מה גרוע יותר: רגולטור שבוי, בנקאי מושחת או חבר כנסת פופוליסט? - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה גרוע יותר: רגולטור שבוי, בנקאי מושחת או חבר כנסת פופוליסט?

שרת המשפטים אינה יכולה להיות הדובון לֹאלֹא ולמנוע מתן סמכויות רציניות לוועדת החקירה בעניין האשראי לאליעזר פישמן ■ שקד צריכה לתת לוועדה הפרלמנטרית כלי חקירה או לבקש מהממשלה למנות ועדה ממלכתית בראשות שופט - אבל הכי גרוע יהיה לא לעשות כלום

30תגובות
איילת שקד בכנס סייבר, בחודש שעבר
חן גלילי / שבוע הס

ועדות חקירה פרלמנטריות, לפחות בעבר, היו מיועדות בעיקר למטרה אחת: לקבור נושאים ציבוריים דוקרניים, ובשקט.

כולנו מכירים את השיטה של מינוי ועדה כדי לא להתמודד עם עניין כואב, וכך נהגה לעתים קרובות הכנסת עם לחצים ציבוריים. הנה, לדוגמה, כמה ועדות חקירה פרלמנטריות היסטוריות, מתוך אתר הכנסת: ועדת חקירה בעניין עצירי מחנה ג'למה (1953), ועדת חקירה לעניין דליקת הגז בקרית אתא (1988), ועדת חקירה בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי (2010), וגם ועדת החקירה בנושא התשתית והתחזוקה של אתר הרשב"י במירון (2008).

בנושאי ועדות החקירה בולטים גם כמה נושאים שעלו כבר לפני שנים ארוכות, אך לא נמצאו להם פתרונות עד היום הזה: ועדת חקירה לנושא תאונות הדרכים בישראל (1987), ועדת חקירה לבדיקת רצח נשים על ידי בני זוגן (1995), ועדת חקירה לנושא עמלות הבנקים (2006), וגם, כמה מביך, ועדת חקירה לנושא גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל (2006).

האם מישהו זוכר את הוועדות האלה? כמה אנשים יכולים לספר על השינויים שהוועדות הללו ביצעו בחוקים ובתקנות, או אפילו רק בתרבות ובנורמות? כנראה לא הרבה.

בדיוק מהסיבה הזאת, תוך תמימות דעים יוצאת דופן בין האופוזיציה, שאותה מייצג ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני), ויו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן (הליכוד), ביקשו חברי הכנסת להעניק סמכויות מיוחדות לוועדת החקירה הפרלמנטרית לחקירת פרשיות האשראי שנתנו הבנקים וגופים המוסדיים לאליעזר פישמן, נוחי דנקנר ואולי גם טייקונים נוספים, מעבר לסמכות של ועדת כנסת רגילה.

למה? כי לכל בר דעת ברור שבמקרה הזה, שבו השחקנים המרכזיים הם טייקונים, בנקאים ומנהלי מוסדות פיננסיים — שכולם אנשים שאינם עובדי הממשלה — ועדה שלא תוכל לדרוש זימון של לווים ובנקאים, כמו גם הצגה של מסמכים ופרוטוקולים, לא תוכל לחקור, לא תוכל להגיע אל האמת, וממילא לא תוכל להביא לשינוי כלשהו. במקרה הזה, ועדה ללא סמכויות בסיסיות כאלה תהיה מיותרת לחלוטין — ותגרום יותר נזק מתועלת.

שמואל האוזר
אייל טואג

גם אם הלכו מעט רחוק מדי, חברי ועדת הכנסת ביקשו להעניק לוועדת החקירה את הסמכויות הנדרשות, אלא שאז קמה זעקה גדולה. כל הרגולטורים יחדיו — יו"ר רשות ניירות ערך, הממונה על שוק ההון והמפקחת על הבנקים — זעקו והתנגדו. יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, קבע שהוועדה תחסל את שוק ההון ואת הבורסה. את עבודת החיסול של סמכויות הוועדה השלימו היועצים המשפטיים של הכנסת, ובעיקר שרת המשפטים, איילת שקד.

לדברי שקד, ההצעה של יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יואב קיש (הליכוד), הדנה בסמכויות שיהיו לוועדת החקירה לעניין פישמן, "תיצור תמריץ שלילי לשילובן של חברות פרטיות בבורסה הישראלית, עניין העלול לפגוע קשות בכלכלת ישראל", והיא גם "פופוליסטית ולא זהירה". ולא רק שקד: לא מעט פרשנים, לרבות בעיתון זה, מעריכים שמתן זכויות חקירה וסמכויות להטלת קנסות על מי שלא יתייצב בפני הוועדה, אפילו באופן נקודתי לוועדת החקירה הזאת בלבד, עלול ליצור מדרון חלקלק שבסופו חברי הכנסת ייהפכו לחוקרים, שופטים ותליינים בכל עניין שיראה להם ועל פי כל שיקול פוליטי שיתאים להם. החשש אולי לא מנותק מהמציאות, ויש כמה חברי כנסת שהרוויחו את החשדנות הזאת ביושר, אבל הוא מעלה סוגיה יסודית יותר.

מה גרוע יותר ומסוכן יותר למדינה: רגולטור שבוי שאינו עושה את עבודתו ומאפשר כלכלה ריכוזית ומושחתת יחד עם יוקר מחיה גבוה? בנקאי מושחת שסוגר עסקות עם חבריו בכספי ציבור? או אולי פוליטיקאי פופוליסט שדואג רק לעצמו? התשובה אינה פשוטה ואינה חד־משמעית, גם אם הטענה של שקד כאילו חקר עוולות בבנקים מאיים על המסחר בבורסה — היא די מגוחכת.

זה נכון: מתן סמכויות גורפות לזימון עדים והמצאת מסמכים לחברי הכנסת עשוי להיות מנוצל על ידיהם לצרכים פוליטיים ופופוליסטיים, וגם קשה להבטיח שלאחר תקדים ראשון, סמכויות כאלה לא יינתנו בעתיד גם לוועדות חקירה בנושאים אחרים. אלא שמנגד, קיומם של בנקאים מושחתים, רגולטורים שבויים ושומרי סף עיוורים גם הוא אינו רצוי — והם אפילו מסוכנים יותר. בשורה התחתונה, אם הציבור הישראלי רוצה לחקור נושא מורכב ומטריד באמצעות נציגיו הנבחרים, הרי הם חברי הכנסת — אי־אפשר למנוע זאת ממנו על הסף.

אליעזר פישמן
עופר וקנין

המשמעות היא ששרת המשפטים צריכה לבחור בין אחת משתי האפשרויות: או שהיא מאפשרת לכנסת לנכס לעצמה כלים שיאפשרו את העבודה, כלומר סמכויות לוועדת החקירה, או שהיא מגייסת את הממשלה שבה היא חברה, ומביאה למינוי ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט — שלה יש, בהתאם לחוק, את כל הסמכויות הנדרשות לחקירה כזאת. כשב–1983 נפלו הבנקים הישראלים בעקבות ויסות המניות שלהם, למשל, הממשלה מינתה את ועדת בייסקי, שחקרה את הפרשה וגם זיהתה את האשמים.

דבר אחד ברור: שקד לא יכולה להיות הדובון לֹאלֹא, ולסרב גם לוועדת חקירה פרלמנטרית עם סמכויות וגם לוועדת חקירה ממלכתית. המשמעות של סירוב כפול כזה היא השארת חור שחור בעולם הציבורי הפיננסי הישראלי, תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת: לאזרחים מגיע לדעת איך פישמן ודנקנר קיבלו את ההלוואות שקיבלו, מדוע הבנקים טיפלו בהם כפי שטיפלו — ומה יש לעשות כדי שהמקרים האלה לא יישנו בקצב של פעם בשנה.

שקד, הסמכות המשפטית העליונה, צריכה למצוא את הפתרונות המשפטיים. מקרים כמו אלה של פישמן, דנקנר והבנקאים שלהם לא מתרחשים כל יום וגם לא כל שנה. ההתנגדות של הרגולטורים ושומרי הסף, כמו גם הטיעונים שלהם, לא צריכים להרתיע אותה: הרי גם אותם צריכים לחקור בפרשה, ולכן התנגדותם צפויה. אם הצעת חברי הכנסת בעייתית בעיניה, תפקידה למצוא פתרון חלופי באמצעות חוק אחר, או תקנת שעה, או הבטחה שהסמכויות יוגבלו לוועדה זו בלבד, או כל פתרון משפטי שיאפשר למחוקקים ולציבור להגיע לחקר האמת.

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם