בעוד מספר חודשים העולם ייכנס לשנה החמישית מאז פרוץ המשבר הגדול במחצית השנייה של שנת 2008. המשבר רחוק מלהפוך לאירוע שנשאר רק בספרי ההיסטוריה, והוא ממשיך להכות בעוצמה בכלכלת העולם. אחת העדויות הבולטות לקיומו של המשבר היא הריבית הסופר-נמוכה של הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם, אשר נותרה קרובה לרמה אפסית בארה"ב, בקנדה, באיחוד האירופי ובבריטניה. גם מדינות אחרות הושפעו מאותה ריבית נמוכה, כולל ישראל בה רמת הריבית מאז המשבר ירדה מדרגה ולא צפויה לעלות בטווח הנראה לעין.

קודם כל, הריבית הנמוכה פוגעת בחוסכים. היא סוג של מס שמוטל על החוסכים כדי להציל לווים לא מוצלחים שהסתבכו במהלך המשבר. ירידה בתשואה על החסכונות תקטין את הפנסיה ואת החסכונות של כולנו בעתיד. אחת ההשפעות הבולטות של הריבית הנמוכה היא על קרנות פנסיה אשר מחויבות לשלם לחוסכים פנסיה בשיעור מסוים בעת פרישתם. כתוצאה מהריבית הנמוכה, ערכן הנוכחי של התחייבויות עתידיות עולה על שווי הנכסים של קרנות הפנסיה והן נכנסות לגירעונות אקטוארים, שפתרונן דורש הזרמת כספים ע"י הממשלה או על ידי החוסכים עצמם.

תופעה נוספת הינה התרגלות לכסף זול. היא באה לידי ביטוי במספר אופנים. ראשית, הריבית הנמוכה נועדה, בין היתר, להקל על חברות עסקיות ומשקי בית להקטין את עומס החובות שנוצר לפני המשבר. תהליך "ניקוי" זה הינו חיוני ונועד לאפשר למשק לחזור לצמיחה בריאה יותר. כאשר הריבית נמצאת ברמה נמוכה לתקופה ממושכת, התמריץ להקטין חובות פוחת. כתוצאה מכך המשק מתקשה לחזור לפוטנציאל הצמיחה שלו.

גם הממשלות מתחילות להתרגל לעלות זולה של מימון הגירעון. היחס בין החוב הממשלתי לתוצר יורד בקצב מהיר יותר, בין היתר, בגלל ששיעור הצמיחה עולה על הריבית הנמוכה המשולמת על החובות. כתוצאה מזה, קטן התמריץ עבור הממשלה להקטין את החוב. גם בישראל הממשלה מגייסת חובות בשנים האחרונות בריבית ריאלית שהיא פחות ממחצית מהריבית שנדרשה לשלם לפני המשבר. קשיי ההסתגלות לריבית גבוהה יותר בעתיד עלולים להיות כואבים נוכח האתגרים התקציביים הלא פשוטים גם כך העומדים בפני הממשלה בשנים הקרובות.

בנוסף, עלות המימון הינה אחד הקריטריונים החשובים בבחינת כדאיות של פרויקטים כלכליים שונים. ריבית זולה עלולה לגרום לכך שפרויקטים שבתנאים רגילים היו נפסלים בגלל חוסר כדאיות כלכלית, יוצאים לפועל. כתוצאה מכך משתבשת הקצאת משאבים יעילה במשק והמנגנון האבולוציוני של השוק החופשי מופר, מה שפוגע בהתפתחות המשק.

הריבית הנמוכה לאורך זמן פוגעת גם בתפקוד של מערכות פיננסיות. היום, תעשיית הקרנות הכספיות בארה"ב מתכווצת, מכיוון שהיא אינה מסוגלת להרוויח בתנאי הריבית האפסית. מצב זה מוביל לקשיים בגיוסי החברות הזקוקות לגייס מקורות מימון לטווח קצר, הקרויים ניירות מסחריים. לפגיעה בתעשייה זו עלולה להיות השפעה ארוכת טווח על הכלכלה.

כמו כן, בהיעדר תשואה עודפת, החוסכים מעדיפים להחזיק כספים בפיקדונות הבנקים. אולם, הבנקים שבמצב נורמלי מקבלים פיקדונות לטווח קצר ומשתמשים בכספים למתן אשראי לתקופות ארוכות יותר או לרכישת אגרות חוב ארוכות יותר, אינם ששים לעשות זאת וגם לא כל כך מעוניינים לקבל פיקדונות. הפער בין הריבית לטווח קצר לבין הריביות לטווחים ארוכים יותר כל כך נמוך, שגם הבנקים מתקשים להרוויח. התוצאה היא שהבנקים "מחנים" את כספי הפיקדונות בבנק המרכזי ומשביתים אותם ממעורבות בתהליך אשר מזין את הפעילות הכלכלית.

בגלל צמצום פוטנציאל הרווח המסורתי של הבנקים במעבר מריבית קצרה לארוכה, רווחיות הבנקים נפגעת. זאת הייתה אחת הסיבות לגל הפיטורים שפקד את הבנקים בשנה האחרונה. פגיעה במתווכים פיננסיים פוגעת בסופו של דבר ביעילות המשק וביכולת של הבנקים המרכזיים להשפיע על הפעילות הכלכלית באמצעות הכלים שברשותו.

לבסוף נציין, שהריבית הזולה בארה"ב ובאירופה משפיעה לא רק על הישויות המקומיות, אלא על מדינות ושווקים אחרים בעולם. לדוגמא, היא אחראית בין היתר לכך שלמרות ההאטה בצמיחה העולמית, מחירי הסחורות נותרו די גבוהים גם אחרי המשבר. עלייה במחירי הסחורות בגלל הריבית הזולה פוגעת בצריכה, בהשקעות ובסופו של דבר בסיכוייה של הכלכלה להתאושש.

כידוע אין טוב בלי רע. הריבית הנמוכה, לצד תועלתה בטיפול במשברים כלכליים, טומנת בתוכה גם לא מעט חסרונות. ככל שהיא נמשכת יותר זמן, חסרונותיה מתחילים לעלות על תועלותיה. ה"הנגאובר" בתקופה שאחריה עלול להיות כואב מדי לכלכלה.

---

הכותב הוא כלכלן המקרו של דש בית השקעות. לכותב המאמר אין עניין אישי בנושא. המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ/שיווק השקעות המתחשב בנתונים והצרכים המיוחדים של כל אדם.