לפני כמה חודשים עברתי מהבנק ששירת אותי מילדותי. העברתי את המשכורת החודשית לבנק אחר, קטן יותר, שהציע תנאים טובים יותר, ויחס אישי יותר. העברת החשבון, למרות שהיתה כרוכה בטרטור לא קטן, התבררה כצעד הנכון, ולא רק בגלל התנאים.
הבנק הוותיק שלי לא שם לב שעברתי לבנק אחר. אף אחד לא התקשר לשאול אותי מדוע המשכורת אינה נכנסת (לא סגרתי את העו"ש מסיבות טכניות), מדוע כרטיס האשראי שלי מעלה אבק ואינו מקבל חיובים, או מדוע נסגרו כל הוראות הקבע, כולל הוראה לחסכון חודשי. הבנק כן מתקשר מדי חודש בחודשו כדי לברר אם אני זקוקה להלוואה. מדי חודש אני משיבה את פניהם ריקם - איני זקוקה להלוואה.
אחד ההירהורים שעולים מההתנהלות הזאת הוא שאולי מאט טאיבי, שכתב מאמר חריף עד שטני נגד בנק אוף אמריקה, מכיל אמירה חשובה מאוד. טאיבי השתלח בבנקים הגדולים בארה"ב, וטען שהם מתנהלים באופן לא אתי, שמטרתם העיקרית היא להשיא את הכנסות המנהלים הבכירים שלהם, שהם פועלים נגד האינטרסים של הלקוחות - ומקבלים רשת ביטחון מכספי משלמי המסים בלי שהם יעניקו למשלמי המסים את השירות הבסיסי שהם נדרשים לו.
הטענות שהבנקים מתנהלים בצורה עסקית נבזית ו"שוחטים את הלקוחות", כפי שטען החודש עובד שפרש מגולדמן סאקס במכתב מאוד פומבי ב"ניו יורק טיימס", חריפות דיין. אולם ייתכן שמה שמעליב ובעייתי יותר הוא שהם פשוט עושים עבודת בנקאות גרועה, כפי שטאיבי טען במאמר. גם גרג סמית, יוצא גולדמן האמור, טוען שבנקים לא יוכלו לשרוד כשהם פועלים נגד הלקוחות שלהם.
בבסיסו של דבר, הניסיון המסוים מאוד שלי עם הבנק שעזבתי מאותת לי שלא צרכיי כלקוחה מעניינים את הבנק: הבנק מציע לי הלוואות שוב ושוב למרות שאיני זקוקה להן, כי זה מוצר רווחי עבורו. הבנק לא שם לב, או שלא איכפת לו, שאיני מנהלת יותר את המשכורת וההוצאות שלי בחשבון העו"ש אצלו, ושכל שאר הפעילות שלי נעלמה ממנו.
אף שהייתי לקוחה אמינה מאוד, הבנק לא ניסה לשאול מדוע עזבתי, מהם התנאים המשופרים שקיבלתי, ואם אפשר אולי להשוות או לעלות עליהם. בסופו של דבר, כמו במקרים רבים אחרים, קיבלתי בכך חיזוק לצעד שהיה מעורר חשש - התנתקות מספק ותיק ומוכר לטובת הבלתי נודע.
עקבו אחריי בטוויטר - DafnaMaor@
-
תיק השקעות
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
