האם רווח של חצי מיליארד דולר שרשמה ישראמקו התאדה? - IFRS בשטח - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם רווח של חצי מיליארד דולר שרשמה ישראמקו התאדה?

הרווח החשבונאי שמציגות שותפויות הגז מוטה כלפי מעלה - בעיקר בשל טיפול חשבונאי פשטני מדי בהיטל ששינסקי ■ שימוש בשיעור האפקטיבי של ההיטל בישראמקו, מוחק יתרת רווח מצטברת של כמעט חצי מיליארד דולר, שהיא מתכננת לחלק באמצעות גיוס אג"ח

21תגובות
אסדת תמר
תומר אפלבאום

ההחלטה של ישראמקו לחלק כדיווידנד את מלוא יתרת הרווח המצטבר שלה באמצעות גיוס אג"ח, מחדדת את הצורך בניתוח של הרווחים החשבונאיים שעליהם מדווחות שותפויות הגז. הבסיס לחלוקה — יתרת הרווח המצטבר של ישראמקו, שמסתכמת ב–427 מיליון דולר ב–2016 — הוא תוצר של מדידה חשבונאית, שסובלת מכמה עיוותים שמטים את הרווחים משמעותית כלפי מעלה.

נקודת המוצא של הרווח החשבונאי בשותפויות הגז היא שמאגרי הגז מוצגים במאזן על פי העלות ההיסטורית של החיפוש והפיתוח, ולא לפי שוויים ההוגן. כך, ההון של השותפויות אינו משקף את הערך הכלכלי של המאגרים. על רקע חולשת המאזן שנובעת מאי־ההכללה של רווחים רעיוניים, היה מצופה כי דו"ח רווח והפסד ייצג טוב יותר את התוצאות בפועל. עם זאת, ההתייחסות הדיווחית הפשטנית של שותפויות הגז לחלק מהמחויבויות שלהן לא בהכרח תומכות בציפייה הזאת.

הבעיה מתחילה כבר במס הרגיל המוטל על רווחי השותפויות, שלאור המבנה המשפטי שלהן, אמור להיות משולם ברמת השותפים ולא ברמת השותפות. בהתאם לפרקטיקה שהתפתחה בישראל בנושא, בדו"חות הכספיים של שותפויות וגופים "שקופים" אחרים לצורכי מס לא נרשמות הוצאות מס, אלא רק ברמת החברות המחזיקות בהן.

מבחינה חשבונאית תיאורטית, הוצאות המס היו אמורות להירשם כבר ברמת השותפות במטרה לשקף את הוצאות המס בגוף שבו נוצרה ההכנסה. רישום זה נותן ביטוי לעיקרון ההפרדה של יישות מבעליה, תוך התעלמות מהמסגרת המשפטית שלפיה נגבה המס, שהיא עניין טכני. במקרה של שותפויות הגז, הנושא מתחדד שכן לפי חוק מיסוי משאבי טבע, השותף הכללי משלם מקדמות מכספי השותפות על חשבון המס שחייבים בו השותפים, שמטופל בדו"חות השותפות כדיווידנד.

כמתואר

להבדיל ממס חברות רגיל, היטל ששינסקי משולם ברמת שותפויות הגז ברמה המשפטית ולכן אמור לקבל ביטוי כבר ברמת הדו"חות הכספיים שלהן. הייחודיות של היטל ששינסקי נובעת מכך שמנגנון התשלום שלו מותנה ביחס מינימלי בין ההכנסות בניכוי העלויות התפעוליות השוטפות המצטברות מהפרויקט לבין ההשקעות המצטברות בו, החל מהיטל בשיעור מינימלי של 20% מההכנסות נטו, שמשולם רק לאחר שלב כיסוי העלויות שהושקעו, בתוספת מרווח, ועד לשיעור מקסימלי של 45% בקירוב.

שותפויות הגז, ובכלל זה גם ישראמקו, מדווחות כי הן מתייחסות להיטל ששינסקי כמסים על הכנסה — כלומר כמס שמשולם על רווחים, בדומה למס חברות. כפועל יוצא, הן רושמות את המסים השוטפים לפי "המס" בפועל באותה שנה — שהוא אפס, כל עוד אין הגעה ליעד שממנו מתחילים לשלם את ההיטל.

בעוד ההתייחסות למסים השוטפים מובנת: אלה מייצגים את המחויבויות החוקית לנקודת הזמן הקיימת מבלי להתייחס להשלכות בעתיד, לא כך הדבר לגבי המסים הנדחים. באופן לא טריוויאלי, שותפויות הגז אינן יוצרות התחייבות מסים נדחים בגין רווחיהן עד לשלב כיסוי העלויות.

היטל ששינסקי: מסים או תמלוגים?

ככל שמתייחסים להיטל ששינסקי כמסים על הכנסה ומקבילים אותו למשל למס חברות, המשמעות של המבנה המיוחד שלו היא שבשלבים הראשונים ניתן למעשה פחת מואץ של ההשקעה, שמוביל לאי־תשלום ההיטל. בהתאם ל–IFRS, פחת מואץ לצורכי מס יוצר הפרש שמכונה "הפרש זמני", ומחייב יצירת התחייבות מסים נדחים כנגד הוצאות מס בדו"ח רווח והפסד. כך נוצרת הקבלה בין רישום הרווח החשבונאי לרישום הוצאות המס בגינו — הקונספט המרכזי של רישום מסים נדחים שמוביל לוויסות דיווחי של נטל המס. שותפויות הגז מנמקות את אי־יצירת המסים הנדחים בכך שמדובר בהפרש שלא יתהפך בעתיד, אך זו לכאורה ראייה טכנית ופשטנית מדי של מבנה ההיטל, שלא עולה בקנה אחד עם ההסתכלות עליו כמס לכל דבר ועניין.

על רקע הצורך בתרגום למונחי מס הכנסה מקובלים, מבנה היטל ששינסקי הוא "טריקי" וניתן להמחיש זאת באמצעות דוגמה. מטעמי פשטות נניח כי היעד שבו מתחיל להיות משולם ההיטל הוא 100% מעלות ההשקעה, וכי סך ההשקעה הוא 1,000, שהושקעו במלואם בנקודת הפתיחה. בנוסף, נניח כי צפויה הכנסה של 500 נטו בשנה למשך חמש שנים וכי ההיטל משולם בשיעור של 40% מההכנסות נטו (ללא פחת) החל משלב כיסוי העלויות. במקרה כזה, בשנתיים הראשונות המסים השוטפים יהיו אפס ובכל אחת משלוש השנים הבאות יהיו 200 בשנה.

הסתכלות על ההיטל כמס משמעותה קבלת פחת מואץ של 500 בשנתיים הראשונות, ביחס להוצאות פחת חשבונאיות רגילות של 200 בשנה (5/1,000) — כלומר הפרש זמני של 300 בשנה. בעקבות כך, נוצרת התחייבות מסים נדחים בשנתיים הראשונות בסך 120 בכל שנה (300*40%) שמצטברת ל–240. התחייבות זו מתהפכת על פני שלוש שנים העוקבות בסך 80 בשנה (3\240), שמשקפת את הוצאות הפחת החשבונאיות שלא יוכרו לצורכי מס בשנים אלה. מאחר שהוצאות המס בדו"ח רווח והפסד כוללות מסים נדחים ומסים שוטפים, הרי שהוצאות המס בכל אחת מהשנים היא 120 והיא אכן מייצגת שיעור מס אפקטיבי של 40% ביחס לרווח החשבונאי לפני מס של כל שנה (300/120).

קידוח תמר
אלבטרוס

ללא יצירת המסים הנדחים היו נוצרים חוסר הקבלה והקדמה של רישום הרווח, שלפיהם בשנתיים הראשונות הרווח החשבונאי מוטה משמעותית כלפי מעלה על חשבון שלוש השנים העוקבות. ניתן להקביל את נקודת המוצא הנוכחית בישראמקו, שמייצגת את שיא העיוות ערב ההיפוך, לרווח הנקי המצטבר בדוגמה בסוף השנה השנייה, שהוא 600 (300+300) לעומת 360 בלבד שהיה צריך להיות (180+180). עם זאת, צריך לזכור כי במציאות ההיפוך יתרחש על פני עשרות שנים.

רמת המורכבות בפועל של היטל ששינסקי היא אמנם גבוהה יותר, שהרי שיעור המס משתנה לפי היקף ההכנסות וכן יחס הכיסוי של העלויות גבוה יותר מ–100% — אך עדיין העיקרון החשבונאי הבסיסי שמוביל לרישום הוצאות מס כבר בשלב כיסוי העלויות צריך להיות דומה. צריך לזכור כי הרציונל העסקי, שמקבל ביטוי בעצם רישום עלות ההפקה כנכס והפחתתו על פני יתרת אורך החיים הכלכליים של המאגר — במיוחד על רקע המודל העסקי הברור וקיומם של חוזי אספקה ארוכי טווח — הוא המשך הפקת ההכנסה במאגרים. בסיס הצבירה החשבונאי אמור היה להוביל לתוצאה דומה גם ככל שההתייחסות להיטל ששינסקי לא היתה כמס על רווח, אלא כתמלוגים בגין הכנסות שמשולמים למדינה על השימוש באוצרות הטבע שלה בגין הכנסות.

ניתוח פשטני של התזרים המהוון המיוחס לחלק של ישראמקו מהעתודות המוכחות והצפויות שבפרויקט תמר, נכון לסוף 2016, יכול ללמד על ממדי ההשפעה האפקטיבית העצומים של היטל ששינסקי. בחישוב גס ובהתחשב בסך ההכנסות המצטברות הנובעות בעיקר ממאגר תמר בין 2013 ל–2016, המסתכמות בכ–1.76 מיליארד דולר — רישום ההיטל לפי השיעור האפקטיבי הצפוי היה מוביל לרישום התחייבות חשבונאית בישראמקו בסך כ–460 מיליון דולר. התחייבות זו מקטינה בכמחצית את ההון החשבונאי של ישראמקו, שבסוף 2016 היה 918 מיליון דולר — ומוחקת את יתרת העודפים.

הבטן הרכה: אשליית הרווח

לבעיית המדידה על בסיס צבירה מצטרף גם הטיפול של שותפויות הגז בתמלוג העל, ששיעורו מזנק לאחר החזר ההשקעה. גם במקרה זה, שותפויות הגז לא רושמות את השיעור האפקטיבי של התמלוג, אלא מכירות בהוצאה על בסיס התשלום בפועל. במהותו, תמלוג העל הוא עמלת ייזום וניהול שניתן לדמות אותה לתגמול לעובדים מותנה ברווחים שרישומו לפי ה–IFRS מתבצע לפי השיעור האפקטיבי הצפוי שלו.

כדי לקבל פרופורציות, די לציין כי רישום של רכיבי ההתאמה השונים, כולל המס הרגיל והתאמת הטיפול החשבונאי בהיטל ששינסקי ובתמלוג העל — מלמד כי פחות מ–30% מהרווח עליו דיווחה ישראמקו ב–2016, שהסתכם ב–303 מיליון דולר, משקף רווח כלכלי אמיתי, כאשר כמעט מחצית ממנו נובעת מהיטל ששינסקי. אשליית רווח בממדים דומים קיימת גם בשותפויות גז מקבילות המחזיקות במאגר תמר, כמו דלק קידוחים ואבנר.

מבלי להיכנס לנאותות הדו"חות הכספיים של שותפויות הגז, הבטן הרכה של הרווח המדווח שלהן מחייבת משנה זהירות לגבי כל החלטה או קביעה הנסמכות עליו, לרבות מנקודת המבט של המשקיעים. בכל מקרה, היעלמות של יתרת עודפים כתוצאה ממדידה כלכלית נכונה יותר, היא כבר סוג של סימן אזהרה בהחלטה על חלוקת דיווידנד. הייעוד של שותפות הוא אמנם לחלק את רווחיה לבעליה — אך אי־אפשר לשכוח שאופן המדידה שלהם היא זו שמנווטת את רמת הסיכון שבה היא פועלת.

הכותב הוא יועץ IFRS, ראש תוכנית חשבונאות וסגן דיקן, בית ספר אריסון למינהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם