גם בערב פסח, חג החירות, אי אפשר שלא להיות מופתעים מעוצמת המהפכה שחוללה המחאה החברתית בפוליטיקה, בחברה ובכלכלה בישראל.
הפוליטיקה הישראלית, שהיתה תקועה במשך עשרות שנים, אולי מאז קום המדינה, בתהליך השלום, בביטחון ובפטפטת מדינית-ביטחונית חסרת תוחלת, עוברת בחודשים האחרונים שינוי דרמטי. לפתע רמת החיים, איכות החיים, פרצופה של החברה הישראלית, התרבות והערכים שלה תופסים נתח וגדל הולך בשיח הציבורי והפוליטי.
הביטוי הטוב ביותר לכך הוא הכרזת הניצחון של שאול מופז, כשכבש לפני שבועיים את ראשות קדימה, המפלגה שהקים אריק שרון. "אני אוביל את המחאה", הכריז הגנרל, שלמעט קדנציה עלובה במשרד התחבורה מעולם לא זוהה עם עניינים כלכליים.
אפילו מר טרור הבין בחג הפסח הנוראי שהוא כבר לא יוכל לשווק רק את סיפורי אירן. את הסחורה הזאת קונים בשקיקה בארה"ב, אבל ציבור הבוחרים הישראלי רוצה שידברו אליו במונחים הרבה יותר ארציים וקרובים.
וכך אנחנו מוצאים את עצמנו בראשונה אי פעם עם שלושה מנהיגים של שלוש המפלגות הגדולות, שממצבים את עצמם כמנהיגי הכלכלה הבאים של ישראל. כמובן שאנחנו בתחילת הדרך - אבל השיח החדש יביא בסופו של דבר גם לשינויים משמעותיים במדיניות הכלכלית.
שלי יחימוביץ'
מנהיגת מפלגת העבודה היא הפוליטיקאית הראשונה בישראל שהפכה את הדגל הכלכלי לדגלה העיקרי והבלעדי. עד עידן יחימוביץ', פוליטיקאי שהתרכז בכלכלה או בחברה נחשב לפוליטיקאי שולי. מי שרצה למצב את עצמו כמנהיג רציני ומרכזי היה חייב לאמץ לעצמו מלמולים סדורים ורציניים על תהליך השלום, היעדר תהליך השלום, השטחים או הכיבוש - ורצוי איומי הביטחון.
יחימוביץ' היתה הראשונה ששברה את השיטה. היא צללה לתוך העולם הכלכלי ומצאה בו מטמון - הון פוליטי אדיר. היא פיתחה מומחיות אדירה, למדה את הנושאים במהירות ונהפכה לדוברת הרהוטה והמתוחכמת ביותר בזירה הכלכלית. היא לא היתה צריכה לרכוב על המחאה של הקיץ: המחאה היתה עבורה רק הזמן לקצור את פירותיה של עבודת הכנה שנמשכה שנים ארוכות.
יחימוביץ' השפיעה דרמטית על השיח הציבורי בנושאי כלכלה, והעמידה חלופה רצינית לשיח של משרד האוצר ושל בנימין נתניהו. היא כפרה בעיקר בשורה של אקסיומות שחדרו עמוק לתוך השיח הציבורי.
אבל האסטרטגיה והאידיאולוגיה של יחימוביץ' מתאימות יותר לשחקן פוליטי מהאופוזיציה. יחימוביץ' יודעת לתקוף, לבקר ולהצביע על כשלים. אבל עדיין אין לה תוכנית ברורה לשאלה כיצד מייצרים צמיחה במשק, כיצד דוחפים את ישראל לכיוון של מדינת רווחה עם מגזר ציבורי אפקטיבי ומתקדם ומשק תחרותי גלובלי. הגדלת תקציבים, פתיחת גירעונות ולקיחת חובות אינן תוכנית. אם יחימוביץ' עדיין לא הפנימה את זה היא צריכה ללמוד משרי האוצר של שוודיה, דנמרק ופינלנד, שמתעקשים לשמור על הקופה הציבורית תוך חתירה בלתי פוסקת להגדלת התחרותיות של המשקים שלהם.
ליחימוביץ' יהיה קשה מאוד לדבר על תחרותיות בסגנון הסקנדינווי, שבראשה גמישות בשוק העבודה, משום שהיא שואבת חלק גדול מכוחה מהוועדים הגדולים - כלומר מהמחוברים, מאלה שנהנים מהסדר הכלכלי הקיים ולא רוצים שינוי. בכך הם אינם שונים מהטייקונים. הפופולריות העצומה שלה נובעת בין השאר מכך שהיא נמנעת מלדבר על הנושאים המורכבים, דוגמת רפורמות מבניות וגמישות בשוק העבודה, שמאיימים על הוועדים של המונופולים הגדולים במשק.
ליחימוביץ' יהיה קהל גדול שילך אחריה בעקבות האכזבה מהמדיניות הכלכלית של העשור האחרון. אבל ככל שהשיח הכלכלי הציבורי יהיה מתוחכם יותר; ככל שהציבור יפנים שללא רפורמה דרמטית במבנה המגזר הציבורי, ביעילותו ובאפקטיביות שלו, לא תוכל לקום בישראל מדינת רווחה - כך הקושי של יחימוביץ' להתחמק מסוגיות אלה ילך ויגבר.
שאול מופז
מופז חושב שהוא חברתי. הוא משוכנע בכך. זה אותנטי אצלו לחלוטין. הוא גם בטוח שהוא הדבר האמיתי, בעוד שנתניהו הוא קפיטליסט ציני וקר. מופז טועה: במשך שנים הוא נמנע מלהרים את הדגל הכלכלי והחברתי. הוא העדיף להתחמם באזור הנוחות הביטחוני, ובכך הפנה עורף לכל הנושאים החברתיים. נתניהו היה עד לא מכבר יותר חברתי ממופז, לפחות במובן זה שהוא ראה בכלכלה עניין מרכזי באג'נדה הפוליטית שלו.
המחאה החברתית הפכה את מופז לחברתי. הוא כבר לא מוכר רק את הסחורה הרגילה שלו, "יש פתרון מדיני". הוא מבין שהציבור לא קונה את זה יותר: שהשירותים החברתיים, יוקר המחיה, מצב החינוך והבריאות, הפנסיה והפערים בחברה מטרידים כיום את הציבור יותר. הוא כבר לא מוכן שיסממו אותו עם איומים ביטחוניים.
אם ליחימוביץ' צפוי קושי בהתמודדות עם השינויים המבניים במגזר הציבורי ובמשק כתוצאה מהחיבור לוועדים - למופז זה יהיה קשה כפליים. לא רק משום שמופז מחובר חזק לשורה של ועדי עובדים ויתקשה להיחלץ מלפיתתם, אלא גם מפני שבלי טיפול בבורות השומן בתקציב הביטחון אי אפשר יהיה, כלכלית ומוסרית, להתחיל ברפורמות בשירות הציבורי.
מופז מחשיב את עצמו חברתי, אבל הפלטפורמה שלו - קדימה - היא מפלגת הטייקונים. המפלגה היחידה שראשיה נמנעו בשנים האחרונות מלגעת בנושא הריכוזיות והשתלטות הטייקונים על המשק ועל הפוליטיקה היתה קדימה.
נתניהו הוא שהקים את ועדת הריכוזיות, לא אהוד אולמרט. נתניהו הוא שכשר אוצר יצא למלחמה בבנקים וניתק אותם מקופות הגמל ומקרנות הנאמנות. אנשי קדימה לא עשו דבר בנידון. ציפי לבני הסתפקה במלמולים לא ברורים, והמאכערים הפוליטיים סביבה היו עסוקים בעיקר בחנופה למועדון הטייקונים.
הרקע האישי של מופז עשוי ליצור עבורו הזדמנות לעצב חלופה לכאורה אותנטית יותר לנתניהו בנושאים חברתיים. אבל ההכרזות שלו, שהוא לא מאמין בתחרות, עלולות ללמד שהוא כבול עדיין בידי תומכיו מקרב המונופולים. אם מופז באמת רוצה להיות חברתי, הוא צריך להפנים שאת מחיר המונופולים והאפקטיביות הנמוכה של ענפי משק רבים משלמים מיליוני ישראלים בלתי מחוברים, שהוא מתיימר להגן עליהם.
בנימין נתניהו
המחאה החברתית תפסה את נתניהו לא מוכן. בשנתיים הראשונות של הקדנציה שלו הוא מיעט לעסוק בנושאים כלכליים. מי שהתעניין אצלו בנושאים אלה גילה שהוא חוזר על מנטרות ישנות ושחוקות, ומתעלם מהאירועים שהתרחשו בישראל ובעולם בעשור שחלף מאז שמונה לשר האוצר בממשלת שרון.
נתניהו המשיך עם סיסמאות ההפרטה, מבלי להבין שחלק גדול מההפרטה בישראל נכשל כי לא נוצרה תחרות אמיתית, או מפני שהשירותים לאזרחים הידרדרו. נתניהו המשיך להיות שבוי בסיפור "סטארט-אפ ניישן" הישראלי, מבלי להבין שההיי-טק הוא רק חלק קטן משוק העבודה, שהוא כבר לא דוחף את המשק קדימה כפי שעשה עד לפני כמה שנים, ושאם לא יטפל באופן יסודי במבנה המגזר העסקי שאינו היי-טק ובאפקטיביות של המגזר הציבורי - המשק לא יוכל לממש את הפנטזיות שלו על הפיכתו לאחד המתקדמים בעולם. נתניהו לא היה קשוב מספיק לאנשים שאמרו לו שהניסיון בכל העולם מראה שאי אפשר לייצר צמיחה מתמשכת ובת קיימא אם היא לא מחלחלת לכל השכבות.
נתניהו מתחיל עכשיו להבין את טעותו. הוא כבר לא מבטל את המחאה ומבין שהוא צריך לחזור ולשים את הכלכלה בראש סדר העדיפויות שלו, אם הוא רוצה לשרוד פוליטית.
לנתניהו יש יתרון אדיר על יחימוביץ' ומופז, בניסיון ובידע שלו בסוגיות כלכליות. אבל הניסיון הזה לא יעזור לו אם הוא לא יפנים שהמודלים הכלכליים שהוא העריץ במשך עשרות שנים לא עובדים יותר. ארה"ב כבר לא יכולה לשמש מודל - לא של ישראל ולא של אף מדינה שרוצה לפרוץ קדימה מבחינה כלכלית ולספק לאזרחיה שירותים ברמה גבוהה.
נתניהו רשם כמה הישגים משמעותיים בחודשים האחרונים, ובראשם ועדת הריכוזיות וועדת טרכטנברג. מבקריו שוכחים שהעיוותים הכלכליים נוצרו בישראל במשך שנים ארוכות ואי אפשר לייחס אותם רק לתקופת כהונתו כראש ממשלה וכשר אוצר. אבל נתניהו חייב להפנים שכל ההישגים האלה אינם אלא רק ההתחלה: הציבור דורש וידרוש לראות שינוי משמעותי בסדר הכלכלי בישראל.
-
תיק השקעות
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
