המגזר החקלאי הגיע לחדלות פירעון והמדינה מחקה חוב של 20 מיליארד שקל - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המגזר החקלאי הגיע לחדלות פירעון והמדינה מחקה חוב של 20 מיליארד שקל

באחרונה הגיע לסיומו הסדר המושבים, שבמסגרתו נמחקו 90% מחובות החברים ■ למרות ההתנגדות העזה מצד האוצר, הבנקים והאקדמיה - ההסדר מנע, כנראה, את פירוקם של 60% מהמושבים ■ "כעת נולדנו מחדש"

"בתחילת שנות ה-70 הייתי חקלאי במושב בעמק חפר, והתמחיתי בגידול פרחים. זה היה הגליק הגדול באזור שלנו. קיבלנו מענקי השקעה ממשרד החקלאות, השלמנו בהלוואות מהבנקים והתחלנו לייצא. בהתחלה זה היה עסק לא רע, והוורדים שלנו קיבלו דירוג מצוין בבורסות הפרחים בהולנד ובבלגיה. אלא מה, כשמושבניק רואה קצת כסף הוא מתחיל להשתולל. הוספתי קומה שיהיה לכל ילד חדר, שלא נהיה כמו במעברה, כמו שאני גדלתי. אשתי ביקשה אוטו וקניתי לה אוטו קטן. את טנדר הפז'ו החלפתי בחדש ואפילו שמתי קצת במניות. את כל הדברים האלה מימנתי מהבנק.

"לא היה שום קושי לקבל אשראי. רק תיקח. הסיסמה אצלנו במושב היתה 'נותנים, תיקח'. אף אחד לא רצה להיות פראייר ולהישאר עם בית סוכנות, שניים וחצי חדרים, כמו שההורים שלי קיבלו כשבאנו לכאן בשנות ה-50 מעיראק. היתה כאן בנייה מטורפת והיתה תחרות של 'למי יש יותר גדול ולמי יש שני מפלסים'.

"אינפלציה, ריבית, תחשיב, תזרים, כושר החזר, לא ידעתי מזה כלום. אני חקלאי, לא עורך דין ולא רואה חשבון. בקושי גמרתי עממי והלכתי לגדל כרוב וחסה עם אבא שלי. יום אחד התחילו הצ'קים לחזור. רצתי להנהלת החשבונות במושב ושם אמרו לי שסגרו לי את הכרטיס, כי אני חייב לאגודה 1.25 מיליון שקל (במונחים של שקל חדש, ע.כ), ולא יכולים להמשיך לתת לי אשראי לשתילים ולריסוס. בנוסף, התחילו בעיות בוורדים והמחירים באירופה ירדו. בסוף השכרתי את החממה לשכן שלי והלכתי לעבוד בתור נהג משאית בחדרה. כמה כבר מרוויח נהג משאית? וכבר לא הייתי צעיר. התחלתי לקבל מכתבים מהנהלת האגודה על עיקולים שהבנק שם על הטרקטור, על הבית, על הטנדר ועל כל דבר. אבל אני רוצה להיות אתך ישר. אני מאשים במה שקרה רק את עצמי".

>> המונולוג הזה, של מ' (67) מעמק חפר, מסביר היטב כיצד מגזר חקלאי מגיע לחדלות פירעון. בימים אלה הגיע לסיומו הסדר חובות המושבים ותאגידיהם הכלכליים, שבו נמחקו 20 מיליארד שקל ונפרסו להחזר 2.2 מיליארד שקל. ייתכן שעד סיום הגבייה, שתארך עוד כמה שנים, יוחזרו כמה מאות מיליוני שקלים נוספים.

הסדר המושבים מצטרף להסדר חובות ענק נוסף במגזר החקלאי שהסתיים בשנה שעברה, שבו נמחקו לקיבוצים ותאגידיהם 18.3 מיליארד שקל ונפרסו להחזר 8.3 מיליארד שקל. הנתונים האלה מעלים את המחיקות שקיבלו המושבים לראש טבלת המחיקות בהסדרי החובות שקיבלו המגזרים השונים מאז הקמת המדינה. מ' לא צריך להאשים רק את עצמו. יש כתובות נוספות. במחצית הראשונה של שנות ה-70 קפצה האינפלציה במשק משיעור ממוצע של 2% בשנה בסוף שנות ה-60 לכדי 133% בשלוש השנים הראשונות של שנות ה-80. ב-84' הושג שיא של 445% באינפלציה והמשק כולו עמד בפני קריסה. החקלאים, שמימנו בהלוואות את השקעותיהם לפיתוח המשקים ואת הבנייה והרכישות שלהם, גילו קצת מאוחר מדי שחובותיהם תופחים מחודש לחודש והחלו להתקשות בהחזרים.

ביולי 85' הגו ראש הממשלה דאז שמעון פרס ושר האוצר דאז יצחק מודעי את התוכנית הכלכלית שכונתה "תוכנית הייצוב", שבאה לעצור את האינפלציה. במסגרתה יושמה מערכת של הקפאות והסכמים עם ההסתדרות וארגוני המעסיקים - הוקפאו שערי המטבע, הוקפאו השכר והמחירים והוטל איסור על הדפסת כסף. התוצאה היתה ירידה מיידית באינפלציה השנתית מ-440% ל-30%, אלא שהבנקים המשיכו לגבות בטענות שונות ריביות ענק המשקפות את האינפלציה הישנה. כך שבעוד שמחירי התוצרת החקלאית הוקפאו, חובם של המושבים והקיבוצים תפח לממדים מפלצתיים והמגזר ההתיישבותי עמד בפני קריסה.

ב-90' חתמו הבנקים, הממשלה והתנועות הקיבוציות על "הסדר חובות הקיבוצים", וב-92' חוקקה הכנסת את החוק להסדר חובות המושבים ("חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי"), המכונה בלשון העם חוק גל, על שמו של יזם החוק, חבר מושב כפר ויתקין והח"כ לשעבר ממפלגת העבודה, גדליה גל. החלטת הכנסת למחוק חובות בחקיקה עוררה גל של מחאות וזעם באוצר, בבנקים ובאקדמיה.

"כופים עלינו לוותר על רכושנו", זעקו ראשי הבנקים, אף שרוב החובות היו רשומים במאזנים כחובות אבודים. מה לא אמרו על החוק הזה? שהוא סטירת לחי לחוקי הקניין הפרטי, גזל פיקדונות הציבור, בולשוויזם, הלאמת רכוש ומנוגד לחוק יסוד חופש העיסוק. הבנקים אף איימו בביטול מסגרות האשראי לחברי המושבים, וכצפוי הוגשו עתירות ובג"צים שתבעו את ביטול החוק.

אחת העתירות לביטול החוק התקבלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי השופטת המנוחה הניה שטיין (הלכת שטיין), אלא שבית המשפט העליון בראשות הנשיא דאז מאיר שמגר, ביטל ב-94' את פסיקת שטיין וקבע כי החוק שאושר בכנסת לפני חוקי היסוד גובר עליהם, וכי אף שיש בחוק משום פגיעה בזכויות קניין - הוא מידתי ונועד למטרה ראויה. השופט דב לוין המנוח אף העיר כי לעתים קרובות הנושה הוא הגורם המסוכן לציבור ולא החייב, ואם המדינה סבורה שהחקלאים הם מגזר חשוב וחיוני ומודה שהמשבר שאליו נקלעו הוא במידה רבה באשמתה, מדוע לחייב את העניים לשאת בנטל ולא את המדינה?

השופט לוין רמז בדבריו כי הצעדים לייצוב המשק שרקחו פרס ומודעי במטרה לעצור את השתוללות האינפלציה ובתוך כך העלו את הריבית במשק ב-30%, הם אלה שגרמו להכפלת החוב של מגזר החקלאי בתוך זמן קצר.

ממוצע המחיקות גדל ל-90% מהחוב הכולל

כמתחייב מהחוק, הקימה הממשלה את "המינהלה להסדרים במגזר החקלאי", שעליה הוטל ליישמו בפועל. המינהלה הפעילה "משקמים" - עורכי דין עם ניסיון במגזר החקלאי - שעליהם הוטל לקבוע את היקף החוב של חברי המושבים (לאחר שבחוק נקבעה מחיקה אוטומטית של 20%), את כושר ההחזר של החייבים ואת המחיקות שיקבלו, וכן את נכסי החייבים שניתן לממש.

סעיפים נוספים כללו הקפאת הליכי ההוצאה לפועל והעיקולים שהוצאו נגד חברי המושבים וביטול כל הערבויות הצולבות בתמורה לתשלום כופר ("חלף ערבות"). המשקמים אף היו רשאים למחוק 40% נוספים מהחוב שנותר לאחר המחיקה האוטומטית, ובמרבית המקרים אושרה המחיקה הנוספת, כך שהיקף המחיקות הגיע ל-52% כמעט בכל התיקים. אלא שבמרבית המקרים החייבים לא הסתפקו במחיקות האלה והצליחו לקבל מחיקות נוספות בהליכי גישור ופישור שניהלה המינהלה מול הבנקים והנושים האחרים. בכך גדל ממוצע המחיקות שבוצע עד כה ל-90% מהחוב הכולל.

מנתוני המינהלה עולה כי עד סוף 2009 הושלמה הסדרת חובותיהם של 98% (28,700) מחברי המושבים והחקלאים הפרטיים שנזקקו להסדר, ושל 477 אגודות שיתופיות במושבים, 18 ארגוני קניות ו-22 קיבוצים מעבר לקו הירוק שנכללו בחוק גל. 65% מהחובות שנמחקו ונפרסו היו לבנקים, רובם לפועלים ולאומי, 15% לסוכנות היהודית ו-20% לנושים אחרים.

מנכ"ל המינהלה בעשור האחרון, הכלכלן חיים בהומי, מגלה כי עדיין מונחים על שולחנו כ-5,000 תיקי חייבים, שהסכומים שנפסקו בהם לפירעון עדיין נמצאים בהליכי גבייה ופירעונם יושלם בשנים הקרובות. "ההסדר מנע את פירוקם של 60% מהמושבים בישראל, ובסופו של התהליך אף מושב לא פורק", אומר בהומי, שרואה בכך את ההישג החשוב ביותר של המנהלה. "נכון שממושבי חבל התענ"ך, שהיו במצב הקשה ביותר, לא הצלחנו לגבות יותר מ-10% מהחוב ויש מושבים שגבינו מהם רק אחוזים בודדים, אבל ללא החוק וללא המינהלה שביצעה אותו, המושבים האלה היו מתפרקים והבנקים היו מממשים את יתרת נכסיהם, ומאות ואולי אלפי משפחות היו עוזבות את הפריפריה לחיות מקצבת סעד".

אחרי כל המאמצים הצלחתם לגבות רק 10% מהחוב ואולי תגיעו ל-15% לכל היותר. האם זה יכול להיקרא הישג?

בהומי: "נתוני החוב בספרים אינם מייצגים את החוב הריאלי. מדובר בחוב שהוא תוצאת המדיניות האינפלציונית של הממשלה בשנות ה-90 וריביות הנשך שהשיתו הבנקים על המושבים. כ-50% מהחוב בספרים הוא תוצאה של ניפוח אינפלציוני וריביות בשמים. לא היתה שום אפשרות שחברי המושבים יוכלו לפרוע חוב כזה".

האוצר ובמיוחד אגף התקציבים התנגדו לחוק. איך הצלחתם בכל זאת לשתף עמם פעולה?

"האוצר נאלץ לפעול על פי החוק וגם חשש שהבנקים הגדולים יתמוטטו מעומס החוב, ולכן הבנקים פעלו יחד אתנו לעצור את הסחף. חוק גל בעצם נועד להציל 35% מאוכלוסיית השמנת במושבים, שבגין כבלי הערבות ההדדית היתה גם היא שקועה עמוק בבוץ, אלא שהחוק בסופו של דבר הציל את כולם - את השמנת ואת העם הפשוט".

מתי תושלם עבודת המינהלה?

"ברמת המושבים הגענו להסדרי מחיקה של 100% מהתיקים. עדיין נותרו כמה אלפי תיקים של חברי מושבים שצריך לגבות מהחייבים את הכספים, לשלם לנושים ולסגור את העסק.

"ייתכן שנאלץ למסור כמה מהתיקים הקשים לטיפול משפטי ולהוצאה לפועל. התהליך הזה עשוי לקחת עוד כמה שנים".

היו מושבים שלא הזדקקו להסדר?

"כמעט שלא היו מושבים שלא צברו חובות, אבל המצב כיום בכל המושבים שונה לחלוטין. ההסדר פתח בפניהם אפשרויות לפעילויות עסקיות שקודם לא היתה להם יכולת לקדם.

"הבנקים וספקי אשראי פתחו בפניהם מחדש את הדלתות, והמינהלה פועלת לסייע גם בזה. אני רואה בקידום הפעילות העסקית במושבים את השיקום האמיתי".

"הבנקים חילקו כספים בלי חשבון"

"הבנקים חילקו כספים בלי חשבון", אומר גדליה גל, האיש שיזם את החוק להצלת המושבים. "היתה הזרמת יתר של כספים להתיישבות למטרות ראויות ולמטרות לא ראויות, שלא עמד מולן כושר החזר. קנו טרקטורים וטנדרים חדשים ונוצצים, בנו עוד קומה למגורים והשקיעו במטרות שהייצור לא יכול היה לשאת על גבו. כשמודעי ופרס החליטו על תוכנית החירום, החובות הוכפלו, הבנקים סגרו את הברזים והכל התמוטט".

גל אינו כלכלן ולא בוגר מינהל עסקים, ולמעשה הוא חף מהשכלה אקדמית ובית הספר למד במגמת מסגרות. אולי זו אחת הסיבות שלא חשש לחוקק חוק המנוגד לקידוש הקניין הפרטי והעלה על דעתו שמותר למחוק חובות בחקיקה.

"כשהמשבר עלה על פני השטח הייתי מזכיר תנועת המושבים, והגעתי למסקנה שהמערכת הכלכלית במושבים פשטה את הרגל", אומר גל. "זו היתה תקופה של זמינות בלתי רגילה של כסף כשהביטחונות היו הערבויות הצולבות שכונו גם 'ערבויות הסדין', ואפשר היה לתבוע כל חבר מושב בגלל חוב של המושב או של חבר אחר. בניין הקלפים הזה עמד על תילו כל עוד ברזי האשראי היו פתוחים - והתמוטט כשהברזים נסגרו. אם מישהו במושב היה חייב כסף - הבנק בא אליך לקחת לך את הטרקטור.

"נוצר פלונטר שהיו חייבים להתיר. ב-92' פניתי למשנה של היועץ המשפטי בממשלה דאז, דוידה לחמן מסר, ואמרתי לה שאת הפלונטר הזה ניתן להתיר רק בחקיקה. לא היתה שום דרך אחרת לטפל בו. ראשית היה צריך לטפל בארגוני הקניות שהיו בראש הפירמידה והקריסה החלה בהם. מהם, באפקט הדומינו, קרסו המפעלים האזוריים, האגודות השיתופיות במושבים ועד לרמת חבר המושב. הצעת החוק שהגשתי כללה ארבעה אלמנטים עיקריים: הקפאת הליכי ההוצאה לפועל נגד חברי המושבים, ביטול ערבויות הסדין, מחיקת חלק מהחוב ותשלום כופר (חלף ערבות)".

את המהלך התחלתם יחד עם הקיבוצים, שגם הם קרסו באותו זמן. מה קרה שנפרדתם והם הלכו להסדר נושים בהסכמה, שלא חייב חקיקה? הסדר שקיבלו בו פחות מכם - גם במחיקות וגם בהחזרים - וגם נאלצו להעמיד לו מקורות עצמיים שהמושבים לא העמידו?

גל: "לאחר שהחוק עבר בקריאה ראשונה הם ביקשו להיפרד. הם חשבו שיפתרו את הבעיה בלי חקיקה. הם לא העריכו נכון את מצבם ואת עומק הבור שאליו נפלו. יש עוד הבדל: במושבים יישום החוק היה מותנה בשינוי מבני מקיף. בקיבוצים ההסדר לא היה מותנה בשינוי מבני, שאז לא חשבו שהם זקוקים לו. ככה הם הפסידו עשר שנים עד שהבינו שהם חייבים גם שינויים - ועשו אותם. מכל מקום, להאשים במפולת רק את תוכנית הייצוב זה לא נכון ולא הוגן. היתה הזרמת יתר של כספים שהבנקים נתנו וההתיישבות לקחה בלי חשבון".

"טענו שמחיקת חוב זה חילול קודש"

כחבר מושב, לא היה מן הראוי שמישהו אחר ייזום את המהלך?

"לי לא היתה מחיקה, דאגתי שלא תהיה. בדרך כלל גם לא הייתי חייב, כי ההתנהלות ברפת שלי היתה יותר מתונה", אומר גל.

התנפלו עליך מכל הכיוונים בגלל החוק הזה.

"ההתנגדות הכי קשה היתה מהאקדמיה. מבחינתה, מחיקת חוב בחקיקה זה חילול קודש. אגב, היו כבר תקדימים. בניו-דיל של רוזוולט (התוכנית לייצוב הכלכלה האמריקאית שהגה הנשיא פרנקלין רוזוולט בשנות ה-30) חוקקו חוקים שפגעו בזכויות הקניין הפרטי ובית המשפט העליון בארה"ב התחיל לבטל לנשיא חוקים. אז רוזוולט פשוט החליף את השופטים, לא שאני ממליץ את זה בישראל.

"התנגדות קשה גם באה מאגף התקציבים וממודעי, שהזהיר אותי ש'הבנקים יהרגו את המושבניקים והמושבניקים יהרגו אותך'.

"הבנקים באמת הגיבו באלימות וכתבו לאלפי מושבניקים שיסגרו להם את מסגרות האשראי. התחלתי לקבל מהמושבים זעקות שבר והלכתי ושאלתי את הזועקים אם הם רוצים שאבטל את החוק, והם אמרו לי לא לבטל.

"בסוף זה הגיע לבג"ץ, שפסק שהחוק מידתי ונועד לתכלית ראויה. פגשתי שם את השופטת שטיין, שביטלה לי במחוזי את החוק, והיא שאלה אותי אם אני כועס עליה. אמרתי לה שאם היא לא היתה קיימת, היה צריך להמציא אותה, מפני שבזכותה יש לי כיום קושאן (תוקף) מהעליון.

"מבחינתי", אומר גל, "הכי חשוב מבחן התוצאה. יישום החוק פתר את הבעיה במושבים - שחזרו לתפקד ולייצר. אז נכון שהבנקים שילמו במחיקת חובות. ואולם יש לזכור שהחובות האלה היו רשומים אצלם בסעיף חובות אבודים, וגם אם היו מפרקים את המושבים, הם לא היו מוציאים יותר מכמה גרושים. גם השחרור שהבנקים קיבלו מחובות המגזר החקלאי איפשר למדינה למכור אותם ולהרוויח הרבה כסף, ככה שכולם הרוויחו".

כפר סירקין: כבר לא חקלאי ולא משפחתי

>> המושב, או ה"המגזר החקלאי המשפחתי" כפי שהוא נקרא בחוק גל, הוא במקרים רבים כבר לא חקלאי ולא משפחתי.

כפר סירקין, למשל, הוא יישוב ותיק מזרחית לפתח תקוה, שכלל בעת הקמתו ב-36' שני מרכיבים: שכונה לא חקלאית ו-55 משפחות שהקימו אגודה שיתופית חקלאית שהצטרפה לתנועת המושבים. על הקרקע, שאת רובה רכשו החקלאים בכספם - כחמישה דונמים חלקת מגורים ו-15 דונם קרקע חקלאית - הם שתלו פרדסים והקימו לולים ורפתות. האגודה ממשיכה להתקיים עד היום וחבריה זכאים למכסות מים, אך בפועל נותרו במושב שלושה משקים חקלאיים בלבד. שניים מהם שייכים לבני משפחת לוי והשלישי לבן משפחת כץ, ממייסדי האגודה החקלאית. הם מגדלים אגוזי פקאן, נקטרינות, שזיפים, אפרסקים, משמש, אפרסמונים, רימונים ופירות אחרים. יתר חברי האגודה משכירים לשלושת החקלאים את חלקותיהם ואת מכסות המים שלהם בהסדרים שונים.

"מראש היינו יישוב מעורב, שכונה כפרית שהפכה לשכונת וילות, ואגודה חקלאית. האגודה קיימת, אבל בפועל רק שלושה מחבריה הם חקלאים פעילים", אומר אחד מחברי האגודה החקלאית ביישוב. "החקלאות המושבית יכולה להתקיים כיום רק במשקים גדולים. אתה לא יכול לקיים משפחה מ-20-30 דונם, ואצלנו זה היה מראש 15 דונם. בעבר היו פה הרבה רפתות, לולים ופרדסים, אך אלה חוסלו ומי שנשאר השכיר את הקרקע ואת הזכויות למים לאלה ששרדו, שעשו פה מטעים, שגם זה לא רווחי, כי פעם יש קרה, פעם חמסין ופעם ברד. לא רק משרד האוצר נגדנו ורוצה לחסל אותנו, גם מזג האוויר נגדנו".

"גם החובות שברו אותנו", אומר חבר האגודה. "אי אפשר היה לקבל גרוש מהבנקים להשקעות, אז החברים השכירו את השטחים שלהם והלכו לעבוד בחוץ. במקביל, בנוסף לכך שהפרנסה לא משהו אצל אלה שכן נותרו בענף, הם צריכים לשלם לחבריהם לא מעט על הקרקע והמים, אבל הם לא ינטשו. לאן הם ילכו? הם בני 60-70, וכל מה שהם יודעים זה לגדל פירות. הם ילכו להיי-טק? מי יסתכל עליהם בשוק העבודה?

"אולי ההורים שלנו טעו כשהקימו כאן אגודה חקלאית. אלה שלא היו פראיירים ולא עשו חקלאות בכפר סירקין, קיבלו חמישה דונמים ועשו וילות וארמונות".

גבעת כ"ח

"מסרנו 27 מגרשים במסגרת הסדר"

<< "צברנו חוב של 17 מיליון שקל, רובו לארגון הקניות האזורי משקי הדרום", אומר מזכיר מושב גבעת כ"ח, אבנר דקא. "אני יודע שיחסית להרבה מושבים אחרים זה לא חוב גדול, אבל כשאין לך מקורות להחזר וההשקעות ממומנות בחוב, זה מצב שמגביל אותך מאוד - בעיקר בקבלת מימון להשקעות בחקלאות, שזו הפרנסה העיקרית של חלק מחברי המושב.

"הצליחו לגבות מאתנו כ-9 מיליון שקל, שזה הרבה בהשוואה למושבים אחרים. עיקר התמורה שולמה בנדל"ן. המושב מסר 17 מגרשים לבנייה שהיו בהם זכויות בגין החובות. החברים מסרו עשרה מגרשים בגין חובותיהם האישיים, מצאנו מקורות מפה ושם והיתרה נמחקה בהסכם עם הנושים שהושג בזכות ההסדר".

מה מצב המושב כיום?

"חידשנו את ההשקעות, אנו מרחיבים את המושב, קולטים בנים ומקימים שכונה קהילתית".

מיקום: 4 ק"מ מזרחית ללוד נוסד: 1950, על ידי עולים מתימן. קרוי על שמם של 28 חיילי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו במלחמת השחרור אוכלוסייה: כ-500 משקים חקלאיים: 66 פרנסה: חממות לגידול ירקות, גידול ענבים, מטעים ועסקים קטנים

בקוע

"כל מה שהיה כאן היה משועבד ותחת צווי עיקול"

<< "היינו משק חקלאי מצליח שנפל בגדול כי גילגלו אלינו חובות של ארגון הקניות וארגונים ואגודות כלכליות שהיינו חברים בהם, ארגונים שאף אחד לא ידע איך הם מתנהלים", אומר ישראל אלוני, חבר מושב בקוע.

"גם האינפלציה שהשתוללה במדינה בשנות ה-80 הכפילה לנו את החוב. המושב לא היה מאורגן ולא ידע להתמודד עם הבנקים. כל מה שהיה כאן היה משועבד ותחת צווי עיקול. 60%-70% מנכסי המושב היו מעוקלים בשל חובות עצומים שלא ניתן היה להחזיר, שהגיעו ל-80 מיליון שקל. הנושה הגדול היה בנק הפועלים. 15 שנה לא יכולת לעשות שום פיתוח, שום בנייה, שום משכנתא, שום דבר".

מה מצב המושב כיום?

"מנהלת ההסדר גישרה בין המושב לבנק הפועלים והגענו להסדר. החזרנו 18 מיליון שקל ואת היתר מחקו. הם הבינו שלא יצליחו לגבות אגורה יותר. חזרנו לבנות כי שיחררו לנו את הקרקעות מהעיקולים ואפשר לקבל משכנתא. במקום לשים את הבנים שלנו בקרוואן, כי אסור לבנות, כיום אתה יכול לבנות לו בית, כדי שלא ייאלץ לעזוב את המושב. המינהלת הצליחה גם לגשר בין החברים לבין עצמם, שזה היה יותר קשה מלסגור עם הבנקים, כי כל אחד היה חייב סכומים אחרים. ברגע שפתרנו את הבעיות מבפנים, הסיכום עם הבנק כבר היה הרבה יותר פשוט".

מיקום: צפונית מערבית לבית שמש נוסד: 1952, בידי עולים מתימן אוכלוסייה: 480 משקים חקלאיים: 82 פרנסה: חקלאות ועסקים קטנים

היוגב

"22 שנה היינו תחת כונס"

<< "צברנו חוב שהגיע בשנות ה-90 ל-120 מיליון שקל, רובו לבנק לחקלאות. בית המשפט מינה לנו כונס נכסים, ו-22 שנה היינו תחת כונס", אומר חבר מושב היוגב, יהודה פינסקר.

"היו המון סיבות שבגללן הגענו לחוב כזה. בעיקר השקעות שלא כיסו את עצמן, הריביות שהבנקים לקחו לא היו בדיוק הריביות שהיו צריכים לקחת והאינפלציה הנוראה. הסיבות הללו נכונות בכל המושבים.

"רוב ההשקעות של החברים היו בפרויקטים חקלאיים. חלק מההשקעות לא היו נכונות וחלק מהחקלאים לא היו כל כך טובים. הקימו לולים, רפתות, חממות לגידול ורדים והיה ניסיון נפל לגדל פה ארנבות. מימנו את ההשקעות הללו באשראי, בלי שהביאוו בחשבון ההתפתחויות לא טובות במשק.

"מה שעשה לנו את החילוץ בגדול, היו כספי מכירת הזכויות בתנובה. חלק מהכספים ששילמנו על החוב, הכונס הצליח לגבות מהחברים ולזה נוספה התמורה ממניות תנובה וההבנה של הבנק ושל הכונס שמעבר לזה הוא לא יראה שקל. גם היה מצב שהכינוס היה על נכסי האגודה, והכונס לא היה יכול לרדת לרמת נכסי החברים.

"הכונס הצליח לגבות מהאגודה כ-25 מיליון שקל, כ-19% מהחוב. יש מושבים שקיבלו יחס מיוחד שאנחנו לא קיבלנו. היה לנו דימוי של התיישבות חזקה וכלל לא חשוב אם זה היה נכון. אז מאתנו לקחו כל מה שהיה ניתן לגבות".

מה מצב המושב כיום?

"כיום אנחנו עצמאיים, אין ארגוני קניות, האגודה קיימת רק פורמלית, המושב מבצע תוכנית הרחבה והחברים מחפשים כל מיני יזמויות. סגרנו גם חובות שלא טופלו במינהלה, כמו חוב של 1.5 מיליון שקל למינהל מקרקעי ישראל. נחלצנו".

מיקום: עמק יזרעאל נוסד: 1949, על ידי חברי מושב בית אשל מדרום לבאר שבע, שנכבש במלחמת השחרור על ידי מצרים אוכלוסייה: 540 משקים חקלאיים: 92 פרנסה: חקלאות ועסקים קטנים

אלמגור

"נולדנו מחדש"

>> "לפני ההסדר הגענו למצב שלא יכולנו לבנות, להשקיע, לנטוע, להעביר נכסים מאחד לשני ולעשות עסקים חדשים", אומר חבר מושב אלמגור, מוריס שמיר. "החקלאות הרי נחלשה מאוד. ממש כאילו הטילו עלינו פולסא דנורא. מי שבכל זאת התעקש לנסות לעשות משהו היה חייב לפנות לעורכי הדין של בנק הפועלים, שייצגו גם את הבנקים האחרים, ולקבל אישור מיוחד ולהעמיד ביטחונות אישיים מיוחדים. היו גם חברים שהגיעו לחדלות פירעון וכאלה שהבנקים לא היו מוכנים לקבל מהם ערבויות.

"היקף החוב היה כ-45 מיליון שקל. הבנקים חישבו 50 מיליון שקל, ואנחנו חישבנו בין 30 ל-40 מיליון, וסגרנו עמם על פשרה. פרענו משהו כמו 9.5 מיליון שקל. חלק גדול זה מהתמורה מהזכויות בתנובה".

מה מצב המושב כיום?

"נולדנו מחדש".

מיקום: מצפון לכנרת נוסד: 1961 (היאחזות נח"ל), אוזרח ב-1995. מרבית החברים הם ילידי ישראל אוכלוסייה:240 משקים חקלאיים: 107 פרנסה: חקלאות והארחה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#