נושא האיום של מחנק האשראי במשק תופס היום מקום ניכר בשיח של המשקיעים ושל הרגולטורים, שמביעים חשש מפני אי יכולתן של החברות העסקיות לגייס אשראי חדש מהמערכת הבנקאית ומהגופים המוסדיים לצורך מחזור חוב קיים ולהשקעות חדשות.

הסיבות לאפשרות של מחנק האשראי קשורות לאיומים הכלכליים המתפתחים ולאי רצונם של הגופים הממנים ליטול סיכונים נוספים, זאת על רקע הפעילות הרגולטורית להגדלת יחס הלימות הון לבנקים והקשחת דרישות לביצוע השקעות על ידי הגופים המוסדיים.

בצל איומי מחנק האשראי, מתפתח איום נוסף על שוק ההון המקומי. על פי הנתונים של משרד האוצר, סך הפקדות נטו של החוסכים לגופי הפנסיה המוסדיים (קופות גמל, חברות הביטוח וקרנות הפנסיה) מסתכם בכ-15 מיליארד שקל בשנה. בשנים 2010-2011 הופקדו נטו כ-30 מיליארד שקל.

מנגד, על פי הנתונים של בנק ישראל, באותה התקופה הוציאו המוסדיים כ-40 מיליארד שקל להשקעות לחו"ל. בעצם, על כל שקל חסכון שנכנס, מוציאים המשקיעים המוסדיים 1.3 שקל להשקעות לחו"ל.

בשנתיים האחרונות הרכיב החו"לי של המוסדיים גדל במונחים של השווי השקלי יותר מאשר הרכיב המקומי, זאת למרות שרכיב ההשקעות בחו"ל עדיין מהווה כ-16% בלבד מהתיק המוסדי.

מגמה זו כנראה אינה עומדת להשתנות לאור רצון המשקיעים לפזר סיכונים פיננסיים, הגברת הסיכון הגיאופוליטי והרגולציה המתגברת. לכאורה, תהליך של פיזור סיכונים והקטנת חשיפה לשוק המקומי הוא תהליך מבורך, ומתיישר עם ניהול סיכונים נכון והקטנת הטיה לשוק המקומי; חסכון שווה השקעות, לפי הנוסחה המאקרו כלכלית הידועה.

תהליך יציאת הכספים מתרחש במהירות גבוהה מדי, כך שהוא עלול ליצור מחסור במקורות המימון למשק. יציאת הכספים לחו"ל מתרכזת בעיקר במרכיבי הסיכון של תיק, קרי מניות ואג"ח קונצרניות. המימון על ידי משקיעים לממשלת ישראל לא נפגע, ובשנה האחרונה משקלן של האג"ח הממשלתיות בתיקים של הגופים המוסדיים אף עלה.

כלומר, המגזר העסקי המקומי הוא הנפגע העיקרי מהסטה מהירה של השקעות המוסדיים לחו"ל. החברות המקומיות שאין ביכולתן להגיע למקורות מימון בחו"ל, עלולות להיפגע יותר. כנראה שיהיו אלה חברות בורסאיות קטנות יותר שיתקשו להנפיק חוב ולגייס הון לפעילותן.

תהליך מואץ של יציאת הכספים לחו"ל, שקשור בין היתר לעליית הסיכון הגיאופוליטי, בא לידי ביטוי גם בביצועי חסר של השווקים הפיננסיים בישראל לעומת השווקים בחו"ל. למרות היתרון הכלכלי הבולט של המשק הישראלי, מתחילת שנת 2011 שוק המניות המקומי השיג תשואה נמוכה בכ-20% לעומת השוק האמריקאי, וכ-10% לעומת השוק האירופאי.

היה ניתן לאזן את הזרם היוצא באמצעות כניסת השקעות זרות אל תוך השווקים הפיננסיים המקומיים. בפועל, זרם ההשקעות הפיננסיות של משקיעים זרים אל הבורסה המקומית התכווץ בשנה האחרונה, בעיקר בגלל צמצום ההשקעות במק"מ בעקבות הצעדים של בנק ישראל ומשרד האוצר.

גם באפיק המנייתי לא נראו יותר מדי משקיעים זרים בשנה האחרונה. שווי החזקות הזרים במניות הישראליות בת"א התכווץ בשנת 2011 ב-22%, זאת בשעה שמדד ת"א 25 ירד רק ב-17%. הסיכון הגיאופוליטי מבריח גם אותם מישראל.

יציאה מואצת של כספי השקעות לטווח ארוך לחו"ל, שלא מקוזזת באמצעות השקעות של זרים בישראל, מהווה איום לצמיחת המשק.

קובעי המדיניות צריכים למצוא נוסחה שתאזן בין שיקולים של ניהול ופיזור סיכונים של החוסכים, לבין הצורך בזרימת מקורות מימון למגזר העסקי במשק על ידי עידוד השקעות בשוק ההון המקומי.

הכותב הוא כלכלן המאקרו של דש בית השקעות.