תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מייצרים ב-2 דולרים ומוכרים ב-25 דולר - אין דבר כזה בעולם"

קורנית דיגיטל רוכבת על מהפכת ייצור הבגדים בסדרות קצרות ובעיצוב אישי ■ מנייתה לא התרוממה מאז ההנפקה ב-2015 - אבל צמיחתה לא נעצרת

3תגובות
היידי קלום )מימין(, מנחת תוכנית הריאליטי האמריקאית "פרויקט מסלול", ולצדה השופטים
ויקטוריה בקהאם ומייקל קורס
אי־פי

בתוכנית הריאליטי האמריקאית "פרויקט מסלול" שודר לפני כמה ימים פרק שבו עיצבו המתחרים בגדי ים. המתחרים נדרשו להגיש בתוך 24 שעות מוצר מוגמר לבחינת השופטים, בראשות הדוגמנית והמנחה היידי קלום. כדי להכין את בגד הים הזמינו מארגני התוכנית אורחת ישראלית - מדפסת של חברת קורנית דיגיטל, שמשמשת להדפסות דיגיטליות על בדים.

הדפסה על בדים היא תהליך ותיק ומיושן למדי שעובר התחדשות טכנולוגית. קורנית דיגיטל, שהמכונות שלה מאפשרות לבצע הדפסה מהירה וזולה על גבי סדרות קצרות, אחראית לחלק חשוב מהחידושים הללו. החברה הונפקה לראשונה בנאסד"ק לפני כשנה וחצי ונסחרת בשווי של כ-315 מיליון דולר.

"דפוס המשי המסורתי הוא טכניקה ישנה שמקורה בסין. זהו תהליך ארוך ויקר שדורש מפעלי ענק ועובדים רבים. תהליך הכנת הבד והצבע אורך שעות", מסביר גבי זליגסון, מנכ"ל קורנית. "כדי להצדיק את העלויות צריך לייצר בכמויות גדולות. המדפסת שלנו נותנת גמישות ליצרניות, כי היא מאפשרת ייצור בהיקפים קטנים. עלות הייצור של החולצה הראשונה או ה–50 היא זהה", הוסיף.

קורנית נכנסה לשוק ההדפסות על בדים ב-2015, והוא אחראי על חלק קטן מהכנסותיה. עיקר פעילותה כיום הוא בשוק Direct to Garment - הדפסה על בגדים מוכנים, בעיקר חולצות. החברה לא חושפת כמה מדפסות היא מוכרת בשנה, אבל נתוני העבר מראים שהיא צומחת בקצב יפה.

ב–2014 היא מכרה ב–66 מיליון דולר, ב-2015 גדלו המכירות ל-86 מיליון דולר והאנליסטים מצפים ממנה להכנסות של 109 מיליון דולר ב-2016, צמיחה של 25%. ל-2017 הם צופים צמיחה גבוהה עוד יותר - של יותר מ-30%. ההכנסות של קורנית מגיעות הן ממדפסות והן ממכירת דיו מתאים. הדיו תורם כ-40% מההכנסות. בשורת הרווח האנליסטים צופים לקורנית רווח שנתי של 8 מיליון דולר ב-2016, ירידה של 22% בהשוואה לשנה שעברה. ב-2017 הרווח אמור להיות כפול, כ-16 מיליון דולר.

חולצות בעיצוב אישי

תוצאות קורנית דיגיטל

המדפסת המהירה ביותר של קורנית מדפיסה 250 חולצות בשעה ומשמשת יצרני חולצות שעונים למגמה עכשווית — הדפסה בטעם אישי עם עיצובים שניתן למצוא באינטרנט ולשדר ישירות למדפסת (web to print). בשנים האחרונות הוקמו אתרים שמציעים חולצות עם עיצובים, חלקם בכמות מוגבלת. האתרים חוברים ליצרנים, מדפיסים חולצות בודדות ושולחים אותן ללקוחות. פעמים רבות האתר רק מתווך בין הלקוח למעצב. המעצב שולח לאתר את ההזמנה עם העיצוב המתאים, האתר מדפיס את החולצה ושולח אותה ללקוח, ושני הצדדים חולקים ברווחים. דוגמה לאתר כזה הוא Teespring, שפירסם בעבר כי ב–2014 מכרו דרכו 20 מעצבים סחורה ביותר ממיליון דולר כל אחד.

"אנשים כיום מעוניינים לבדל את עצמם ולהביע את עצמם באמצעות מה שהם לובשים", אומר זליגסון.

לדבריו, "הם רוצים ללבוש משהו שאף אחד לא לבש ולא ילבש. 74% מהצרכנים מקבלים החלטות על סמך השפעה של מדיה חברתית — רואים תמונה שמישהו העלה עם חולצה חדשה ורוצים גם. נתון מדהים נוסף הוא מספר האנשים שמוכנים לשלם כדי לקבל את המוצר מהר — 55 מיליון איש בארה"ב ב–2015, לעומת 25 מיליון איש ב–2013".

קורנית רוכבת על המגמות הללו, ויש לה כ–1,000 לקוחות בעולם. לדברי זליגסון, נוספים לה עשרות לקוחות מדי שנה. אתרי האינטרנט לא צריכים לרכוש מדפסות ולייצר בעצמם, אלא מעבירים את התהליך למרכזי הדפסה שמשרתים כמה אתרים במקביל. עיקר הכנסות קורנית (כ–90%) מגיע מעשרת הלקוחות הגדולים שלה. אחד מהם, למשל, משרת 15 אתרי אינטרנט. הוא מחזיק מלאי של 250 אלף חולצות בגדלים וצבעים שונים, והן רק מחכות להדפסה.

לקורנית יש עשרה סוגי מדפסות, שמחירן נע בין 70 ל–800 אלף דולר, בהתאם לאיכות ולקצב ההדפסה. רוב המדפסות נמכרות ב–300–400 אלף דולר. "'web to print' זה טרנד צומח. יש בו פערי רווח אטרקטיביים מאוד. עלות הייצור היא 2 דולרים, אבל המוצר הסופי נמכר ב–25 דולר. זהו פער שלא קיים בעולם הביגוד הרגיל, והשוק מתחיל לצמוח להיקפים גדולים", אומר זליגסון.

בינואר דיווחה קורנית על עסקה אסטרטגית עם ענקית הקמעונות אמזון. קורנית תספק לה עשרות מדפסות שיכולות להדפיס כ–120 חולצות בשעה. אמזון רוצה להיעזר במדפסות כדי להפוך לגורם משמעותי בתחום האופנה. זליגסון מגלה כי מותגי על כמו נייקי, הוגו בוס וארמני, שאינם לקוחות ישירים של קורנית, משתמשים במדפסות של החברה.

מדפסת של קורנית דיגיטל

יצרניות הבגדים מתקדמות לאט

זליגסון סבור שהפוטנציאל של קורנית בקרב יצרניות בגדים כמו נייקי וגאפ עוד רחוק ממימוש. אחת הבעיות בעולם האופנה היא עודפי ייצור וניהול מלאי. מכיוון שצריך לייצר בכמויות גדולות, וזמן הייצור לוקח שבועות עד חודשים, חברות האופנה מתקשות להעריך לאילו מהבגדים יהיה ביקוש גבוה. בעזרת קורנית הן יוכלו להחזיק בכל מרכז עירוני גדול מדפסת מתאימה, ולייצר את הבגדים בהתאם לביקוש.

המדפסות של קורנית עדיין מתאימות רק לסדרות קצרות — עד 500 חולצות — אבל יצרניות נדרשות להביא בחשבון גם עלויות של ייצור עודפים שלא נמכרים, ולכן ייתכן שמדפסות כאלה יהיו כלכליות גם בסדרות ארוכות יותר.

זליגסון מעריך שעיקר הייצור ימשיך להתבצע בשיטות המסורתיות, אבל חלקו יעבור לסדרות קצרות. "החברות האירופיות — אינדיטקס, הבעלים של זארה; H&M ומנגו מובילות את המעבר לסדרות קצרות. האמריקאים עוד לא שם, למעט בשוקי נישה כמו חנויות של ביגוד לקולג'ים או קו מוצרים מסוים. לדעתי, כל היצרנים ייכנסו לשם בהדרגה ויגדילו את הייצור. זו תהיה קפיצת מדרגה בעבורנו".

מבין החברות שכבר עברו לייצור בסדרות קצרות, רק מעטות עושות זאת במדפסות של קורנית. מרביתן מדפיסות על בדים ואז גוזרות אותם. עם זאת, זליגסון מספר כי ההתעניינות בחברה גוברת: "יש לנו לקוח בפורטוגל שמייצר בגדים בעבור מוצרי יוקרה כמו ארמני".

זליגסון לא מתעלם מהתחרות שמתחילה להתפתח בתחום. בחלק התחתון של שוק המדפסות לבגדים שולטות החברות בראדר ואסון, עם מדפסות שנמכרות ב–15–30 אלף דולר ליחידה ומתאימות להדפסה בהיקף קטן מאוד. בשוק התעשייתי יש לקורנית מתחרה קטנה, Aeoon, בעלת הכנסות שנתיות של 6–7 מיליון דולר בלבד. "המדפסות האלה לא מצליחות לעשות תהליך של קדם דפוס לפני ההדפסה, ולכן הייצור שלהן אורך זמן רב יותר. גם אין להן יכולת של יציבות תהליכית — שמירה על אותה איכות הדפסה לאורך סדרה שלמה", אומר זליגסון.

בהדפסה על בדים התחרות קשה יותר. "אחת המתחרות שלנו היא EFI, שייסד אפי ארזי, וחברת MS שבבעלות דובר (Dover) הציבורית. אלה חברות ותיקות, והמכונות שלהן מדפיסות במהירות גבוהה מאוד. היתרון שלנו הוא שאנחנו יכולים להדפיס באותו דיו על כל סוג של בד. אנחנו גם מאפשרים ללקוחות להדפיס על בדים שונים בכמויות קטנות. המתחרים מספקים מכונות דיגיטליות ליצרני טקסטיל קיימים, ואנחנו מאפשרים ללקוחות שהם אינם שחקני טקסטיל להיכנס לשוק", מסביר זליגסון.

מניית קורנית

הגלשן נזנח לטובת ניהול

קורנית נוסדה ב–2002 על ידי עופר בן צור, שעדיין משמש נשיא החברה וסמנכ"ל הטכנולוגיות. שותפו להקמה היה משה נור, מי שייסד את נור מקרופרינטרס. בן צור עבד לפני כן בתחום הדפוס הדיגיטלי של שלטי החוצות ובחברת סייטקס. משרדיה הראשונים של קורנית היו בחניון תת־קרקעי בפתח תקוה והמשקיעים בה היו סוכן הביטוח של בן צור ואחד העובדים שעבדו עמו בסאיטקס. ב–2005 הם קיבלו הזמנה משמעותית ראשונה מלקוח שהיה מעוניין לרכוש 80 מכונות.

ב–2010 רכשה קרן פורטיסימו של יובל כהן 60% ממניות קורנית תמורת 16 מיליון דולר. פורטיסימו עזרה לחברה למקד את פעילותה בייצור המוני, והביאה למינויו של זליגסון למנכ"ל ב–2013, כדי להכין אותה להנפקה בנאסד"ק, שאותה השלימה לפני כשנה וחצי.

"הייתי בדיוק בשנת חופש לאחר שסיימתי את תפקידי כמנכ"ל נובה מכשירי מדידה. גלשתי בכל העולם — במלדיביים, בפנמה ובארה"ב. יובל כהן קרא לי להתרשם מקורנית. ראיתי את החברה וישר נדלקתי", מספר זליגסון. "היא מגיעה לשוק בשל ומביאה ערך מוסף. המודל העסקי הרשים אותי, בעוד 40% מההכנסות מגיעות מדיו טכנולוגי. כשלחברה יש IP (נכסים טכנולוגיים וידע, ע"ז וש"א) חזק ומוגן לטווח ארוך של יותר מעשור, אפשר לבדל אותה בשוק".

עלות שכרו של זליגסון ב–2015 היתה כ–1.3 מיליון דולר. יש לו עבר מוצלח בניהול של חברות בורסאיות. ב–2006, לאחר 15 שנה בנובה, מונה למנכ"ל החברה, וכיהן בתפקיד שבע שנים: "החברה היתה מפסידה ונהפכה לרווחית, עם שולי רווח גולמי של 60% ורווח תפעולי של 25%. ב–2013 החלטתי לעזוב ולצאת לשנת חופש".

גבי זליגסון, מנכ"ל קורנית
תומר אפלבאום

זליגסון גדל ברמת השרון ועדיין מתגורר בה עם משפחתו. הוא למד משפטים בבריטניה, התמחה אצל עו"ד אלי זהר, אך החליט לעזוב את עולם המשפט ועריכת הדין. לאחר ניסיון כושל כיזם, נכנס לעולם הטכנולוגיה. "הדליק אותי להבין את המוצר, מה הבעיה ואיך אני יכול לפתור אותה באמצעותו. זאת הדרך הנכונה לשיטתי לבנות חברה", אומר זליגסון. "אף שאין לי ידע טכנולוגי, הצלחתי למתג את עצמי בתעשייה כטכנולוג. יש לי כבר עבר של 20 שנה בהיי־טק. זה התחיל בשנים שעבדתי בדיגיטל מחשבים, שנבלעה על ידי קומפקט ולאחר מכן על ידי HP".

זליגסון הוביל את קורנית להנפקה בנאסד"ק באפריל 2015. מחיר המניה בהנפקה היה 10 דולר והעניק אז לחברה שווי של 308 מיליון דולר. החברה הצליחה לגייס 71 מיליון דולר, ומנייתה זינקה ביום המסחר הראשון ב–40%, אך מאז דעכה חזרה לכ–10.5 דולרים כיום.

"מרבית בעלי המניות שרכשו את המניה בהנפקה, כולל בנקי ההשקעות גולדמן סאקס ושרודר, עדיין מחזיקים בה. הם מאמינים בחברה ובתחום שבו היא פועלת", אומר זליגסון. מבין המוסדיים הישראליים מחזיקים בקורנית הראל, הפניקס, ילין לפידות, מנורה ומגדל. אם מוסיפים לאחזקות המוסדיים והזרים את האחזקות של פורטיסימו (50%), כמות המניות שבידי הציבור הרחב נמוכה, ולכן גם מחזורי המסחר בה נמוכים.

האם קורנית הונפקה מוקדם מדי?

זליגסון: "לא. היה נכון לחברה להפוך לציבורית. הגענו לצמיחה של יותר מ–30% בשנה, ונדרשת תשתית פיננסית לתמוך בכך. בלי גיוס הון ציבורי לא היינו מצליחים להביא לחברה אנשים איכותיים".

האם אתה מרוצה ממה שעבר על החברה מאז ההנפקה? עמדתם בציפיות?

"לדעתי, הצלחנו לעשות את מה שאמרנו למשקיעים שנעשה. השקענו בצמיחה ושמרנו על הרווחיות. המטרה היא לגדול. בחברה יש כיום קרוב ל–400 עובדים, פי שניים משהיו בה ב–2013. להמשיך להיות רווחיים תוך כדי שאנחנו מכפילים את ההוצאות — זה לא קל, ואנחנו מצליחים בכך".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם