מוציאים שם רע לבעלי השכר הגבוה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מוציאים שם רע לבעלי השכר הגבוה

אחת מבדיחות עורכי הדין הרבות אומרת שהבעיה היחידה של המקצוע היא התדמית שלו: 98% מעורכי הדין הגרועים מוציאים שם רע לכל יתר העוסקים בענף.

נזכרנו בבדיחה הזאת כאשר באנו לכתוב על הגל הפופוליסטי השוטף בימים האחרונים את העיתונות, כמדי שנה, נגד משכורות המנהלים בחברות הבורסאיות.

הכוונה המקורית שלנו היתה לכתוב, שוב, ששכר מנהלים ועובדים מבוקשים גבוה הוא תוצאה של כלכלת השוק שיתרונותיה, וכמו כן חסרונותיה, ידועים, ותגמול הקשור בביצועים הוא עדיין מנוע עיקרי להצטיינות.

רצינו לכתוב שהמשכורות הגבוהות המשולמות למנהלים, לעובדים מוכשרים וליזמים הן תוצאה של המשא ומתן שהם מנהלים עם בעלי השליטה בחברות. רצינו לכתוב שמשכורות המנהלים הגבוהות תמיד מוזכרות בנשימה אחת עם העוני ופערי השכר במשק, על אף שהקשר ביניהם קלוש: משכורות נמוכות יותר לבכירים בחברות בורסאיות לא יעזרו לצמיחה, לעוני או להשכלה וגם לא לפערי השכר במשק: העשירים הגדולים בישראל ממילא אינם מנהלים שכירים, אלא בעלי חברות.

רצינו גם להפנות את תשומת הלב של הקוראים לכך שברשימת 500 העשירים של מגזין TheMarker המתפרסמת הבוקר, יש פחות מעשרה מנהלים בכירים בחברות בורסאיות.

חלק גדול מהעשירים המופיעים ברשימה מתנגדים גם הם למשכורות הגבוהות של המנהלים השכירים שלהם - שכן הם הרי צריכים לממן אותן.

אבל אז פתחנו את הטבלה של שכר המנהלים בחברות הבורסאיות ב-2004 וגילינו ש-98% מהכוכבים של הרשימה מוציאים שם רע ליתר המנהלים בה.

הטענה העיקרית ששכר המנהלים הגבוה הוא תוצאה של "שוק המנהלים" הפתוח נתקלת במציאות: מתוך 30 בעלי השכר הגבוה (לא כולל פיצויי פרישה) בבורסה השנה 22 הם מנהלים שהם גם בעלי שליטה או עניין בחברות המדוברות.

כלומר, שני-שלישים מכוכבי הצמרת של בעלי השכר הגבוה ניהלו את המו"מ על תנאי שכרם - עם עצמם. ובשפה הכלכלית - המשכורת שלהם לא נקבעה באמת על ידי מנגנון השוק, אלא לפי המקסימום שהם חשבו שיוכלו לסחוט מהדירקטוריון שלהם, אשר במרבית המקרים הם גם שולטים בו.

חיים כצמן, נוחי דנקנר, מאיר שמיר, אילן בן דב ויצחק שרם לא ניהלו מו"מ אמיתי על תנאי שכרם - כי הם הבוסים של עצמם, ולדירקטורים החיצוניים בחברות שלהם אין באמת יכולת או עניין לנהל עמם משא ומתן קשוח.

אבל זה לא נגמר בזה: כאשר בעל שליטה או עניין בחברה בורסאית רוצה למשוך משכורת גבוהה מאוד - הוא אולי נדרש גם להרעיף משכורת גבוהה במיוחד על המנהלים הבכירים שמתחתיו - כדי להצדיק את המשכורת הגבוהה שלו - כלומר, אולי 80% או 90%, ולא רק שני-שלישים מהמשכורות הגבוהות בצמרת, הם תוצאה של אותה תופעה.

הטענה השנייה של מצדיקי השכר הגבוה בחברות הבורסאיות היא שבכלכלת השוק החופשית משלמים על ביצועים: הצלחת - הרווחת, נכשלת - הפסדת.

אלא שגם תיאוריה זו לא תמיד עולה בקנה אחד עם המציאות: כמה מכוכבי טבלאות השכר של 2004 נמנים עם משמידי הערך של שנים קודמות. רווחי העתק שהם הציגו בשנה שעברה הם לעתים תמונת ראי של הפסדי עתק שהם הציגו בשנים קודמות. כאשר הם מרוויחים - הם מקבלים בונוסים; כאשר הם מפסידים - איש אינו דורש מהם, כמובן, להחזיר את הכסף.

אז אם אתה מנהל בכיר או כוכב עולה במגזר העסקי, אתה מביא תוצאות לבעלים, שכרך מטפס במהירות, אתה גאה בו, אתה משוכנע שמגיע לך כל גרוש ואתה כועס על הגל הפופוליסטי נגד שכר המנהלים - אל תיקח את זה אישית:



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#