הרגולטורים מתווכחים - והתחרות נרמסת - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרגולטורים מתווכחים - והתחרות נרמסת

רשות שוק ההון, רשות ניירות ערך, רשות איסור הלבנת הון והפיקוח על הבנקים נאבקים על טריטוריה - ובינתיים הפעילות של אשראי מקוון לציבור באתרי P2P (מימון המונים) נפגעת ■ העסקים הקטנים עלולים להישאר מחוץ למשחק, ועל הפרק עומדת שאלת השליטה של הבנקים באתרים המתחרים בהם

2תגובות
דורית סלינגר
אמיל סלמן

בסך הכל 300 מיליון שקל — זה ההיקף המוערך של מימון ההמונים (מימון P2P) בישראל, המתבצע באתרי אינטרנט שמפגישים בין המלווים ללווים באופן ישיר. אבל די ב–300 מיליון שקל המסכנים הללו כדי לחולל מלחמת עולם, ולהביא להתגוששות בין לא פחות מארבעה רגולטורים פיננסיים.

אם כך נראים צעדיה הראשונים של התעשייה הצעירה והחדשנית הזאת בנבכי הרגולציה הישראלית, קשה לא לתמוה מה יקרה כשהפוטנציאל של האשראי הישיר ב–P2P יתממש. מדובר בתעשייה שנחשבת לאחת התקוות הגדולות להתפתחות התחרות מול הבנקים בתחום האשראי הצרכני ולעסקים קטנים. ההערכה היא שעד סוף השנה היקף הפעילות של אתרי מימון המונים — טריא, בלנדר, אי־לואן ו–BTB — ישלש את עצמו, ועוד היד נטויה.

הרגולטורים המתגוששים מנסים בימים אלה למצוא את נוסחי הפשרה שיאפשרו לתזכיר חוק "הפיקוח על שירותים פיננסיים — פלטפורמות מקוונות לתיווך אשראי" להיות מוגש בשלום על שולחן הכנסת. עם זאת, כרגע לא ברור שתזכיר החוק הזה צולח בשלום אפילו את משוכת הממשלה, לאור ריבוי העמדות וחילוקי הדעות בין הרשות לאיסור הלבנת הון, רשות שוק ההון והביטוח, הרשות לניירות ערך והפיקוח על הבנקים בבנק ישראל.

להיטות יתר להגן על טריטוריה

נזכיר כי דורית סלינגר, ראש רשות שוק ההון והביטוח, היא זאת שקיבלה לידיה את התפקיד החדש של המפקחת על האשראי החוץ־בנקאי בישראל. התפקיד הזה נולד בעקבות המלצות ועדת בריס, בראשותו של יואל בריס, שבפעם הראשונה ב–69 שנות קיומה של מדינת ישראל נדרשה להסדיר את שוק האשראי החוץ־בנקאי.

תזכיר החוק שנמצא כיום במחלוקת הוא הפרק הרביעי בהמלצות של בריס. לכאורה, המצב פשוט. יש חוק חדש ועדכני, שמתייחס לכל ההיבטים של פעילות שוק האשראי החוץ־בנקאי, לרבות ההיבטים הטכנולוגיים החדישים של שוק זה — הלוואות P2P מקוונות. לכן, המפקח החדש על הענף היה אמור להיות מפקח מודרני ויעיל.

המפקחת על הבנקים, חדוה בר. לא תמיד הדלתות מסתובבות והמפקחים עוברים לעבוד אצל המפוקחים
אייל טואג

אלא שהמפקח החדש דורך על קצות האצבעות המאוד־לא־חדשניות של רגולטורים ותיקים שכבר קיימים בתחומים אלה — רשות ניירות ערך והפיקוח על הבנקים. כך, מה שהיה אמור להיות לידה קלה של מפקח חדש שיפעל בתוך רשות שוק ההון ויעסוק בנושא שאף רגולטור לא רצה להתעסק בו — נהפך למלחמות עולם על שרטוט הגבולות בין הרגולטורים.

יש שתי חזיתות עיקריות במלחמה סביב הפעילות של פלטפורמות P2P. הראשונה היא מה ייעשה עם עסקים זעירים וקטנים, שרוצים להיחלץ מציפורני הבנקים ולנצל את ההזדמנות התחרותית החדשה של אשראי מקוון ישיר מהציבור. נו, אז העסקים הקטנים והזעירים ייאלצו כנראה להמשיך לסבול תחת הבנקים, כי הרגולטור ששמו רשות ני"ע התעקש שלא לוותר על הסמכות שלו בנוגע אליהם.

רשות ני"ע בחרה לקבוע שכל עסק, זעיר ככל שיהיה, שבא לגייס הלוואה מהציבור — כמוהו כעסק שמנפיק אג"ח, ולכן חייב להיות כפוף לפיקוח שנקבע בחוק ניירות ערך. לא הועילה הזעקה שהקימו אתרי מימון ההמונים, ששאלו מה הקשר בין ספר המבקש לגייס 100 אלף שקל למספרה שלו למגבלות הדרקוניות של חוק ניירות ערך, שנועדו להגן על ציבור המשקיעים בהשקעות משמעותית, כמו השקעות בהיקף של מיליארדי שקלים במסגרת החיסכון הפנסיוני.

הלחץ הציבורי הביא לתזוזה קלה בעמדת הרשות, שהסכימה להקל מעט את דרישות הרגולציה ממי שבאים לגייס הון או חוב באמצעות אתרי מימון המונים. כך, הרשות, בראשותו של שמואל האוזר, מואילה בטובה לאשר לציבור להשקיע עד 50 אלף שקל מכספו בשנה במתן הלוואות ישירות, ומאפשרת לעסקים הקטנים לגייס עד מיליון שקל בשנה (במקרים יוצאי דופן עד 3 מיליון שקל להון ועד 6 מיליון שקל לחוב). גם חובות הגילוי הופחתו.

שמואל האוזר
אייל טואג

ועדיין, המגבלות השונות הן אבסורדיות עבור העסקים הקטנים, עבור המשקיעים וכן עבור האתרים. מרבית אתרי P2P טוענים שאין ביכולתם לעמוד ברגולציה של שני מפקחים בו־זמנית, ולכן מרביתם יחסמו כנראה את פעילותם לעסקים קטנים וזעירים. כך, התחרות על האשראי לעסקים אלה נחסמה בשל להיטות־יתר של המפקחים להגן על הטריטוריה שלהם.

אחת התקוות המפעמת בקרב אתרי P2P, וכמובן גם אצל העסקים הקטנים, היא שמדינת ישראל תתעשת, ותקבע כי אין דין גיוס אג"ח של חברת טבע כדין גיוס הלוואה של 100 אלף שקל על ידי מספרה זעירה. במלים אחרות, התקווה היא שהמדינה תבצע הבחנה על פי גודל, ותקבע שעסקים קטנים מאוד והלוואות קטנות מאוד — נניח, של עד חצי מיליון שקל בשנה — יישארו תחת הפיקוח הבלעדי של רשות שוק ההון החדשה, במסגרת הפיקוח שלה על אשראי חוץ־בנקאי.

הבחנה כזאת, לפי גודל, נעשתה גם במסגרת חוק ועדת שטרום — שם נקבע כי בנקים שהם אגודות אשראי יהיו כפופים לפיקוח על האשראי החוץ־בנקאי עד להיקף אשראי של 1.5 מיליארד שקל, ומעבר לכך הם יועברו לחסות הפיקוח על הבנקים. והרי אגודת אשראי מקיימת פעילות הרבה יותר רגישה מאשר עסק קטן שמגייס 100 אלף שקל מהציבור באמצעות אתר אינטרנט, ולכן הבחנה כזאת היא עניינית ומתבקשת.

אלא שהתקווה הזאת דינה להתפוגג — ועדת בריס החליטה שלא בא לה לריב עם הדרישות הטריטוריאליות של רשות ני"ע, וקבעה כי גם עסקים קטנים וזעירים יוכפפו לפיקוח הרשות, בניגוד גמור להיגיון ולטובת הציבור. משמעות הדבר בפועל היא חסימת האפיק התחרותי של גיוס אשראי מקוון מהציבור לעסקים קטנים וזעירים.

פוטנציאל ממשי לניגוד עניינים

החזית השנייה נפתחה בשבוע שעבר, וכרגע לא ברור כיצד היא מתפתחת. הפעם המאבק נוגע לעצם הפעילות של אתרי P2P. נקבע כי האתרים הללו יעבדו דרך חשבונות סגורים בבנקים, עקב חשש מהלבנת הון ורצון להגן על כספי המשקיעים — וזאת בשעה שפעילות האתרים מאיימת תחרותית על הבנקים.

האם ייתכן כי קיים כאן פוטנציאל ממשי לניגוד עניינים בפעילות הבנקים? מנהלי אתרי מימון ההמונים מתלוננים כי לא מדובר רק בפוטנציאל, אלא בניגוד עניינים בפועל. לדבריהם, הבנקים מציבים להם מכשולים — אם באמצעות קציני הציות שאחראים על יישום התקנות של חוק איסור הלבנת הון, ואם דרך עיכובים תפעוליים בהעברת הכספים. לטענתם, אף נעשו נסיונות שכנוע של לקוחות כי "לא כדאי להם להלוות כספים דרך האתרים".

לאור זאת, במהלך השימועים לקראת הגשת תזכיר החוק לכנסת דרשו מנהלי האתרים להוציא אותם מהידיים הדרקוניות של הבנקים. האתרים דרשו כי קציני הציות של הבנקים לא יהיו אחראים עליהם, אלא שכל הפיקוח על הציות לחוק הלבנת הון ייעשה ישירות עליהם באמצעות הפיקוח של רשות שוק ההון והביטוח. עוד דרשו כי השפעת הבנקים על חשבונות הנאמנות שלהם תוכפף לפיקוחה של רשות שוק ההון, בראשות סלינגר, ולא לפיקוח על הבנקים, בראשות חדוה בר. סליגר כמובן בירכה על הדרישה, ובר כמובן דחתה אותה.

נו, שוב יש מלחמה בין הרגולטורים, ושוב נדרשת הכרעה עדינה ביניהם. הפיקוח על הבנקים טוען שחשבונות נאמנות — בוודאי חשבונות נאמנות שדרכם זורם אשראי בהיקפים של מאות מיליוני שקלים — חייבים להיות כפופים לבנקים ולפיקוח על הבנקים. מנגד, רשות שוק ההון טוענת כי זה אבסורד שהבנקים שולטים על המתחרים שלהם, באמצעות שליטתם בחשבונות הנאמנות של אתרי מימון ההמונים.

כך נולד ריב הטריטוריות החדש בין שני הרגולטורים, שנראה כמעט כהעתק של המריבות שהתגלעו בחקיקה של מסקנות ועדת שטרום לגבי חלוקת הסמכויות בין סלינגר לבר בכל הנוגע לפיקוח על סולקים ומאגדים בתחום כרטיסי האשראי. הפשרה שנקבעה אז הותירה את הסמכות מפוצלת, וקבעה שבמקרה של מחלוקת תהיה לשר האוצר זכות וטו. ההערכה היא כי אם הריב לגבי מי שולט על הפיקוח באתרי מימון המונים לא ייפתר, יש סיכוי שהרעיון של וטו לשר האוצר יישלף גם הפעם. זאת כנראה הדרך היחידה להגיע להסכמות בין מפקחים פיננסיים במדינת ישראל.

בנק ישראל מסר בתגובה: "הפיקוח על הבנקים לא מפקח ולא מבקש לפקח בעצמו על פעילות פלטפורמות התיווך. התייחסותנו נובעת מהסיכונים הכרוכים בניהול חשבונות נאמנות לצורך פעילות הפלטפורמות. חשוב להחיל על הפלטפורמות את החוק לאיסור הלבנת הון, ולאכוף אותו באמצעות הרגולטור שייקבע כמפקח על פלטפורמות אלה. הסיכון הטמון בפעילות הפלטפורמות עלול להתגלגל לתאגידים הבנקאיים המנהלים חשבונות לצורך פעילותם.

"לשיטתנו, הפלטפורמות מהוות חיץ שקיים חשש כי ינוצל לרעה על ידי גורמים המבקשים להלבין הון באמצעותן — כשהסיכון יהיה מושת על הבנקים. יצוין כי הבנקים אינם מפקחים על פעילות הפלטפורמות — אלא נדרשים כאמור בהכרת פעילותם, בניטורה וכן בנקיטת צעדים נוספים לצורך הפחתת סיכונים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם