מאושרים מצמיחת המשק הישראלי? קודם כל תרגעו - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מאושרים מצמיחת המשק הישראלי? קודם כל תרגעו

בכל תחילת שנה, כשמספרים לנו על הצמיחה של המשק הישראלי, אנחנו אמורים להיות מרוצים ■ באופן טבעי, צמיחה נקשרת לאושר ולאיכות חיים ■ האמנם?

אחת הפריווילגיות השמורות למדינות שזכו להצטרף לארגון ה-OECD, כפי שקרה לישראל השנה, היא היכולת להשוות עצמן לממוצע קיים. מאז ומעולם היתה השאיפה הגדולה של ישראל ליישר קו עם מדינות המערב. "מדינות המערב", לשם העניין, הוא השם המקובל לקבוצת מדינות "מתקדמות" ו"מפותחות" - כלומר, כאלה המציעות רמת חיים גבוהה. הבולטות שבהן הן מדינות מערב אירופה וארה"ב. הזדמנות לבדוק איפה בדיוק אנחנו עומדים לעומת המודל לחיקוי, התרחשה כמה ימים לפני ראש השנה העברי, כשהאגף לקשרים בינלאומיים שבמשרד האוצר הציג ספר עב כרס המכיל השוואה בין ישראל לבין 34 המדינות החברות בארגון. הספר כולל השוואה נפרדת כמעט לכל תחום חיים: חינוך, איכות הסביבה, תעסוקה, מדע, כלכלה, בריאות, מסחר, ביטחון ועוד. יתרונה של ההשוואה היא אפשרות להשוות כל תחום בנפרד, אך חסרונה הוא שאין גוף רשמי - גם לא ה-OECD, שמפעיל מדד מספרי בודד שאומד את הערך הערטילאי ששמו "רמת חיים" או "רמת האושר ושביעות הרצון של התושבים".

במפגש כתבים שערך באחרונה, הסביר השר לאיכות הסביבה גלעד ארדן מהן מטרותיו לקדנציה הנוכחית: לייצר צמיחה כלכלית גבוהה, שגם תשמור על איכות האוויר, המים והאדמה של ישראל. "צמיחה ופריחה כלכלית חשובות כדי להבטיח את איכות החיים בישראל, אבל לא תזיק קצת צניעות", אמר ארדן. "האם באמת טוב לנו לשדרג את הטלפון הסלולרי עבור כל גימיק חדש כשהמחיר הוא אוויר או אדמה מזוהמים יותר? קריאתו של השר לגלות צניעות אמנם נשמעת הגיונית, אבל כשמדברים על צמיחה - הדרך להשיג אותה היא, בין היתר, בהגברת הצריכה של מוצרים ושירותים. אז אולי צמיחה היא פשוט לא המושג הנכון לדבר עליו? ייתכן מאוד, אך הבלבול נפוץ בקרב מנהיגים רבים - שמניחים כי צמיחה משמעותה בהכרח דבר חיובי.

צמיחה שווה אושר? מיפוי העולם לפי רמות אושר, מדד *HPI

ניקולא סרקוזי הוכיח את ההפך: באמצע ספטמבר 2009 נשא נשיא צרפת נאום לרגל יום השנה לקריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס. סרקוזי לא דיבר על רפורמות או על צעדי שיקום, אלא תקף דווקא את נושא הצמיחה. סרקוזי אמר כי "המשבר הכלכלי העולמי הוכיח כי בחינת נתוני התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) היא דרך מיושנת לבדוק את הצמיחה הכלכלית של מדינות, ויש להתחשב בגורמים שעד כה לא נכללו בנתוני הצמיחה, כמו אושר וזמינות של ביטוח בריאות. המשבר הפיננסי הוכיח את הצורך בדרכים טובות יותר לחשב את בריאותן הכלכלית של מדינות".

זאת אחת הפעמים הבודדות שבה מנהיג של מדינה מערבית, קפיטליסטית ומפותחת מודה כי צמיחה אינה בהכרח מיטיבה עם העם, שכן לא בטוח שהמשוואה הקדושה שלפיה צמיחה שווה אושר ורווחה, אכן מתקיימת.

סרקוזי אינו לבד: בשנים האחרונות מתגברים הקולות הטוענים, כי התמ"ג אינו יכול להיות המדד היחיד לצמיחה אמיתית. כשנה וחצי לפני סרקוזי, פירסם הכלכלן זוכה פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ דו"ח ובו הציע שורה של פרמטרים שממשלות צריכות להביא בחשבון כאשר הן מחליטות על מדיניות, ובהם איכות הסביבה, הכנסות משקי בית, חינוך, בריאות, צריכה ועושר - ולא רק התוצר הלאומי.

סמוך לנאומו של סרקוזי, הצהיר שטיגליץ כי "התוצר הוא דרך למדוד דבר אחד שקורה בחברה שלנו - התוצרת הכלכלית. אבל לחשוב שהצלחה בתחום הזה פירושה הצלחה עבור הכלכלה ועבור החברה, הוא מה שאני מכנה פטישיזם". הכלכלן המכובד אף הציג את אחד הסודות הגלויים, כשאמר כי בשקלול של גורמים כמו בריאות ושיעור כליאה בבית הסוהר, הדירוג של צרפת גבוה מזה של ארה"ב.

"בשנים האחרונות הבשילה במדינות המתפתחות ההבנה שהמדדים הכלכליים, לא רק שאינם מספיקים - הם ממש מטעים", מסבירה ענת עתי, דוקטורנטית במדע המדינה המובילה את פרויקט "ערך" למדידת איכות חיים וקדמה בישראל, של העמותה לכלכלה בת קיימא: עתי היא למעשה נציגה של ארגון ה-OECD, שכבר מ-2004 עוסק בפיתוח דרכים אלטרנטיביות למדידת קדמה. "כיום כבר ברור שתמונת התמ"ג העולה ויורד אינה חזות הכל. במדינות מפותחות שונות בעולם נוצרה מסה קריטית של אנשים שמנסים לפתח מדדים אמיתיים לצמיחה ואיכות חיים, וגם סרקוזי הוא חלק מהגל".

בכל זאת, קשה להפריז בחשיבות ובמרכזיות של המושג צמיחה בטרמינולוגיה של קובעי המדיניות הכלכלית: בנק ישראל - וגם כלכלנים פרטיים - מעדכנים שוב ושוב את תחזית הצמיחה; תוכנית "בלימה ותנופה" של ראש הממשלה בנימין נתניהו מיועדת "לבלום את ההאטה ולייצר צמיחה" וההגדרה של "מיתון" הוא שני רבעונים רצופים שבהם התוצר ירד.

גם בשיעורי המקרו-כלכלה באוניברסיטה מסבירים כי מטרת הממשלה היא להגדיל את "רווחת" התושבים. נתון הצמיחה שמנפיקות לשכות הסטטיסטיקה השונות, כך אפשר להבין, נתפש כחזות הכל: צמיחה פירושה רווחה, ומכאן, מדינה שמציגה צמיחה היא מדינה שבה רמת החיים גבוהה. משוואה פשוטה, אפילו פשוטה מדי. האם צמיחה, כשהיא מחושבת כגידול בתוצר, באמת משמעותה אושר?

תמדדו תועלת, לא צמיחה

"בעשורים האחרונים גוברים הקולות באקדמיה ומחוצה לה שמציעים כי המדדים המסורתיים למדידת כלכלות לוקים בחסר", אומר ד"ר יניב בלחסן, המעביר את הקורס חשיבה ביקורתית בניהול כחלק מלימודי מינהל עסקים למנהלים באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "הביקורת מתייחסת בעיקר לאופן שבו מדדים כמו תוצר מקומי ולאומי אומצו, כמעט באופן בלעדי, ככלי להערכת האפקטיביות של מדיניות כלכלית וכרציונל מאחורי פיתוח מדיניות כלכלית עתידית. הביקורת על השימוש במדדים המסורתיים מתמקדת במה שהמדדים האלה לא מביאים בחשבון, למשל איכות חיים ותחושת אושר וסיפוק".

במלים אחרות, מסביר בלחסן, מי שמבקש לייצר צמיחה יכול לבטל מוצרי חינם כמו נגישות לחוף ים נקי, ליערות ולפארקים שכן גביית דמי הכניסה יעלו אוטומטית את התוצר.

ראש אגף כלכלה ומחקר בקבוצת הראל ביטוח ופיננסים, ד"ר מיכאל שראל, מסכים עם הדברים: "התוצר הוא נתון חשוב וזוכה למשקל גבוה, אבל הוא לא חזות הכל. זו טעות לעשות שימוש קיצוני בנתון התוצר ולגזור אך ורק ממנו את רמת החיים". שראל מציג אינדיקטורים מקובלים אחרים למדידת רמת האושר של התושבים, כמו השכלה, תוחלת חיים, איכות האוויר והמים, כמות הפנאי לעומת כמות העבודה, רמת הפשע והביטחון האישי והחופש, כלומר - היכולת להתבטא באופן חופשי מבלי לחשוש. לכל אלה אין ביטוי בתוצר.

שראל מסביר כי אף שהתוצאות הנמדדות במדדים החלופיים דומות למתקבלות במדדי הצמיחה, הבעיה נעוצה בעובדה שהתוצר לא מודד את ההשפעות השליליות. "איכות החיים בארה"ב למשל, עדיין גבוהה יותר מאשר בזימבבואה ולא משנה לפי איזה אינדיקטור. אבל כשמודדים את התוצר מכלילים, לדוגמה, את העובדה שלהרבה אנשים יש מכוניות (מכונית שנוסעת) - אבל הזיהום שהן יוצרות לא מופחת משם".

מנהל האגף למקרו-כלכלה ולמדיניות בחטיבת המחקר של בנק ישראל, ד"ר מישל סטרבצ'ינסקי, מדגים את הבעייתיות במושג הצמיחה: "כדי לדעת אם הפרט מאושר צריך למדוד תועלת ולא צמיחה. אפשר לייצר צמיחה אדירה אם כולם יעבדו 24 שעות ביממה, אבל ברור שאיש לא יהיה מאושר ולו בגלל העובדה שאנו מפיקים תועלת מזמן פנאי. מעבר לכך, עבודה כה מאומצת תייצר זיהום שבוודאי לא יתרום לאושר".

עם זאת, נראה שאי אפשר להאשים איש מלבד את עצמנו ביצירת הקשר שבין צמיחה לאושר. סטרבצ'ינסקי מסביר שהקשר בין האושר לתוצר מסתמך על ההנחה שכשההכנסה גבוהה, אפשר לרכוש יותר מוצרים ושירותים ולהיות מאושרים יותר. "קיים קשר מחקרי חזק בין תוצר גבוה לנפש לבין רמת התועלת שמפיקים האזרחים, אבל זה בפירוש אינו המדד היחיד. כלכלנים דווקא מבינים שיש מדדים נוספים ולכן אינם טוענים שאם התוצר לנפש גבוה במדינה מסוימת, שווה לגור שם", הוא אומר.

אז מדוע ממשיכים למדוד דווקא את התוצר? כי זה קל יותר, אחיד יותר וניתן למדידה באופן אובייקטיבי, לעומת מושגים כמו תועלת או אושר שהם מדדים סובייקטיביים של כל אחד מאתנו.

"אובססיה למודלים מספריים"

אחד הפעלים היוצאים של התבססות על נוסחה הפשוטה של חישובי התוצר הוא שקובעי מדיניות וכלכלנים מנסים לעודד צריכה, כמעט בכל מחיר. תאורטית, עדיף לממשלה שכל אדם ייסע לעבודה במכונית פרטית ולא באופניים שכן נסיעה במכונית פירושה עלייה בצריכה: מכונית זקוקה לדלק, לכבישים ולפועלים וגם מחירה אינו נמוך במיוחד. הוצאותיה של הממשלה גדלות להפליא גם לאחר עימות מזוין: יש צורך בשיקום הנזקים, במילוי מחסנים ובטיפול בפצועים. כל אלה מעלים את הצמיחה (שהרי הממשלה והתושבים הוציאו כסף) ויוצרים על הנייר מצג של מדינה משגשגת יותר ממדינה בה שרר שלום. באופן פרדוקסלי, גם מיגון הבתים בשדרות תרם לצמיחה.

"נניח שהממשלה מורידה את ההשקעה בחינוך ובבריאות והדבר מקטין כמובן את רווחת הציבור", אומר שראל, "אז כעת האנשים מגדילים צריכה פרטית לנפש - כי הם קונים שיעורים פרטיים והולכים לרופא פרטי. מכאן נסיק שרמת החיים עלתה - שזה כמובן לא נכון. על אותו משקל: הוצאה על חימום או על קירור בזמן חמסין או קרה מעידה לכאורה על תוצר גדול יותר על אף הירידה ברווחה".

בלחסן מוסיף: "חשוב להכיר בהשלכות החברתיות והתרבותיות של עידוד תרבות צריכה אגרסיבית שמובילה לחומריות", הוא טוען. "כיום, מצטברות ראיות לכך שתרבות צריכה כזו עלולה לפגום באושר וביכולת להשיגו". בלחסן מדגיש כי יש לבחון את התפתחותה של הצרכנות הכפייתית בהקשרה הרחב - כתוצר של חשיבות הצריכה הפרטית במשוואות התל"ג והתמ"ג: "כך שיווק אגרסיבי מצד התאגידים נתפש כחיובי לא רק עבור בעלי ההון והמנהלים שמנצחים עליו, אלא עבור החברה כולה".

באופן מפתיע, הביקורת על השלכותיהם החברתיות והתרבותיות של מדדי הכלכלה היא לא נחלתן הבלעדית של חוקרי תרבות ושל סוציולוגים. "היה זה הכלכלן ג'ון קנת גלבריית שביקר בחומרה את עמיתיו הכלכלנים על ניתוקם מהמציאות האנושית המורכבת ועל האובססיה שלהם למודלים מספריים", אומר בלחסן. "כך גם הכלכלן טיבור סקיטובסקי הציע כי תרבות הצריכה, שמעודדת את המדיניות הכלכלית ברוב העולם המערבי, פוגמת באושר. מכאן אפשר ללמוד כי גם בקרב חוקרי כלכלה בכירים יש קולות שמצדיקים יצירת מדדים חלופיים לבדיקת פיתוח כלכלי-חברתי".

כמה זמן אתם מבלים על הכביש?

אחרי שהובהר איך לא מומלץ למדוד צריכה, נשאלת השאלה: מהי הדרך הנכונה? קיימים כמה מדדים אלטרנטיביים שפותחו על ידי ארגונים חברתיים וחוקרים אלטרנטיביים כדוגמת ה-GPI Genuine Progress Indicator)) והHPI- Happiness Planet Index)) שמבקשים ליצור אינטגרציה בין כלכלה, קיימות (איזון בין פיתוח לשמירה על משאבים) ואיכות חיים המתבטאת בנושאים כמו פנאי או תחושת סיפוק.

מדד ה-GPI, המתעדכן מאז 1995, הוא ניסיון לייצר מדד צמיחה אלטרנטיבי מספרי כחלופה למדד התוצר לנפש (rprogress.org/index.htm). הצגת הגרפים זה מול זה מראים כי התוצר אמנם צומח אך רווחת הציבור צומחת בקצב אטי בהרבה. ה-GPI מביא בחשבון גם אלמנטים כמו הנזק שיוצרות תאונות דרכים והנזק הנגרם מזיהום המים או האוויר ומאובדן יערות העד. בנוסף, נזקף ערך כספי להורות ולדאגה למשק הבית, ומתחשבים גם בתועלת והרווחה שמביאה עמה השכלה גבוהה.

הארגון הבריטי NEF New Economics) (Foundation מפעיל באתר האינטרנט שלו (happyplanetindex.org) את סקר ה-HPI (Happy Planet Index) סדרה בת 46 שאלות שמנפיקה בסופה את "מדד האושר האישי" עבור כל משתתף. השאלות מתייחסות לחיי היום-יום וביניהן "כמה נפשות מתגוררות אתך? כמה זמן אתה מבלה בנסיעה לעבודה? האם יש לך בן/בת זוג? באיזו תדירות אתה מרגישים לחץ נפשי? באיזו תדירות אתה חש דיכאון? מה היחס בין הגובה למשקל שלך (BMI)?" מדד האושר כולל התייחסות מקיפה ואמור לנבא את תוחלת החיים הצפויה, את מצב האושר שלכם ביחס לאוכלוסיה וכן את "טביעת הרגל האקולוגית" - כלומר לכמה משאבי טבע אתם זקוקים.

מדדים אלטרנטיביים אחרים למדידת הצמיחה הם מדד הרווחה הכלכלית (ISEW), אינדקס המנסה לאמוד פיתוח אנושי (HDI) ומדד המנסה לאמוד את בריאות החברה (ISH). המדדים בודקים לא רק את נפח הפעילות הכלכלית אלא גם אלמנטים כמו משפחה וחינוך.


איך מודדים ערך מוסף יהודי?

לפני כשנתיים עשה מכון ראות ניסיון רחב היקף לגבש מדד איכות חיים לישראל, בהתבסס על כמה מדדים בינלאומיים, ביניהם מדד איכות החיים של ה"אקונומיסט" - אך הניסיון נגנז בסופו של דבר. "קשה מאוד להגיע למספרים ברורים שימדדו איכות חיים", מסביר עמרי זגן, ראש הצוות הכלכלי-חברתי במכון ראות. "גם מדדים כמו זה של ה-OECD הם גסים ביכולת למדוד דברים ייחודיים לישראל, כמו ערך מוסף יהודי - איכות החיים שאני שואב מכך שאני יהודי שחי בישראל. יש לנו נתונים, אבל הם לא פורסמו כי לתוצאה הסופית אין משמעות: אם אני משווה את עצמי לשוודיה, למשל, ההשוואה דורשת חיבור בין כל כך הרבה נתונים, שהיא נעשית בעייתית מאוד". כיום מנסה המכון למדוד משתנים ספציפיים יותר, כמו מד התחרותיות של המשק שפורסם לאחרונה, אבל המירוץ לעבר מדד איכות חיים ישראלי לא נזנח. הניסיון העדכני והמקיף ביותר בתחום זה נעשה כנראה על ידי ענת עתי, בפרויקט של העמותה לכלכלה בת קיימא למען ה-OECD ובמימון קרן היינריך בל. בעבודתה משלבת עתי את הפרקטיקות המוצלחות מרחבי העולם בניסיון לפתח מדד אמין לישראל. "קודם כל נשאלת השאלה - מה רוצים למדוד?" מסבירה עתי, שכותבת על הנושא גם את הדוקטורט שלה. "לפני שמתחילים לעבד סטטיסטיקות, זו שאלת המפתח".

הנתונים מגיעים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והשיטה הרווחת היא ה-GPI, שלפיה משתמשים בתמ"ג כנתון בסיסי, ממנו מנכים את המרכיבים השליליים של איכות החיים, כגון עלות הפשיעה וזיהום האוויר, ומוסיפים משתנים כמו שעות עבודת בית. "יופיו של ה-GPI שהוא קיים במדינות מפותחות רבות, ולכן יש מתודולוגיה וגם בסיס להשוואה", מסבירה עתי. לפי תוצאות ראשוניות שנאספו על ידי עתי וחגי קוט, שכתב על הנושא את עבודת המאסטר שלו, וצוטטו בדו"ח משנה שעברה, המגמה בישראל בשלושת העשורים האחרונים דווקא חיובית ומראה על התאמה בין הגידול בתמ"ג לעלייה במדדי הקדמה. אבל הנתון הזה עדיין ראשוני ומאוד לא אמין, מכיוון שהוא לא כולל נתונים כמו זיהום אוויר, שצפויים להשפיע עליו לשלילה.

עוד שיטה שעתי בודקת היא שיטת התעודה, בסגנון תעודת בית ספר: בהתייעצות עם מומחים נקבעת רשימת תחומים המשקפים את איכות החיים, ונבדקת המגמה שלהם, לחיוב או לשלילה. התחומים שנבחרו עד כה לבדיקה בישראל כוללים תחומים כסביבה, בריאות, חינוך ומשפחה - ובתוכם אינדיקטורים כגון תוחלת חיים, איכות מי הרחצה, שיעור האוכלוסיה עם חינוך גבוה ושיעור האוכלוסיה המרוצה מניקיון האוויר באזור מגוריה. בסך הכל, נמצא שיפור ברוב המדדים. בשיטה האחרונה שבדקה עתי, פונים דווקא לנציגי קהילות שונות ושואלים אותם מהם המדדים החשובים להם. "בקרב מומחים בתחום בעולם ידוע כי יש חשיבות לשיתוף הציבור בבניית מדד חדש, אך שיתוף הציבור אינו מתקבל בפתיחות בישראל", מציינת עתי. "מקבלי ההחלטות כאן אוהבים להחליט עבור הציבור ולאו דווקא לשמוע מה הוא רוצה".

הדרך למדד אמין רצופה במהמורות סטטיסטיות: בעוד על התמ"ג יש מעקב רציף של שנים רבות, לגבי מדדים חברתיים וסביבתיים לא תמיד יש נתונים. מספר שעות הפנאי בישראל, מספרת עתי, נבדק על ידי הלמ"ס רק פעם אחת ב-20 השנים האחרונות - לא בסיס פורה במיוחד להשוואה. בסופו של דבר, מטרת המדדים האלה היא לחולל שינוי אמיתי במדיניות: עתי עובדת עם גופים כגון המשרד להגנת הסביבה והג'וינט, אבל לדבריה עד לשינוי המציאות הדרך ארוכה.

"ההבנה הבינלאומית בנושא הולכת ומעמיקה, אבל בממשל בישראל, להבנתי ולצערי, עדיין ממתינים לראות אם המגמה הזו אכן תהיה מחייבת עבורנו. עם זאת, בקרב גורמים שונים בישראל מחלחלת ההבנה כי המדד הקיים אכן לא משקף תחומים חשובים עד מאוד לאיכות החיים".

אינדיקציה לכיוון הצמיחה של ישראל אפשר למצוא גם בדו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב, שפורסם השנה. הדו"ח של מרכז טאוב מגלה, למשל, שרמת הבריאות בישראל גבוהה יחסית לזו שבמדינות ה-OECD; בקרב האוכלוסיה היהודית בישראל תוחלת החיים היא מעל הממוצע במדינות ה-OECD; אולם, שלא במפתיע, החינוך הישראלי כושל בכל הרמות: גם הנכשלים וגם המצטיינים בישראל מפגרים בהישגיהם אחרי ה-OECD. אם מקבלים את התיזה שלפיה חינוך טוב מוביל לקדמה, לרווחה ולכושר תחרותיות בזירה הבינלאומית, נראה שהירידה בחינוך עלולה לשקף גם ירידה בתמ"ג עוד 20-30 שנה. עם זאת, פרופ' דן בן-דוד, מנהל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית, ירושלים וחבר סגל בכיר בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, מזהיר מפני זניחה המונית של התמ"ג. "זה עדיין מדד חשוב, ולפני שזורקים את התינוק עם המים צריך להיזהר".


כך מחשבים תוצר

את התוצר אפשר לחשב על פי שווי הסחורות והשירותים, אך פשוט יותר לחשב את סך המשכורות ששולמו במדינה. השיטה שבה משתמשים בישראל היא מדידת הערכים המוספים, כלומר: נניח שמפעל רוכש ליטר חלב במחיר של שקל ומייצר ממנו גבינה שאותה הוא מוכר תמורת 3 שקלים. הערך המוסף במקרה זה הוא 2 שקלים. מכיוון שבישראל מונהג מס שחל בדיוק על הערך המוסף (מע"מ), קל מאד לחבר את כל תקבולי המע"מ שגובה המדינה, ומכך להפיק את נתון התוצר.

התוצר מחושב על פי המטבע המקומי של כל מדינה, אולם הדבר יוצר קשיים בהשוואה בין מדינות. הנה דוגמה שתמחיש זאת: התוצר כולל את כל הסחורות והשירותים ולכן הוא כולל למשל מוצר בשם "כיסא". נניח שגם בישראל וגם בסין מיוצר כיסא אחד, אבל בישראל הוא עולה 1,000 שקל ובסין הוא עולה רק 100 שקל. לכאורה, התוצר בישראל גבוה פי עשרה, וזה כמובן סותר את ההיגיון (שהרי מדובר באותו כיסא). ובכל זאת יש הבדל שכן כוח הקנייה של הישראלי שונה מזה הסיני. לכן, משתמשים במדד PPP Purchasing Power Parity)) שמתרגם את שווי הכיסא (וכל שאר התוצרת) למטבע אחיד ובכך מאפשר להשוות בין מדינות על פי סולם אחיד. המטבע הזה נקרא "דולר אחיד" ומבחינה פרקטית מדובר בדולר אמריקאי רגיל. הסיבה לכך היא שכל העולם משווה עצמו לכלכלה הגדולה ביותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#