>> "הלחץ הציבורי עבד: שר התשתיות עוזי לנדאו משך את חוק החשמל הכשר", בישרו הכותרות בעיתונות אתמול, והציבור בישראל יכול היה להנהן לעצמו בסיפוק. שוב הוא יצא לקרב על עיקרון ציבורי חשוב, שוב הוא הראה לפוליטיקאים שהוא לא פראייר, שוב הפוליטיקאים נאלצו להתכופף בפני לחצי הציבור. כל הכבוד.

עם זאת, כמה חבל שהציבור יוצא להילחם בעבור חוק כמעט חסר חשיבות, שנוגע בתחום הפופוליסטי של יחסי חרדים-חילונים בישראל, במקרה הזה בהקשר של פיקוח נוסף כלשהו של הרבנות על עבודת חברת החשמל בשבתות. זאת, בשעה שמתחת לאפו של הציבור מאיימים להרוס את התנהלות משק החשמל כולו, ולדרדר את הממשל בישראל עשור לאחור. אין ספק, הציבור בישראל לא מבין על מה באמת חשוב להילחם, ולצערנו - הדבר מאפשר לשרים לזרוע הרס.

מהיום שלנדאו נכנס לתפקידו הוא מרבה לקבל החלטות תמוהות. הוא יצא נגד השימוש בגז המצרי, כאשר כיום אנחנו יודעים איזו חשיבות אסטרטגית עצומה היתה לגז הזה עבורנו; הוא יצא נגד העלאת תמלוגי הגז על יזמי הגז הישראלים, והזהיר כי אם יאומצו המלצות ועדת ששינסקי לא יהיה גז טבעי בישראל - וכיום אנו יודעים כי ההמלצות עברו וההסכם על אספקת הגז נחתם; הוא יצא נגד הפחתת מרווחי השיווק של חברות הדלק - וגם פה הוכח כטועה.

ואם כל אלה לא הספיקו, הרי שעתה יוצא לנדאו עם מדיניות חדשה: "קביעת תעריף החשמל זה לא עסק לדרג מקצועי, זו החלטה פוליטית. אנו מקדמים חוק שיאפשר יותר השפעה על תעריפי החשמל לדרג הפוליטי". לנדאו אכן מקדם חוק כזה - הצעת חוק חדשה של משרד התשתיות מציעה בפועל לסרס את רשות החשמל. הצעת החוק מוציאה מהרשות, שהיא רגולטור מקצועי ועצמאי, את הסמכויות לתת רישיונות לייצור חשמל, לפקח על תנאי הרישיונות ולקבוע את תעריף החשמל. כל אלה יוחזרו לידי שר התשתיות, ביחד עם הסמכות להדיח את ראש רשות החשמל (המסורסת) מתפקידו ללא אישור ממשלה. האחרון הוא כמובן לקח של לנדאו מהמאבק הקשה שניהל על הדחת יו"ר רשות החשמל הקודם, אמנון שפירה, הדחה שנעשתה ללא נימוק מקצועי ראוי.

ללנדאו יש, כמובן, תפישת עולם מוצקה מאחורי הצעת החוק: "במשרדי האוצר והמשפטים אומרים שאי אפשר לסמוך על הפוליטיקאים, והוציאו מהם קבלת החלטות. הם שומרים על כך שלא יהיה ניתן לגעת ברשויות הסטטוטוריות. בחלקי נפלו רשות המים ורשות החשמל. רשות המים מקבלת החלטה להעלות את מחיר המים ב-40%, ואני לא יכול להתערב. רשות החשמל גם מעלה וגם מורידה מחירים, והדרג המדיני לא יכול להתערב בכך. יש דרג מדיני נבחר שקובע מדיניות, והרשויות הסטטוטוריות צריכות לבצע אותה".

אז הנה, הדרג המדיני מראה לדרג המקצועי - במיוחד לדרג המקצועי המעצבן של משרדי המשפטים והאוצר - מי שולט. השרים הם נבחרי הציבור, ולכן הם אלה שצריכים לקבוע. הפקידים צריכים רק "לעשות ולשמוע".

הבעיה היחידה עם נאום ה"אני אחליט, אני אנווט" של לנדאו, הוא שהוא עומד בסתירה מוחלטת לכל מה שמקובל כיום בעולם. דו"חות OECD מלמדים כי בעשור האחרון עברו כמעט כל המדינות המפותחות למבנה של רשויות פיקוח עצמאיות, המנהלות את תחומי התשתיות. "מודל המפקח העצמאי נהפך למודל המוביל במרבית מתוך 200 המדינות שעשו שינויים ברגולציה שלהן בעשור האחרון", כתב על כך גם הבנק העולמי. באיחוד האירופי יש בכלל הוראה מפורשת המחייבת את המדינות להקים רשויות פיקוח עצמאיות בתחומי החשמל והאנרגיה.

כל העולם - כמעט 200 מדינות כפי שמדווח הבנק העולמי - צועד בכיוון אחד ויחיד של הפקעת סמכויות מהשרים והעברתן לידי רשויות פיקוח עצמאיות ומקצועיות, כאשר העצמאות מוגנת בחוק, לרבות חוסר יכולת להדיח את חברי הרשות. יש לכך סיבות מוצקות: בכל העולם, מתברר, יש דרג פוליטי עם דעות מוצקות כיצד צריך להיראות משק החשמל ומה צריך לקרות למחירים שלו. בכל העולם הדרג הפוליטי נוטה לגבש את העמדות המוצקות שלו בהתאם למה שיעניק לו יותר תמיכה פופולרית בציבור. לכן, בכל העולם שיקול הדעת של הדרג הפוליטי נוטה להיות פחות מיטבי מזה של הדרג המקצועי.

בכל העולם קיים מתח מובנה בין הדרג הפוליטי - שחשוב לו לרצות את הבוחר ולא רק לדאוג ליעילות משק האנרגיה - לבין הדרג המקצועי. בכל העולם מתמודדים עם המתח הזה באמצעות הפתרון של הפרדת סמכויות - הדרג המקצועי העצמאי מנהל את משק האנרגיה (או התקשורת, המים או כל תחום תשתיות אחר) מתוך שיקולים של עלות ויעילות, הדרג הפוליטי מסתפק בקביעת מדיניות כללית, ובהחלטה אם יש מקום לסבסד מחירים של מוצרי יסוד חשובים.

זו הפרדה חשובה: ניתן בהחלט לקבוע מהו מחיר החשמל הראוי, המשקף את העלות האמיתית של ייצור החשמל, ובה בשעה לקבל החלטת מדיניות על סבסוד מחיר החשמל לאוכלוסייה. במקרה כזה הציבור יידע מהי עלות ייצור החשמל שלו, וגם כמה כסף משקיעה המדינה בסבסוד מחיר החשמל עבורו. הכל נותר שקוף - גם העלות וגם היקף הסובסידיה - כך שהציבור יוכל לשפוט באופן מושכל את מדיניות מחיר החשמל שמפעילה ממשלתו.

זאת, בניגוד מוחלט להצעה להעביר את קביעת תעריף החשמל לדרג הפוליטי - שמשמעה יהיה עירוב של שתי ההחלטות, בלי יכולת להפריד ביניהן. שיקול העלות ושיקול הסובסידיה ייקבעו בידי אותו דרג, כך שהציבור יראה מחיר חשמל סופי בלי יכולת לדעת ממה מורכב מחיר החשמל הזה, וכמה באמת הוא משלם מכיסו בעבור חוסר היעילות של חברת החשמל.

לפיכך, לא סתם בעולם דבקים במודל של פיקוח עצמאי - זהו המודל היחיד המאפשר ניהול תקין, מסודר ושקוף של משק החשמל. זהו המודל היחיד שבו באמת ניתן לדעת מהו המחיר שגובה מאתנו חברת החשמל בעבור אי יעילותה, והדרג הפוליטי בעבור העדפתו להיות פופולרי על חשבון מקצועי. לפיכך, לא סתם ישראל הלכה גם היא בעקבות העולם והעבירה בשנים האחרונות את ניהול התשתיות החשובות שלה - חשמל, מים ובאופן חלקי גם תקשורת - לידי רשויות עצמאיות.

לא סתם, עד שזה מגיע לשר התשתיות שלנו, שסתם מחליט שלא בא לו ללמוד מהניסיון העולמי והמקומי, וסתם מחליט שלא מעניין אותו איך צריכה להתנהל מדינה תקינה. לנדאו מחליט סתם שבא לו להיות הגבר, שיוכיח לכולם שהוא קובע, תוך שהוא מסכן בכך את אחד ההישגים המקצועיים החשובים של ישראל בשנים האחרונות. והציבור? הציבור מפגין מול ביתו של לנדאו בגלל סכסוכי השבת, אבל שוכח להפגין כאשר לנדאו מדרדר את המדינה עשור לאחור.

ממשרד התשתיות נמסר בתגובה: "המשרד אינו מפרק את רשות החשמל. מה שפורק הוא היכולת של הממשלה למשול. אנחנו יוצרים כאן תיקון. אחרי אפליה לצד אחד, שהותירה את השר עם אחריות אך ללא סמכות, אנחנו מתקנים אפליה לצד השני. לא יכול להיות ש-80% מהחלטות הממשלה אינן מבוצעות משום שהפקידות מטרפדת אותן. הגיע הזמן להחזיר את האיזון העדין של קביעת המדיניות לידי שרי הממשלה".