הבנק הפדרלי קיבל אזהרות על משבר הדיור המתפתח - ומשך בכתפיו - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבנק הפדרלי קיבל אזהרות על משבר הדיור המתפתח - ומשך בכתפיו

איך הפקירו הרשויות הממונות את כלכלת ארה"ב

תגובות

ניו יורק טיימס

בתקופה שבה פריחת משכנתאות הסאבפריים היתה רחוקה עדיין מהסיוט אליו נקלעה כלכלת ארה"ב בקיץ האחרון, היו כמה אנשים שניסו להזהיר את בכירי הבנק הפדרלי. הם הרגישו כמי שמדברים אל הקיר.

ב-2000 הזהיר אדוארד גרמליץ', חבר מועצת נגידי הבנק הפדרלי, שמת בספטמבר, כי זן חדש ומשגשג של מלווים מפתה אנשים לקחת משכנתאות מסוכנות שאין ביכולתם להחזיר. כשגרמליץ' פנה אישית לאנשי הבנק הפדרלי והציע שיחקרו חברות הלוואות המסונפות לבנקים הגדולים, נדחתה בקשתו על ידי יו"ר הפדרל ריזרב, אלן גרינספאן.

ב-2001 ניסתה בכירה במשרד האוצר, שילה בייר, לשכנע חברות בתחום הלוואות הסאבפריים לאמץ קוד אתי ולאפשר למפקחים חיצוניים לוודא שהן עומדות בו. אף אחד מהמלווים לא הסכים להיות כפוף למפקחים, ורבים דחו את הקוד האתי עצמו. אפילו אלה שאימצו את הקוד האתי מיהרו להפנות לו גב, נזכרת בייר.

ב-2004 הזהירו מנהיגים של ארגון שתדלני דיור בקליפורניה שנפגשו עם גרינספאן, כי עסקי המשכנתאות לוקים ברמאויות והתנהגות חסרת מצפון שהולכת ומתפשטת. ג'ון גמבואה ורוברט נאיזדה ממכון גרינליינינג הפצירו בגרינספאן להפעיל את כוח סמכותו ולדרוש מהמלווים לאמץ קוד התנהגות מרצונם. "הוא מעולם לא סיפק סיבה לסרבנותו. זה פשוט לא עניין אותו", אמר נאיזדה השבוע.

ב-2007, עם החמרתו של משבר המשכנתאות המאיים להפיל את הכלכלה למיתון, שואלים רבים: "איפה היה הממשל"? בחינת ההחלטות שקיבלו הרשויות הממונות מראה כי הבנק הפדרלי וסוכנויות אחרות המתינו עד שהיה מאוחר מדי לרסן את ההשתוללות בענף המשכנתאות. הבנק הפדרלי וממשל בוש כאחד העניקו עדיפות גבוהה לקידום חדשנות פיננסית ולקידום מה שהנשיא בוש כינה "חברה של בעלות" (Ownership Society).

בנוסף, סמכו אנשי הבנק הפדרלי על כך שהשגשוג בענף הדיור יתמוך בכלכלה לאחר התמוטטות שוק המניות ב-2000. גרינספאן, בראיון, הגן על פעולותיו, ואמר כי הבנק הפדרלי לא היה ערוך לבצע חקירה בנוגע לנוהגי הלוואה פסולים, וכי אין להאשימו בניפוח בועת הדיור ובהתפוצצותה.

הבנק הפדרלי לא מנע את ההפקרות

אתמול, באיחור ניכר ותחת יו"ר חדש, ניסה הבנק הפדרלי לסגור את הפער מול המציאות באמצעות הטלת הגבלות חדשות על משכנתאות סאבפריים. בין היתר, דרש הבנק תיעוד על ההכנסות של הלווים והטלת איסור על עמלות סמויות או נעילת ריביות גבוהות.

ואולם למהלכים החדשים שגרמליץ' ובייר המליצו עליהם לשווא לפני שנים, לא תהיה השפעה רבה על מלווי סאבפריים קיימים, מכיוון שרבים מהם כבר פשטו רגל או הפסיקו לתת הלוואות כאלה לפני חודשים.

עד 2007 נהגו אנשי הממשל לשבח את מלווי הסאבפריים, בטענה שסייעו למיליוני משפחות לקנות בתים לראשונה בחייהם. "הייתי מודע לזה שהקלת תנאי האשראי למשכנתאות ללווי סאבפריים הגדילה את הסיכון הפיננסי", כתב גרינספאן בביוגרפיה שלו, The Age of Turbulence: Adventures in a New World, "אבל האמנתי אז, כפי שאני מאמין גם עתה, שהתועלת מהרחבת בסיס בעלי הבתים שווה את הסיכון".

לאחר שמחירי הבתים זינקו ונהפכו לבועה ספקולטיווית, בכירי הבנק התנחמו בידיעה ששיעורי העיקולים על משכנתאות סאבפריים נותרו נמוכים. ואולם הבנק הפדרלי והרגולטורים האחרים בוואשינגטון לא בדקו מה יקרה אם מחירי הבתים ייבלמו או יירדו. אילו היו טורחים לבדוק זאת, היו מוצאים רמזים מפחידים רבים למשבר הממשמש ובא. המרכז להלוואה אחראית, קבוצה ללא מטרות רווח, ניתחה נתונים מרחבי ארה"ב, וגילתה כי שיעור חדלות הפרעון על הלוואות סאבפריים זינק ל-20% בערים שבהן המחירים הפסיקו לעלות והחלו לצנוח.

"הבנק הפדרלי היה יכול לבלום את הבעיה הזו באיבה", אמר מרטין איקס, מנכ"ל המרכז. "אם הבנק הפדרלי היה עושה את תפקידו, לא היתה הפקרות בשוק ההלוואות ולא היה משבר עיקולים בכל עיר באמריקה".

גרינספאן, שזכה לכתר הבנקאי המרכזי הטוב ביותר בהיסטוריה בעת פרישתו מהתפקיד ב-2006, נמצא כעת במגננה. בראיון נרחב בשבוע שעבר הוא חלק בתוקף על הטענה כי היה יכול למנוע את משבר המשכנתאות. בועת הדיור, לדבריו, אינה קשורה למדיניות ריבית הבנק הפדרלי, אלא לעודפים גלובליים בחסכונות, שהורידו את הריבית לטווח ארוך וגרמו לעליית מחירי הדיור במדינות בכל העולם.

באשר לתפקידו כרגולטור, גרינספאן טען כי הבנק הפדרלי אינו מצויד לחקור רמאויות בתחום ההלוואות. "קיבלתי רושם שיש הרבה בעיות", הוא אמר. "הבעיה תמיד היתה להבחין בכך על פי חוק". גרינספאן טוען שרואי החשבון של הבנק הפדרלי והחוקרים של הבנק לא יכלו לחקור הונאות. "זו שאלה של אכיפה. אני לא חושב שרואי החשבון יכלו לטפל בהונאות", הוא אמר.

ההלוואות הכי מסובכות ללווים הכי פחות מתוחכמים

"במבט לאחור אמנם קל יותר לגנות, אבל ברור שהבנק הפדרלי היה צריך לפעול מוקדם יותר", אמרה בייר, שהתמנתה ליו"ר האיגוד הפדרלי לביטוח פקדונות ב-2006. "חדשנות פיננסית היא דבר נהדר, אבל חייבים לשמור על כללים בסיסיים. אחד הבסיסיים שבהם הוא שמי שלווה כסף, חייב להיות בעל יכולת להחזיר את ההלוואה".

ב-2004 פירסם הבנק הפדרלי של ניו יורק דו"ח שהכריז בביטחון: "אין בועה". גרינספאן חזה כמה פעמים - ושגה - שירידות המחירים יהיו מקומיות בלבד ולא ארציות. הרגולטורים של מדינות שונות בארה"ב נמנעו אף הם מלפקח כהלכה על מלווים שעסקו בהונאות ובהטעיית לווים. הבנקים הפדרליים המקומיים לא רצו להטיל מגבלת מהירות על תעשייה בתנופה.

אחת הבעיות המרכזיות היתה שמלווי משכנתאות רבים לא היו כפופים לשום רשות מפקחת. הלוואות סאבפריים הן הלוואות בריבית גבוהה, המגיעה אף לכדי 12%, ומיועדות לאנשים עם היסטוריית אשראי בעייתית. בניגוד לבנקים הרגילים, שמממנים את ההלוואות באמצעות הפיקדונות שהם מקבלים, רוב מלווי הסאבפריים ממומנים על ידי משקיעים בוול סטריט שקונים מהם חבילות של הלוואות שנקראות ני"ע מגובי משכנתאות (סוג של איגוח).

מאפס פעילות לפני עשור, נהפכו מלווי הסאבפריים לקטגוריה בעלת הצמיחה המהירה ביותר בתעשיית המשכנתאות. הם העניקו משכנתאות ב-540 מיליארד דולר ב-2004 וב-625 מיליארד דולר בשיאם, ב-2006 - רבע מכלל המשכנתאות החדשות.

גרמליץ', שחקר במשך שנים רבות בעיות הקשורות בעוני, האמין כי לענף החדש יש הרבה יתרונות והרבה סכנות. הלוואות סאבפריים אכן פתחו דלתות לאנשים מעוטי הכנסה. שיעור הבעלות על בתים בארה"ב זינק מרמה קבועה כמעט של 64% ל-70% ב-2005. המרוויחים העיקריים היו שחורים והיספנים, קבוצות שסבלו שנים רבות מאפליה.

מה שהדאיג את גרמליץ' היה שהלוואות סאבפריים רבות היו מורכבות מאוד וטעונות סיכונים חבויים: הזכאות להלוואה התבססה על שיעור ריבית ראשונה נמוך יחסית, שעד מהרה התחלף לריבית גבוהה בהרבה. הלוואות רבות נשאו עמלות חבויות גבוהות מאוד, וקנסות גבוהים על פירעון מוקדם של ההלוואה מנעו מאנשים למחזר את המשכנתאות שלהם למשכנתאות זולות יותר.

"מדוע נמכרו ההלוואות המסובכות ביותר ללווים הכי פחות מתוחכמים?", שאל גרמליץ' בנאום בפני הבנק הפדרלי שנשא באוגוסט. "התשובה נמצאת בגוף השאלה - אלה האנשים שאפשר היה לפתותם לקנות מוצרים כאלה".

ב-2000 פנה גרמליץ' באופן פרטי לגרינספאן וייעץ לו לשלוח את בוחני הבנק הפדרלי לבדוק חברות הלוואות שמסונפות לבנקים הגדולים, בתקווה שיוכלו לנקות את המוסדות האלה מבפנים. גרינספאן התנגד. בריאיון לפני שבוע הוא אמר כי חשש שהבוחנים של הבנק לא יצליחו לזהות הונאות ויעניקו כך למלווים מפוקפקים חותם של אמינות. "אני זוכר שאמרתי לו, 'זהירות'", אמר גרינספאן. "אם הבנק הפדרלי יצטייר כמי שמפקח על אלפי מוסדות מקומיים, ולבנק אין המשאבים הדרושים לכך - המצב עלול להחמיר".

גם המשקיעים הזרים אשמים

הבנק הפדרלי לא היה האשם היחידי ביצירת הבועה ובפקיעתה. הוא אמנם סייע לתדלק את שוק הדיור בהורדת הריבית הקצרה בשנים 2000-2004 והורדות ריבית אלה הקטינו דרמטית את עלות מימון קניית בתים. ואולם היו גם משקיעים זרים שהזרימו טריליוני דולרים לניירות ערך אמריקאיים. חלק גדול מהכסף זרם ישירות לני"ע מגובי-משכנתאות שנועדו לממן את הלוואות הסאבפריים.

ב-2005 אנשי הבנק המרכזי החלו לחשוש כי מלווי המשכנתאות פועלים בצורה פרועה ומוכרים מוצרים אקזוטיים ובלתי מובנים. ואולם הרגולטורים פעלו כמו מכונה שכל חלק בה מושך לכיוון אחר. מכיוון שכל סוכנות ממשלתית היתה ממונה על תחום אחר של פיקוח, וכל אחת קיבלה את המימון מהבנקים שעליהם היא מפקחת, טענו רבים שהיחס שהן מעניקות לבנקים הוא כמו של פוליטיקאי אל ציבור הבוחרים.

בייר היתה יוצאת דופן, בפרט לנוכח הגישה הדה-רגולטורית של ממשל בוש. בתור סגנית שר האוצר בשנים 2001-2002, היא עבדה עם גרמליץ' וניסתה לעורר תשומת לב להונאות בתחום המשכנתאות. ואולם מאמציה ליצור קוד אתי שיחייב את חברות המשכנתאות נתקלו בהתנגדות רבה.

הידרדרות אמות המידה בענף ההלוואות היתה מובהקת כבר ב-2004 עם אישורם של מוצרים חדשים ומפוקפקים: הלוואות שלא דורשות מהלווים להוכיח את הכנסתם; הלוואות שמאפשרות לקנות בית ללא מפרעה; והלוואות שאיפשרו לאנשים לדחות תשלומים ולהוסיף את הגירעון לכלל המשכנתא.

גם הבנק הפדרלי הבחין בהידרדרות, אך הוא לא הצליח לעמוד בקצב השינויים. יחד עם סוכנויות פדרליות אחרות המתין עד דצמבר 2005, ורק אז הציע "קווים מנחים" לבנקים ולמלווים. ההסכמה על הקווים המנחים התקבלה רק בספטמבר 2006.

ואולם הזעזוע האמיתי לצרכנים ולרגולטורים היה שאמות המידה שנקבעו לבסוף לא חלו על מלווי סאבפריים, אלא רק על כמה משכנתאות מסוגים אקזוטיים במיוחד. "לא ממש התמקדנו בסאבפריים", אמר ג'ון דוגאן, חשב משרד האוצר. "מנקודת המבט של הבנקים הגדולים, זה היה חלק קטן בלבד".

רק במארס 2007 הציעה קבוצה של רגולטורים קווים מנחים חדשים הנוגעים גם להלוואות סאבפריים. בסוף מארס הסתיימה הכנת ההצעה, ועד אז כבר פשטו את הרגל 30 מלווי סאבפריים, ורבים אחרים היו בדרך לפשיטת רגל.

מקורות יודעי דבר אומרים כי העיכוב נבע מהתנגדות עזה של חלק מהרגולטורים להכביד את הפיקוח על לווי סאבפריים. "היו לי חששות אמיתיים", מודה דוגאן. לדבריו, הוא השתכנע בגלל הלחץ הציבורי. בסופו של דבר המאמץ המאוחר היה מיותר. חודשיים כעבור פרסום הקווים המנחים החדשים הוכרז, למעשה, מותה של תעשיית הסאבפריים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#