כנסו לארכיון של החדשות הכלכליות העולמיות, תבדקו מה היה הנושא הכלכלי המרכזי שעניין את הציבור עד לפני חודש, ותגלו שזה היה מחיר הנפט. באמריקה, באירופה ובכל מדינה שאינה מייצאת נפט, חששו הכלכלנים שהמשך עליית מחירי הנפט ירמוס את הניצנים השבריריים של מה שנראה כמו התאוששות כלכלית.

ברור מדוע. בארה"ב, ברגע שמחירי הבנזין עולים, מיד נחתכות המכירות בענף הרכב, אחד החשובים לכלכלה האמריקאית. ולא רק הם: האמריקאים נוסעים הרבה, דלק הוא סעיף מרכזי בסל ההוצאות המשפחתי שלהם, וכל עלייה במחירו מכניסה אותם לבונקר צרכני. הבנזין יקר? הציבור מפסיק לרכוש מוצרים מיד, תגובה קשה עבור משק ש-70% מהתוצר שלו מבוסס על צריכה פרטית. נכון, בינתיים מחירי הנפט העולמיים התייצבו ואפילו נסוגו מעט בזכות תפוקה מוגברת של ערב הסעודית. אבל כל התאוששות כלכלית גלובלית או עלייה במפלס החרדה הביטחונית במזרח התיכון יכולה להקפיץ אותם שוב כלפי מעלה.

מה שפחות ברור הוא מהיכן האדישות של קברניטי הכלכלה הישראלית בכל הקשור לעליית מחירי הנפט עד כה ומהאפשרות שהם ימשיכו לעלות בעתיד. מחירי הנפט, הבנזין והמזוט לתעשייה משפיעים מיידית על כל תעשיין וכל משק בית בישראל, אבל אצלנו לא מדברים על זה. ברמת משק הבית, כל אחד יודע שמחיר החשמל עלה ושנסיעה הלוך-חזור לאילת הופכת להחלטה כלכלית מרכזית. בקרב תעשיינים, אשר איבדו את הגז הזול ממצרים, כולם יודעים שמחיר הנפט יכריח אותם לעלות מחירים, פעולה קשה בימים אלה, או לדומם פסי ייצור.

והממשלה והעומד בראשה? הפתרון הוא להוריד חלק מהמס על הדלק, כך שהמחיר לציבור עולה אבל פחות ממלוא העלייה העולמית - פתרון שהוא כמובן זמני בלבד. וגם: האם יכול להיות שנתניהו לא מתלהב מלפתח שיחה על מחירי הנפט, כי יש מי שיענה לו שצחצוח החברות שהוא מנהל עם איראן היא אחת הסיבות לעלייה הזו?

אלא שברגע שהתפרסם מדד המחירים לצרכן לחודש מארס, מייד התגלתה ההשפעה של מחירי הנפט על הכיס של כל אחד. הדלק, השמנים, ההבראה, הנופש, התחבורה הציבורית והתעשייה - כולם חטפו עלייה של 2%-3% בתקופה שממילא יוקר המחיר מאיים להוריד לברכיים את כל מעמד הביניים. אפילו ההפחתה העונתית של מחירי ההלבשה, שבדרך כלל ממתנת את מדד חודש מארס, לא הגיעה השנה.

אבל זה לא סוף הסיפור. כאשר קוראים את תגובות הכלכלנים למדד, מגלים שלכל אחד יש תחזית עגומה משלו לעתיד הקרוב, המצטרפות לחדשות מחזית מחירי הנפט. יונתן כץ מלידר, למשל, חושב שהמחירים יעלו בהמשך השנה מפני שהממשלה תטיל מסים חדשים - כי אין אלה אפשרות אחרת על רקע הגירעון התופח. ואילו אורי גרינפלד מפסגות חושב, שהפירמות העסקיות יעלו מחירים כבר בקרוב כדי להתכונן למחאת הקיץ הבאה. כולם מסכימים שמחירי הדיור ומחירי האנרגיה ימשיכו לעלות.

ומה עם כולם צודקים? כיצד ייראה דו"ח הרווח והפסד החודשי של משק בית ישראל טיפוסי בעוד חצי שנה, אם גם הנפט יעלה, גם המסים, גם מוצרי המזון והתעשייה, וגם הדיור? כל אחד יכול לנחש, כמו שכל אחד יכול להעריך כיצד המגמות הללו ישפיעו על המחאה, ככל שתהיה. המדד האחרון ותגובות אליו משקפים בעיקר אי ודאות וחששות מפני תסריטים כלכליים לא נעימים.

ברור שהתמונה המצטיירת היא אתגר לממשלה. זו אמנם לא שולטת במחיר הנפט, אך אם התסריטים הללו יתגשמו יהיה עליה לספק לציבור תשובות ופתרונות. הממשלה יכולה לשלוט בגרעון ובמסים, והיא יכולה להשפיע על מחירי המזון והדיור.

אבל הממשלה לא תעשה כלום: שנה או פחות לפני הבחירות, אין לשלטון שום כוונה להתעמת עם קבוצות לחץ שיכולים לפגוע בו בקלפי. עובדה: במשרד האוצר כבר מדברים בגלוי על ויתור מראש על הניסיון להעביר תקציב לשנת 2013, ובמקומו פשוט להמשיך את תקציב 2012, עד הבחירות. ומה עם הציבור? הוא כבר יהיה בעיה של ממשלה אחרת.