בנימין נתניהו - האיש שלא יודע להיות פוליטיקאי - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בנימין נתניהו - האיש שלא יודע להיות פוליטיקאי

האיש שלפני עשר שנים תואר כאשף, קוסם, אדם שכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב, נראה ודיבר כאיש מובס, כמו "איש שכל מה שהוא נוגע בו הופך לאפר", כפי שאומר עכשיו דווקא אחד מאוהדיו. איך זה קרה

תגובות

ייתכן שגם מי שלא אוהב את בנימין נתניהו חש צביטה בלב כשראה אותו נושא את נאום התבוסה שלו במוצאי יום הבחירות. האיש שלפני עשר שנים תואר כאשף, קוסם, אדם שכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב, נראה ודיבר כאיש מובס, כמו "איש שכל מה שהוא נוגע בו הופך לאפר", כפי שאומר עכשיו דווקא אחד מאוהדיו.

עם 11 מנדטים והמפלגה החמישית בגודלה באותו לילה (שבינתיים נהפכו ל-12 מנדטים ולמפלגה שלישית בגודלה, יחד עם ש"ס), נתניהו דיבר מהלב ונראה אמיתי יותר ממה שהיה לאורך כל מערכת הבחירות. "בליל ההפסד הוא אמר דברים שאיש לא כתב לו והוא יצא מצוין", אומר אורי אליצור, שהיה ראש הלשכה של נתניהו בקדנציה שלו כראש ממשלה. "זו היתה הופעה טובה מהסוג שהיו לו לפני שהוא התחיל לעבוד עם מקצוענים. יכול להיות שזה אומר שהוא בכלל צריך להיות פרופסור, ולא פוליטיקאי".

לצורך הכתבה הזאת שוחחתי עם כמה אנשים שהיו קרובים במידה זו או אחרת לנתניהו. את חלקם אפשר להגדיר אוהדים, את חלקם אוהדים לשעבר, את חלקם מעריצים. כמעט כולם משוכנעים שנתניהו הוא אחד האנשים הכי מוכשרים ומבריקים שהיו לפוליטיקה הישראלית, אם לא המוכשר והמבריק מכולם. "זה ממש נורא", אומר הסופר איל מגד, שהתיידד עם נתניהו אחרי שהפסיד בבחירות של 1999 והעביר בבחירות האחרונות את תמיכתו לעוזי דיין. "אתה אומר חצי משפט, והוא מיד משלים אותו. יש לו תפישה פנומנלית". אבל כמעט כולם מרגישים שהתבוסה בבחירות לא היתה מקרית. נתניהו בפוליטיקה הישראלית כבר 13 שנה, מאז כבש את הליכוד ב-1993. אבל הוא נשאר איש בודד, כמעט ללא חברים או יועצים קרובים. "הוא פשוט לא יודע להיות פוליטיקאי", אומר אדם שעבד אתו זמן לא קצר.

אליצור, אחד ממנהיגי המתנחלים, נכנס ללשכת ראש הממשלה שנה לאחר שנתניהו נבחר והזיכרון החד ביותר שלו הוא גל השנאה לנתניהו מצד "שבט האליטות", כפי שאליצור קורא לו. בכך הוא אינו יוצא דופן. כמעט כל מי שעבד או עובד עם נתניהו מדבר על שנאה זו. "מנחם בגין עשה את המהפך ב-1977, בשעה שלפחות חלק מהאליטה הרגישה שהגיע הזמן למהפך", מסביר אליצור את ההבדל בין השנאה שנתניהו נתקל בה לבין היחס שקיבל בגין, שהיה שנוא גם הוא על השמאל שנים ארוכות. "נתניהו עשה מהפך ב-1996, מיד אחרי רצח רבין, ובכך שהעז לנצח הוא כאילו לקח על עצמו את הרצח".

אין לו חברים

אליצור אומר שההתגייסות נגד נתניהו היא שהביאה אותו לעשות טעויות בקדנציה שלו בראשות הממשלה. "אי אפשר לא לעשות טעויות כשמתקיפים אותך מכל הרבה חזיתות", אומר אליצור. אבל הבעיה היתה לא רק אצל המתנגדים, אלא גם בקרב התומכים. קודם כל, טוען אליצור, המתקפה על נתניהו הביאה לכך שכל מנהיג בימין שרצה לזכות לאהדה בתקשורת ידע שכדאי לו לצאת נגד נתניהו. זה היה נכון לגבי דוד לוי, זה היה נכון גם לגבי אחרים. התחושה הזאת חילחלה גם לרחוב והיא מסבירה במידת מה את הפסדו ב-1999.

אבל אליצור מדבר על מכשלה נוספת. נתניהו, הוא טוען, פשוט רע בפוליטיקה ורע בהופעות בתקשורת. בדיוק ההיפך ממה שמייחסים לו. "אין לו חברים קרובים והוא לא יודע להקים מחנות פוליטיים וקואליציות פוליטיות", אומר אליצור. "הוא לא יודע ללכת לבר-מצוות של חברי מרכז, לשלוח פרחים ליום הולדת. הוא קצת בז לזה. וגם כשהוא ניסה, זה לא יצא לו. יש לו יחס מאוד רציונלי לאנשים, ולזכותו ייאמר שהוא גם מצפה ליחס רציונלי כלפיו".

ההופעות בטלוויזיה, מפתיע אליצור, הן אחד הצדדים החלשים של נתניהו. "הוא יודע להסביר נושא שהוא מכיר", אומר אליצור, "אבל מנהיג היום צריך לדעת להיות קצת שחקן תיאטרון. ביבי לא יודע לשחק. הפרדוקס הטרגי הוא שביבי גם לא יודע לשקר. אתה יודע איפה תפשו את זה? בחרצופים. עשו לו חרצוף של פינוקיו. מי זה פינוקיו? אדם שברגע שהוא משקר, מיד רואים את זה עליו. ביבי הוא כזה. כשפוליטיקאי ממוצע משקר לא רואים את זה עליו. על ביבי רואים".


"שרון היה פוליטיקאי ענק, ביבי הוא מדינאי והוא פשוט פוליטיקאי רע. פוליטיקאי טוב מתחיל מיחסי אנוש, מבניית מחנה, מלהצמיד אליו אנשים"

אריאל שרון נתפש תמיד כמדינאי וביבי נתפש כפוליטיקאי, אומר איש ליכוד. "האמת הפוכה: שרון היה פוליטיקאי ענק, ביבי הוא מדינאי והוא פשוט פוליטיקאי רע. פוליטיקאי טוב מתחיל מיחסי אנוש, מבניית מחנה, מלהצמיד אליו אנשים. תראה מה קרה לו במאבקים מול שרון. הוא חשב שסילבן שלום ולימור לבנת אתו באולטימטום על משאל העם. בסוף הם בגדו בו בלי הנד עפעף והוא נשאר לבד".

אם אליצור התחבר לנתניהו דרך האידיאולוגיה, מגד התחבר אליו דרך הזדהות אישית. הוא הזמין את נתניהו לשאת דברים בטקס שנערך לכבוד אחד מספריו ונדהם כשעמד מול גל השנאה לנתניהו. "מישהו אמר לי: ?אתה מזמין אותו כי היטלר כבר מת?'" מספר מגד. מגד, שהרגיש בעצמו מנודה בקהילה הספרותית בישראל, הזדהה מיד עם נתניהו ומאז נקשרה ביניהם סוג של ידידות. סוג של ידידות, אבל לא ידידות ממש. אף אחד מהאנשים שדיברתי אתם, כולל אלה שעדיין מעריכים מאוד את נתניהו, לא הגדיר את עצמו חבר של נתניהו.


"מי זה פינוקיו? אדם שברגע שהוא משקר, מיד רואים את זה עליו. ביבי הוא כזה. כשפוליטיקאי ממוצע משקר לא רואים את זה עליו. על ביבי רואים"

מגד אומר שנתניהו ראה בו נציג של "התרבות העברית" ולכן כנראה נמשך אליו. התרבות העברית הזאת, אומר מגד, היא עניין בעייתי אצל נתניהו. "יש לו בעיה עם העברית", אומר מגד, "הספרים הגדולים של אבא שלו יצאו באנגלית, ואלה ספרים מרשימים מאוד. התרבות האמריקאית קיבלה את אבא שלו כהיסטוריון ונתנה לו את הלגיטימציה שישראל לא נתנה. נתניהו קורא הרבה: ביוגרפיות, ספרי היסטוריה. לכן הוא כאילו אומר לעצמו: מה זו העברית הזאת. יש בו זלזול בתרבות העברית, שבא מתוך התגוננות, מתוך תחושת קיפוח".

נתניהו, אומר מגד, לא ממש ניסה להתנער מהסביבה הזאת. כשהוזמן אליו, הופתע מגד לראות כמה דוברי אנגלית יש במילייה של נתניהו. מגד גם מעיד שהרבה זמן לא ראה משפחה עם תחושה כל כך אליטיסטית כמו משפחת נתניהו, עם ההדר הז'בוטינסקאי של האב, בן-ציון. "נתניהו הוא אינטלקטואל, לא מתאים לו להתחכך בשוק, בגלל זה הוא מזיע", אומר מגד.

זר לתרבות הישראלית

מגד, כאמור, זנח את נתניהו בבחירות האחרונות. אמנון לורד, עורך "מקור ראשון", נשאר איש של נתניהו. לורד משוכנע שנתניהו הצליח. גם כראש ממשלה שהוריד את הטרור לרמה אפסית וגם כשר אוצר שהציל את הכלכלה. "נתניהו, עם ההופעות שלו, מסוגל לספק יותר ביטחון מחיל האוויר", אומר לורד.

ובכל זאת, גם לורד מודע לחולשות. "ביבי הוא אינדיווידואליסט בחברה של קבוצות", הוא אומר. "כל ראשי הממשלה היו ראשי שבט: שרון היה ראש שבט הצנחנים, יצחק שמיר היה ראש שבט המחתרות, אהוד ברק הוא ראש שבט סיירת מטכ"ל, יצחק רבין היה ראש שבט הפלמ"ח. ביבי לא היה ראש שבט ובזה הוא זר לתרבות הישראלית". הוא מסתייג מחלק מההגדרות של מגד, אך מסכים אתו בעניין האנגלית. "ביבי הוא ירחמיאל דובר אנגלית", אומר לורד. ירחמיאל, הוא מסביר, הוא דמות של איש העלייה השלישית, קצת זר, קצת מגושם, קצת כבד, אבל כשהוא נתן הוראות, הצברים צייתו לו. אלא שירחמיאל המקורי דיבר יידיש, שפה מלטפת. נתניהו נשען על האנגלית, והאנגלית מייצרת אנטגוניזם, מייצרת נחיתות, שמייצרת בתורה דחייה.

גם לורד מדבר על חוסר ההצלחה של נתניהו לבנות סביבו קבוצת תמיכה משמעותית. "בגין היה מנהיג היסטורי והיה לו חוג נאמנים", אומר לורד, "נתניהו נשאר loner. נתניהו הוא מנהיג ניאו-שמרני פר-אקסלנס, אבל פה אין שכבה ניאו-שמרנית. באמריקה, ב'קומנטארי' האחרון (כתב עת אמריקאי שמרני, מ"ר) 30 אינטלקטואלים שמרנים נתנו גב לג'ורג' בוש בעניין עיראק, למרות שכל מי שעיניו בראשו רואה את הכישלון שם. כאן יש שניים-שלושה אינטלקטואלים כאלה, שיכולים לתת לנתניהו גיבוי".

דניאל דורון הוא אחד מאותם "שניים-שלושה אינטלקטואלים" שלורד מדבר עליהם. דורון, מנהל "המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי" (מרכז שהוא למעשה מופע של איש אחד, דורון עצמו), מטיף כבר שנים למדיניות של שוק חופשי שישחרר את ישראל מחבלי הפרוטקציה, הביורוקרטיה, השחיתות והעוני. עם נתניהו הוא יצר קשר כבר לפני כמה שנים, אבל בקדנציה של נתניהו כשר אוצר הקשר הזה התהדק. דורון היה אחד מקבוצת אנשים, בראשותו של פרופ' מרשל סרנת, שבאו לנתניהו עם הצעה לרפורמה בבנקים שזכתה מאוחר יותר לתואר רפורמת בכר.

דורון מדבר בלהט נגד המונופול של הבנקים. הם חונקים את המשק, הם מרוויחים רווחים לא סבירים, הם מרוששים את ההמונים ומעבירים את כספם לידי 12 משפחות האוליגרכיה. דורון וחבריו הציעו לנתניהו לשבור את כוחם של הבנקים. זה בדיוק מה שנתניהו עשה ובדיוק משום כך הקהילה העסקית תמכה באהוד אולמרט ולא בנתניהו, איש השוק החופשי - אומר דורון.

דורון בטוח שנתניהו הציל את המשק, ואילו היה ממשיך, המשק היה פורח אף יותר, משום שרק שוק חופשי אמיתי יכול להציל את המדינה. אבל גם הוא מודה שנתניהו היה די בודד. "הימין הוא רובו ניאנדרתלי. מי יש שם: סילבן שלום, לימור לבנת, פקידונים קטנים. התקשורת הסבירה שביבי דפק את החלשים ועזר לעשירים, ואנשים האמינו". לורד רואה את הדברים קצת אחרת. גם הוא סבור שנתניהו בסך הכל הצליח באוצר, אבל סבל מכך שהקפיטליזם זוהה אתו. "בעשור האחרון, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, ישראל מאוד התקרבה לקפיטליזם", אומר לורד, "אנחנו חווים תהליך של שינויים מאוד מהירים, והתהליך הזה זוהה כולו עם אדם אחד, נתניהו. זה מוליד סוג של שנאה".

"נתניהו לקח על עצמו את כל התיק", אומר איש ליכוד שדווקא אינו שולל עקרונית את רעיונותיו של נתניהו, "הוא זוהה באופן טוטלי עם התוכנית הכלכלית. צריך להודות שזה בא מתוך אמונה עמוקה. הוא עצמו אמר שזו התוכנית הכלכלית שהוא תמיד חלם עליה. אנשים אמרו לו שהוא טועה, שהוא לא יכול לנהל מדיניות שפוגעת בבוחרים שלו. אבל הוא לא היה מוכן לתקן. אולי מפני שנוצרה סימביוזה בינו ובין אנשי האוצר - הוא האיש שהם חלמו עליו".

"ביבי לא ראה שהדרך הזאת שומטת את הקרקע מתחת לרגליו", אומר מגד, "הוא לא לקח בחשבון שאנשים ייפגעו. כמו מנהיגים גדולים - סטלין או צ'רצ'יל - הוא לא ראה את העצים אלא את היער. לאנשים כאלה לא אכפת כמה אנשים מתים בדרך". אבל היה עוד עניין. בהיותו שר האוצר, אומר מגד, התקשורת והאליטה סוף סוף חיבקו את נתניהו, והוא לא מיהר לוותר על החיבוק הזה. כשהתפטר, הוא איבד גם את האליטה וגם את התקשורת.

מגד ודורון חושבים שהוא טעה כשהתפטר רגע לפני ההתנתקות. אליצור מסכים אתם. הוא חושב שנתניהו היה צריך להתפטר הרבה קודם. "ההתנהגות שלו מול שרון היתה כישלון מנהיגותי", אומר אליצור, "יכול להיות שהוא צדק כשהוא חשב שאין לו סיכוי להשיג 61 מנדטים נגד שרון, יכול להיות שהוא היה נכשל כמו עוזי לנדאו. אבל הוא היה צריך לקחת את הסיכון".

חבר כנסת מהליכוד אומר שהזיג-זג של נתניהו בעניין ההתנתקות פגע בו קשה מאוד, בעיקר בקרב מצביעי הימין. תחילה הוא תמך בהתנתקות על תנאי, אחר כך הסתייג, אחר כך התנה את תמיכתו במשאל עם, אחר כך נהפך למתנגד אידיאולוגי, ובסוף התפטר. אותו ח"כ מעריך שנתניהו התפטר משום שמצד אחד חשש שלנדאו צובר תנופה, ויאגף אותו מימין, ומצד שני סבר שההתנתקות עצמה תיגמר רע יותר מכפי שהיא נגמרה. בכל מקרה, מסכימים כמעט כולם, מדובר בשיקול דעת פוליטי גרוע.

כל הדוברים נזכרים בטעות פוליטית דרמטית נוספת שעשה נתניהו. בדצמבר 2000, כשברק החליט להתפטר ולהקדים את הבחירות, נתניהו סירב להתמודד על ראשות הממשלה, אף שבסקרים היה ברור שמי שיעמוד בראש הליכוד ינצח את ברק ואף שנתניהו הוביל על שרון בפער של 80% מול 20%. אליצור, שאז היה עדיין מקורב לנתניהו, אומר שנתניהו העריך שלא יוכל להקים קואליציה יציבה (לליכוד היו אז 19 מנדטים והבחירות היו רק לראשות הממשלה). ייתכן שהוא צדק, אומר אליצור, כי לנתניהו לא היו נותנים להקים את הקואליציה שנתנו לשרון להקים. אבל ברור שהוא דחה את ראשות הממשלה שהוגשה לו על מגש של כסף. מגד סבור שמדובר ב"פחד גבהים", בבעיה של ביטחון עצמי, ברצון להשליך את ההצלחה לפח.

נתניהו הוא אידיאולוג. על כך כמעט כולם מסכימים. דווקא לורד - שמאמין באידיאולוגיות של נתניהו ואומר שהוא מסרב לחשוב על נתניהו במונחים טרגיים, כי גם אם הוא נכשל פוליטית "הוא עשה מספיק למען עם ישראל" - סבור שייתכן שזה מה שהכשיל אותו. "נתניהו מאמין בדרישה למאבק צבאי מתמיד, ויכול להיות שהציבור עייף ולא רוצה את זה. נתניהו מאמין בקפיטליזם טהור, ויכול להיות שהקפיטליזם הזה קשה לאנשים. אני לא שולל את זה שהאידיאולוגיות שלו נוצחו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#