1. צפירת אזעקה בשווקים.

יום רביעי, 23 במאי, בנייני האומה - הכנס השנתי של יוזמת ישראל 2021. לרישום, לחצו כאן.

ואולם עם פתיחת שבוע המסחר הנוכחי יש מקום להרים דגל ולהזהיר: ייתכן שאנחנו נמצאים על סף נקודת שבירה נוספת בשווקים. רבות מהנורות האדומות כבר דולקות. הדולר האמריקאי מתחזק, ואיגרות החוב הממשלתיות של ארה"ב רשמו שמונה שבועות רצופים של התחזקות - רצף עליות שכמותו לא נרשם מאז 1998. שני הנתונים מבהירים שרבים מהמשקיעים המקצוענים מתכוננים לרע מכל, והזיזו את הכספים שלהם לבונקר הגרעיני הפיננסי - גם אם הוא אינו מספק שום תשואה ריאלית - העיקר שלא להפסיד כסף.

בשוקי האשראי העולמיים צנחו בשבוע שעבר רוב המכשירים הפיננסיים, למשל איגרות חוב תאגידיות בדירוג גבוה. בשוקי הסחורות נרשמות ירידות רצופות זה כמה שבועות, וגם מחירי התובלה הימית צונחים. כל אלה הם סימנים מובהקים לירידה בפעילות הכלכלית הגלובלית, או לכל הפחות לציפייה חזקה לירידה שכזו בעתיד הקרוב.

ויש גם אירועים שאינם מתרחשים רק במגרש הציפיות והתחזיות: בנק ג'יי.פי מורגן הודיע ביום חמישי בלילה בשיחת ועידה מפתיעה על הפסדי מסחר אדירים של יותר מ-2 מיליארד דולר - בגלל "פוזיציה בשוק האשראי", מבלי לפרט בדיוק היכן ומדוע. כל שאר השחקנים נכנסו למצב של חרדה. הם סוגרים פוזיציות - וגלגל הירידות וההפסדים רק מתחיל להתגלגל.

כל זה עוד לפני שאמרנו מלה אחת על המתרחש באירופה, אבל גם היא כאן - ומצבה גרוע מאי פעם. יוון נראית כאילו היא נמצאת בדרכה אל מחוץ לגוש היורו, ספרד הלאימה בשבוע שעבר בנק אחד ומחפשת עוד עשרות מיליארדי יורו כדי לחזק את ההון של הבנקים האחרים, והמצב בפורטוגל, צרפת ואיטליה לא הרבה יותר טוב.

כל הסימנים האלה מוכרים, והם מזכירים את הימים שלפני המשבר הגדול של 2009-2008. בניגוד לעבר, כיום לא ברור מה יכולים הממשלות והבנקים המרכזיים לעשות כדי להרגיע את השווקים, ולבעוט את הבעיות ואת המשבר עוד כמה חודשים קדימה.

כל זה לא אומר שהמשבר יפרוץ השבוע או בחודש הקרוב, אבל מה שהולך כמו משבר, עושה קולות של משבר ונראה כמו משבר עשוי להיות משבר.

 

2. מי ישלם את החשבון? אנחנו, הילדים או הנכדים?

המפה הפוליטית באירופה ובעולם השתנתה בשבוע שעבר לאחר תוצאת הבחירות בצרפת: ממדיניות של צנע ודיון אקדמי על האפקטיביות שלו, כולם מסכימים כיום כי לאחריות התקציבית יש להוסיף מרכיב מרכזי של צמיחה ויצירת מקומות עבודה. איך? על ידי העלאת מסים (בעיקר על עשירים) ויצירת חובות חדשים, שיופנו להשקעות.

רק בעתיד נדע אם המדיניות הזאת טובה יותר. מה שברור כבר עתה הוא שהחובות של המדינות והאזרחים יתפחו בהדרגה, והשאלה הגדולה היא מי יחזיר אותם, ומתי.

עוד קודם התברר שאת החשבון על החיים הטובים של שני העשורים הקודמים ישלמו הצעירים של הדור הבא - עניין שאותם צעירים שהכניסו את פרנסואה הולנד לארמון הנשיאות בפאריס לא בדיוק הפנימו.

אבל כל זה נכון רק אם כל החובות האלה באמת יוחזרו: לא בלתי אפשרי שחלק ניכר מהם - למשל ביוון - פשוט יימחקו. בינתיים, וזה נכון לישראל ולכמעט כל מדינה אחרת בעולם, מי שממשיך לחגוג הם המחוברים למונופולים, לממשלה, למחוקקים ולמוקדי הכוח. מי שמשלם את המחיר הם כל שאר האזרחים.

 

3. כמה שווה האחריות של גליה מאור?

לאחר פרסום מענק האי תחרות בן ה-3 מיליון שקל שהעניק דירקטוריון בנק לאומי למנכ"לית הפורשת גליה מאור, פרץ דיון בסקטור העסקי על הריח שהמענק הזה נושא.

רבים חשבו שהוא מיותר, ומשקף יותר מכל דבר אחר את המשך הניתוק בין מעגל המנכ"לים-בנקאים-דירקטורים לשאר תושבי המדינה. אבל יש גם אנשים שמצאו משהו אחר שהקפיץ אותם בהודעה שבנק לאומי פירסם על המענק: האם הוא באמת מגיע למאור?

"לכל רופא מתחיל בחדר מיון יש יותר אחריות מאשר למנהל בנק בפנסיה", אמר לנו בכעס רופא אחד, שאף שקל לרכוש מודעה בעיתון יומי ולהביע באמצעותה את תחושותיו. האם הוא צודק?

אין חולק על המקצועיות של מאור, אבל לאומי הוא בנק "גדול מדי מכדי ליפול", וככזה יש לו ביטוח מלא (לא רשמי, אך מעשי) מטעם הממשלה ובנק ישראל במקרה שייקלע למשבר - כלומר מטעם הציבור הישראלי.

הערבות הזו, העובדה שבנקים מנהלים כספים של הציבור, והעובדה שהבנקים הם גופים אוליגופוליים שבנק ישראל ממילא דואג לרווחיותם, הופכת את המנהלים שלהם לסוג של עובדי מדינה. ואין אף עובד מדינה שמקבל מענק אי תחרות של יותר מ-3 מיליון שקל, מעבר לתנאי ההסכם המקורי שלו.

 

4. מדוע פורטוגל שנייה בטבלת המדינות המושחתות?

הסקר השנתי של מכון גאלופ, ששאל ב-2011 כ-1,000 איש בכל מדינה את השאלה "האם שחיתות נפוצה בסקטור העסקי?", מציג את ישראל באור שלילי מאוד. כ-85% מהישראלים ענו ששחיתות נפוצה מאוד בעסקים, מול 9% בלבד שענו שהשחיתות אינה כה נפוצה.

יש קשר ישיר ושלילי בין רמת השחיתות לרמת הפיתוח הכלכלי, וישראל נמצאה מושחתת יותר מיוון, איטליה, קונגו ורוסיה. אם ישראל קרובה לראשות הטבלה, בתחתיתה נמצאות מדינות כמו דנמרק, עם 66% מהאזרחים שענו שהיא אינה מושחתת.

קשה להשוות מדינות מערביות מול מדינות באפריקה ובדרום אמריקה, אבל אם לוקחים את המדיניות המפותחות, אלה שנכללות במועדון OECD, מוצאים מעל ישראל רק את פורטוגל - במקום השני הלא מחמיא. מה משותף לישראל ולפורטוגל?

לא צריך ללכת רחוק, או אפילו ללמוד אנגלית כדי למצוא את הנתונים. בדו"ח ועדת הריכוזיות שפורסם באחרונה מופיע ניתוח השוואתי של משקלן של עשר הקבוצות העסקיות הגדולות מתוך סך המשק בכל מדינה ומדינה.

ישראל, למי שלא זוכר, היא המדינה עם הריכוזיות הגבוהה ביותר מבין מדינות OECD. אך מי באות מיד אחריה? התשובה: דרום קוריאה (76% חושבים שהסקטור העסקי מושחת), ופורטוגל - עם לא פחות מ-91% מהציבור שחושבים שהעסק רקוב.