מהי לעזאזל שחיתות - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מהי לעזאזל שחיתות

התערבות בהליכי תכנון ובנייה והפשרת קרקעות לא נתפשת לעתים כעבריינות. אך בפועל היא שימשה בשנים האחרונות כדרך הטובה ביותר להתעשר על חשבון הציבור

העובדה שרוב חלקי פסק הדין לא הותרו לפרסום, סייעה ביום שני לשמעון שבס ופרקליטיו בתרגיל יחסי הציבור - הצגת ההרשעה החמורה שלו בניסיון קבלת שוחד - כזיכוי. התרגיל עבד יפה, ובעיתון של המדינה הכותרת הבולטת היתה "בית המשפט: חטאו של שבס הוא בעיקר מוסרי".

כל החלק בפסק הדין שעסק באישום בו הורשע שבס, נותר חסוי. הצירוף של חיסיון על הפרשייה בה הורשע וזיכוי בשתי הפרשיות האחרות סייעו לשבס ועורך דינו, דב וייסגלס, להצטייר כמי שנחלו הצלחה גדולה בבית המשפט.
סייע לחברים בדרך של העדפה פסולה אלא שאתמול, עם פרסום חלקים נוספים מכתב האישום, העוסקים דווקא בפרשיה בה זוכה שבס, הלכה והתבררה התמונה המלאה: כמעט כל הטענות החמורות שגוללה הפרקליטות בכתב האישום נגד שבס בפרשת הסיוע לחבריו הקבלנים, התבררו כנכונות; "לשבס היתה מטרה אחת: לסייע לחבריו בדרך של העדפה פסולה", כתב השופט.

הנה כמה קביעות של בית המשפט המחוזי בת"א: בנוגע לטענה ששבס עסק בקידום פרויקטים במסגרת תפקידו כותב השופט: "מצאתי את עצמי תוהה כיצד לא השכיל שמעון שבס, המעיד על עצמו כמי שמכיר את כללי ההתנהגות שבהם חייב עובד ציבור, להבין כי מערכת יחסים מסוג זו שנרקמה בינו לבין האחים שולדנפריי, יוצרת מחויבות וציפיות אצל המשלם, וכיצד חרף כל אלה התיר לעצמו לעסוק בעניינם של אותם אנשים בתפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה".

בנוגע לטענה שמטרתו של שבס היתה לקדם פרויקטים "תקועים" כדי לפתור את בעיית הדיור לעולים כתב השופט: "אף אחד מאותם פרויקטים ששבס התערב לקדם לא היה בבחינת 'פרויקט תקוע'. הנאשם רתם את עצמו לאותה משימה, רק משום שביקש לקדם את עניינם של חבריו, אשר העסיקו אותו בעבר ושילמו לו שכר לא מבוטל".

בנוגע לקו ההגנה של שבס, בו טען כי לא פעל אצל אף גורם תכנוני לקדם את התוכניות של חברת הבנייה של חבריו הקבלנים, כותב השופט כי קו ההגנה "קרס", וכי הטענה שלו, שפעילותו היתה במסגרת המדיניות שהכתיבה הממשלה בנושא קידום הבנייה, "נדונה לכישלון".

בנוגע ל-150 אלף הדולרים שקיבל שבס מחבריו הקבלנים חמישה שבועות לאחר שעזב את תפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, כותב השופט בעמוד 87 לפסק הדין: "עד לסוף התהליכים בתיק זה, לא הצליח הנאשם, לפחות לטעמי, להסביר את מהות התמורה שנתן לאותה חברה ואשר זיכתה אותו בשכר בסכומים כה גבוהים".

שבס הגיב בזמנו לכתבת התחקיר של העיתונאי יואב קווה בעיתון "כל העיר", שחשף את הפרשה, ואמר, כי "לא לחצתי ולא שיניתי, וגם לא היה בסמכותי ובכוחי לעשות משהו מהדברים שאתם אומרים. הכל רשעות ורעות רוח". על כך כתב השופט: "הרי המעט שניתן לומר על תשובה מסוג זה, שהיא רחוקה מלשקף את האמת".

יש עוד כהנה וכהנה קביעות חמורות של בית המשפט, המציגות את שבס כמי שהאמת אינה נר לרגליו ומשמיטות את הקרקע מתחת לקו ההגנה שלו וטענותיו. אבל בסופן של כל הקביעות האלה מגיעה ההחלטה, המפתיעה, של השופט לזכות את שבס.

החלטת השופט לזכות את שבס עשויה לעמוד למבחן, אם הפרקליטות תחליט לערער על הזיכוי באישום זה. אבל כדאי להניח לרגע בצד את הפן המשפטי של ההחלטה, ולבחון את המשמעויות הנורמטיוויות והכלכליות שלה.
קל להתעשר באמצעות עסקות בנייה וקרקעות סוג הפעילות שביצע שמעון שבס למען חבריו הקבלנים הוא אחד הנגעים החמורים ביותר בסקטור הציבורי הישראלי. השליטה הגדולה של המדינה בתחום הקרקעות, הרישוי, התכנון והבנייה מאפשרת לפקידים ולמקורבים להם לבצע חלוקה חדשה של העושר במשק.

מי ששודד בנק, מי שמריץ מניות, או מי שמועל בכספי גוף ציבורי - קל מאוד להבין את המשמעות הכספית של מעשיו. לעומת זאת, מי שמתערב בהליכי תכנון ובנייה והפשרת קרקעות לא נתפש לעתים כעבריין. זאת על אף שבפועל, בשנים האחרונות, הדרך הטובה ביותר להתעשר על חשבון הציבור היתה באמצעות עסקות בנייה וקרקעות רווחיות. והדרך הטובה ביותר להפוך עסקות בנייה וקרקעות לרווחיות היתה באמצעות קבלת "עזרה" ממקורבים ברשויות התכנון והבנייה השונות.

ניתוח שנערך ב"הארץ" לפני שנתיים עם הגשת כתב האישום נגד שבס, העלה כי שני הפרויקטים שבקידומם התערב שבס נרכשו בעלות של פחות מ-8 מיליון דולר והניבו תוך 4 שנים רווחים ונכסים בשווי של יותר מ-30 מיליון דולר.

פרשת מנכ"ל משרד ראש הממשלה והקבלנים דורון וגיל שולדנפריי היתה הזדמנות ייחודית של בית המשפט להראות עד כמה מערכת המשפט רואה בחומרה פעולות מסוג זה.

ברם השופט, בקובעו כי "התערבות שבס בעד הקבלנים היתה העדפה פסולה אך אין בה סממן של שחיתות", החמיץ את ההזדמנות הזאת, והשאיר את כל מי שקורא את פסק הדין או הדיווחים העיתונאיים עליו מבולבל ונבוך - אם זאת לא שחיתות, אז מהי לעזאזל שחיתות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#