תחרותיות - הקטר האמיתי שמניע את הכלכלה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תחרותיות - הקטר האמיתי שמניע את הכלכלה

אם אין תחרות - אין חדשנות ואין השקעות בחדשנות

1. נא להכיר: אנחל גורייה, הכוכב החדש של המשק הישראלי. באתר האינטרנט של ה-OECD נכתב בפסקה השנייה בפרק על קורות חייו של מזכ"ל הארגון: "תחת הנהגתו, ה-OECD התרחב כדי לכלול את צ'ילה, אסטוניה, ישראל וסלובניה ופתח בשיחות לצירוף רוסיה". מתברר שמזכ"ל הארגון רואה במהלך האחרון של הרחבת הארגון, שבו לקחה חלק גם ישראל, חלק משמעותי בהישגיו.

גורייה וה-OECD צפויים לתפוס הרבה כותרות בעיתונות הישראלית בשנים הקרובות - אנחנו צמאים לקרוא כיצד גורמים זרים, בינלאומיים, מסתכלים על ישראל.

היתרון הגדול של הניתוחים שנשמע מה-OECD הוא בהשוואות הבינלאומיות. המנטליות הישראלית של עם סגולה, כזה שיש לו כללים מיוחדים לניהול מקרו-כלכלי, מתפוגגת והולכת בעשור האחרון, ואנחנו מפנימים את חשיבותה של ההשוואה הבינלאומית. הצטרפות ל-OECD היא שלב נוסף בגיבוש תפישת עולם כלכלית גלובלית יותר.

למי שמסתכל על ישראל מרחוק ובפרספקטיבה בינלאומית יהיו לעתים קרובות אבחנות חדות יותר מאשר למי ששרוי בביצה המקומית. אבל אסור לטעות בעניין הזה: לכלכלני ה-OECD ייקח זמן רב, אם בכלל, עד שיכירו את הבעיות האמיתיות של הכלכלה הישראלית כפי שאנחנו מכירים אותן.

ביום שני השבוע בשבע בבוקר מצאתי את אנחל גורייה בלובי של מלון המלך דוד בירושלים, מוטרד מהכותרת האחרונה שייצר: הוא החזיק בידיו את הכתבה המתורגמת של TheMarker עם הביקורת שמתח יום קודם לכן על ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח, וביקש לתקן את הרושם: "יש לכם נגיד בנק מרכזי מהמתוחכמים בעולם, בעל ידע תיאורטי ופרקטי רב בשווקים פיננסיים. הוא יודע בוודאי עד לאן אפשר לקחת את ההתערבות בשווקים". המסר של גורייה: אנחנו לא יכולים לתת לכם עצות לניהול כלכלת המדינה, אלא רק אפשרות להשוות את מה שאתם עושים למדיניות הכלכלית של החברות בארגון.

גורייה הוא בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת מקסיקו ותואר שני בכלכלה מאוניברסיטת לידס. הוא דובר ספרדית, צרפתית, אנגלית, פורטוגזית, איטלקית ומעט גרמנית. ב-1998-2000 הוא היה שר האוצר של מקסיקו: "כשמדברים אתי על הבעיות המיוחדות של ישראל בנושאים שונים, לפעמים אני מרגיש כמו בבית", הוא אומר.

הכלכלה המקסיקנית שונה מאוד מהכלכלה הישראלית - אבל יש להן מכנה משותף אחד בולט: השליטה של קומץ משפחות בחלקים גדולים מהמשק. מקסיקו ידועה בעיקר באיש אחד שאוחז בנתחים אדירים מהכלכלה שלה: קרלוס סלים, בעל השליטה במונופול התקשורת המקומי, שהוא גם הראשון בעושרו בעולם. רוב עושרו של סלים נוצר משליטה במונופולים מקסיקניים.

"יש שלושה נושאים שהחלטנו שצריך לחקור לעומק במשק הישראלי: הריכוזיות - שליטת משפחות וקבוצות עסקיות בודדות בנתח גדול מהכלכלה והצורך להפריד בין אחזקות ריאליות ופיננסיות; העלייה המהירה בשוק הנדל"ן; ומדיניות המיסוי של תגליות הגז", אומר גורייה ומוסיף: "הניתוחים על שוק הנדל"ן והגז ייעשו על ידי הדסק הישראלי. לנושא הריכוזיות נרכיב צוות שכולל את שני הדסקים הענפיים שלנו".

מדוע החלטתם שנושא הריכוזיות כה משמעותי לכלכלה הישראלית? נציגי המשפחות טוענים שכלל לא ברור אם היא גורמת נזק אמיתי לכלכלה.

"יש לכך שלוש סיבות: תחרות, תחרות ותחרות".

כיצד משליכה הריכוזיות על התחרות?

"הריכוזיות משפיעה על התחרות ועל התחרותיות. התחרות היא שקובעת את החדשנות ואת מהירות השינויים במשק. אם אין תחרות - אין חדשנות ואין השקעות בחדשנות. כשאין תחרות, כל השחקנים הגדולים מתבצרים בנתחי השוק שלהם ואין להם תמריצים כלכליים לצאת, לחדש, להשקיע. התחרות היא זו שקובעת בסופו של דבר את יכולתה של מדינה לחדש ולנוע קדימה. אני מכיר את זה היטב ממקסיקו. כיום אנחנו כבר יודעים היטב, ממחקרים שנעשו אצלנו, שריכוזיות ותחרות נמוכה בתוך המדינה גורמות לה לאבד את היתרונות היחסיים הבינלאומיים שלה. מדינה שאינה תחרותית לא תהיה בחזית הקדמה הגלובלית. היעדר תחרותיות הוא המקבילה הכלכלית להיעדר דמוקרטיה".

לישראל אכן יש ב-20 השנים האחרונות הישגים משמעותיים בתחום ההיי-טק. אנחנו נתפשים כמדינה שמצטיינת במשאבי האנוש שלה. אבל הידרדרות התוצאות של מערכת החינוך בהשוואות הבינלאומיות של ה-OECD עלולה לאיים על המשך ההתפתחות ב-20 השנים הבאות. האם ייתכן שאנחנו רואים עכשיו את פירותיה של מערכת החינוך שפעלה כאן לפני 20 ו-30 שנה, של עלייה גדולה מבריה"מ ושל תופעות נוספות שכבר לא קיימות כאן?

"אני לא חושב שישראל יכולה להידרדר לאחור בעניין הזה. עשיתם את זה. פיתחתם כאן כלכלת ידע מתקדמת. נכון שבמבחני פיז"ה הבינלאומיים, שבודקים את התוצאות של תלמידים בתיכונים, הציונים של ישראל נמוכים - אבל צריך לבדוק לא רק את רמת החינוך בבית הספר, אלא גם את רמת הידע והחינוך באוניברסיטאות ובקרב האוכלוסיה העובדת.

"בארה"ב, למשל, התלמידים משיגים תוצאות בינוניות מאוד, אבל יש להם את האוניברסיטאות ואת מכוני המחקר הטובים בעולם - מה שהופך את הכלכלה האמריקאית לחדשנית ולמתוחכמת ביותר בעולם. אני לא יודע היכן ישראל עומדת כאן - נבדוק את זה בשנים הקרובות. נצרף את ישראל לסקרים נוספים שבודקים את רמת החינוך בכל השרשרת ולא רק בבתי הספר.

"התחושה שלי היא שישראל עשתה קפיצת מדרגה ב-20 השנה האחרונות ונהפכה לכלכלת ידע. כשאתה נמצא במקום הזה, יש מגננון של הנצחה שישמור אתכם שם. יש כאן כבר תשתית, יש כאן כבר תעשייה גדולה, יש כאן כבר הרבה מודלים של הצלחה. אני רואה מדינות אחרות, שבהן המודל של ההצלחה הוא להיות בנקאי - אצלכם המודל הוא להיות איש היי-טק ומדען, וזה לכשעצמו מושך אנשים נוספים לעולם הזה".

גורייה לא רק מחלק תשבוחות. הצד האפל של המשק הישראלי, הוא אומר, הוא החלק הגדול באוכלוסיה שלא משתתף בהתקדמות הכלכלית של ישראל בכלל ובכלכלת הידע שלה בפרט: הערבים, החרדים, הבדווים, האתיופים והרבה אחרים שנשארים מאחור.

אני לא משוכנע שגורייה צודק בניתוח שלו, שלפיו ישראל לא יכולה להידרדר במעמדה הבינלאומי. הידרדרות מערכת החינוך, היעדר תכנון ארוך טווח במשק, חולשת השלטון והקיטוב הכלכלי הגדל מעיבים מאוד על התמונה. מה שבטוח הוא שהצטרפותה של ישראל ל-OECD תציב מולנו מראה בינלאומית טובה, שתעזור לנו להביט נכוחה במציאות הכלכלית והחברתית ולהשוות את עצמנו למדינות שעושות את הדברים הנכונים בתחומים החשובים והרלוונטיים.

2. אירלנד, אחת מהחברות המייסדות של ה-OECD ב-1948, נחשבה עד לפני שנתיים לאחד מפלאי הכלכלה - בעולם בכלל ובאירופה בפרט. התוצר לנפש במדינה זינק תוך 27 שנה מ-8,000 דולר לנפש ל-43 אלף דולר לנפש. השבוע נאלצה אירלנד לבקש מהנציבות האירופית סיוע שעשוי להגיע ל-100 מיליארד יורו.

האם המשבר הכלכלי של אירלנד מאיין ומבטל את כל הישגיה הגדולים ב-20 השנים האחרונות? לא בטוח. חלק גדול מהרפורמות ומהשינויים שבוצעו על ידי הנמר הקלטי עדיין שרירים וקיימים. לאחר שהמדינה תיחלץ מהמשבר היא עדיין תעמוד במקום טוב בהרבה מזה שבו היתה לפני 20 שנה.

אבל מהמקרה האירי עולה לקח ברור: בעולם של ימינו, כלכלות ומדינות יכולות לשנות במהירות את כיוון תנועתן, וההיסטוריה הכלכלית יכולה להיכתב מחדש בהפתעה גמורה. מי שהפיל את אירלנד היו הבנקים שלה - ומי שאחראי לנפילת הבנקים הם לא בנקאים תאבי בצע ומשולחי רסן, אלא הרגולטורים שנרדמו בשמירה והתפעלו מעוצמתם ומכוחם של בנקאים ושל אנשי העסקים שתפסו את השלטון הכלכלי. ההתבטלות של הרגולטורים האירים מול הבנקאים הובילה לפיקוח רופף על המוסדות הפיננסיים ולפשיטת רגל של רוב הבנקים הגדולים במדינה. הבנקים הקורסים נהפכו לגדולים על אירלנד, והצורך לחלץ אותם נהפך לכורח לחלץ את המדינה כולה.

לקח נוסף הוא שצריך להיזהר משאננות, גם כשניצני המשבר נראים. עד לפני כמה חודשים המשיכו הבנקאים האירים, משרד האוצר האירי והיועצים הבינלאומיים הרבים, שהגיעו לאירלנד כדי לבדוק את מצב מערכת הבנקאות, לטעון ש"הכל בשליטה" ושמצב הבנקים לא כך כך גרוע. רק בשבועות האחרונים החל המצב האמיתי של הבנקים לדלוף החוצה, והתברר שרובם פושטי רגל.

3. הלקח שנלמד באירלנד על חשיבותן של הרגולציה ושל המעורבות הממשלתית ההדוקה במגזר העסקי נלמד עתה בכל רחבי הכדור, גם על ידי גופים וכלכלנים שהובילו במשך 20 שנה את דת השוק החופשי וההפרטה. אחד כזה הוא ה-EBRD, הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח שהוקם ב-1991 במטרה לסייע בבניית כלכלות שוק ודמוקרטיות. הוא נמצא בבעלות של 61 מדינות ושל שני מוסדות בינלאומיים, ומספק מימון לפרויקטים עסקיים.

בשבוע שעבר פירסם הבנק את הדו"ח השנתי שלו והטיל פצצה לתוך העולם הכלכלי. הבנק, שבעבר דירג את הכלכלות בעיקר על בסיס רמת השוק החופשי שבהן, קצב ההפרטה ויציאת הממשלה מההמשק, ביצע תפנית חדה בראיית העולם שלו ופירסם כללים חדשים לדירוג. מעתה נותן הבנק משקל חשוב לעוצמתם של המוסדות המפקחים ושל הרגולציה במדינה.

ה-EBRD הבין, כמו רבים אחרים בעולם, שהשוק "החופשי" שהתפתח בשנים האחרונות במקומות רבים בעולם כלל לא היה חופשי באמת, אלא שוק של מקורבים שהינדסו אותו פעמים רבות לטובתם. כדי שהשוק יהיה חופשי באמת ויקדם את המטרות הכלכליות של כלל האזרחים - נדרשת רגולציה משמעותית בשווקים.

ב-OECD מבינים את זה, באירלנד מבינים לאחר ששילמו מחיר יקר, וב-EBRD משנים את התפישה. מה יהיה בישראל?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#