עד לפני מספר שבועות החזיק אלבוים בכ-10.5% ממניות ב.יאיר, אך לאחר שמכר 4% ממניותיו לצד ג', ירדה אחזקתו לכ-6.5% בלבד. זהותו של רוכש המניות אינה ידועה. חלוקת המניות כיום מתפצלת בין בעלי השליטה וההנהלה (86.5%), הציבור (3%), אלבוים (6.5%) והמשקיע הנוסף (4%). על מנת לאשר את הסכם השכר נדרשת השגת רוב בקרב בעלי מניות המיעוט – קרי, הציבור, אלבוים והמשקיע הנוסף. בהנחה שאלבוים לא מכר את מניותיו לגורם שצפוי להתנגד לעמדתו - הרי שבעלי מניות המיעוט אינם צפויים לאשר את הסכם השכר.

אלבוים, משקיע חרדי מירושלים מחסידות בעלז, מתנגד להסכם השכר מתוך מניעים המבוססים על הגנת בעלי מניות המיעוט מפני בעלי שליטה בחברות ציבוריות. אלבוים דורש כי בעלי השליטה לא ימשכו שכר בגובה של מיליוני שקלים מהחברה באמצעות הסכם ניהול, ויקטפו על חשבון המשקיעים הקטנים "טובות הנאה פרטיות". אלבוים דורש מבעלי השליטה כי יסתפקו בשכר נמוך יותר, ויחלקו את יתרת הסכום בצורה של דיבידנד למשקיעים. בצורה זו הם יוכלו לקבל 85% מהדיבידנד שיחולק (בהתאם לחלקם בחברה), ובמקביל יוכלו גם המשקיעים הקטנים ליהנות מאחזקתם בחברה.

בעלי השליטה מצידם, טוענים בתוקף שאלבוים אינו "בבעל מניות מיעוט" רגיל, אלא "סחטן" שנגוע בשיקולים זרים. בדיונים שנערכו בעבר הציגו בפני ביהמ"ש הקלטות והוכחות שיחזקו את טענתם שמדובר בסחטן. בין השאר טענו שאלבוים דרש הלוואות שונות מהחברה, וכן שבעלי השליטה ירכשו את מניותיו בעלות של 35 שקל למניה – פי שניים ממחירה באותו הזמן.

קודם לדיון בביהמ"ש, גם רשות ני"ע הגישה חוות הדעת בעניין. הרשות טענה כי בעל מניות שמתנגד לעסקה בין החברה לבין בעל השליטה בה, אינו יכול להיות מסווג כבעל עניין אישי באישורה. לדבריה, היותו של אלבוים בעל "עניין אישי שלילי", אינה הופכת אותו לבעל עניין אישי, ולכן ניתן למנות אותו בספירת הקולות של אלה שאין להם עניין אישי בעסקה.

אגב המאבק בין אלבוים לבין בעלי השליטה, הגישה ב. יאיר לפני מספר שבועות בקשה לביהמ"ש לכינוס אסיפת בעלי מניות למחיקת המניה מהמסחר. "במצב הקיים אין טעם בהמשך רישום המניות החברה, שכן בפועל לא מתקיים מסחר משמעותי בהן", הסבירו אז מנהליה. כיום מתקיימת סחירות נמוכה במניה החברה שנמצאת ברשימת ה"שימור" – שלב אחד לפני מחיקתה מהמסחר.