לא בטוח שהמחאה החברתית של הקיץ שעבר והמחאה החברתית שאולי תפרוץ שוב בקיץ הקרוב ידעה ויודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה. רבבות המפגינים ביולי 2011 הרימו דגלים שונים - צדק חברתי, מדיניות הפרטה, מדינת רווחה, יוקר מחיה, הון-שלטון - שלא ממש התיישבו זה עם זה, ובוודאי שלא היו מלווים בתוכנית עבודה מסודרת. המסר הכללי היה ברור - המוחים מוטרדים מדמותה של ישראל, ורוצים מאוד לפעול לשיפור המדינה. איך בדיוק עושים את זה, לא היה להם מושג.

אנחנו מודים, התשובה הפשטנית הזו אינה באמת שלנו. למעשה, התשובה הזו מועתקת מאחרים. כך בדיוק, בהתאם למנגנונים כאלה, מתנהלות המדינות הטובות בעולם. בין אם מדובר במדינה סמי-חופשית וקפיטליסטית כמו סינגפור, או שמא במדינות רווחה חופשיות ושוויוניות כמו מדינות סקנדינוויה. בכל המקרים, הניהול הקפדני ארוך הטווח, תוך בדיקה עצמית אדוקה ומתמדת, הוא-הוא המתכון שמצליח להוביל מדינות לגבהים חדשים.

ישראל - מדינת השלוף, האלתור והסחבקיות - פיגרה עד כה מאחור. כמעט כל הבעיות שעליהן התלוננו המוחים בקיץ האחרון, שורשיהן בניהול החפיפניקי של המדינה. אין תכנון לטווח ארוך, אין יעדים, אין מדדים, אין חשיפה שיטתית של בעיות והתמודדות שיטתית עם פתרונן - עד שהבעיות נערמות לגבהים כאלה שהשטיח כבר לא יכול לכסות אותן.

אז הנה השבוע, בפעם הראשונה מאז תוכנית הייצוב של אמצע שנות ה-80, ישראל הרימה את השטיח והחלה לנקות תחתיו. מי שעושה זאת היא הוועדה לבחינת האיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי, שהקים שר האוצר יובל שטייניץ במשותף עם משרד הרווחה, ושעומדת בקרוב לפרסם את המלצותיה. עיקרי ההמלצות נועדו להבטיח כי הביטוח הלאומי לא ייקלע לגירעון, ויישאר לו די משאבים כדי לשלם קצבאות גם לדורות הבאים.

משתי בחינות, המלצות הוועדה הן בבחינת "הרמת שטיח" היסטורית. ראשית, הוועדה מבטיחה את קיומה העתידי של מדינת הרווחה הישראלית - היא מבטיחה כי הביטוח הלאומי ימשיך להתקיים ויהיה לו די כסף כדי לשלם קצבאות בעתיד.

המוחים בשדרות רוטשילד, שנושאים בנטל של מילואים, עבודה ותשלום מסים, עלולים למצוא עצמם בעוד 40 שנה במצב שבו שילמו ביטוח לאומי כל ימי חייהם - אבל לביטוח הלאומי אין די כסף כדי לשלם להם קצבאות זקנה. זאת, אלא אם נתחיל כבר כיום בתהליך של הגנה על כספי הביטוח הלאומי, בכך שנקבע כי לא תתקבל אף החלטה המשפיעה על מצבו של הביטוח הלאומי (לרעה או לטובה) בעתיד, מבלי שיימצא כבר כיום המקור הכספי שיממן זאת. אין יותר הבטחות שווא - מי שמבטיח הוא גם מי שצריך להביא את הכסף. עכשיו.

שנית, וחשוב עוד יותר, בפעם הראשונה ישראל נדרשת להתחיל לחשוב על הטווח הארוך - למעשה, הטווח הארוך מאוד. הביטוח הלאומי אינו צפוי להיקלע לגירעונות אלא בעוד 25-40 שנה מהיום. כלומר, הבעיה של הביטוח הלאומי תיווצר רק בעוד דור או שניים. על פניו, אין לאף פוליטיקאי ישראלי סיבה למהר לקבל החלטות היום, ולהתנדב להצר את צעדיו היום, רק כדי לפתור את הבעיות שיטרידו את יורשיו בעוד 40 שנה.

העובדה שפוליטיקאים ישראלים יחרגו ממנהגם, יאמצו את המלצות הוועדה וישנו את תהליך קבלת ההחלטות שלהם כיום - כדי להציל את הביטוח הלאומי בעתיד הרחוק מאוד - היא מרעישה. מדובר במהפכה היסטורית בתהליך קבלת ההחלטות של הממשלה.

היפה בתהליך הזה, שהוא תהליך התנדבותי קשה. המלצות הוועדה שוללות, בפעם הראשונה אי פעם, את העצמאות התקציבית של משרד האוצר - האוצר לא יוכל יותר להוסיף או לגרוע כספים מהביטוח הלאומי בהתאם לצרכים התקציביים השוטפים שלו. משרד האוצר, שהוא שותף מלא בוועדה, הסכים לכך מרצונו - והתנדב לוותר על עצמאותו מכיוון שהוא הכיר בחשיבות העניין.

המלצות הוועדה גם שוללות, בפעם הראשונה אי פעם, את עצמאות החקיקה של הכנסת. הכנסת לא תוכל יותר להעביר חוקים שמאיימים ליצור גירעון עתידי בביטוח הלאומי מבלי לשקף את מחיר ההחלטה כבר כיום - לקבל החלטה היכן מקצצים כדי לממן זאת. גם הכנסת, אם תשכיל לאשר את המלצות הוועדה, תתנדב כך להגביל את עצמאותה.

שני הגופים המרכזיים בניהולה של ישראל - הממשלה והכנסת - עומדים להתנדב, בעקבות המלצות הוועדה, לבצע שינוי מהותי בתהליכי קבלת ההחלטות של עצמם, ולהטיל הגבלות על עצמם כיום כדי להבטיח את העתיד.

זהו שינוי טקטוני בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל, ואם אכן יאומץ - השינוי הזה עשוי להיות ההתחלה של שינוי בכל דרכי החשיבה של המדינה. זאת גם הסיבה מדוע הגדרנו את המלצות הוועדה כמהפכה החברתית החשובה ביותר בישראל זה עשורים - אם השינוי בתהליכי קבלת ההחלטות אכן יתחולל, הרי שאנחנו עומדים בפתחו של רגע מכריע בהפיכתה של ישראל למדינת רווחה רצינית ומסודרת.

לא יפתיע את קוראי TheMarker לגלות כי מרבית מדינות סקנדינוויה כבר קיבלו החלטות על איזון עתידי של הביטוח הלאומי שלהן. מדינות רווחה מתקדמות ומסודרות הרי מתנהלות בדיוק כך - עם תכנון מדוקדק לטווח הארוך. לכן, מי שרוצה סקנדינוויה גם בישראל, צריך להתמוך בכל כוחו בהמלצות הוועדה.