תידלק את חומייני ומפנטז על רכישת התעשייה האווירית: הכירו את סמי קצב, מסוחרי הנשק הגדולים בישראל - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תידלק את חומייני ומפנטז על רכישת התעשייה האווירית: הכירו את סמי קצב, מסוחרי הנשק הגדולים בישראל

בלי יותר מדי גינונים, בלי לקחת כסף מהבנק ועם פתקים קטנים בכיס - הצליח איש העסקים סמי קצב ליהפך לאחד מתעשייני הנשק הגדולים בישראל ■ הוא התחיל בעסקים עם אירן לפני המהפכה, המשיך בחברות הממשלתיות מספנות ישראל ומגן שנקנו במחיר מציאה, וכיום מפנטז על רכישת תעש והתעשייה האווירית ■ הרוויח על גב המדינה או סייע לה? תלוי איך מסתכלים על זה

תגובות

"אני לא רוצה להתייחס לאירן".

אנחנו לא רוצים שתספר על העבודה שלך שם. אבל על האווירה, האזרחים, התחושה במדינה לפני המהפכה ב-1979.

"לא".

הרגשתם בשינוי שחל שם בשנים שלפני המהפכה?

"אני לא מדבר על אירן".

למה?

"אני לא חושב שאנשים שנסעו בשליחות המדינה צריכים לדבר על מה שקרה בתקופה שבה היו בשליחות הזו. אנשים שמבצעים תפקידים ביטחונייים - לא צריכים לדבר עליהם".

היית חוזר לאירן?

"כשתהיה אפשרות לחזור לשם - בטח שכן".

כבר לאחר שתי דקות שיחה עם איש העסקים סמי קצב, אפשר להבין שקצב הוא מה שנקרא "Old School", איש עסקים מהדור הישן. אדם שרואה בחשאיות את המפתח לעסקים טובים, ובחשיפה תקשורתית - מעמסה מיותרת.

את הונו עשה קצב בתעשיית הנשק הישראלית, שבה הוא פעיל כבר יותר מ-40 שנה. שווי החברות שבהן הוא שולט הוא יותר ממיליארד שקל וחצי. הן מייצרות ספינות טילים, מקלעי ירייה, אמצעי ראייה אלקטרו-אופטיים לצורך לוחמה, ועוד מגוון אמצעי לחימה. קבוצת SK - קבוצת החברות הביטחוניות שבבעלותו של קצב הנושאת את ראשי התיבות של שמו - כוללת שש חברות בתחום התעשייה הביטחונית ופעילות נדל"ן. הפעילות כולה פרטית. הקבוצה מעסיקה כ-1,200 עובדים ומוכרת ביותר ממיליארד שקל בשנה. על פי הערכות בשוק, שיעור הרווחיות של הקבוצה הוא יותר מ-10% מהמכירות, אולם בקבוצה סירבו להתייחס לנתון זה.

קצב מסרב לחשוף את ערך הקבוצה. הוא רק מוכן לומר שאם בעבר העריכו את שוויה בחצי מיליארד שקל, הרי שכיום שתיים מהחברות בקבוצה לבדן, Israeli Weapon Industries (IWI), תעשיות נשק לישראל ומפרולייט, שוות כל אחת יותר מ-500 מליון שקל (ראו מסגרת).

קצב, 64, שייך לקהילה הישראלית ששהתה בסוף שנות ה-70 באירן של השאה הפרסי, לפני עליית חומייני לשלטון ופרוץ המהפכה האסלאמית. זאת קהילה שהולידה כמה וכמה אנשי עסקים, כמו יעקב נמרודי, ודיפלומטים, בהם אורי לוברני וראובן מרחב.

הוא אמנם שומר על חשאיות בנוגע לעסקיו, אך גם אין בו גינוני יוהרה, ובינו לבין העולם לא חוצצת חומת מזכירות ויועצים. "שלום, מדבר סמי קצב, אמרו לי שביקשת לשוחח אתי", הודיע קול עמוק ורגוע שבקע מהטלפון הנייד - חצי שעה בלבד לאחר שביקשנו לשוחח עמו. קצב, גבר גבוה וצנום, אוכל צהריים בחדר האוכל עם העובדים ועובד ממשרד קטן ופשוט, כמעט סגפני, שאינו שונה בממדיו מחדרים אחרים באותו מסדרון.

רק מנכ"ל IWI, אורי עמית, מרגיש צורך להסביר: "עוד מעט נעבור למקום אחר, מרווח יותר". בינתיים ממוקמים המשרדים ומפעל הייצור במתחם תעש, נושקים לרמת השרון, זכר לימים שבהם היה מפעל מגן חלק מתעש הממשלתית.

קצב מחלק את השבוע בין מפעליו השונים. על חופשות הוא לא רוצה לשמוע. גם לא כשבבית לוחצים. "החופשה האחרונה שאליה יצאתי היתה בשנות ה-80. לפעמים יש נסיעה לחו"ל שבה אני נשאר עוד חצי יום".

הוא מסתובב כשבכיסיו דפים מקופלים בענייני עסקים שוטפים. כשהוא שולף דף שקיבל מאחד ממנהלי החברות שלו, מיד גולש ממנו פתק קטן בכתב ידו הצפוף, הכולל הערות, מסקנות וכיווני פעולה. אף שקצב אומר שבורך במנהלים מצוינים שהוא יכול להאציל עליהם סמכויות, סגנון הניהול שלו ברור - אצבעו נמצאת כל הזמן על הדופק.

ואולם הרצון של קצב בשליטה עשוי לעמוד למבחן בתקופה הקרובה. היעד שקצב סימן לקבוצה הוא הכפלת המכירות תוך חמש שנים, ועל כן תבצע קבוצת SK כמה מהלכים של רכישות ומיזוגים בקרוב. לשם כך יצטרך מי שצמח ללא הלוואות מהבנקים - לגייס הון באמצעות הנפקה או לצרף משקיע אסטרטגי.

"התוכנית האסטרטגית שלנו היא הכפלה של מה שאנחנו עושים כיום. ההתרחבות תהיה בשווקים חדשים ובפיתוחים נוספים", אומר קצב. "נרכוש בעיקר מפעלים וגופים סינרגטיים לתעשייה שלנו. יש לנו עניין בכל גוף שעוסק בתחום הביטחוני. לפני ארבעה-חמישה חודשים רכשנו 50% מ-PI סיסטמס. אנחנו בודקים עוד חברות. ההון העצמי שיש לנו מאפשר להשקיע ברכישות בסדר גודל של עשרות מיליוני דולרים, ללא מינוף. עד היום, שקל לא לקחתי מהבנק כדי לקנות חברה. אם תידרש השקעה גדולה יותר עכשיו, נבדוק גיוס כספים".

בפני האיש שעשה חלק ניכר מהונו ברכישת חברות ממשלתיות ממדינת ישראל עשויות לעמוד בשנים הקרובות שתי הזדמנויות ענק לרכישה של שתיים מהחברות הגדולות בישראל בענף הנשק, לאור הפרטת תעש ואולי גם הפרטת התעשייה האווירית. "יהיה לנו עניין גדול ברכישה שלהן", מודה קצב. "כשזה יעמוד על הפרק, נבחן את רכישת תעש ואת רכישת התעשייה האווירית. אלה תעשיות סינרגטיות לתעשייה שלנו".

מהיכן יגיע המימון?

"כשהדבר יהיה אקטואלי, נגייס הון. אחת האפשרויות היא הנפקה פרטית. בהנפקה פרטית המשקיעים לא מתערבים בניהול".

היית מבריא את תעש אם היו נותנים לך לקנות אותה?

"כשזה יהיה אקטואלי נראה כיצד אנהג. אפשר ללמוד מיתר המפעלים שלנו כיצד אנחנו מתפקדים. מספנות ישראל כבר לא צריכה סובסידיה של משלם המיסים - אבל תעש זה דבר גדול. זה לא עוד מפעל".

לא צריך להגביל את ההפרטה של השירותים הלאומיים?

"צריך לבדוק אם זה חיוני. אם מתבוננים במספנות ישראל ובמפעל מגן - רואים שהן לא זקוקות כיום לסבסוד של משלם המסים. אני מעסיק יותר עובדים ומשלם יותר מסים. מצד שני, להפריט חברות המגנות על המדינה - זו בעיה. את הבסיס שעליו קם צה"ל אי אפשר להפריט".

איש עשיר בזכות המדינה

קצב נולד ב-1946 למשפחה ממוצא עירקי. עד גיל 16 הוא גדל באבדאן, עיר בדרום אירן הנמצאת על הגבול עם עירק. באבדאן היתה באותן שנים קהילה גדולה של יהודים, המשפחה עסקה במסחר עם עירק וקצב למד בבית ספר יהודי. ב-1962 עלה ארצה עם הוריו, אחיו ושלוש אחיותיו. "אני חושב שלכל יהודי בחו"ל יש מטרה לעלות למדינת ישראל. קוראים לזה ציונות ואני לא מתבייש במלה הזאת", הוא אומר. מהחיים הטובים באבדאן הגיעה המשפחה היישר לשיכון א' לעולים חדשים בבאר שבע, שבו נדחסו חמש נפשות בדירת 23 מ"ר. "למדתי בערבים וביום עבדתי בזגגות בניין ונתתי שיעורים פרטיים במתמטיקה", נזכר קצב. החיבור עם אמצעי הלחימה היבשתיים החל בשירות הצבאי של קצב ב-1965-1969. "בצה"ל הייתי בחיל התותחנים, קצין ומפקד סוללה. במלחמת ששת הימים הייתי בסיני, חלק מחטיבה 7 של גורודיש".

לאחר השחרור שב לאירן, כשיצא לטהרן בשליחות חברת סולתם שעסקה בפיתוח מערכות ארטילריות, ושם נולדו שתי בנותיו. העשור שעשה קצב בטהרן איפשר לו לייצג תעשיות ביטחוניות ישראליות נוספות מול הממסד הפרו-ישראלי של ימי השאה הפרסי.

קצב מסרב לספר על אירן, אבל העיתונאי רונן ברגמן, מספר בספרו "נקודת האל חזור" על פועלו. לפי ברגמן, בשנותיו באירן, בזכות קשריו הענפים עם השלטון - מכר קצב לשאה הפרסי אלפי טונות של תותחים, מרגמות, פצצות ופגזים מתוצרת סולתם בהיקפים של מאות מיליוני דולרים. הוא מילא את מחסני השאה בתחמושת הרבה מעבר לצורכי צבא אירן כפי שנראו אז - בימים שבהם הורה השאה לצבאו להתכונן לעימות עם בריה"מ.

ברגמן מרחיב ומציין כי "אם יש אדם שחומייני חב לו יותר מאשר כל אדם אחר את שרידות שלטונו במשבר הגדול של שנות ה-80, הרי שהוא מתגורר ברמת אפעל ומסתובב כשקוראים אחריו 'סמי'". ברגמן מתייחס בכך לעובדה שבזמן מלחמת אירן-עירק מה שהציל את אירן וחומייני הוא הנשק שנרכש בתקופת השאה.

קצב אף רקח בסוף תקופתו באירן את הקמת מפעל סולתם בטהרן, אך זו לא יצאה אל הפועל בגלל נפילת השאה. בספרו כותב ברגמן כי קצב היה מודע לחוסר היציבות של המשטר, והודיע למשרד הביטחון בתל אביב כי לדעתו אסור למכור את כל הציוד לאירן מכיוון שהשלטון במדינה אינו יציב. לחבר במשרד הביטחון אמר אז, לפי ברגמן, כי "אשתי תמיד אומרת שכאשר אנו יוצאים לטיול אל מחוץ לטהרן, אנחנו אף פעם לא יודעים איזה שלטון יהיה כשנחזור". קצב סירב להגיב לדבריו של ברגמן עם פרסום הספר ומסרב גם כיום.

קצב מספר כי כשנה לפני שחולל חומייני באירן את המהפכה האסלאמית, התחילו לחוש ברחובות את השינוי באווירה. הוא מצא עצמו יוצא בפעם השנייה מאירן לישראל ערב המהפכה, ב-1979. "בחודשים הראשונים בישראל הייתי מובטל, חיפשתי את דרכי. עם החסכונות שהיו לי קניתי את המפעל הראשון שלי - מפעל לעיבוד שבבים בשלומי", משחזר קצב את תחילת הדרך. ב-1995 ביצע קצב את קפיצת המדרגה שלו - בעסקה שבה רכש מהמדינה את חברת מספנות ישראל.

מספנות ישראל היתה עד לרכישתה - לצד חברת הספנות צים - מקור קבוע להפסדים לממשלת ישראל. קצב רכש את החברה יחד עם שלמה שמלצר ושלומי פוגל. השלושה שילמו בעבורה 40 מיליון שקל; קצב הביא את חלקו בעסקה מהונו העצמי, שאותו צבר בעסקיו עד אותו הזמן. המדינה מחלה לחברה במסגרת המכירה על חובות בסכום של 808 מיליון שקל, ושילמה לבנקים חובות של 48 מיליון שקל שנצברו על ידי החברה.

קצב ושותפיו הצליחו לבצע בשנים הראשונות מהפך בחברה. בתחילת שנות ה-2000 היו למספנות ישראל כמה שנים לא יציבות, אך בשנים האחרונות השתנה המצב לטובה: מספנות ישראל הרוויחה 31.5 מיליון שקל ב-2009 לעומת הפסד של 2.6 מיליון שקל ב-2008 - בעקבות קפיצה של 75% בהכנסותיה ב-2009 לרמה של 317 מיליון שקל. מצבור העבודות של החברה מבטיח צמיחה של 54% בהכנסותיה ב-2010.

ב-2010 מכר קצב חלק מאחזקותיו במספנות ישראל לשותפיו. לדבריו, המכירה נבעה מעניינו להשקיע כספים בהרחבת הזרוע הביטחונית שלו, ואינה מעידה על מחלוקות, או על יחסים מעורערים. קצב נותר עם 20.5% ממניות החברה, שמתעניינת עתה ברכישת נמל אילת ובהפרטת תעש, או חלקים ממנה. במקביל למספנות, המשיך קצב לפעול בתחום המתכת, והחזיק בחברת בנייה שפעלה בבאר שבע. ב-2000 רכש את מפרולייט; שנה אחר כך רכש את יוניסקו וב-2003 את המפעל האלקטרו-אופטי בארה"ב. העסקה הבאה שלו היתה שוב עם הממשלה. ב-2004 רצתה רשות החברות הממשלתיות להפריט את מפעל מגן שנחשב יחידה מדממת במיוחד של תעש, על אף שהמפעל סיים זה עתה לפתח את רובה התבור. זמן קצר לפני כן כשל ניסיון מכירה לקבוצת משקיעים. קצב הציע 2 מיליון דולר בלבד תמורת המפעל, והמדינה הסכימה.

רשות החברות הממשלתיות ספגה על כך דו"ח קשה במיוחד ממבקר המדינה, שקבע כי החברה נמכרה כמעט בנזיד עדשים. לקצב אין בעיה לחזור על גרסתו בכל פעם שהעניין עולה. הוא טוען כי יש לצרף לסכום הרכישה את ההשקעות שהבטיח להזרים לחברה, את ההתחייבויות לתשלום פנסיה לעובדים והתחייבויות עסקיות אחרות. הוא טוען כי למעשה, רכש אותה ב-10 מיליון דולר.

קצב נהפך לאיש עשיר בזכות עסקיו עם המדינה. עם זאת, במשרד האוצר לא מסכימים עם הטענה כי הוא הצליח בזכות היכולת לרכוש חברות ממשלתיות בזול במיוחד ולהרוויח על גב המדינה. "סמי קצב לקח שתי חברות מדממות והפך אותן לסיפור הצלחה", כך לפי מקורות במשרד. "אנשים שוכחים באיזה מצב קשה היו החברות ערב הרכישה". כך או כך, קצב הוא ציוני בדם ומאמין באידיאולוגיה שמאחורי העסקים שלו.

"המפעלים נרכשו כדי לפתח אותם, לא במטרה לממש את ההשקעה. ועובדה, כל אחד מהם מתפתח", הוא מדגיש. "הייעוד שלנו הוא יצירת מקומות תעסוקה, פיתוח מפעלים והעמדתם בשורה ראשונה בעולם בתחומם".

מה עם אידיאולוגיה? אתה לא מוכר מוצרים שמקדמים את השלום בעולם.

"לנשק יש שני צדדים. הוא גם הגנתי. אנחנו מעוניינים לפתח את העסקים שלנו, ועד כמה שאפשר - ליצור מקומות תעסוקה. לא כל מי שקונה נשק נלחם. כמה מדינות יש בעולם? ולא כולן נלחמות. לעומת זאת, תראה לי מדינה שאין לה נשק. דווקא למקומות שבהם נלחמים - יש מגבלות יצוא".

יש גורמים שאתה לא מוכן לעשות אתם עסקים?

"בשנה שעברה ייצאנו ל-40 מדינות. כולן כיבדו אותנו. אני מאמין בערכים של הוגנות, יושרה ואמינות. מי שלא כזה - לא עושים אתו עסקים".

יצא לך להגיע למקומות אקזוטיים במסגרת העסקים?

"אני מעדיף נסיעות קצרות. אני מגיע למלון, נפגש עם מי שצריך, ושמח לחזור למחרת".

יש לקוחות שדורשים לפגוש אותך לפני שהם סוגרים אתכם עסקות?

"כן, יש לקוחות שרוצים לפגוש את מי שעומד מאחורי העסק. גם דמויות בכירות מאוד".

מה עם הסינים? אתם מוכרים להם?

"לסינים יש תעשייה משלהם".

בסוף שנות ה-90, עם נפילת הגוש הסובייטי, הרגשתם שתעשיית הנשק השתנתה?

"בהחלט. היתה התפתחות גדולה בהצטיידות של אותן מדינות במוצרים מערביים - ולנו יש מוצרים כאלה".

המשבר של 2007-2008 השפיע עליכם?

"אין ספק שהמשבר השפיע על 2010, בכך שתקציבים הצטמצמו ורכש של מדינות נדחה. הוצאות על נשק הן חלק משמעותי מהוצאות המדינה".

מה בכל זאת השתנה בתעשיית הנשק בשנים שבהן אתה פעיל בה?

"כיום יש הרבה מדינות שמוציאות מכרזים. פעם זה לא היה נהוג. כיום קונים על פי מכרזים".

אתה יורה לפעמים בנשק שלכם, מנסה אותו?

"כן, לפעמים".

החלטות מהירות

בשלב כלשהו במהלך הראיון מחליט קצב לענות לטלפון הנייד שרטט בכיסו במשך דקות ארוכות. על הקו היה הבן, שסיים קורס חובלים ומזה שבוע עונד את דרגות הסגן. האב הגאה שוחח עם בנו בשקט ובשלווה, כשכל הנוכחים בחדר ממתינים. אחר כך ביקש להפקיד את הטלפון אצל המזכירה ואישר בסיפוק: הבן מפליג על הסטי"ל (ספינת טילים) שאבא מייצר.

גם בכל הנוגע למשפחה שלו קצב מקבל החלטות מהר. "בבוקר פגשתי בחורה, בערב החלטנו להתחתן", הוא מתאר את פגישתו עם רעייתו. הוא עבד אז עבור חברת סולתם באירן, ואילו היא עבדה עבור סולתם ביקנעם. "באתי לישראל לחופשה, ופגשתי אותה במסדרונות של החברה", הוא מגולל את המפגש. "נדרשו לנו שניים-שלושה שבועות עד שסידרנו את האולם והתחתנו".

יש כיום בארה"ב אופנה של מיליארדרים כמו וורן באפט, שמודיעים שלא יורישו את כספם לילדים שלהם. מה אתה חושב על זה?

"כשאגיע לרמה שלהם, נדבר על זה. אני מקווה שהילדים שלי ימשיכו את העסק".

איפה אתה משקיע את הכסף שלך?

"אני משקיע במפעלים שלי, בפיתוח. חוץ מזה, אני מקפיד תמיד שחלק מהרווחים יחולק לעובדים. ב-2008, השנה הראשונה שבה IWI היתה רווחית - הרווח חולק בין העובדים. זה היה סכום של יותר מ-100 מיליון שקל - גם במפרולייט הרווחים חולקו".

מה המפתח להצלחה שלך?

"הרבה עבודה קשה: להכיר את העסק היטב, לרדת לפרטים. אם הבטחת משהו - תקיים. אם אחד מאנשיך הבטיח משהו בטעות - גם כן תקיים. חוץ מזה, הכל קם ונופל על ניהול".

כמה שעות אתה עובד ביום?

"זמן העבודה הממוצע שלי ביום הוא 12-14 שעות".

מה מניע אותך?

"ליצור יותר מקומות תעסוקה".

אתה אוהב את כל חלקי העבודה שלך?

"אני נהנה מכל רגע. אני אוהב את כל חלקי העסק, החל מהמשא ומתן ועד השיווק. בשבילי השמן שעל רצפת הייצור הוא כמו בושם".

הצטערת על עסקה שעשית או על עסקות שהחמצת?

"אני לא מצטער על דבר. זה לא אומר שלא עשיתי טעויות ושגיאות".

תן לי דוגמה.

"כרגע אני לא נזכר במשהו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#