הוא עבד, בטענה שהפר סודיות. ארנסט עבר תקופה קשה, אך לבסוף זוכה: "ניהלו חקירה של 13 חודשים שבסופה יכולתי להיות מפוטר. הייתי עלול לאבד עבודה, מוניטין, הכל. וזו התוצאה של מעשיו של צ'רלס".

האם שילמתם מחיר אישי על כתיבת הספר הזה?

סינג: "המחיר הגדול ביותר היה התביעה שהגישו נגדי הכירופרקטים (ראו מסגרת). חוץ מזה, אני מקבל המון מיילים של שנאה, אנשים מאשימים אותי שאני מקבל כסף מחברות תרופות, ויש אפילו סרטון ביוטיוב שטוען שאנחנו הומוסקסואלים וניאו-נאצים".

ארנסט: "פעם הייתי מחובר לעולם הרפואה המשלימה ומקובל בו, אבל מאז פרסום הספר הכל הפסיק ואני לא מוזמן יותר לכנסים. בתור הפרופסור הראשון בעולם לרפואה משלימה יכולתי למתג את עצמי, אפילו להוציא קו של מוצרים ?טבעיים' עם השם שלי, ולהיות אדם עשיר מאוד. אבל בחרתי להיות אדם ישר ומדען אמיתי. כשהתחלתי את הקריירה לא רציתי להתעסק בפוליטיקה של הרפואה המשלימה. אבל אחרי 15 שנה ויותר מאלף פרסומים שלא השפיעו - הייתי חייב להצטרף לזירה הציבורית. כשסיימון התקשר הבנתי שצריך להפסיק לדבר רק לקהילה הרפואית ולעבור לדבר ישירות אל האנשים עצמם, כי הם אלה שבסופו של דבר מחליטים לאיזה רופא ללכת ואם לקחת תרופה מסוימת או לא".

מפסיקים לחשוב באופן מדעי

קשה להתווכח עם ההוכחות שמציגים סינג וארנסט, אבל מעליהן עדיין מרחפת שאלה בסיסית אחת: אם מדובר בפרקטיקה כה בעייתית, כיצד יש לה כל כך הרבה חסידים ברחבי העולם המערבי? לשניים אין תשובה ברורה, אבל הם סבורים שהדבר קשור לאכזבה של אנשים מהרפואה הקונוונציונלית: "לפני שני עשורים המדע הבטיח יותר מדי", אומר סינג. "חשבו אז שימצאו תרופה לכל דבר, שהמחלות ייעלמו ושנחיה לנצח, אבל המדע לא הגשים את הציפייה הזו. הרפואה איכזבה, והאנשים המאוכזבים חיפשו אלטרנטיבה ופנו לחכמה העתיקה".

פרופ' אבירם אומר שהדבר שמפריע לו ביותר בתעשיית הרפואה המשלימה הוא הרופאים הקונוונציונלים שפונים לתחום: "אני לא מבין איך רופא יכול לעסוק בבוקר ברפואה מערבית מבוססת ראיות, בצהריים לשאת הרצאה על אתיקה ולהסביר לסטודנטים שחייבים לספר לחולה את כל האמת, ובערב לרשום במרפאה הפרטית שלו תרופות הומאופתיות ולגבות כסף בשביל מים - כשהוא יודע שזה כך!", הוא אומר.

איך אתם מסבירים את העובדה שרופאים קונוונציונלים פונים לתחום הזה?

סינג: "זה תלוי בגורמים שונים. חלקם עושים זאת מתוך תפישה אידיאליסטית, מסיבות פילוסופיות ולא רפואיות, חלקם רוצים להרגיש מיוחדים - הרופא ה'קול' והמיוחד, ולאחרים זה פשוט רווחי - כי זה מעניק להם יתרון יחסי בשוק הענק של הרפואה המשלימה. יש כאלה שמנסים תרופה הומאופטית פעם אחת - וזה מצליח. הם זוכרים את ההצלחות ושוכחים את כל המקרים שבהם הטיפול הזה נכשל. בשלב הזה הם מפסיקים לחשוב באופן מדעי - ומסתנוורים".

הומאופתיה - רעה; אכיניצאה - טובה

המוטו של הצמד סינג וארנסט הוא שלא כל מה שטבעי הוא טוב (עיין ערך רעידות אדמה, נגיף האבולה וארס הנחש), ולא כל מעשה ידי אדם הוא רע (כמו משקפיים וחיסונים) - וגם מסורת יכולה להיות קטלנית (למשל, הקזת דם שנמשכה מאות שנים). רוב שיטות הטיפול המשלימות נקטלות בספר בלי רחמים. על אקופונקטורה הם קובעים כי "העקרונות המסורתיים שגויים לגמרי". הם טוענים כי הדיקור לרוב אינו יעיל מעבר לאפקט פלצבו, למעט כמה מחקרים שהצליחו להוכיח כי הוא יעיל לכמה סוגים של כאב ולבחילה, "אך יש גם ניסויים באיכות גבוהה שסותרים מסקנה זו".

את ההומאופתיה הם ממש שוחטים: "חקר ההומאופתיה לא הצליח להניב מסקנה חיובית מכל סוג שהוא... יש הר של ראיות המצביעות על כך שתרופות הומאופתיות פשוט אינן עובדות". הם טוענים כי מעבר לבזבוז האדיר של כסף עבור תרופות דמה הומאופתיות, הסכנה הגדולה מתרחשת כשהומאופתים מחליפים את הרופאים כמקור לייעוץ רפואי - כמו במקרה של התנגדות מסוכנת של הומאופתים לחיסונים. זו בעיה שהם מייחסים לכלל המרפאים המשלימים: "הסכנה הגדולה ביותר בהתנהגותם של המטפלים המשלימים היא פשוט התעמולה שהם עושים לטיפולים שלהם, בזמן שהמטופלים צריכים להיות בטיפולו של רופא קונוונציונלי".

הכירופרקטיקה, לפי הספר, יעילה בטיפול בכאבי גב. בכל שאר התחומים שבהם כירופרקטים מתיימרים לטפל, כמו כאבי ראש, גזים אצל תינוקות, כאבי מחזור, אסתמה ועוד - אין שום ראיות שמצביעות על יעילות הטיפול. הם גם מדגישים את הסכנות הכרוכות בטיפול כירופרקטי, כמו צילומי רנטגן מיותרים, כאב, נקעים ושברים ואף פגיעה בעורק החולייתי.

הפרק על צמחי מרפא שונה: הכותבים מכירים בכך שחלק גדול מהפרמקולוגיה המודרנית צמחה מעולם צמחי המרפא. הם סוקרים שורה של צמחים שמחקרים מצאו כי הם אפקטיביים, כמו הפרע (hypercium perforatum), המשמש לטיפול בדיכאון קל עד בינוני, אכינצאה למניעת הצטננות ולטיפול בה, תלתן הארגמן לתסמינים של גיל המעבר ועוד. מנגד, הם מזכירים צמחים מוכרים שאיכות הראיות התומכות ביעילותם גרועה או בינונית, כמו קמומיל לבעיות עיכול (גרוע), או ערבה לכאב (בינוני). הם מוסיפים דברי אזהרה חמורים על הנזקים שעלולים להיגרם משימוש לא נכון בצמחי מרפא - החל ברעילות הצמח, עבור באינטראקציה מסוכנת עם תרופות אחרות, וכלה בזיהומים.

בסיום הספר מציגים סינג וארנסט שורה של כ-30 טיפולים משלימים שונים ומסכמים בקצרה את הידע המחקרי שיש אודותיהם. כך, למשל, הם קובעים כי אוסתאופתיה יעילה לטיפול בכאבי גב - ופחות מסוכנת מכירופרקטיקה. לגבי ארומתרפיה קובעים המחברים כי יש לה השפעות מרגיעות לטווח קצר, אך אין ראיות לכך שהיא יכולה לטפל במחלות ספציפיות. השימוש בקריסטלים "מבוסס על תפיסות מיסטיות חסרות היגיון", הילינג רוחני יכול להציע לכל היותר "נחמה" - ולא ריפוי, חוקן לטיהור הגוף הוא "לא נעים, לא יעיל ואף מסוכן", וטיפולי הרפיה כמו מדיטציה, היפנו-תרפיה, עיסוי ורפלקסולוגיה יעילים לטיפול במתחים ובחרדה, בנדודי שינה, ביתר לחץ דם ובתסמינים של גיל המעבר. עם זאת, הם עלולים להחמיר את מצבם של חולי סכיזופרניה או של הסובלים מדיכאון עמוק.

המאבק הנוכחי: חקיקה בתחום לשון הרע

סיימון סינג, בן למשפחת מהגרים מהודו ודוקטור לפיסיקה, היה כוכב ספרותי הרבה לפני "ריפוי או פיתוי". הוא כתב את רבי המכר "המשפט של פארמה", "סודות ההצפנה" ו"המפץ הגדול", ונחל הצלחה גדולה גם בישראל - שבה נמכרו כ-200 אלף עותקים מספריו.

לאחר פרסום "ריפוי או פיתוי" הוא נקלע למאבק משפטי ממושך וכואב מול אחת האסכולות שתקף בספרו: הכירופרקטים. ב-2008, לאחר פרסום הספר, פירסם מאמר בן 400 מלה ב"גרדיאן" הבריטי, ובו טען כי אין די ראיות שיכולות לתמוך בטענות של כירופרקטים כי הם יכולים לטפל במחלות ילדות כמו גזים, אסתמה ודלקות אוזניים.

"הם חשבו שאני פוגע בשמם וסירבו להצעת העיתון לפרסם מאמר נגד. במקום זה, הם פשוט תבעו אותי על הוצאת לשון הרע", מספר סינג. בסופו של דבר הוא ניצח השנה בערעור שהגיש, אך נותר חבול מהפרשה. "זה גזל שנתיים מחיי, ואם הייתי מפסיד זה היה עולה לי מיליון דולר והורס את הקריירה שלי. חוק לשון הרע בבריטניה בלתי אפשרי - הוא קובע שאתה אשם עד שהוכח אחרת, התובע בכלל לא צריך להוכיח שנגרם לו נזק, וחברות ענק יכולות לתבוע יחידים. זה לא הוגן". מאז שזכה במשפט, הוא מתמסר למטרה אחת ויחידה: רפורמה בחקיקה בתחום לשון הרע במדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#