1. בנימין נתניהו

כל מנכ"ל מתחיל יודע שמתוך עשר בעיות שיש לו בתוך הארגון, רק אחת - לכל היותר - אפשר וצריך לפתור באמצעות הגדלת תקציבים. לשאר הבעיות יש פתרונות קשים: החלפת מנהלים, שינויים ארגוניים, שינוי שיטת עבודה, שינוי כיוון אסטרטגי או סגירת פעילויות.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע היטב ששפיכת כספים לא פותרת בעיות. הרי כשכיהן כשר האוצר, חרת נתניהו על דגלו את החשיבות של שמירת המסגרת התקציבית.

מפתיע אפוא לראות שכיום הוא סבור שאת בעיות המשק הישראלי הוא יפתור באמצעות שפיכת כספים חסרת תקדים של עשרות מיליארדי שקלים על מערכת רכבות ענקית.

השאלה אם רכבת היא הפתרון התחבורתי המתאים לישראל ואם התחבורה היא מוקד הבעיות במשק הישראלי תעסיק הרבה כלכלנים בחודשים הקרובים בעקבות פרסום תוכנית הרכבות הענקית של ראש הממשלה.

אבל גם אם יצליח ראש הממשלה לשכנע שיש היגיון כלכלי בהשקעות ברכבת - הוא לא יצליח לשכנע בשני דברים חשובים יותר: הוא לא יצליח לשכנע אותנו ששפיכת עשרות מיליארדים תביא לפריצת דרך במשק הישראלי, והוא לא יצליח לשכנע אותנו שהמחלוקת החריפה בינו לבין כל ראשי משרד האוצר סביב תוכנית הרכבות שלו היא מקובלת.

הפיצול בין העמדה המקצועית של משרד האוצר לבין זאת של משרד ראש הממשלה בנוגע לאסטרטגיה הכלכלית של ישראל הוא בלתי נסבל והרסני למשק. נתניהו, שאוהב להציג את עצמו כרפורמטור גדול, כבר מזמן היה צריך לדעת ששינויים גדולים עושים עם קואליציות מקצועיות חזקות. בלי האוצר, ספק אם יצליח להרכיב קואליציה כזאת.

2. אריאל אטיאס

איזה שר שיכון מעולה יש לנו. באמת, ללקק את האצבעות. מחירי הדירות ומחירי השכירות הנגזרים מכך הם אולי השאלה הכואבת ביותר לשכבות הבינוניות והחלשות שאותן מייצג אריאל אטיאס - וכמה מרענן ומשמח לקרוא בעיתון את הכרזותיו הלוחמניות של אטיאס נגד הקבלנים המרושעים והנצלנים ש"יורידו" את מחירי הדירות.

ובאמת, כדאי להרחיב את הקריאה של אטיאס. הוא יכול גם לקרוא לעלייה במחירי המניות בוול סטריט או בתל אביב, לירידה במחיר הנפט או לביטול מזג האוויר הקר מדי עכשיו או החם מדי בקיץ.

הקריאה של אטיאס היא כמובן פופוליזם כלכלי מהזולים ביותר. היא לא תביא לירידה במחיר הדירות ואין לה שום משמעות, מהסיבה הפשוטה ששוק בניית הדירות בישראל הוא אחד השווקים התחרותיים ביותר שיש לנו במשק. פועלות בו עשרות חברות גדולות ועשרות חברות קטנות, ולכן מחירי הדירות לא נקבעים על ידי הקבלנים אלא על ידי השוק.

מחיר השוק של הדירות נגזר ממחירי הקרקעות שאת ההיצע שלהן קובעת המדינה, מעלויות הבנייה שנקבעות על ידי שוק חומרי הגלם ושוק העבודה, מהמסים הכבדים שמטילה הממשלה, וכמובן מהביקוש - שנקבע על פי הצמיחה והפעילות הכלכלית במשק. אטיאס מעדיף לכוון את האש אל הקבלנים - אלה שבאים במגע עם קוני הדירות - במקום לכוון אותה לממשלה השולטת בהיצע הקרקעות, במסים ובביורוקרטיה הנוראה בהליכי הבנייה, שמשרתת אך ורק את המאכערים - מקבלי ונותני המעטפות.

מתי קריאות או פעולות של שר או של הממשלה יכולות להשפיע על מחירים? כמובן, כאשר השוק הוא קרטליסטי או מונופוליסטי - או אז, הכרזות של השר הממונה יכולות להרתיע את השחקנים שחוששים שלאחר ההכרזות יגיעו מהלכים רגולטוריים.

בעצם, אטיאס אמור להבין בזה: הרי עד לפני כשנה הוא היה שר התקשורת. שם יש שוק קרטליסטי ודואופוליסטי בסלולר, בתשתיות הקוויות ובטלוויזיה הרב ערוצית. וראה זה פלא, דווקא כאשר אטיאס היה שר של שוק סגור עם מספר שחקנים קטן - הוא לא הרבה לצאת בהכרזות על הצורך בהורדות מחירים.

3. רועי ורמוס

פרופ' רגוראם רג'אן מאוניברסיטת שיקגו, שהיה הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, הפתיע אותי לפני שלושה שבועות בפאנל הפותח של ועידת דאבוס, כשטען ש"חוק וולקר" - הקובע שיש להוציא את כל פעילות הנוסטרו מהבנקים להשקעות ולהגביל את גודלם - לא יבטיח שבסיבוב הבא לא יהיו שוב בנקים שגדולים מכדי ליפול. נדמה היה שהפרופסור מצטרף לבנקאים האמריקאים שיוצאים למלחמה בכל רגולציה שתפגע בבונוסים ובכוח שלהם.

ואולם כשניגשתי אליו עם סיום הפאנל כדי להבין את עמדתו, הוא הסביר מיד: אני לא מתנגד לחוק וולקר. זהו צעד בכיוון הנכון, אבל לא מפני שהוא יוריד את הסיכונים בבנקים. הוא נכון משום שאין להאמין לאף בנקאי שאומר שיש חומה סינית בין הפעילות של הלקוחות לבין הפעילות של הנוסטרו. המידע דולף.

השאלה מה ידע מנכ"ל פסגות על הפעילות של החשבון העצמי (נוסטרו) של פסגות ומה הוא לא ידע תתברר בקרוב על ידי רשות ניירות ערך. הסיכוי שוורמוס ידע על פעילות פלילית של הרצת ניירות ערך נראה קלוש - אבל צריך להמתין לבדיקה.

ואולם יש שאלה חשובה אחת שכדי לדון בה אין צורך להמתין לבדיקת הרשות: מדוע ורמוס קיים עד לפני חודשיים פעילות נוסטרו משמעותית בפסגות, שמכניסה את החברה למצב של ניגוד עניינים בולט מול לקוחותיה?

ניגוד עניינים זה צורם לעין במיוחד, גם בגלל גודלן של הפוזיציות שנטלו סוחרי הנוסטרו וגם מפני שהם ישבו פיסית בתוך חדר המסחר שבו ישבו אנשי הברוקראז' של החברה - אלה ששירתו את הלקוחות שלה.

הנוסטרו נהפך בהדרגה לפעילות ענקית בתוך פסגות, שהקיפה מיליארדי שקלים במינוף גדול. גם אם ורמוס החליט למדר את עצמו ממנה כדי שהוא אישית לא ייקלע לניגוד עניינים - הפעילות הזאת עדיין נמצאת באחריותו המלאה וחושפת את החברה לניגודי עניינים.

ורמוס הרבה לדבר ב-2009 על ניגודי העניינים בשוק ההון בכלל ובחברות לניהול השקעות בפרט. הוא הסביר מדוע המתחרים שלו לא ממוקדים בטובת הלקוח ומיתג את פסגות כמודל של חברת השקעות עם הנהלה חזקה ועצמאית שממוקדת רק בלקוחות. נוסטרו ענק לא מתיישב עם פעילות כזאת. נוסטרו ענק אינו אלא דרך לייצר בונוסים למנהלים - הלקוחות יכולים רק להפסיד ממנו.

שאלה נוספת שוורמוס יצטרך לענות עליה בהקדם היא אם הוא יהיה מסוגל - ואם הוא ירצה - להמשיך להוביל את הקו הלוחמני והתקיף של פסגות מול הטייקונים והחברות המנפיקות.

שהרי החגיגה הגדולה סביב החשדות לעבירות פליליות בפסגות לא משקפת את שביעות רצונם של השחקנים מניקוי שוק ההון, אלא בעיקר את התקווה שחשים חלק מהשחקנים הגדולים שהאקטיביזם המוסדי יחוסל ושהילד הסורר - שלא היה מוכן לשחק לפי כללי המועדון - ישתתק לעד, ושאלה שיבואו אחריו ילמדו את הלקח.

4. זוהר גושן

בטור השנתי שהוקדש לתחזיות לקראת 2006 הערכנו כאן שבאותה שנה תפרוץ שערורייה פלילית באחת מחברות הברוקרים הגדולות בישראל. השנים נקפו והתחזית הזאת הצטרפה לעוד אחת מהתחזיות השגויות שלנו. האם זה אומר ששוק ההון שלנו היה נקי וזך? כמובן שלא. זה אומר בעיקר שרשות ניירות ערך ואגף הפיקוח על שוק ההון באוצר לא עשו את עבודתם. השחיתות פשתה בשוק ההון בחמש השנים האחרונות, לאחר שבמשך עשר שנים היו רשויות החוק פסיביות.

רשות ניירות ערך ואגף הפיקוח על שוק ההון נמנעו מלפעול באופן אקטיבי, וגם כשנחשפו קצות חוט לחשדות פליליים בפרשת הפיצולים הרטרואקטיביים בפריזמה ובמנורה - הם לא קידמו את החקירות.

לכן צריך לברך עכשיו את יו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן, שהחקירה בפסגות היא המהלך הראשון שהוא עושה מאז נכנס לתפקידו. שני המהלכים הגדולים האחרונים שביצע בשנה האחרונה היו נגד האינטרס של המשקיעים: תחילה התוכנית המסוכנת להזרמת כספי משלם המסים לחילוץ מנפיקים, ולאחר מכן המלחמה נגד ועדת חודק, שמנסה לתת למשקיעים המוסדיים כלים חשובים להגנה על כספי לקוחותיהם.

המלחמה של גושן בוועדת חודק מטילה צל על הפעילות החשובה שהוא החל לבצע בצד החקירות. השתיקה של המפקח החדש על שוק ההון באוצר, פרופ' עודד שריג, בעניין ועדת חודק וניגודי העניינים בשוק ההון מטרידה גם היא. החקירה בפסגות יכולה להיות יריית פתיחה להכרזת מלחמה על השחיתויות ועל ניגודי העניינים בשוק ההון הישראלי. הנוסטרו של פסגות הוא רק קצה הקרחון.