המדע בדרך להביס את הזקנה: "הגוף הוא מכונה נפלאה - ומכונות אפשר לתקן" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדע בדרך להביס את הזקנה: "הגוף הוא מכונה נפלאה - ומכונות אפשר לתקן"

טובי המדענים מפתחים בימים אלה המצאות מהפכניות שמטרתן אחת: להביס את הזקנה ■ אם יצליחו, נוכל תוך זמן לא רב ליהנות מנעורים נצחיים, וכל זה בלי בוטוקס, פוטושופ או פילאטיס ■ האופטימים שבהם מבטיחים שבדרך נוכל גם לדחות קצת את הקץ ■ כל הדרכים להישאר לנצח בני 30 - בלי לקום מהכורסה

2תגובות

"אני לא רוצה להשיג חיי נצח דרך עבודתי, אני רוצה להשיג חיי נצח דרך זה שלא אמות", וודי אלן

על שער גיליון נובמבר של המגזין "וניטי פייר" התנוססה דמות מוכרת לכל חובב פופ: שר. הזמרת והשחקנית, בת 64 כיום, נראתה על השער מקסימום בת 40. עור מתוח, עיניים מנצנצות, שפע שיער שחור גולש, קו מותניים זעיר ואף רמז לצלוליטיס. שני קמטוטים עדינים בקרבת העיניים רק הדגישו את שלמותו של העור המקיף אותם - אף שאם לשפוט מהתמונות בתוך המגזין, ספק אם היא יכולה לחייך כמו פעם.

תמונת השער של שר עברה בוודאי את טיפול הפוטושופ המיקרוסקופי המקובל, ובכל זאת, סביר להניח שגם במציאות לא יימצאו על גופה יותר מדי קמטים או קפלי שומן. שר היא בסך הכל עוד חיילת בצבאות חסרי הגיל המאכלסים את שערי המגזינים: צבא הכולל, בין השאר, את אלן דג'נרס וכמובן את הכוהנת הגדולה של הלא-מקומטים - מדונה. כולן מסתובבות בעולם כשגופן לא מסגיר רמז לגילן הביולוגי - שילוב של חיבה לעולם הפלסטיקה, התקדמות טכנולוגית בתחום הבוטוקס, דבקות דתית במשטר תזונה ספרטני ואולי גם גנים טובים.

אלא שבמהלך הראיון עם שר נחשף הפער שבין הגיל לתרגיל: הזמרת, המעלה כבר כמה שנים מופע ענק על במות לאס וגאס, התלוננה שהגוף שלה פשוט לא עומד בקצב. "אני לא אוהבת את זה", אמרה על ההזדקנות, "זה עומד בדרכי. יש לי עבודה לעשות, והזקנה מקשה עלי לעשות אותה". יש לשער כי מרבית בני הגיל השלישי לא היו בכלל מתקרבים להופעה נמרצת על במה בווגאס - אך אין ספק שכמו שר, רבים מאלה המתחילים לחוש את הזקנה מתקרבת היו מעדיפים לוותר עליה. במאה האחרונה זינקה תוחלת החיים זינוק נחשוני, אך מחלות הזקנה ממשיכות לתקוף אותנו - ואילו טיפולים קוסמטיים משמשים בעיקר כדי להסוות את הנזק: להעניק אשליה של נעורים, מבלי להאריך את הנעורים עצמם.

הלחץ לחיות עם ולהרגיש בלי - להגיע לגיל מופלג ולהיראות כאילו יצאת מהתיכון - רק גובר והולך. ואולם בעשורים הקרובים, מנבאים מדענים ונביאים טכנולוגיים, אמור המדע ליישר קו עם הבוטוקס. מתישהו בעתיד - התחזיות נעות בין 10 ל-50 שנה - נצליח להביס חלק גדול מהמחלות הקשורות בזקנה ואף את תהליך ההזדקנות עצמו, ונסתובב בעולם במשך עשורים רבים כשאנחנו נהנים מנעורי נצח. יש גם כאלה שחוזים שנצליח להאריך את תוחלת חיינו בעוד כמה מאות שנים, אם כי רוב המדענים מוכן בזהירות להמר, שנגיע לגיל 120 לכל היותר.

לתפישתם נעשה זאת בסטייל: נצעד לעבר גיל הפנסיה (80) במרץ ובחיות, כשלא רק פנינו מתוחים וחלקים, אלא כל גופנו שופע בריאות. שר תוכל, בעיקרון, להמשיך להופיע בווגאס עד גיל 90 ואילו בני ה-60 - לא רק ייראו בני 35, אלא גם ירגישו כך. המיליארדים שמגלגלת תעשיית הקוסמטיקה מלמדים על הפוטנציאל הכלכלי הענק שטמון בטיפולים שיצליחו באמת לדחות את הקץ - והקופה הנאה הזו, בצירוף סקרנות מדעית, היא שמניעה את גלגלי המחקר בשנים האחרונות. האם חיים בגיל 30 מתמיד הם מה שאנחנו רוצים? לא בטוח, אבל זה כנראה מה שנקבל.

פתרון מספר 1: לרעוב - ולהאריך חיים

מבחינה מדעית, עצם הרעיון שהזקנה היא תופעה אפשרית למניעה או לעיכוב - הוא בגדר חידוש. "במשך שנים רבות, חשבו שהזקנה היא תהליך אקראי של צבירת מוטציות, פגיעות אקראיות בכל מיני רמות - החל בגנים, דרך האר.אן.איי וכלה בייצור חלבונים וכן הלאה", מסביר ד"ר אהוד כהן, חוקר באוניברסיטה העברית בבית הספר לרפואה וראש מעבדה שעוסקת במחקר של הקשר בין תהליך ההזדקנות למחלות ניווניות של המוח. "אם אפשר לדמות את זה למונחי היום-יום, חשבו על הגוף כמו על אוטו חדש: לאחר כמה שנים, הוא מתחיל להתקלקל באופן בלתי מבוקר. ואם התהליך הוא אקראי, חשבו גם שאי אפשר להתערב בו".

עם זאת, בשני העשורים האחרונים מתחילים מדענים לפקפק בתיזת האוטו המקולקל, ובעיקר להעמיק את הידע בתהליכים שונים שתורמים להזדקנות. תהליך הזקנה עוד לא מובן כל צורכו, שכן הגורמים המעורבים בו רבים וסבוכים, וקשה להפריד בין זקנה לבין מחלות הקשורות אליה כמו אלצהיימר או סוגים מסוימים של סרטן. מסיבה זו, רבים מהמחקרים בתחום עוסקים בשילוב שבין מחלות לתהליך ההזדקנות הטבעי. גם בלי להבין עד הסוף את העניין, מדענים מתחילים למצוא דרכים שעשויות להוביל לניצחון על ההזדקנות.

מעיין הנעורים עשוי למשל, ללבוש את צורתו של תוסף תזונה שיגרום לגופנו לייצר טלומראז - אנזים המשפיע על אורכם של הטלומרים. הטלומרים הם אזורי הקצה של הכרומוזומים, שמאפשרים את הכפלת הכרומוזומים ומתקצרים בכל פעם שהתא מתחלק: כשהם מגיעים לאורך מינימלי התא אינו יכול להתחלק עוד, והוא מתנוון ומת. הקשר בין טלומראז, טלומרים והתחלקות התא ידוע כבר שנים: החוקרת ליז בלקבורן קיבלה על התחום הזה פרס נובל בשנה שעברה. הם אף זכו ליחסי ציבור עולמיים לפני כמה שבועות, כשחוקר מהרווארד, פרופ' רונלד דה פיניו, הצליח להזקין עכברים - ואז להצעיר אותם שוב: הוא הפסיק את ייצור הטלומראז בגופם ובכך גרם להם להזקין בטרם עת, ואז הפעיל שוב את הייצור - והעכברים שבו לנעוריהם - שיער שהלבין הצעיר, החיוניות חזרה, תפקודים קוגנטיביים השתקמו ואפילו הפוריות השתפרה.

מדובר במחקר חשוב, אולי אפילו היסטורי, ודה פיניו הופצץ מיד בבליץ של בקשות לראיונות. "גם בלי להתייחס לשאלה אם טלומראז יכול להאריך חיים, המשמעות היא שאם נשפיע על הטלומרים, נוכל להגביר שנים של חיים בריאים ונפחית את המחלות, שיש להן מחיר גבוה מאוד - חברתית וכלכלית", מסביר דה פיניו בראיון ל-Markerweek. "עד 2025 יהיו בעולם 1.2 מיליארד אנשים מעל גיל 60. האתגר הכי גדול שלנו יהיה להאריך שנים של חיים בריאים. אנחנו חייבים לעשות מה שאפשר כדי להגדיל את הידע שלנו על הזדקנות". אך אליה וקוץ בה: הטלומראז מחדש הנעורים מתקשר גם להופעת גידולים סרטניים, ועד שיגלו בדיוק את טיב יחסי הגומלין, הטיפול בו עלול להיות מסוכן.

זה לא מפריע לשלל חברות תוספי תזונה להציע באינטרנט את הטלומראז על תקן סם לחידוש הנעורים - אם כי הן מציינות כי יש ללוות את הטיפול במעקב רפואי צמוד. יעילות התוספים הללו, מזהיר דה פיניו, אינה מוכחת והם עלולים להיות מסוכנים. "כמדען וכאדם בשנותיו המתקדמות, אני לא לוקח כאלה דברים ולא חושב שמישהו צריך לקחת אותם".

גם תעשיית הקוסמטיקה יודעת כמה אנחנו נואשים לנסים, ומיומנת באריזת הנסים הללו במיתוג אטרקטיבי ובמכירתם במחיר מופלג. ד"ר דובי צפתי, חוקר ישראלי מהאוניברסיטה העברית שחוקר את הטלומרים ועשה את הדוקטורט שלו במעבדתה של בלקבורן, מספר כי כשעבד שם הגיעו אל המעבדה נציגים של חברת דיור וביקשו לשתף פעולה בהמצאת קרם מזרז טלומראז. "היא אמרה להם שזה לא רעיון טוב כי קרם כזה יכול להיות מסרטן, והם הלכו. לאחר חצי שנה קיבלנו חבילה מדיור למעבדה, עם קופסאות של קרם אנטי-אייג'ינג מעודד טלומראז. כמובן שזה סתם גימיק".

ואולי בעתיד כולנו ניקח דווקא רזרבטרול: חומר שמצוי בקליפת הענב, ונמכר כבר שנים כתוסף תזונה מלווה בשלל הבטחות פלא. ב-2006 הציג פרופ' דייב סינקלייר מאוניברסיטת הרווארד תוצאות מחקר, שלפיו רזרבטרול שניתן לעכברים שמנים גרם להם להיות בריאים כמו חבריהם שהיו בדיאטה. הגבלת קלוריות היא למעשה האמצעי היחיד שהוכח במינים שונים של בעלי חיים - מתולעים ועד קופים - כאמצעי מאריך חיים ומונע מחלות: הסוד הוא לרדת לכ-60% מצריכת הקלוריות הרגילה של בעל החיים, ועדיין לשמור על תזונה מאוזנת.

בעולם יש כיום התאגדויות של אנשים שהחליטו לאמץ את השיטה ולהוריד את צריכת הקלוריות שלהם לרמה מינימלית, אך השיטה אינה מומלצת עדיין לבני אדם והשלכותיה אינן ידועות, ובכל מקרה רובנו לא נולדנו להיות רעבים: הרזרבטרול אמור לחקות את הקיצוץ הקלורי בלי הסבל. הסברה היא שהרזרבטרול וגם ההגבלה הקלורית מפעילים חלבון שנקרא SIRT1, שמגביר ומחזק ייצור של מיטוכונדריה - גופים בתוך התא שאחראים על ייצור האנרגיה שלו. על סמך מחקריו הקים סינקלייר חברה בשם סיטריס, לחקר השפעות הרזרבטרול, ולפני שנתיים מכר אותה לענקית התרופות גלקסו-סמית-קליין תמורת 720 מיליון דולר: אבל החברה לא הניבה מוצר עד כה ויש הטוענים כי מדענים אחרים לא הצליחו לחזור על התוצאות של סינקלייר עם רזרבטרול, וזה לא סימן טוב.סינקלייר, בכל מקרה, כבר עשה את הקופה - בין אם רזרבטרול הוא סם הנעורים ובין אם לא.

כידוע, הלוטו שקובע כמה שנים נחיה ובאיזו איכות חיים כולל גם גורמים גנטיים - אם כי השפעת הסביבה כנראה נכבדת למדי. סינתיה קניון, חוקרת מאוניברסיטת קליפורניה עשתה לעצמה שם כשמצאה כי פגיעה בפעילות הקולטן המזהה הורמון בשם 1-IGF ומגיב לו, גורמת להפעלה של גן בשם פוקסו, שתורם להגנה על התא. באמצעות המניפולציה, הצליחה קניון להאריך את חייהן של תולעי נמטודה - מ-20 יום שהוא משך חייהן הממוצע לגיל המופלג של 144 יום. התולעים המשודרגות גם שמרו על בריאותן ונהפכו לעמידות ללחצים סביבתיים רבים שהכריעו תולעים רגילות, כגון חום או קרינה.

אמנם, ככל שעולה מורכבות האורגניזם - מתולעת לעכבר וכו' - הקפיצה בתוחלת החיים נעשית דרסטית פחות, אך גם תוספת של 50% לתוחלת החיים הממוצעת שלנו יכולה להיות די דרמטית.

פתרון מספר 2: לא למות לעולם

עד שאחת ההמצאות הללו תוכיח את עצמה, נזהרים רוב חוקרי הזקנה מהבטחות מרחיקות לכת לגבי חיי נצח, ומתרכזים בעיקר במניעת מחלות הקשורות לזקנה - כמו אלצהיימר, פרקינסון או סרטן. "באופן עקרוני, נראה שאפשר למנוע מחלות הקשורות בהצטברות של חלבונים, גם מבלי להשפיע על תוחלת החיים", מסביר כהן, שחוקר אף הוא את הורמון ה-IGF ואת השפעתו על מחלות זקנה. "לאו דווקא נחיה יותר, אבל נהיה יותר בריאים".

אך לצד הזרם המדעי הזהיר המדבר על שיפור באיכות חיינו - קיים גם פלג עתידני הרבה יותר, שחוזה יכולת להאריך את חיינו במאות שנים - אם לא לנצח. ולמה לא בעצם? אחרי הכל, צבי גלפגוס חיים עד גיל 150, זן מסוים של קרפיונים חי עד גיל 200, ואילו סוג מסוים של רכיכה אינו מחזיר את הציוד עד גיל 400.

מדענים החוקרים אנשים שחיים עד גיל 110 ("Super centenerians"), גילו שהם לא רק דוחים את המוות, אלא גם בריאים יותר מרוב בני האנוש (ראו מסגרת). כיצד נוכל להיות כמותם? "אפשר להיות בני אלמוות", מצהיר ד"ר קרייג קוני, ביולוג מולקולרי מאוניברסיטת ארקנסו שחוקר את השפעת האפיגנטיקה על הזקנה. "בעוד 100 שנה אנשים יסתכלו אחורה ויגידו, קראתי בספרי ההיסטוריה שאנשים נרקבו ומתו ולא ידעו מה לעשות בקשר לזה".

כדי להסביר למה בעצם צריך לעבוד על אלמוות ולא רק על שיפור איכות החיים, קוני חוזר לימי רמבו: "במלחמת וייטנאם, ארה"ב נלחמה נגד צפון וייטנאם אבל בעצם האויב האמיתי היו הרוסים, שמימנו את הלחימה הצפון-וייטנאמית. במקרה הזה - תופעות הזקנה הם הוויטנאמים, והמוות הוא הרוסים. המוות הוא האויב האמיתי".

המחקר של קוני מתמקד במנגנון שגורם לגנים מסוימים להיות מושתקים או מופעלים: בתהליך ההזדקנות מושתקים גנים רבים, בין השאר כאלה שגורמים למטבוליזם ולמנגנון סילוק האשפה של התא להיות פחות יעיל, מה שגורם לתהליכי הזדקנות ולמחלות. קוני חוקר כיצד התהליך משפיע על הופעת מחלות כמו סרטן הערמונית, אבל מטרתו הסופית, הוא מצהיר, היא להאריך את תוחלת החיים בכמה מאות שנים.

אם המטרה הזו נשמעת מעט הזויה, קוני מספר כי גם בקרב הממסד המדעי בארה"ב קשה מאוד להשיג תקציבים עבור מחקרים שעוסקים בהארכה משמעותית של תוחלת החיים. אך התנועה להארכת תוחלת החיים צוברת תאוצה, ולא תמיד מחכה לממסד המדעי שיבין לאן נושבת הרוח. קוני חבר בוועדה המדעית המייעצת של מכון מתושלח - מכון אמריקאי פרטי, שמטרתו להעניק פרסים כספיים למדענים עבור הישגים בשני תחומים: הארכת חיים (הנדסה של עכבר שישבור את השיא העולמי בתוחלת חיים) והצערה מוצלחת של עכברים (ומאוחר יותר בוודאי גם של בני אדם).

המכון הוא פרי יוזמתו של דייב גובל, איש עסקים אמריקאי, שאביו מת בגיל 55 וברוח היזמות האמריקאית הוא התקשה להבין למה אי אפשר לפתור את הזקנה כפי שפותרים בעיות אחרות. "ההזדקנות מבאסת", מודיע סרטון בערוץ היוטיוב של החברה, "אבל היא לא חייבת לקרות לך. חיסול מחלת ההזדקנות קרוב יותר ממה שחשבת". המענקים והפרסים שמעניק המכון ממומנים כולם מתרומות של אנשים שכנראה באמת מבואסים מהעובדה שייאלצו להזדקן, ומנסים למנוע זאת בכל מחיר: לדברי גובל, הארגון מונה 5,000 חברים, והיקף הפרסים הוא נכון לעכשיו 3.8 מיליון דולר. השאיפה שהולידה את המכון אולי נשמעת נאיבית לאוזניים לא אמריקאיות, אבל הפרסים מוענקים למדענים מאוניברסיטאות מכובדות.

עוד אחד שסבור כי הזקנה מבאסת הוא המדען ריי קורצווייל, שטוען כי בעתיד תגרום לנו התקדמות הטכנולוגיה ליהפך למעין סיבורגים - אדם-מכונה בעל חלקי חילוף כמו של רובוט ובעל משך חיים בלתי מוגבל; ואילו תנועת הטרנס-הומניסטים, שפעילה גם בישראל, סבורה כי תצורתנו הנוכחית אינה אלא שלב חולף באבולוציה, וכי שילוב של רפואה וטכנולוגיות מתקדמות יגרום לנו לחיות לנצח.

איפשהו בין הממסד המדעי לשוליים ההזויים מצוי ד"ר אוברי דה גריי, שנהפך בשנים האחרונות לפניה של המלחמה, האוטופית כמעט, נגד הזקנה. דה גריי, ממקימי מכון מתושלח, שפרש כדי להקים מכון אחר בשם SENS Foundation, נראה בעצמו כמו דמות חסרת גיל, אם כי לא בדיוק באותו האופן כמו שר: גבר בריטי בשנות ה-40 לחייו, עם שיער ארוך וזקן ערמוני ענק ומחודד שגורם לו להיראות כמו גרסה צעירה וכחושה של סנטה קלאוס. הוא בכלל לא ביולוג אלא מהנדס מחשבים, שהחל להתעניין בחקר הזקנה כשפגש את אשתו המדענית וזכה לתואר "דוקטור" מאוניברסיטת קיימברידג' בעקבות ספר שכתב על התחום.

דה גריי טוען שרוב תהליכי הזקנה בגוף נובעים מ"קלקול" של תהליכי מטבוליזם כשאנחנו מתבגרים, וגורמים לשלל תופעות המובילות לזקנה ולמחלות הזדקנות: דה גריי מזהה שבעה סוגי נזק, הנגרמים על ידי הגיל - ביניהם אובדן או אטרופיה של תאים, מוטציות מיטוכנדריאליות ואשפה המצטברת בתאים או מחוצה להם.

התיזה שלו יוצאת דופן בעיקר בשל גישתו הפרקטית לפתרון. התשובה להזדקנות, טוען דה גריי, נמצאת ברפואה רגנרטיבית: תחום חדש יחסית, שמתמקד בריפוי, בהחלפה ובחידוש של תאים, רקמות או איברים, בעזרת טכנולוגיות כגון השתלת תאי גזע, הנדסת רקמות - ואפילו בנייה של איברים להשתלה מאפס, פרקטיקה שכבר מבוצעת כיום בטיפולים ניסיוניים ברחבי העולם. בעתיד, כשכל הטכנולוגיות האלה יבשילו, כל שנצטרך לעשות הוא לאשפז את עצמנו לסדרה תקופתית של טיפולים מונעים ומשקמים, שיתקנו את הנזק לגופנו ויאפשרו לנו לחיות במצב של נעורי נצח: בערך כמו להכניס את האוטו לטיפול שנתי, אם נמשיך בדימויים המוטוריים.

ד"ר דה גריי, איך אפשר לעצור את ההזדקנות אם אנחנו לא מבינים אותה עד הסוף?

"נכון שאנחנו לא מבינים את תהליך ההזדקנות, אבל זה גם לא נחוץ. אנחנו לא צריכים לדעת ממה הנזק נגרם או איך הוא מיתרגם לפתולוגיה, אלא רק להבין מהו הנזק, ולפתח שיטות לתקן אותו באופן תקופתי".

בעתיד, מנבא דה גריי, נוכל לבחור באיזה גיל "להיתקע" - אם נרצה להישאר בני 30 או דווקא 25. הוא צופה כי יש 50% סיכוי שנצליח להשיג פריצת דרך בתחום תוך 25 שנה.

האם היית רוצה לחיות עד גיל 500?

"אין לי מושג אם אני רוצה בכך. המטרה כאן היא להישאר בריאים ולשמור על כולם בריאים. הארכת תוחלת החיים היא רק רווח צדדי".

התיזה של דה גריי זכתה כמובן לביקורת - בעיקר טענו המקטרגים כי אין לו שום הוכחות לכך שהשיטה שלו באמת תעבוד. "הטענות הללו מבוססות על ההנחה השגויה שאני עוסק במדע - ולמעשה, אני עוסק בטכנולוגיה. ההוכחה של טכנולוגיה מגיעה כשהיא עובדת; איזו הוכחה היתה לאחים רייט שהמטוס שלהם טס, לפני שהטיסו אותו? לי אין תיאוריה מדעית, אלא הצעה תכנונית".

מה דעתך על הטונים הנבואיים כמעט שמלווים את החיפוש אחר חיי נצח?

"הממד הרוחני מהווה בעיה אמיתית, כי הוא מונע מאנשים לקחת את הטכנולוגיה ברצינות, וזו הסיבה שבגללה אני מקפיד שעבודתי לא תתואר כאילו היא עוסקת ב'אלמוות' או ב'חיי נצח'. השאיפה שלי היא אך ורק טכנולוגית והומניטרית: אני מנסה לשמור על אנשים בריאים, עד שהם יידרסו על ידי משאית".

פתרון מספר 3: להזריק עוד ועוד בוטוקס

"הגוף הוא מכונה נפלאה עם מורכבות ועם יופי כמעט בלתי מוגבלים", טוען גובל, "אבל הוא בסך הכל מכונה, ומכונות אפשר לתקן - ואם עושים זאת הן ממשיכות לפעול ללא הגבלה". כמה תהיה מוכנה מדונה, למשל, לשלם כדי שגופה המשומן ימשיך לפעול לנצח? לפי מידת השקעתה בטיפולים מסווי גיל, די הרבה: צהובונים דיווחו השנה כי לרגל יום הולדתה ה-52, פינקה את עצמה מדונה בניתוחים פלסטיים בסך 200 אלף דולר. לפי דו"ח בינלאומי שפורסם השנה, השוק לניתוחים קוסמטיים, טיפולי בוטוקס וניתוחי לייזר אסתטיים אמור להגיע לשווי של 3 מיליארד דולר ב-2017 - השוק לבוטקוס לבדו יגיע ל-543 מיליון דולר עד אז.

תופעת המבוגרים-צעירים, שכמובן זוכה לנראות גדולה בתקשורת, גרמה למגזין "טיים" לטבוע השנה את המונח amortality - לא אלמוות, כי אם סוג של נעורי נצח. הכוונה היא לאנשים כמו מדונה ואפילו סיימון קאוול, יוצר "אמריקן איידול" והשופט האכזר בתוכנית, בעל הפנים החלקים והקפואים, שנראים כאילו הם תקועים באותו גיל ביולוגי כבר שנים. "המאפיין הבולט של א-מורטליות הוא חיים באותה דרך ובאותו קצב, תוך עשייה וצריכה של אותם דברים, החל בשנות העשרה המאוחרות ועד למוות", מסביר המאמר.

עד שנוכל באמת להיות צעירים לנצח, אנחנו פשוט חייבים להיראות כאלה. בעיקר בתעשיית הבידור, אך במידה רבה גם בתחומים אחרים. "אם אני רוצה להרחיב את מנעד התפקידים שלי, אני חייבת להסתיר את הגיל שלי", מסבירה שחקנית ומחזאית תיאטרון הבימה רובי פורת-שובל, שמסרבת להסגיר את גילה. "אם אני מוותרת על חזות צעירה, אני יוצאת מהרבה מאוד מעגלים: המעגל החברתי ומעגל העבודה".

פורת-שובל, שמשמשת כדוברת של רשת הקוסמטיקה והפלסטיקה רונית רפאל, מספרת כי "כשהתחלתי עם רונית, היא היתה פותחת בשבילי את המכון ב-7:00. פחדתי שאנשים יגידו שאני מתעסקת בחיצוניות שלי יותר מדי. כיום אני מופיעה בפרסומות שלה: זה רק מלמד איזו דרך עברנו".

פתרון מספר 4: להיות ג'יין פונדה

אפילו בני התמותה שאין להם כסף להוציא על בוטוקס חיים כיום יותר, מנהלים אורח חיים פעיל עד אמצע שנות ה-70 לחייהם, נראים צעירים יותר ונהנים מחיי מין פעילים בחסות ויאגרה וקרובותיה. "תוחלת החיים המרבית שלנו לא השתנתה - לכל מין יש תוחלת החיים שלו. השינוי הוא ברפואה שיכולה לאפשר לאנשים למצות את תוחלת החיים המקסימלית שלהם. מספר בני ה-100 רק גדל", אומר ד"ר שי בריל, מנהל מרכז רפואי גריאטרי בית רבקה של קופת חולים כללית.

פרופ' הווארד ליטווין, חוקר גרנטולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית וראש מרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסיה בישראל, מוסיף כי: "אנחנו מזדקנים יותר מאוחר, ואולי אנחנו מתיילדים לאורך זמן, ונשארים אינפנטילים. ייתכן שההכחשה וההתעלמות מהחוכמה הטמונה בזקנה גורמות לאנשים להיראות אחרת".

קפיצה משמעותית בתוחלת החיים תגיע בסופו של דבר - בדרך שבה הולך המדע כיום, זה כמעט בלתי נמנע. "ברור שזה ייצור בעיות, אבל אין כוח בעולם שיעצור תהליך כזה", אומר פרופ' אריאל דרבסי, פרופסור לגנטיקה וראש החוג לביולוגיה באוניברסיטה העברית. "האינטרס פשוט יותר מדי גדול".

אבל בדרך יש כמה שאלות שחייבות להישאל: למשל, מה יהיו ההשלכות החברתיות של נעורים מתמשכים, של הארכת תוחלת החיים באופן משמעותי, של חיי נצח או של מה שזה לא יהיה שמתבשל במעבדות ברחבי העולם? כיצד ייראה העולם כשכמה תוספי מזון, או טיפול רגנרטיבי, או שינוי תזונתי יגרמו לכולנו להיות מדונה - והאם מה שהפלנטה המסכנה שלנו צריכה הוא מיליארדי צרכנים בזבזניים בני 300?

התשובות לוטות בערפל. מקטרגים טוענים שתוחלת החיים המתארכת מכבידה מאוד על משאבי המדינות וגורמת לקרנות הפנסיה להידלדל; ואילו התומכים מציינים כי זקנה בריאה יותר משמעותה פחות עומס על מערכת הבריאות, ולכן גם חיסכון בכספי ציבור. דבר אחד בטוח: המרוץ שהחל לא ייגמר עד שמישהו יעשה מזה מיליארדים. ולכל אורך הדרך, נראה שאף אחד לא שואל מה גורם לנו לפחד כל כך מהזקנה, עד שאנחנו מוכנים לעשות כמעט הכל כדי לדחות את הגזירה בכמה שנים?

להווארד ליטווין יש סברה: "אם מגדירים את הזקנה כדבר שלילי, כמובן שמנסים למנוע אותה. ההתייחסות הזו היא פשוט היבט של החברה השיווקית הקפיטליסטית, שיוצרת בעיה שקוראים לה זקנה ואחר כך ממציאה לה פתרונות שהיא יכולה לשווק. אם נתייחס לזקנה כתקופה שבה אנשים יכולים להסתכל בסיפוק על העשייה שלהם ומקבלים מעמד מכובד - אז לא צריך לפחד ממנה".

ומי שבכל זאת פוחד, כדאי שיקשיב לג'יין פונדה - יפהפייה מרובת קמטים בת 72 שהוציאה השנה שני תקליטורים שעוסקים בכושר. "כולנו פוחדים להזדקן כשאנחנו צעירים", ציינה באחרונה, "זה נראה מפחיד מבחוץ, אך כשאתה בתוך הזקנה - זה כבר לא כל כך מפחיד".

רוצים לחצות את גיל 100? דעו למה אתם חיים

עד שכל התרפיות החדשניות יאפשרו לנו לחיות עד המאה הבאה, אפשר ללמוד הרבה מאלה שנמצאים כאן כבר הרבה זמן: מאריכי הימים, המגיעים לגיל 100 ויותר. דן בואטנר, חוקר, יזם וסופר, יצא לחקור את אורחות חייהם, וסיכם את ממצאיו בספרו "אזורים כחולים". האזורים הכחולים הם אלה שבהם אנשים רבים מגיעים לגיל 100 ויותר, וגם נוטים להיות יותר בריאים: עם האזורים הכחולים שמצא בואטנר נמנה האי האיטלקי סרדיניה, אוקינאווה ביפן, אזור בקוסטה ריקה, קהילה דתית בדרום קליפורניה והאי איקריה ביוון - האזור בעל האחוז הגבוה ביותר של בני 90 ויותר, שבו אנשים סובלים ב-20% פחות מסרטן וב-50% פחות ממחלות לב - בהשוואה לאוכלוסיה הכללית - וכמעט אינם חולים בדמנציה.

ההמלצות העולות מהמחקר דומות באופן מפתיע למה שאנחנו רגילים לקרוא במדורי הבריאות: אכלו תפריט שלקוח ברובו מן הצומח, ובכמויות קטנות מכפי שנהוג בעולם המערבי; הרבו באכילת קטניות; הקפידו על פעילות גופנית סדירה - הקשישים בסרדיניה, למשל, הולכים לכל מקום במעלה גבעות תלולות; צרו קשרים חברתיים ענפים - הקשישים הבריאים השתייכו לקבוצות חברים ותיקות או לקבוצות דתיות שונות, ושמרו על קשרים למשך זמן; פנו זמן למשפחה - הקשישים בסרדיניה מספקים טיפול מסור לבני משפחתם; הירגעו - הפחתה בלחץ ובמתח נפשי תורמת לתוחלת החיים; אכלו הרבה פירות והמעיטו במלח; ודבר אחרון - דעו למה אתם חיים. מאריכי החיים מתנהלים עם מטרות מוגדרות ויודעים מה הפונקציה שלהם בעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#