כמו בשירה המפורסם של נעמי שמר על היאחזות הנח"ל בסיני, גם לי זה קרה: "אני ממש שיפשפתי את עיני" כשקראתי השבוע מאמרים שכתבו כמה מעמיתי בעניין תקציב המדינה.

פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, הם הגיעו למסקנה המדהימה שממשלת ישראל מוציאה יותר ממה שהיא מכניסה, שהיא חוגגת בהוצאות אך גובה פחות מדי מסים, ושהתוצאה היא גירעון גדול ומסוכן הן בשנה הנוכחית והן בשנה הקרובה. בוקר טוב אליהו.

הם אפילו המליצו לעשות מעשה. חלקם המליצו להעלות מסים, וחלקם אמרו שצריך לקצץ בתקציב - ואף להגיש תקציב מרוסן ומקוצץ ל-2013.

ומדוע אני מופתע כל כך? כי עד לפני אותה "הארה" פתאומית, אותם פרשנים ממש פיארו וקילסו את מדיניותו של שר האוצר, יובל שטייניץ, ואמרו שעשה נכון כשהגדיל את ההוצאות, כי זו הדרך לצאת מהאטה לפי המודל הקיינסיאני, ושזה גם מחויב המציאות מבחינת מצב החברה, הרווחה והבריאות. ראו לדוגמה את מחאת הקיץ.

וכשכתבתי כאן פעם, פעמיים ושלוש שהמודל הקיינסיאני מיושן ואינו מתאים לשינויים המפליגים שעברה הכלכלה העולמית ב-30 השנה האחרונות, שבהן נהפכה לגלובלית, פתוחה, עתירת סחר ומרובת חובות, הם אמרו שבכל זאת צריך לאמץ רק את קיינס.

והנה עכשיו, פתאום, קיינס נעלם מהמאמרים. פתאום הם החלו לדבר על תיאוריית "הציפיות הרציונליות" ועל כך שהממשלה חייבת לדאוג לגירעון נמוך והולך וקטן כדי להשיג אמון וצמיחה עתידית יציבה.

עובדה שכך נוהגות כיום כל מדינות אירופה, שמקצצות בגירעון גם בעת האטה, והיחידים שמתנהגים בחוסר אחריות משווע הם שטייניץ וראש הממשלה, בנימין נתניהו, שדווקא מגדילים עכשיו את הגירעון.

מסכן שטייניץ. הוא נפל בפח שהם טמנו לו. הכתיבה המפרגנת שלהם עודדה את שר האוצר להמשיך בדרכו השגויה ולהגדיל הוצאות. אבל עכשיו, למרבה האירוניה, הוא יישאר לבד, בלי אף תומך, כאשר יידרש לשלם את מחיר הבזבוזים.

חיים בשמנת

הבעיה נעוצה בכך שצריכת החשמל אינה אחידה לאורך היממה. בלילה היא נמוכה, וביום היא שוברת שיאים. לכן צריך "ליישר" אותה מעט. את זה אפשר לעשות בעזרת התקנת מוני חשמל חכמים בבתי הצרכנים וקביעת מחיר נמוך במיוחד על שימוש בחשמל לפני 10:00 ואחרי 17:00, כלומר מחוץ לשעות השיא. ברגע שצריכת השיא תרד, לא יהיה צורך להפעיל תחנות כוח קטנות יחסית שייצור החשמל בהן יקר, וגם אפשר יהיה לדחות הקמה של תחנת כוח נוספת.

מליאת רשות החשמל אישרה ב-2 באפריל שימוש בשיטת תעו"ז למשקי בית, אבל יש בעיה קטנה: לחברת החשמל אין עדיין מונים מיוחדים, שדרושים לשם הפעלת השיטה.

זהו אחד המחדלים הגדולים של חברת החשמל ושל שר האנרגיה, עוזי לנדאו. כי מדובר ברעיון לא חדש, שהיה צריך לצאת כבר מזמן אל הפועל. אבל מה אכפת למונופול? מישהו יוריד שכר למי שאחראי לפשלה?

ואם אתם חושבים שחברת החשמל אשמה בעליית מחיר החשמל, אתם פשוט טועים. ורד יצחקי, המשמשת דירקטורית בחברת החשמל (וגם מנכ"לית פריקו ניהול סיכונים), כתבה במאמר שפורסם בשבוע שעבר ב-TheMarker שהגז המצרי שאינו זורם הוא האשם. לא חברת החשמל.

יצחקי כנראה אינה יודעת שכאשר חברה עסקית שאינה מונופול סובלת מעליית מחיר של חומרי הגלם, היא מבצעת מיד תוכנית התייעלות, מקצצת בהוצאות, מצמצמת כוח אדם ומורידה שכר כדי לשרוד.

אבל בחברת החשמל חיים בשמנת, ונראה שגם הדירקטוריון אינו מבין את תפקידו. בחברה לא חולמים אפילו לפטר את 2,000 העובדים המיותרים. לא חולמים להוריד שכר ולא חושבים על התייעלות אמיתית. עושים את ההפך בדיוק: על רקע התייקרות הדלק החליטה הנהלת החברה להגדיל את התקציב המופנה לחשמל חינם לעובדים ב-30 מיליון שקל לשנה. האם זהו "ניהול מקצועי ואחראי", כמו שכותבת יצחקי?

באחרונה התגלו בפעם האלף חריגות בשכר ובתנאים הסוציאליים בחברת החשמל, כמו ניפוח דמי אש"ל וכלכלה, "תוספות פיקודיות" וניפוח שכר לצורך פנסיה. מדובר בחריגות שעולות לחברה מאות מיליוני שקלים בשנה. האם גם זה "ניהול מקצועי ואחראי", גב' יצחקי?

האם חברת הדירקטוריון יודעת שעלות עובד בחברת החשמל שלנו גבוהה בהרבה מבחברות דומות באירופה? אפילו הבנק העולמי המליץ על קיצוץ של 25% בהוצאות השכר של חברת החשמל. ועוד לא אמרנו כלום על ניהול הנכסים, הנדל"ן וצי הרכב המופרז שמחזיקה החברה לטובת עובדיה. ומה עם החוב הענקי, שמאלץ את החברה לבקש ערבות מדינה? הרי חברה עסקית ולא מונופוליסטית במצב דומה כבר היתה פושטת רגל.

אבל שתדעו: כל זה הוא "ניהול מקצועי ואחראי" לפי יצחקי.

אתמול פתחו המכללות הטכנולוגיות בקמפיין שמטרתו קבלת תוספת תקציב מהמדינה למטרת הכשרת הנדסאים. סיסמת הקמפיין היא "האוצר נותן למל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) ופוגע בתל"ג (התוצר הלאומי הגולמי)".

ואמנם אצלנו מקדשים את התואר האוניברסיטאי, והמדינה מסבסדת אותו בסכומי עתק, גם אם מדובר בתואר שאינו מוסיף הרבה לתוצר. לעומת זאת, אותה מדינה מזלזלת ועוזרת רק מעט לכל מי שלומד מקצוע ורוצה לעבוד כטכנאי או הנדסאי - שתורם רבות לתוצר.

נכון שתהליך הרס החינוך הטכנולוגי לא התחיל עכשיו. הוא התחיל לפני שנים רבות, כשסגרו בתי ספר מקצועיים שהכשירו בעלי מקצוע מתוך רצון שכולם ילמדו "לימודים עיוניים", כי מה פתאום שיהודים יעבדו במלאכת כפיים? אבל לשוק חוקים משלו, ויש כיום ביקוש עצום בתעשייה לטכנאים ולהנדסאים וביקוש אפסי לבוגרי "A.B כללי".

באירופה המצב שונה לחלוטין. שם בעל מקצוע זוכה לכבוד ולהערכה, והחינוך הטכנולוגי מתוקצב היטב ומכובד מאוד. אבל אצלנו שר האוצר מתפאר בהגדלת תקציבי האוניברסיטאות, כאשר מה שצריך להגדיל הוא דווקא תקציבי המכללות הטכנולוגיות. אבל משום שאסור להגדיל את הגירעון בתקציב, צריך לחלק את הקלפים מחדש, כלומר להקטין את התקציבים המופנים לאוניברסיטאות ולמכללות העיוניות ולהגדיל את התקציב המופנה לחינוך הטכנולוגי.