כחלון דואג להיי־טק על חשבון הפנסיונרים - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כחלון דואג להיי־טק על חשבון הפנסיונרים

שר האוצר חושב שחסכונות הפנסיה הם חלק מתקציב המדינה ■ אין סיבה אחרת שיכולה להסביר את הכניעה שלו ללחץ שמופעל עליו להקים ארבע קרנות השקעה בהיי־טק, שמקור ההון שלהן הוא פנסיות הציבור - בידיעה שאף לא קרן אחת כזאת הוכיחה את עצמה בעבר

30תגובות
משה כחלון
אוליבייה פיטוסי

משרד העבודה האמריקאי פירסם לפני כשבועיים דו"ח תעסוקה רבעוני. לפי הדו"ח, ברבעון השני של 2017 עבדו 19% מהאמריקאים בני 65 ויותר בחצי משרה לפחות — השיעור הגבוה ביותר ב–55 השנים האחרונות, ונראה כי המגמה צפויה להימשך.

ואיזו קרן פנסיה השיגה תשואה עדיפה בסיכון נמוך יותר? לגרף הפיזור לחצו כאן

32% מקרב האמריקאים בני 65–69 עבדו ברבעון השני. אפילו אחרי גיל 70, עוד ועוד קשישים אינם פורשים — לעתים הם פשוט לא יכולים להרשות זאת לעצמם. 19% מבני 70–74 עבדו ברבעון השני, לעומת 11% ב–1994. התחזיות של משרד העבודה האמריקאי צופות כי עד 2024 יהיו 36% מבני 65–69 שותפים באופן פעיל בשוק התעסוקה, לעומת 22% בלבד ב–1994.

יש כמה גורמים ששומרים על האמריקאים המבוגרים בשוק התעסוקה: הם בריאים יותר וחיים שנים רבות יותר מדורות קודמים; ויש גם כאלה שמחליטים שהם פשוט לא רוצים לפרוש, משום שהם אוהבים את העבודה ורוצים להישאר פעילים — אם כי זאת קבוצה קטנה יחסית. אחרים פשוט צריכים את הכסף.

לא סיפקו תשואה כדאית

אין זה סוד שתוחלת החיים עולה בעקביות, ועמה גדלות גם ההוצאות הבריאותיות בגיל מבוגר. לכן, שנות הפנסיה יקרות יותר, בזמן שיש קיפאון בשכר וירידה בפנסיות המסורתיות. כלומר, קשה יותר לחסוך סכום מספק לשנות הפנסיה המתארכות.

חלק מהגמלאים מעוניינים להמשיך לעבוד גם לאחר צאתם לפנסיה בנוסף לקבלת קצבה. יתרה מכך, סקר שערך באחרונה מכון המחקר EBTI מראה כי 79% מהעובדים האמריקאים צופים כי ייאלצו להשלים הכנסה בשנות הפנסיה באמצעות עבודה — אף שהיו מעדיפים להנות מחיי פרישה שלווים.

אלא שלא תמיד אפשר להמשיך לעבוד, משום שלא בטוח שמקומות העבודה יסכימו לקבל לשורותיהם עובדים מבוגרים. כבר כיום מחוסרי עבודה בגיל 50 ומעלה מתקשים למצוא משרה. הדבר ידחוק את הפנסיונרים למשרות חלקיות או לכאלה שהשכר בהן נמוך במיוחד.

בקצרה
ההחלטה של מדינת ישראל למשוך את ידה מאחריותה לפנסיה מחייבת כל
אזרח להיות מעורב הרבה יותר בחיסכון שלו. המעורבות נדרשת בכל שלבי
החיסכון — מרגע ההחלטה היכן לחסוך ומי ינהל את הכסף, דרך בדיקת
הדו"חות התקופתיים ושהכספים אכן הגיעו ליעדם ואינם חונים בחשבון מעבר, וכלה
בווידוא כי הסכומים כפי שהם מדווחים בתלוש השכר זהים לסכומים שהופקדו ותואמים
את ההסכמות עם המעסיק.
ואולם ברגע שהמדינה החליטה להפסיק להיות אחראית לחיסכון הפנסיוני, אסור לה
לשלוח אליו את ידיה הארוכות. אסור לה להשתמש בכספים אלה כדי לקדם תחומים
שהיא חפצה ביקרם, הרי לשם כך נועד תקציב המדינה. שר האוצר משה כחלון אמור
לוודא כי אף פנסיונר לא יפגע כתוצאה מלחץ של לוביסטים הדואגים לכיס הפרטי שלהם.
אותם לוביסטים מנסים כיום לפגוע בחסכונות הציבור דרך קרנות השקעה בהיי־טק. טוב
יעשה כחלון אם יגנוז את הרעיון של הקמת הקרנות האלה וישליך אותו לפח הקרוב. כי
מי שייפגע מההשקעות האלה הם הפנסיונרים, ולא כחלון או ההיי־טקיסטים שלוחצים
עליו. עד כה קרנות ההון סיכון בישראל הוכיחו שלאורך זמן הן יודעות רק להיכשל.

אם לא די בכך, מחקר של ד"ר עידו קאליר, שאת ממצאיו פירסמנו לפני כחודשיים, מראה כי תא משפחתי בעשירון השביעי, שלפני הגמלה נהנה משכר ממוצע של 15.8 אלף שקל בחודש נטו, יקבל רק 57% מהשכר האחרון בעת היציאה לגמלה, כלומר כ–9,000 שקל נטו. העשירון הרביעי, שמשתכר כ–9,700 שקל בחודש נטו בממוצע, יסתפק ב–6,200 שקל — 64% מהמשכורת האחרונה. כשמשק בית נדרש להסתפק בכמחצית ההכנסה הוא נאלץ לצמצם את הצריכה ולבחון מחדש את הרגליו, בהנחה שלא חסך כספים נוספים לעת הפרישה. והממצאים הנוכחיים בארה"ב רלוונטיים מאוד גם בישראל.

המנהלים לא הוכיחו את עצמם עד היום

אחד הדברים שאמורים לסייע לפנסיונרים לחיות בכבוד הוא החיסכון הפנסיוני, על מאפייניו השונים: ביטוח מנהלים, קופת גמל או קרן פנסיה. המדינה כבר הודיעה לא פעם כי אין בכוונתה לדאוג לפנסיונרים מעבר להטבות מס לפנסיה והנפקת אג"ח מיועדות בתשואה של 4.86% לשנה, שמי שנהנה מהן אלה רק קרנות הפנסיה.

לכן, האחריות על מצבם הפיננסי של הפנסיונרים עברה מכתפי המדינה למנהלי הכספים של גופים כמו מגדל, הראל ופסגות. באמצעות ניהול השקעות מבוזר וחכם, הם אמורים להעניק לנו תשואה ריאלית בחיסכון הפנסיוני שלנו — מעבר למדד המחירים לצרכן.

הנחת העבודה בתחום וברשות שוק ההון היא שהתשואה שמנהלים אלה אמורים להשיג היא 4% צמודים למדד המחירים לצרכן מדי שנה. לשם כך הם מקבלים חופש פעולה לבחור השקעות לפי מדד אחד בלבד: מקסימום תשואה לחוסך. כל שיקול אחר הוא לא מקצועי, רשלני ופסול.

מימין: יקי ינאי, יו"ר משותף ב– IATI , המנכ"לית קרין מאיר רובינשטין ומשה כחלון, שר האוצר
נעה אופיר

ואולם קברניטי המדינה בכלל, ושר האוצר בפרט, חושבים כי כספי הפנסיה משמשים אלטרנטיבה מימונית לתקציב המדינה. אחרת קשה לחשוב על סיבה עניינית לכך שכחלון נכנע ללחץ של ארגון הגג של תעשיית ההיי־טק ומדעי החיים IATI, והסכים להקים ארבע קרנות השקעה בהיי־טק של לפחות 400 מיליון שקל כל אחת, שבהן המדינה ערבה ל–50 מיליון שקל בכל קרן. מקור הכסף, כמובן: החסכונות הפנסיוניים שלנו.

מאחר שהדבר החשוב ביותר הוא התשואה, בדקנו מה עשו קרנות ההשקעה בהיי־טק שהארגון מייצג; מה בדיוק הן תרמו לפנסיה של הציבור. במארס בחנו את תשואת קרנות ההון סיכון שהמוסדיים מחזיקים מאז 2001, לפי תקופות השקעה, והתבררה תמונה עגומה: מתוך 16 קרנות שנבחנו, רק שבע הניבו תשואה חיובית לאורך תקופת הבחינה. חמור מכך, אף לא אחת מהקרנות הכתה את התשואה של מדד ת"א 125 (לשעבר ת"א 100). במלים אחרות, זאת השקעה גרועה. אם אותן קרנות הון סיכון, שמנהליהן נחשבים מומחים להיי־טק, לא הצליחו להניב תשואה נאותה לחוסכים, אז למה שהפעם התוצאה תהיה שונה.

גם אם נבחן את ההשקעה מזווית אחרת נגלה את האיוולת. אחד הוויכוחים המרים בתעשיית ניהול הכסף הוא המאבק בין מנהל השקעות אקטיבי למנהל השקעות פסיבי. המנהל האקטיבי בוחר כל מניה ואג"ח שבהם הוא משקיע, בפעולה שדומה לזאת של מנהל קרן הון סיכון, ושניהם גם גובים דמי ניהול גבוהים עבור עבודתם. לעומתם, הפסיבי נצמד למדדי המניות והאג"ח, וגובה דמי ניהול נמוכים.

המחקרים מראים כי המנהלים האקטיביים מתקשים להכות את מדדי היחס (הבנצ'מרק) שמולם הם מתמודדים. בעולם כולו יש רק מספר קטן של מנהלי השקעות שמצליחים להכות את מדדי היחס, והשאר פשוט מצליחים לשווק בצורה טובה את חלום השגת התשואה העודפת לאחר הצלחה רגעית בשנה מסוימת.

למרות חוסר ההצלחה, את דמי הניהול יודעים מנהלי הקרנות לגבות מצוין ובמזומן. ההערכות הן כי דמי ניהול של קרנות ההשקעה החדשות בהיי־טק יהיו 1%–1.5% בשנה. בחישוב זהיר מדובר ב–16 מיליון שקל עד 24 מיליון שקל שיזרמו אל המנהלים — אם הצליחו במשיתם להשיג תשואה עודפת, וגם אם לאו.

אין זו הפעם הראשונה שבה המדינה לוטשת עיניים לחסכונות הפנסיה ורואה בהם מעין שלוחה של תקציב מדינה, אף שהם כספי השקעה של אזרחים. בעבר היא ניסתה לעשות כן עם קרנות המנוף שהוקמו בעקבות המשבר העולמי של 2008, מהלך שלא ממש הניב תשואה לחוסכים אבל ריפד את כיסי המנהלים. טוב יעשה כחלון אם יותיר את החסכונות האלה לניהול מקצועי, ולא ינסה לשלוח יד לעברו בכל פעם שקבוצת אינטרסים מנסה להתפיח את כיסיה על חשבון הפנסיונרים.

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם