בסוף 2009 השתלט אילן בן דב במפתיע על פרטנר. בצעד פיננסי רב תעוזה - תוך שהוא מתבסס על הון עצמי של פחות ממיליארד שקל כדי להרים עסקה של 5 מיליארד שקל - הוא הפך לבעל הבית של חברת הסלולר.
עכשיו בואו נתאר תסריט דמיוני: בן דב לא היה צריך זמן רב כדי להבין שהוא ניצב מול שוק משתנה. הרגולטור הנחוש לייצר תחרות, הבהיר לכל מי שהיה מוכן לפקוח את עיניו, כי מצב שוק התקשורת בעת שפרטנר נרכשה, לא יישאר על כנו.
בתגובה הראה בן דב שהוא יצירתי - לא רק ברמה הפיננסית. בתחילת 2010 החלה פרטנר ברפורמה שתיטיב עם הצרכן הישראלי ששיווע לחברה שתבטיח לו שקיפות בחשבון הסלולר שלו. במקביל, הפרה פרטנר את שיווי המשקל בענף, תוך שהיא ממציאה עצמה מחדש עם סדרה של מסלולים תחרותיים לצרכן.
העובדה שפרטנר הגיבה לפני כולם לתמורות הצילה אותה. פרטנר פיצתה עצמה על הירידה בשיעור הרווחיות בעולם התקשורת החדש בהגדלה משמעותית של נתח השוק. בצעדיה המהירים הביסה פרטנר את מתחרותיה וביטלה את הצורך בכניסת שחקנים חדשים לשוק, דוגמת רמי לוי. התגובה המהירה הזאת הצילה את בן דב, ורק בזכותה המשיכה פרטנר לחלק דיווידנדים ולשרת את החוב העצום שנטל על עצמו כדי לרוכשה.
אבל כל זה לא קרה. מסתבר שלא פרטנר, לא סלקום ולא פלאפון טרחו להגיב להתעקשותו של הרגולטור להפוך את השוק לתחרותי - הן היו עסוקות בסחיטת הלימון עד תום, במקום להיערך למלחמה החדשה שניצבה בפניהן. בימים אלה, כשחברות הסלולר ניצבות מול שוקת שבורה של קריסה ברווחים, עליהן לזכור שאל להן להאשים אף אחד, מלבד עצמן. אסטרטג טוב ואיש עסקים העולה על עמיתיו הוא זה שמזהה ראשון שינויים בשוק, מגיב אליהם ראשון ונמצא שם כדי לנצח. בכי ונהי על זה שמישהו הזיז את הגבינה, אינם רלוונטיים בעולם העסקים.
הדבר נכון לא רק לחברות הסלולר, אלא לכל איש עסקים שניצב ומשפשף את עיניו אל מול הוועדה להגברת הריכוזיות והפחתת התחרות. במקום להתלונן ולרוץ לכנסת להילחם בשינויים, מוטב היה שכל אנשי העסקים הריכוזיים יישבו עם המנכ"לים שלהם ויחשבו איך להיות מובילים בענפי הסלולר, הפיננסים או מזון שהם תחרותיים - ולא ריכוזיים.
-
תיק אישי
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
